מהרש"ם חלק ד קנב

העיקר. ובהיותי בזה עלה בלבי ראי' מפיהמ"ש להר"מ פ"ג דכריתות בהא דיש אוכל אכילה א' דמוקי לה בהביא ב' שערות וחלו חלב ומיקדשין כאחד והיא עפ"י קצת גי' בש"ס שהובא ברשב"א יבמות ל"ד וק' דא"כ אמאי מפרש ליוה"כ דחל בכולל הרי י"ל ג"כ שחל בב"א בהביא ב"ש ביוה"כ ובע"כ דבהביא ב"ש ביו"כ ליכא חיוב חטאת כיון דתחלת היום לא הי' חיוב אבל ח"ב הרה"ג ר' משה ישראל נ"י מו"צ דפה"ק העירני דלפמש"כ הח"ס או"ח סי' קע"ב בשם מלחמות דגם תחלת היום חייב מה"ת להתענות א"א לומר כן וצ"ע [א"ה מ"י בהערותי יש לפקפק ואכמ"ל אך מטעם אחר י"ל דאין ראי' כ"כ מקטן שהביא ב"ש ביו"כ דגם אי נימא דא"ח להתענות שא"ה משום דגברא לתו בר חיובא הוא כלל עד אמצע יו"כ שהביא אז ב"ש ולכן א"א להתענות מקצת היום שלאחריו וכה"ג בריש פסחים היכן מצינו יום שמקצתו מותר וכו' וע' בס' משנה ברורה או"ח סי' ע"א כה"ג לענין אונן שהי' פטור מתפלה בזמן חיובה משא"כ בחולה שאכל ביו"כ דהיא רק מטעם דחוי' לשי' הרשב"א וגם אי הותרה היא רק לשעתו ובעבר החולי חזר לאיסורו וע' זבחים ל"ב וצ"ע]

ד) ומ"ש על מש"כ בהגהות לאו"ח סי' תקפ"א ע"ד הרמ"ע סי' כ"ה מבעה"מ דע"י עכו"ם לא נתחלל והעיר דהרי הי' שם גם פריצי ישראל בעת החורבן וכמ"ש המאירי גבי אבני המזבח ששקצום היונים וגנזום משום דכ' ובאו בה פרוצים וחללוה דהיינו פריצי ישראל הנה הלא מובן מאליו שיש שם בהגהותי חסרון קצת תיבות שהרי הרמ"ע חידש דלא נתחלל וא"כ עפ"ד בעה"מ פשיטא שצדקו ד' הרמ"ע דהמקדש בקדושתו אבל דברי יסובו להיפך כי מה שדחיתי דבריו דבעכו"ם מישראל קרקע נגזלת ובפרט במלחמה והנחתי בצ"ע ולזה סיימתי שלפ"ד בעה"מ פשיטא דליתא להשבתי דממ"נ אם ע"י עכו"ם הרי לא חללוה ואם ע"י פריצי ישראל שוב אין קרקע נגזלת וע"ש

ה) בענין עישון בט"ב שכתבתי בהג' לאו"ח סי' תקנ"ט דאדרבה אם העכו"ם נוהגין שלא לעשן ביום תעניתם יש לדידן איסור לנהוג כן משום ובחקותיהם וכמ"ש בסי' תקפ"א ורו"מ הביא מת' בית יהודה סי' ח' שהחכם ר"ד הכהן כ' כן והב"י דחה דבריו דל"ש בחקותיהם ל"ת אלא בקום ועשה ולא בשוא"ת דל"מ דמשום חוק שלהם הם ול"ד לתענית ער"ה שבסי' תקפ"א דשם מוכח מלתא דמחמת תענית היא דעפ"י הטבע א"א לאדם להיות שרוי בלא אכילה והביא ג"כ ד' החו"י סוסי' רל"ד דבשוא"ת לית בי' משום דרכי האמורי ורו"מ העיר מתוס' ב"מ כ"ז ד"ה כיס דמוכח להיפוך הנה תשו' ב"י אינו תח"י ולא ראיתיו אבל פשוט בעיני שאם אומר הטעם שאינו עושה מחשש שאומרים העכו"ם לכ"ע איכא משום דרכי האמורי כמפורש בתוספתא פ"ז דשבת כמ"ד בשוא"ת [א"ה כ"מ בש"ג פ"ב דע"ז והובא בפת"ש יו"ד סי' קע"ט והעיר שם מד' תוס' ב"מ הנ"ל] וגם בסברת בית יהודה הנה כפי שנתפשט העישון ורבים הורגלו בו כל היום דמי ממש לתענית

ומה ששאל בדין בישול טריפות בבתי אכסנאות כדי למוכרם לעכו"ם כבר הארכתי בזה במהרש"ם ח"א סי' ר"ח ע"ש ומ"ש רו"מ די"ל דבמבשל שמשביחו דמי לסחורה יש להביא סמוכין מד' הרמ"א דאסור לפטמו להשביחו גם בנזדמנו וה"נ בזה והיא מהב"י בשם א"ח ובגליון הבאתי מהתשב"ץ דאוסר למלוח [א"ה ע' ברכ"י א"ח סי' קפ"א ס"ו שכתב בפירוש דגם בנזדמנו אסור לעשות מהם תבשילין להסתחר בהן והובא ברעק"א] וע' חו"י סי' רמ"ב דאסור לעשן הבשר ולמכרו ולכן אין מקום להתיר לענ"ד רק כפי שכתב בד"ח ח"ב או"ח סי' כ"ז

סי' קמו ב"ה ב' ויגש תרס"ו ברעזאן. לכבוד הרב המאה"ג החריף ובקי מוה' שמעון וואלטוך נ"י רב בעיר לייפציג. את

לתשו' מכתבו מיום ב' דחנוכה אם מותר להדליק נ"ח על הבאהן לא מצאתי הדבר מבואר אבל הלא מי ששילם בעד כל הלילה הוי כשכר' לו בית דירה לאכול ולישן שם וחייב בנ"ח ומ"ש רש"י ביושב בספינה י"ל שהיו אז ספינות פתוחות בלא קירוי והרוח מנשב ולא הי' בגדר בית כלל. ואף דהבאהן אינו עומד במקום א' ורכוב כמהלך לא נמצא בשום מקום שיהי' צריך בית קבוע למה שמצותו בשביל פרסומי ניסא כנלענ"ד מסברא. ומ"ש רו"מ במ"ש בקו"א לגי"ד אות רל"ו בדין קילוח שעושין להנשים דא"צ ז"נ והבאתי מד' התפל"מ ורו"מ הביא ראי' מהרא"ש רפ"ג דנדה כמו שרמזתי שם אם כי יפה העיר הנה לפמ"ש הב"י ומעיו"ט שדברי הרא"ש סובבים את"ל שאין לחלק בין חתיכה גדולה לקטנה יש לפקפק בזה דגבי שפופרת יתכן להיות דקה מן הדקה משא"כ בחתיכה אינו מצוי דקה מה"ד ומ"מ יותר נוטה כדעת רו"מ בדעת הרא"ש ואפריון נמטיי'. והעיקר יקר בעיני בענין זה לפמ"ש בחיבורי ששמעתי מפי רופאים גדולים כי בשום אופן אין מכניסין שום אינסטרימענט לתוך פי המקור כי יש סכנה להכניס שם אינסטרימענט רק מסביב מבחוץ עושין כל המשיחות והקילוחין וכן שמעתי ממילדת מלומדת ובקיאה לכן עכ"פ אינו מצוי ואין לחוש למלתא דל"ש וליתר שאת יוכלו לשאול את הרופא ע"ז ואם כן היא אין שום חשש ואם מכניס לתוך פי המקור להרחיבו וכדומה אז אם הוא דקה מן הדקה יש להקל ובפרט דלשיטת תפל"מ יש להקל בכל גווני ונודע מעשה תקפו וגבורתו כאשר העידו עליו כמה גדולים שהי' נכד להג' ר' העשיל והי' גאון מובהק ומפורסם בעולם וכדאי לסמוך עליו ובספר תפארת צבי על הלכות נדה מהג' תלמיד השב יעקב הכריע כי עד עובי ב' אצבעות היא בכלל דקה וא"כ בכה"ג יש לסמוך להקל. (קצת מזה כבר נדפס בקו"א החדש] ובדין הולד כפי דברי הרופא שמת בהיותו בן ג' חדשים ויש רגל"ד שהרי לא הרגישה בו כלל אין לחייבו להוציאו משם ועמ"ש בס' אר"ח החדש לאו"ח סימן תקכ"ו והגהותיי שנדפסו שם בשמי מכמ"ק בזה ובכה"ג דנ"ד לכ"ע פטור מלקברו: קמז ב"ה ב' ויחי תרס"ו ברעזאן. לכבוד הרבנים וכו' בד"צ דק' ביטשאטש

לתשו' המכתב הנוכחי בדבר הסיכסוך שבין הגבאי דשקלי הקודש צדקה הנגבית מקופת רמבעה"נ ובין מנהלי בית החולים דפה ור"פ בגליון א' טענות המורשה מהקהל דפה הר' מאיר הורוויטץ נ"י ובגליון השני ט' של המורשה מעניי אה"ק ומנשיא הכולל ה"ה הרב הגה"צ מוויזניצא שליט"א בצירוף הגבאי ר' משה זיידמאן נ"י הנני בזה כי כבר הארכתי בענין זה בחיבורי שו"ת מהרש"ם ח"א סימן קצ"ג ושם נתבאר שאין ליקח מקופות אה"ק תובב"א לשום צדקה וגם מנהג והכרזות ל"מ בזה

אך בנ"ד כפי טענת המורשה מביקור חולים שהי' מנהג להעמיד בכל בית גם קופה לביק"ח ועי"ז מובן מאליו שנתמעט הכנסת קופת רמבעה"נ עי"ז ואם כן ההשואה הי' גם לטובת מעות אה"ק ואם כן מה שהתפשרו הגבאים בתקפו אבל הרי המעות בקופות אה"ק והם המוחזקים והמע"ה ואם יברר הגבאי מבק"ח אזי ינתן הסך הנ"ל וגם כיון שבכל עת ביד הגבאים לחזור מהפשר אם כן מעתה והלאה יוכלו שניהם לחזור בהם והרשות ביד גבאי בק"ח ג"כ להעמיד קופת צדקה בכל בית והמתנדבים יתנו כרצונם. [א"ה מהתשובה נראה כי הטו"ת הי' כי הבק"ח טענו כי המנהג מקודם הי' שהעמידו קופות לטובת הבק"ח ולאשר נתמעט עי"ז הכנסת קופת אה"ק התפשרו כי לא יעמדו עוד קופות לבדם רק מקופות אה"ק ינתן להם פ' ר"כ וגבאי דאה"ק טען טענות שאינו מחויב ליתן הסך הנ"ל

והנה מה שכתבתי כי המעות בחזקת עניי אה"ק טעמי ונימוקי כי הגם שמ"ש בתשו' מאמר מרדכי שהקופות שלהם וזכו בהם יש לפקפק כמ"ש האחרונים אבל מלבד זה כיון שהפשר הי' בלשון שיתנו גבאי אה"ק לצורך בק"ח שמונים ר"כ לשון יתנו מורה שהם זכו מקודם והם יהיו הנותנים לבק"ח הסך הנ"ל ולכן הם המוחזקים וד"ז נלמד מת' הרשב"א שבב"י א"ע סימן קי"ח ובד"מ שם סוסי' ל"ח אות ט"ו ע"ש וימצא כן בלשון יחזירו וה"ה בלשון יתנו וע' סנהדרין מ"ג ע"א כיון דכתיב תנו וגו' מדידהו וכו' ומוכח כמ"ש וגם בב"י א"ע סימן ק"כ מוכח כן: