מהרש"ם חלק ד קנג

סי' קמח ב"ה יום ב' צום אסתר שנת אסתר ברעזאן. להרה"מ בתורה וכו' מוה' משה מרדכי הכהן נ"י בק' בוקאווסק

לתשו' מכתבו הנני בקצרה כי עוגות שנילושים בבצים שיש בהם טיפת דם כיון שהוא ספק אם הוא במקום האוסר בחלבון וחלמון (זולת אם בשניהם ובמקום הקשר וזה לא שכיח) אין להחמיר משום ריח דאם האיסור משום דם אין בו משום ריחא כמ"ש הד"מ סי' ק"ח אות ג' וגם לשיטת יד אפרים סי' צ"ה דהביצה יש בו משום בשר שרץ מ"מ הרי כל ריחא מדרבנן כמ"ש הפלתי ס"ק ג' וס"ק י"א והח"ס בחי' לע"ז ובספק שרי ובפרט דהא בדיעבד לאו מילתא וכל הספק לענין לכתחלה ובדרבנן להקל כמ"ש בדע"ת בפתיחה לה"ש אות ל"ו ולענין התנור הנה בשפ"ד סי' פ"ו ס"ק כ"ג כתב דביצה כחוש אבל בשעה"ת ח"ב בסופו כתב שיש בו דררא דשומן ואף שהח"ד מיקל דגם שומן בלוע אינו אוסר כלי אבל דבריו תמוהים וסותר זא"ז כמ"ש בגליון שם ומ"מ כיון שהוא ספק במקום האוסר כמש"ל יש לסמוך דכחוש הוא ומ"מ לכתחלה אין להקל ויש ללבן שם

קורט בשר (שנמצא בביצה) אינו דם ומותר וכ"ה באחרונים

דין חותם ע"פ צלוחית ואותיות שלהם מותר לפתוח לצורך שבת ביד שמאל ובשו"ת שאלת יעב"ץ ח"ב סי' ק"מ מפורש להקל. ובאמצע נטילת הצפרנים מותר לענות אמן ושמעתי מהג"מ אבד"ק זלאטשוב בעל שו"ת מהר"י אשכנזי ז"ל שראה בעיניו מבעל השיב משה שהיה נו"נ בד"ת בעודו נוטל צפרניו ואף שהי' רק שומע מפיו שצוה לו לומר השיטה לפניו בשעת נט"צ הרי שומע כעונה. ובנפל טליתו שלא בכוונה ונשאר עליו הט"ק ספק ברכות להקל (כי המחה"ש פסק שא"צ לברך ע"ש

) אם הוצרך לסיים בא"י האל הקדוש וסיים בא"י חונן הדעת אם צריך לחזור לראש השמ"ע או שיתחיל בתחילת ברכת אתה קדוש הנה כבר נשאל בכה"ג בתשו' שו"מ מה"ק ח"ג סו"סי קע"א והביא בשם קונ' תפלת כל פה שפסק שא"צ לחזור לראש אלא לברכת אתה קדוש וע"ש במהד"ת ח"א סי' ס"ו בדילוג לגמרי ברכה ג' והתחיל ברכה ד' ופסק ג"כ דא"צ לחזור לראש ואני במק"א פקפקתי בדבריו והבאתי מהנש"א כלל כ"ה ומ"מ אין בידי לחלוק עליו במקום חשש ברכה שא"צ

ומה ששאל בדין צירוף לתפלה הדבר פשוט דדוקא אם מתפללים הששה יחד השמ"ע אבל אם א' עומד עדיין בברכת ק"ש וכן בהתפלל כבר ש"ע אינו מצטרף עם החמשה לאמר אח"כ השמ"ע בק"ר

ומ"ש אם אשתו בעיר אם מותר להתיחד עמו כמו דאמרינן דבעלה בעיר, אין בידי הוכחה ומסברא אין להקל מדלא נקט הש"ס גם באשתו בעיר. (א"ה גם י"ל דלפי הטעם שאמרו משום דאימת בעלה עלי' ל"ש זאת באיש דאין אימת אשתו עליו כ"כ ולגבה שייך יותר דמירתת מני' שמא יראה ותאסר עליו ובדבר פסיקת תלוש בשבת לצורך המילה הגם דהי' יכולין להכין זה מע"ש אין בו איסור כמ"ש בסי' שי"ד ועפמ"ג בא"א סי' תרנ"א בענין תלישת עלין מלולב ובמחהש"ק רסי' תכ"ח ואין בכה"ג מתקן מנא דגם אם גדול קצת או קטן יכולין להניח על המילה ואין בזה מדה מכוונת [א"ה וכמ"ש הרמב"ם פי"א ה"ז מה"ש] וע' בט"ז סי' תק"א לענין בקיעת עצים ביו"ט והרי גם ביו"ט לא הותר מתקן מנא ובע"כ דבכה"ג ל"ש מתקן מנא [א"ה צ"ע מהא דאסרו הפוסקים לקרוע נייר לקנח בו וכדומה ויש לחלק ובפרט במקום מצוה דמתקן י"ל דל"ה רק מדרבנן כמ"ש הפמ"ג במש"ז רסי' שי"ד]

ומ"ש בדין סמיכה באילן בריא ותש שבסי' של"ו ע' בס' משנה ברורה שהוכיח מירו' וש"ס דילן חגיגה ט"ז דכל האיסור בנשען בכל כוחו אסור בבהמה וה"ה באילן דינא הכי וכמ"ש המאירי שבת קנ"ד ע"ש

ומ"ש בדין לעבור בין ב' נשים אם גם נכרית בכלל לא אדע להכריע והנכון לומר פסוק הפותח בלא ומסיים בלא לצאת מהחשש

ומה ששאל אי מותר לתפור הציצית מהט"ק בתוך הכנפות לצורך כביסה ואחר הכביסה יקרעם ויוציאם אם לא מתבטל עי"ז הכנף והציצית. לענ"ד דאינו מבטל כדמוכח במנחות ל"ז הא דחייטי' לגלימא וכו' וע' בב"י או"ח סי' י' בד"ה או שהגבי' כנפי' וכו' ובסי' ט"ו בד"ה ואם נקרע ונשתייר וכו' ול"ד למאן דחייטי וכו' גלי דעתי' דסופו למישרינהו וכו' ע"ש וה"נ בנ"ד ולכאורה יש להביא ראי' משבת מ"ח ע"ב בהא דשלל כובסין ובגד התפור בכלאים ורש"י ד"ה ובגד דמבואר דאע"ג דסופו להפרידו הוי חיבור ואף דלמסקנא מסיק דשא"ה דשלא בשעת מלאכה נמי ניחא לי' דאי מטנפי הדר מחוור להו והרי גם כאן י"ל דיחזור לכבסו וא"ל דלענין שיתבטל המצוה עי"ז לכ"ע ל"ה חיבור דהא התם נמי יעבור באיסור כלאים ואפ"ה הוי חיבור משום דדעתו לחזור ולכבסו אבל ז"א דבשלל כובסין ליכא משום כלאים דל"ה חיבור משום דסופו לחזור ולכובסו אבל בנ"ד ל"מ חיבור ולא מתבטל לא הכנף ולא הציצית

ומ"ש בדין מילה בתענית אסתר הגם שהמש"נ חולק אנו נוהגין כהרמ"א ואין להקל רק בנדחה. ומה ששאל פי' ד' הגמ"ר שבת ר"פ המוציא שכתב וז"ל וביצה קליפה ששאלת אמאי ל"ח לר"ר וכו' דדלמא ל"ש בינינו א"נ כתבי קודש שעליהן מצילין ע' בבגדי ישע פי' דבריו שהי' מנהגם לכתוב אותיות על ביצה קלופה ומסופק אולי מטעם זה מקילין וכיון שהגמ"ר מסופק בעצמו א"א להקל בחשש סכנה ובפרט שכתב רק דדילמא אינו מצוי בינינו ובש"ס מבואר דמתחייב בנפשו ובתוס' שבת קמ"א וביצה י"ד גבי שומים מבואר דגם בזה"ז אסור וה"ה ביצה וכ"ה בפר"ח יו"ד קט"ז [א"ה בחיבורי עוללות משה סי' כ"ח צדדתי דבביצה מבושלת ליכא סכנתא ע"ש אולם מד' הגמ"ר הנ"ל מוכח דלא כמ"ש שם דהרי לפי פי' הנ"ל ע"כ במבושלת מיירי דעל ביצה חי' א"א לכתוב וצ"ע

] ובד"ש במוצאי ט"ב שנדחה מותר לברך שהחיינו כמ"ש בהגהותי לאו"ח ובס' אש"א מהגה"צ מביטשאטש הביא שראה כן בעיניו מהגה"צ אבד"ק בארדיטשוב שבירך

סי' קמט ב"ה ד' תצא תרס"ח כוח"ט ושוכט"ס לכבוד ח"ב הרב הה"ג וכו' מו"ה משה ישראל נ"י ראב"ד ומו"צ דפה. א"ה תשובה זו השיב לי לק' טשארטקוב בהיותי שם איזו שבועות למלאות מקום דודי הרב

] היום קבלתי מכתבו הארוך ומה ששאל בא' שחיבק את אשתו בימי מניקתה ופירסה נדה באמצע ודחפתו בידי' אם צריך הבעל כפרה והנה בגוף הדבר הלא במינקת הוי ושא"ק והרשב"א בתה"א כ' שנ"ל עיקר דאינה חוששת ורק שיש לחוש להראב"ד והוי רק חשש להחמיר וכיון דהו"ל ספק אם החיבוק בתחלה הי' בגופה ואם רק דרך מלבושה גם הרמב"ם מודה דדוקא בקירוב בשר ס"ל דהוי מה"ת א"כ סד"ר ולקטלא ומה שדחפתו בידי' בודאי אינו דרך חיבה ואדרבה להיפוך ולשי' כמ"פ אין להחמיר בכה"ג בשאר קורבות וגם לאחר שניכר הוסת אף דלפעמים רואה אח"כ מ"מ תרתי איכא כיון שהיא בהנקתה ולכן בכה"ג בשוגג ודאי א"צ כפרה ורק שיתן איזה סך לצדקה והעיקר עזיבת החטא שיזהר מעתה והלאה בכל כה"ג. לא אדע אם הי' בלילה ואולי וסתה רגילה רק ביום ויש כמה דיעות להקל. ובגוף דין שאר קורבות יעוין בת' מעיל צדקה סי' י"ט ות' פ"י ח"ב סי' מ"ד וע' חמ"ח סי' כ' בשם רשב"ץ דהעיקר כהרמב"ן אבל המע"צ הנ"ל כ' להיפוך ובת' פ"י הביא מת' הרמב"ן שמסופק בזה והוא מהרשב"א.