מהרש"ם חלק ד יז

סימן יב ב"ה ומשוק שופטים ר"ח אלול תרמוב. להרב המאה"ג מוה' אברהם יעקב הלוי הורוויטץ אי אבד"ק פרבוזנא

מכתבו מגלה עפם הגיעני וע"ד שאלתו באיש אחד שנתן לו המלך ארדען בצורת שתי וערב כנהוג אם מותר לו ללבוש אותו או עכ"פ להשהותו והנה רו"מ צידד להיתר דכיון שעשה האומן עבור המלך לשם דורון עבור ישראל אפילו אם האומן נתכוין בעשייתה לשם ע"ז י"ל דשל אחר אינה נעשית ע"ז מיד בעשייתה ואף דאומן קונה בשבח כלי י"ל דקונה רק בגמר עשייתה דשכירות משתלמת לבסוף רק דיש לחוש שמא השתחוה לה אח"כ א"כ איכא חזה"ת וגם מיעוט דאין עובדין וסמל"ח והוי לי 'פלגא וגם להקל אמרינן סמל"ח כדאיתא ביבמות דף קי"ט ודלא כמהרמ"ל חולין ולשיטת סמ"ג הא דע"ז של עכו"ם שבא ליד ישראל אין לה ביטול רק מדרבנן א"כ הו"ל סד"ר ולהקל ע"י שיצוה לעכו"ם לבטלה עכ"ד

והנה כל יסודו תמי' דהא יש לחוש שמא קנהו מאומן שעשהו בתחילה למוכרו והוא עשאו לשם ע"ז ומבואר בירושלמי פ"ד ע"ז הל' ד' דהא דע"ז של נכרי אסורה מיד היינו באומן שעושה למכור בשוק וגם אם עשאו לצורך המלך אטו עשה רק ש"ו הזה לבד הלא עושים הרבה ביחד ורובן לדורון לאנשי עכו"ם וא"כ אולי גם מבית המלך מתכוונים לשם ע"ז וגם אין סברא כלל לחלק בין איסור דעשיי' לשם ע"ז ובין איסור דעבודה וכיון דבשל עכו"ם יכול עכו"ם אחר לאסרה כיון דניחא לי' וכדמוכח מהא דזקף לבינה ובא עכו"ם והשתחוה לה דבכה"ג אדם אוסר דשא"ש א"כ ה"נ בעשיי' וא"כ מכל הלין ספיקא ליכא חזה"ת כלל. וגם בלא"ה הרי הספק נולד בדאורייתא קודם שביטלו ואיך נבא להתיר אחר הביטול ע"י ספק דרבנן הרי בנתגלגל אח"כ לדרבנן לא אמרינן סד"ר להקל כנודע ושו"ר בתשו' ב"ש להה"ג אבד"ק סקאלי סי' קצ"ד שהעיר ג"כ בזה בנידון כעין זה. אבל מ"ש רו"מ מהא דאומן קונה בשבח כלי לענ"ד לא מבעיא אי נימא דזהו רק מדרבנן פשי' דל"ש בעכו"ם דבע לא עביד תקנתא כדאי' בב"ק דף צו ועקצה"ח סי' סו בדין מעמ"ש וגם הוי סד"ר דשמא שלמו לו מקודם דל"ש בזה דין אומן קבש"כ רק גם אי נימא דהוי מה"ת (ועיין בס' עין זוכר מערכת ק' אות יט בזה ומהא דיו"ד סי' קכ ס"י מוכח ג"כ דהוי מה"ת) מ"מ גבי עכו"ם תליא בדינא דמלכותא ובדיניהם אינו קונה בשב"כ ובפרט לגבי המלך גופי'

גם י"ל דהוי ס"ס כיון דדין א"ק בש"כ גופא הוי סד"ד וגם ספק שמא שלמו לו מקודם גם בגוף חזה"ת י"ל דגם בעשאו לשם ע"ז הרי הזהב טרם שנעשה לשם ע"ז הי' בחזקת היתר אבל הרי גם בספק נעבד לא מתירין גם בצירוף ספק נתבטל רק אם הספק הב' הוא רגיל להיתר וכמ"ש התוס' בע"ז דף מב ד"ה ספק עכו"ם חתכו וכו' ע"ש ובע"כ דאיתא חז"הת ע"י שנעשה בדמות נעבד וכמ"ש כה"ג בתוספות כתובות דף כ"ג. ד"ה תרווייהו וע' בפ"י גיטין כח וע' במהרי"ט בחי' הרי"ף רפ"ק דקידושין ותשו' מהרי"ט ח"א סי' ט"ו וס' נ"א ובשניות חח"מ סי' כ' וע' במח"א הל' נדרים סי' יב וגם גוף הדין אי הא דע"ז של עכו"ם שבא ליד ישראל דל"מ ביטול הוא רק מדרבנן אף שכ"ה שי' הסמ"ג שהביא הב"י ושאר אחרונים כבר כ' בס' מקמ"ח ליו"ד שם דמלשון רש"י ע"ז מ"ב ד"ה אין לה בטילה משמע להדיא דהוי מה"ת והא דהוצרך רש"י לזה משום דאל"כ אין לגזור דלמא מגבה לה דהוי גזל"ג, ולכן כ' רש"י כדילפינן בפרק ר"י מושם בסתר וגם מל' רמב"ם פ"ח מה' ע"ז נראה כן אבל מצאתי בדברי הריטב"א לע"ז נ"ג בהא דדייק דישראל שזקף לבינה כו' מכדי ירושה היא להם כו' ואי משום הנך דמעיקרא בביטול סגי להו וכו' וז"ל וא"ת דלמא עביד בהו מעשה כו' וי"א דרב ור"א ס"ל דאאדשא ש גם ע"י מעשה ובעיקר קושי' דר"א תלי במה דקאמר בביטול בעלמא סגי וכו' וא"ת והיכי סגי להו ביטול בהנהו דמעיקרא כיון שזכה בהם ישראל קודם ביטול וי"ל הא דאמרי' בפכ"ה ישראל שמצא ט"ז וזכה בה שוב אינה בעולם האי מדרבנן דמדאורייתא לא אמרי' שאין ע"ז של ישראל בטילה אלא בשעבדו ע"י או ע"י שלוחו כן פי' רבינו הרא"ה בשם הרמב"ן עכ"ל והנה ראיתי בשו"ת ב"ש סי' קצ"ד שהעיר בראי' זו מהש"ס הנ"ל מדעתא דנפשי' ולא ראה ד' הריטב"א והביא ד' התו"ח שם שהעיר ג"כ בקושי' הנ"ל ותי' דאיסורא לא ניחא לי' דליקני והוא דחה דבירושה ממילא כדמוכח בקידושין י"ז ע"ב וברש"י ור"ן ר"פ הכותב וא"ל דאאע"ה עצמו לא זכה בהם משום דאיסורא לא ניחא לי' דלקני ז"א דדוקא היכי דהזכי' בעצמה היא איסור שייך לומר כן אבל בע"ז אין איסור דלא תביא תועבה אל תוך ביתך אלא בנהנה ממנה כדמוכח במכות כ"ב ורמב"ם פ"ז מעכו"ם ה"ב ובסי' קצ"ה שם הביא מתוס' ורא"ש בע"ז כ"א דמוכח דהוי איסור תורה אבל בריטב"א שם מבואר דהוי רק מדרבנן והאריך בזה ע"ש אבל בסמ"ח מצוה תכ"ע הוכיח מהחינוך ור"מ בפיהמ"ש דגם בכה"ג הוי מה"ת וא"כ לדידהו אין ראי' להסמ"ג מהש"ס הנ"ל די"ל כתי' התו"ח. ואני מצאתי בתוס' ר' אלחנן לע"ז שנסתפק בהכניס עכו"ם לביתו בלא רצונו אם עובר מה"ת ומבואר דהכניס בעצמו עובר מה"ת גם בלא נהנה וכ"ה בחדושי הר"ן שם. וע"ד פלפול יש להביא ראיה דהוי רק מדרבנן דהנה המג"א סי' תקפ"ו סק"ה ביאר הא דגזירה דלמא מגבה לה דהיינו משום דכיון דהישראל חייב באחריות הוי כשלו ועיין במחה"ש שם ולכאורה ק' הרי הך שינויא קאי אליבא דר"ל דסבר ע"ז שנשתברה מאלי' מותרת כמבואר בש"ס שם והרי ר"ל סובר דחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין כנודע וא"כ כיון דבמכניס ע"ז לביתו לוקה משום דלא תביא תועבה ובסמ"ח שם העלה דה"ה לידו דביתו היינו רשותו ע"ש וא"כ היכי דמגבה לה כיון דלוקה אף דנימא דהי' בשוגג או בלא התראה הרי לר"ל לשיטתו גם ח"מ שוגגים פטורים מתשלומין ואינו חייב באחריות כלל ושוב אינו שלו ולא נלקה ג"כ ויועיל שפיר ביטול ואף די"ל דמ"מ יתחייב באחריות היכי דהנכרי אלם ז"א דכבר כ' הרשב"א חולין ל"ט דכל דין אחרות אלם הוי רק מדרבנן כיון דאינו מדינא וא"כ שוב תליא אי יע"י חיוב דרבנן יהי' כשלו מדאורייתא וגם דחוק לומר דמיירי דוקא בעכו"ם אלם והיכי דאינו אלם יועיל ביטול הישראל לר"ל כמובן ובע"כ דכל איסור הכנסת ע"ז אינו מה"ת רק בנהנה ורק מדרבנן אסור ועכ"פ לדינא כבר נתבאר דגם ד' רמב"ן ורא"ה וריטב"א הם כהסמ"ג והרא"מ וכן מצאתי בס' האשכול פכ"ה סימן נ"ג שכתב להדיא דהוי רק מדרבנן אטו ע"ז של ישראל ממש וגם הפ"י בסוכה ל"א הוכיח כן מד' הג"א פ"ד דע"ז בשם רשב"ם וביאר בזה ד' רמב"ם ורש"י והעמיס בדבריהם שגם דעתם כן ותי' בזה קושית התוס' דסוכה שם ע"ש באורך ואין להוכיח מהתוס' שם להיפוך דז"א די"ל דהתוס' שם סבירא להו דגם בדרבנן אמרינן מיכתת שיעוריה וכמ"ש הריטב"א שם ל"ד ע"ב גבי ערלה דגם בתרומת פירות דרבנן כיון דמדרבנן טעון שריפה אמרינן דמכתת שיעוריה ואף דהשעא"פ שהובא במחה"ש סימן תקפ"ו העמיס בלשון התוס' סוכה ל"ה דס"ל דבדרבנן ל"א מכתת שיעוריה המעיין ימצא דאינו מוכרח כלל וגם אני הבאתי ראיה מהש"ס דע"ז מ"ז דבעי ר"ל באשרה שבטלה ועשאה לולב יש דיחוי אצל מצות ובתוס' שם ביארו דהבעיא היא משום דדוקא בהא דאם מיעטן כשר בידו למעט אבל הכא אין ביד הישראל לבטל הט"ז ע"ש וק' הרי כל טעמא דאשרה דפסול ללולב משום דמכתת שיעוריה כמ"ש התוס' בסוכה וא"כ הרי לר"ל לשיטתו הא דישראל א"י לבטל ט"ז של נכרי הוא רק מדרבנן גזירה דלמא מגבה לה ובדרבנן הרי ל"א מיכתת שיעוריה ובע"כ דגם בדרבנן אמרינן מכתת שיעורי' ולכן העיקר לדינא כדעת הסמ"ג דע"ז שבאה ליד ישראל דל"מ ביטול הוא רק מדרבנן אבל בנ"ד אין נ"מ בזה וכמ"ש וכה ראיתי בישוי"ע יו"ד קמ"ו סק"ג שתמה מאד על הסמ"ג מהא דקאמר הש"ס מכדי ירושה וכו' ואין א"א דשא"ש כו' ולשיטת הסמ"ג הרי גם אם אינה ירושה מאבותיהם והעכו"ם אסרום שפיר מ"מ תיקשי דבביטול סגי כיון דמה"ת גם בבא ליד ישראל מהני ביטול וסיים