מהרש"ם חלק ד טז

ז' בזה אבל אין זה סתירה לדברינו דהתם בדידי' תליא מילתא ובידו לעבור על האיסור דלכתחילה ולכן שפיר הו"ל דשיל"מ וכמ"ש כה"ג התוס' בסוכה ל"ג דאף דאין ממעטין מ"מ מיקרי בידו והתוס' ישנים קדושין ס"ד ב' דגם היכי דאסור לכתחלה מ"מ הוי מיגו ונאמן כיון דדיעבד מהני וע' כה"ג בתוס' זבחים ס"ט ד"ה ואין דנים וכו' דכיון דדיעבד כשר הוי הכשירו בכך ועיין בתב"ש סימן א' סקי"ד שכתב בפשיטות דאי דיעבד שרי הוי בידו אבל במק"א הבאתי מתוס' זבחים ל"ד להיפוך והבאתי ראיה מש"ס דזבחים ע"ג ב' דהוי דיחוי ובע"כ דל"ה בידו אבל מכל מקום לענין דשיל"מ י"ל כן ליישב דעת המג"ש אבל בנ"ד דתלוי בדעת אחרים לכ"ע ל,ה דשיל"מ בכה"ג מטעמא דכתיבנא ואולם לפ"ד כת"ר דבנ"ד הוי דשיל"מ מאי דפשיטא לי' דתולין שנתבשל בקדרה הגדולה לענ"ד הרי בדשיל"מ גם סד"ר להחמיר כדאי' בש"ס רפ"ק דביצה וא"כ אין תולין מס' להקל ועיין שו"ת נחלת אבות סימן ז' באורך בדין אי תולין בדשיל"מ והוכיח בראיות דתולין אבל היינו לענין אם נפל שם איסור שאל"מ דל"ה בכלל מוסיף קלקול כיון דעתה לפנינו הוא אסור ועיין בשו"ת תפ"י סימן י"ב מ"ש על דבריו בזה אבל בנ"ד הדבר פשוט כן ובפרט לפי הגהת הגר"א על התוספתא סופ"ו דתרומות והוא דלא כפי' הרשב"א בתה"א בית ד' שער ב' ור"ש פ"ז דתרומות הדבר מפורש בתוספתא שם ועיין תוי"ר סימן קי"א שרמז להתוספתא ולא ידע מדברי הר"ש ורשב"א הנ"ל אבל לפי' הגר"א יש ראי' משם ועיין תוס' ביצה י' ע"ב בד"ה חד ובד"ה הכל ותמצא ג"כ ראיה לזה והא דבד"ה הכל הקשו רק משום דבדאורייתא אין תולין היינו משום דכבר כ' בד"ה ה חד דבדאיכא הוכחה יש להקל ע"ש יתבין

ועוד נראה דגם אי נימא דגם בדשיל"מ תילין דאיסור לתוך איסור נפל היינו עפמ"ש הצל"ח בסוגיא דרחסה"כ וני"ב מה"ת א"ע סימן ל"ח והובא בפ"ת סימן ק"י סק"ט דהיכי דאיכא חזה"ת סד"ר להקל גם בדשיל"מ. ובמק"א ביארתי כפ"ד הצל"ח הנ"ל ד' הש"ך סימן ש"ל סק"ח שכ' דבחלה בזה"ז ספק אם נתגייר קודם סד"ר להקל והקשה בסה"ל הרי הוי דשיל"מ ילפת שחא. אבל בנ"ד דאדרבא ברור לנו שנתערב כאן האיסור אלא דספק אולי כי' בקדרה הגדולה ונתבטל בס' א"כ הספק על הביטול לבד אבל כבר איתרע חזה"ת כיון דנפל כאן האיסור בודאי באחד מן ב' הקדרות ונתערבו יחד ובכה"ג ודאי דבדשיל"מ ספיקו להחמיר. ועכ"פ לדינא כבר כתבתי דאם היה ס' בשא"מ ודאי דכשר ובפרט אם הי' הנדר מחשש איסור ל"ה דשיל"מ כלל וגם לא ביאר לשון הנדר דאם נדר שלא לאכול הרי הוי שבועה בלשון נדר ועסוסי' רן. ויותר אין פנאי להאריך

סימן יא להרב החריף מ אברהם יעקב הלוי הורוויץ ני' מסאסוב

מכתבו הגיעני ובדבר מה שהאריך בדברי הש"ך יו"ד קפ"ח שכ' מהתוס' דבעל יכול לראות דמי אשתו בלא חילוק כלל והבינ"א הביא מד' הר"ש שבט"ז ס סי' י"ח דאי איתחזק איסורא א"י להורות לעצמו אבל בבאה"ט סוסי' י"ח שם רמז להתוס' נדה כ' הנ"ל דמוכח דלא ס"ל כהר"ש ור"ל דאל"כ הו"ל לתרץ ע"מ שהקשו מדוע לא הראתה לר"נ בעלה דהתם הי' בימי טומאה ואולם רו"מ הביא בשם הג' מהרש"ק דבנדה כיון דהוי איסור כרת ופת בסלו או משום דכתיב סוגה בשושנים נאמן גם נגד חז"א וע"ז תמה דא"כ תיקשי מדוע לא קחשיב במתניתין דנגעים שהובא בתוס' שם דכל הוראות מותר חוץ מנעצאו בשחיטה דבזה גם התוס' מידו ובע"כ דהתוס' מודו להר"ש וס"ל דאטו כי רוכלא ליחשב וליזול אלא דבנדה שבכל יומא לא הראתה בע"כ גם בדלא איתחזק א"י להורות והוי רבותא ולכן הקשו דלחשב לה בנגעים שם ותדע דאי יש חילוק בין נדה לשאר דברים א"כ איך הקשו תוס' ריש גיטין דניליף מנדה דגם באיתחזק נאמן הרי שאני נדה מטעמים הנ"ל (וגם מתוס' בכורות לא. ד"ה דהא שלא תי' כהר"ש אין ראי' דהריס' הבינו דבנשאל על טהרות לא איתחזק דהא הבכ"ש תמה באמת ע"ד הר"ש דהתם לא איתחזק ולכן לא הקשו מבכור וקדשים ומעשר דהתם אתחזק] והנה בד"ז כבר קדמו בתשו' מהרי"א יו"ד סי' קפ"ז וע"ש סי' פ"ד עוד בזה ובגוף הדין הביא שם מהד"ח ושאר אחרונים להקל וע בשו"ת מהר"ם שי"ק חיו"ד סי' ל' וסימן ל"ג ל"ה מ"ש בזה ואני מצאתי בתשו' מהר"ח א"ז סי' צ"ג שהביא בשם מהר"ר בר' שדחה ד' הר"ש ומסיק דצ"מ אינו חשוד שיאכל בעצמו דבר איסור ונאמן גם בדאחז"א ע"ש באורך במה שפלפל בדבריו והנה נ"ל עוד ראי' מהג"א פ"ק דחולין סימן י"ד במ"ש בשם הא"ז להקשות איך נאמין לשוחט נגד חז"א היכי דל"ש רמאש"מ בשלמא היכי שבעצמו אכל י"ל דאינו חשוד לאכול נבילות אבל היכי שאחרים אוכלים ולא הוא קשה ותי' שם כמה תירוצם ועכ"פ מפורש דהיכי דאוכל בעצמו ודאי דנאמן וגם בחי' רמב"ן לגיטין ב' תי' קו' התוס' מהא דנדה דשא"ה מתוך שנאמנת לגבי עצמה נאמנת גם לגבי בעלה וע' בש"ש להקצה"ח ש"ו פ"י שלא ידע מזה וע' כה"ג בתוס' חגיגה י"ד ע"ב בהא דבתולה שעיברה דאע"ג דלא מפי' אנו חיים כיון דגם היא בכלל האיסור נאמנת לכ"ע

ומבואר דבכה"ג שהדבר נוגע לגבי עצמו נאמן טפי מלגבי אחרים גם במקום חזקה ובפרט בצ"מ ולפענ"ד יש לדון עוד לפמ"ש הכנה"ג יו"ד סי' י"ח בשם מל"מ פ"ו מעדות דגבי ספק בדין אין החזקה מכריע הדין א"כ ה"נ בכה"ג נאמן החכם נגד חזקה ועדיין צ ע בזה] ועפ"ז מצאתי חיל ליישב המנהג דטובלת בתוך מ' לזכר ופ' לנקיבה ותמה רו"מ ממ"ש בתשו' ג"פ סיסי' נ"ג דכיון דגם בימי טוהר מעיינה פתוח ומוחזקת בדמים אין האשה נאמנת נגד חזקה ולהנ"ל ניחא דכיון שהדבר נוגע גם להאשה עצמה שפיר נאמנת. אבל גם בלא"ה לק"מ דהתם כיון דלדידן כל הנשים יולדות הם רק ס' זבות ס' נדה וא"כ ל"ה חז"א דשמא היא בימי נדה וא"צ ז"נ ושפיר נאמנת. והנה רו"מ הביא ק' הפמ"ג בפתיחה לאו"ח שהקשה איך נאמן חכם יחיד בהוראה נגד חז"א ותי' הג' הש"ק דהוי על"ג וכהא דשלח ואחוי ופקפק רו"מ דהתם רק לחוש לילך עמו והנה בד"ז כבר האריך בתשו' נו"ב מה"ק חא"ע סי' כ"ח אי בעל"ג נאמן גם בדאיתחזק איסורא וע"ש סי' ל"ג ובתשו' א' הארכנו בזה מכמה מקומות ואכמ"ל

ואולם רו"מ העיר דבנ"ד לענין מראה דמים לפמ"ש הח"צ דאם ביציאתה הי' מראה טהור ונשתנה אח"כ כ לא דם טהור דדרכיה דרכי נועם כתיב א"כ ל"ה על"ג דיכול להתנצל ולומר שנשתנה אח"כ ויפה העיר בזה ולכאורה עלה בלבי דהא לכ"ע מלתא דלא שכיחא היא שישתנה ומה"ט גם ל טז וש"ך שהחמירו בדין זה מ"מ מידו דאין לחוש שמא ישתנה אני בתשו' א' הבאתי ראי' מהש"ס דיומא ו' בהא דשמא תמצא אשתו נדה ופריך אטו ברשיעי עסקינן וק' הרי ישמש בשמה שיצא מראה טהור וישתנה הדם אח"כ לאודם ויהיה טמא לשיטת הט"ז וש"ך ובע"כ דהוי מילתא דל"ש כלל ואפילו משום דבר שתלוי בו כפרת כל ישראל אין לחוש לזה וא"כ הרי לשיטת הפ"י כתובות כ"ג אין עא"נ נגד הרוב ועיין בשו"ת שבסו"ס בני אהובה באורך בזה ובמק"א הבאתי מכמ"ק בזה אבל י"ל דמכל מקום הוא יוכל להישתמש ולומר שהיה כן וכדאשכחן כה"ג בבכורות ל"ו רע"ב דהיכא דאית ליה לאישתמוטי ולמימר אי לדידך לא מהימן אנא הוי חשיבנא ליה למהימן ל"ה מילתא דעל"ג וה"נ בזה ומצאתי בכתבי הד"ק וז"ל במ"ש הנו"ב פ"ה אודות הוראה שמאמינים לה' גם באיתחזק איסורא מצד דפליג ע"י כל ב"ד כמ"ש ביבמות ע"ז הרי שמוחל וב"ד קיים אודית הבחנה במראה דמים גם בבדיקה ויגי' ראשונים שי"ל דאתחז"א וגם בודאי של הפסק טהרה גם בלא ראתה רק ביום ההיא בשחרית מכל מקום על ידי שהבחינה נגלית ע"י רבים עדיף יותר מסננין ב"ד כי בהבחנת צבע אין צד מבוכה ושקלא וטריא כלל עכ"ל: