מהרש"ם חלק ד יח

שהיא תמי' גדולה ואני תמה על תמיהתו דהרי הש"ס רצה שם להוכיח דישראל שזקף לבינה ובא עכו"ם והשתחוה לה דאסרה ודחק מואשריהם תשרפו באש דבעכצ"ל הטעם דמדפלחי ישראל לעגל ג"ד דניחא להו וא"כ אי לאו דירושה הוא להם הרי לא יתורץ גם בהך טעמא כיון דבשעה שגילו דעתם דניחא להו לא הי' שלהם. ובפרט מ"ש בישוי"ע שם דהא גם אי נימא דאדם אוסר דשא"ש תיקשי ג"כ דבביטול סגי. הוא תמי' דאי אוסר דשא"ש הוי ע"ז של ישראל ממש דלכ"ע מה"ת ל"מ ביטול וז"פ ולק"מ

והנה רו"מ הביא דברי המרדכי והרמ"א דבאמירה לבד יכול לבטל וכבוא קו' ישוי"ע דא"כ מה פריך הש"ס דף מ"ב לר"ל דסובר נשתברה מאלי' מותרת מהא דישראל אינו מבטל ע"ז ואמאי תיהוי כנשחברה מאלי' והא י"ל דהתם בביטיל באמירה לבד והביא רו"מ בשם מחכ"ה מ"ש פ"ח מלולב דבע"ז של חבירו לכ"ע ל"מ ביטול באמירה כיון דהבעלים של ע"ז לא ישגיחו בביטולו של זה ותי' בזה קו' ישוי"ע הנ"ל הוא נכון וגם מלשון המרדכי עצמו מוכח כן שכ' וז"ל כ' ראבי' קבלתי דהיכי דהוא אנוס כו' לא בטל עד שיעשה מעשה בגופו כההיא דאמרינן נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו וכו' עכ"ל ומ"ש כההיא דאמרינן כו' אינו מובן דמנ"ל דהתם במעשה ובע"כ דבשל חבירו ודאי דל"מ אמירה לבד: ודרך פלפול י"ל ליישב קו' ישוי"ע הנ"ל דהנה כבר העיר בהגהת יד שאול בהא דמהני ביטול באמירה דנימא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ומ"ש דע"ז של עכו"ם אסורה מיד והוי דיבור הוא תמוה דגם עשייתה לשם ע"ז הוי מעשה אבל נראה לפמ,ש הה"מ פכ"ה משבת ומג"א סי' ש"ח סק"מ דגבי חריות דקיימי לישיבה ולשריפה מחשבת ישיבה מיציאה ממחשבת שריפה אף שקצצן לשריפה דהמעשה עצמה בלא מחשבה אינה כלום ע"ש ועיין כה"ג ברש"י כריתות ג' ע"ב גבי מגדף דישנו בלב ש וא"כ י"ל דבעשייתו דעיקר חלות האיסור רק ע"י שעשאו לשם ע"ז א"כ עיקר האיסור רק המחשבה או הדיבור ואת דיבור ומבטל דיבור אך דלכאורה לפ"ז היכי דכבר עבדה לעכו"ם דהוי מעשה גמור כמ"ש רש"י כריתות שם דככיפהת קומתו הוי מעשה גמור שוב לא יועיל הביטול באמירה ואולם נראה ע"פ המבואר בב"ק קי"ז גבי ישראל שאנסוהו להראות ממון חבירו דפטור ואם נו"נ ביד חייב ההוא גברא דאנסוהו נכרים ואחיי אחמרא דר"מ ודרא ואמטי בהדייהו ופטרי' ר"א והתניא ואם נו"נ ביד חייב א"ל ה"מ היכי דלא איקמוה עלוי' מעיקרא אבל הכא מיקלי קליי' מעיקרא ואהאי שעתא כטיר ושוב גם בנו"נ ביד לא עשה כלים וע"ש ברש"י ותבין ומעתה לפ"ז ה"נ בזה כיון דמיד שעשאה אסירה שוב גם בעבדה אח"כ לא מיקרי מעשה ושפיר יכול לבטלה בדיבור אבל בע"ז של ישראל דאינה אסורה עד שתיעבד שוב הוי מעשה וא"י לבטל בדיבור לכ"ע ומיושב שפיר ק' המקמ"ח וי"ש שם בהא דע"ז נ"ב גבי אבני מזבח שגנזו חשמונאים דפריך וליתברינהו אבנים שלימות כו' ולשי' מרדכי ליבטלינהו באמירה ולפמ"ש א"ש. ומעתה לפ"ז אליבא דר"י דסובר בע"ז נ"א דע"ז של נכרי אינה אסורה עד שתיעבד שוב לא יועיל ביטול באמירה בע"ז של נכרי וא"כ י"ל דפריך הש"ס לר"ל מהא דישראל אינו מבטל ע"ז של נכרי דנלמד מקרא וכ"ע מודי בה ואכתי תיקשי אליבא דר"י דלדידיה ודאי דמיירי בביטול במעשה דבאמירה לא מהני לדידיה כלל וא"כ תיקשי דתיהוי כנשתברה מאלי'

ובזה מצאתי חיל לישב ד' רש"י ד"ה אין לה בטילה עולמית וטעונה גניזה כדילפינן בפר"י מושם בסתר והקשו האחרונים דזהו רק לימודו דר"י אבל ר"ע יליף מינה דע"ז דישראל עד שתיעבד ויליף דין גניזה מקרא אחרינא ע"ש דף נ"ב. ואמאי נקט רש"י ילפותא דר"י ועיין בשו"ת ב"ש שם. וכמ"ש ניחא דכל קושית הש"ס לר"ל היא רק אליבא דר"י וכמו שנתבאר ולכן משני הש"ס דלמא מגבה לה ולכן פירש"י דיליף מושם בסתר. וכבוד בני הרב מ' צבי ני' תי' ד' רש"י דהמעיין דף נ"ב ימצא דר"ל דדריש לא תטע לך אשירה לדיין שאינו הגון סובר כר"י דילפינן מושם בסתר ולכן כתב הכא רש"י כן לר"ל לשיטתי' ונכון הוא. האמנם בגוף דברי הנ"ל יש לפקפק דלפ"ז היכי דלא עשאו העכו"ם לע"ז רק שעבדה אח"כ ונאסר שוב לא יועיל ביטול באמירה לבד דבכה"ג שוב הוי מעשה גמור וי"ל דגם מה שעבדה כיון שלא עשה מעשה בגוף הע"ז הוי רק כדיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור וע"פ דברינו הנ"ל עוררני קצת ח"א דהמעיין בקדושין נ"ט ימצא דר"ל סובר דלא אתי דיבור ומבטל דיבור וא"כ לשיטתו דר"ל ודאי דלא מהני ביטול באמירה לבד ופריך הש"ס שפיר ודו"ק

היוצא לנו מזה דכיון שבא כבר ליד ישראל וזכה בה שוב לא מהני ביטול מדרבנן עכ"פ גם במעשה ומכ"ש ע"י דיבור ודאי לא מהני ביטול. וגם בהנתינה לבד ודאי דלא הוי ביטול דמימר אמר דהישראל ודאי ישמרנו בשביל כבוד המלך וכבר נתבאר דמשום ספק שמא לא נעבדה אין להקל כיון דנולד הספק בשל תורה

ומ"ש רו"מ להשיג על תשובת הגאבד"ק לבוב ני' בתשובה הנדפסת בישוי"ע סימן קמ"א לציות לעכו"ם לעשות עבורו צלם כזה שלא לשם ע"ז ורו"מ תמה דהא העושה ע"ז לעצמו לוקה אפי' עשאה ע"י אחרים כמו שכתב רמב"ם פ"ג מעיז ה"ט יפה השיג דניהו דע"י עכו"ם ודאי אינו לוקה דאין שליחות לעכו"ם מכל מקום מדרבנן ודאי אסור וגם הרי בקונהו אח"כ ומביאו לביתו הרי איכא חשדא עכ"פ וכבר האריך בזה רו"מ והביא ד' מהרי"ט בשניית סימן ל"ה וגם בחדרי חדרים אסור ככל דבר שאסרו מפני מ"ע ואף דהפרישה סימן קמ"א כ' דכל הנהו דאסורי משום חשדא מותר במשהה אותם מכוסה בתיבה אבל הוא תמוה דבכ"מ שאסרו משום מ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור. והנה מצאתי בשו"ת אבקת רוכל להב"י סי' ס"ח בדין ישמעאל שמכר ליהודי עגול א' זהב ובאמצעותו מצויר בדפוס בולט דמות אשה יושבת על כסא ובבשנה מצייר דמות עובר א' ידו הימנית על לבו ובשמאלו צורת ש"ו והשואל צידד דהוי ס"ס שמא לא באה צורה זו ליד עכו"ם עע"ז דכאן נמצא ביד הישמעאל שאינו עובד צורה זו כאן היה ושמא בטלה קודם שמכרה לישמעאל והב"י השיב דאין זה ספק דודאי בא מיד עכו"ם דדבר שאינו מצוי שיעשה ישמעאל צורה כזו וגם מ"ש דשמא בטלה הרי קי"ל דהמוציא צורת חמה וכו' יוליכם לים המלח ולא אמרינן שמא בטלה וצורת ש"ו נעבדת היא וכמ"ש הר"ן בשם הרשב"א ומ"ש הר"ן דאפשר שאין עובדים כו' כתב רק כמסופק ולא מלאו לבו להקל בזה. ומ"ש רי"ו בשם ר"א אסמטאל דגוים הללו אינם אדוקים בע"ז וכל מה שעשים צורות הללו בכלים אינם אלא לנוי מי יסמוך על הר"א שכ' כמסופק נגד הרשב"א ואפי' למכרו או להחזירו למוכר אסור דנהנה מעיז ולכן אסור בהנאה בלא שום היתר עכת"ד ומבואר דלא רצה להתירו אפי' בהנאה ואם איתא הו"ל לצוות לבטלו ע"י עכו"ם ובע"כ משום דהספק בשל תורה וכמש"ל. ולכן אין בידי להקל בזה. זולת אם בשעה שיקבלנו יכוין שלא לזכות בו וכמ"ש כה"ג התוס' בסוכה ל"א סיע"ב ובתוס' ב"מ ק"ב סיע"א ותוס' עירובין צ"ג ע"ב ועיין ב"ק כ"ט ועיין בב"י או"ח תקפ"ו בשם הרשב"א וש"פ בזה נשאר רק חשש חשדא לבד אם אולי בניכד שהוא מנות המלך יש לצדד קצת ואם כי מהתוס' בבא בתרא פ"א ע"ב ד"ה דמקדיש להו במה שכתבו דגבי תודה מוכחא מילתא דלשם תודה מביאם ולהכי אפי' הקדיש על תנאי ל"מ משמע דבכה"ג דמעשיו מוכיחין דקינה אותו לא מהני כונתו לבטל וגיותר מוכח כן בתשובת הריב"ש שהובא במג"א ס' ת"נ סק"י וכן מצאתי בתשו' מהר"ם מינץ הישן סג"ל סי' פ"ב דהיכי דעשה משיכה לא מהני דעתו ומחשבתו שלא לקנות ולבטל המעשה ועיין בשו"ת נחלת שבעה סי' י"ד ג"כ בזה אבל בכדי שלא יסתור לתוס' סיכה ושאר מקומות י"ל דהתם ליכא הוכחה דמכוין לקנות דשמא מגבי' כדי לצאת בו ידי חובת המציה וא"כ ה"נ בנ"ד יש לומר דמקבלו מפני כבוד המלך לבד וגם בזה נראה שיבטל רצת הצורה שלא יהא כש"ו ובכר"ג דהוי רק משום חשדא מהני גם ביטול של ישראל דכיון דהוי דרך היתר לתלות בו לא יחשדוהו ועיין בט"ז או"ח סי' רמ"ד ועכ"פ בחדרי חדרים יש להקל בכה"ג. שו"ר בשו"ת שו"מ מ"ק ת"ג סי' ע"א באמצע