מהרש"ם חלק ד קנד

סימן קנ ב"ה יום ו' עש"ק תרס"ט ברעזאן. לכבוד הב' כהלכה החריף ושנון כמר משה קליגהאפט נ"י

לתשו' מכתבך ע"ד השאלה שאחר שחפרו קבר לצורך מת מצוה צוה א' לסתום החפירה ונקבר המת בקבר אחר אם יש איסור בדבר. הנה ד"ז היא ברמ"א יו"ד סימן של"ט ס"א בשם ר"י ז"ל וז"ל ואסור לחצוב שום קבר להיות פתוח עד למחר שלא יקברו בו המת באותו היום ויש סכנה בדבר ע"כ ומשמע דאם סותמין אותו ואינו פתוח ל"ל בה וע' סנהדרין מ"ח החוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר ה"ז לא יקבר בו עולמית ומשני משום כבוד אביו ה"נ מסתברא וכו' אא"ב משום כבוד אביו שפיר וכו' וכ"ה בש"ע יו"ד סי' שס"ד סע"ז דרק משום כבוד אביו אבל אחר מותר לקבור בו ע"ש וע' פת"ש סק"ז לענין מצבה אי דמי לקבר וע"כ מיירי שמתחלה חפר הקבר בשביל אביו ונמלך מלקבור בו והניחוהו בקבר אחר ע"כ איני רואה שום איסור בדבר (ובגוף דינו של הרמ"א הנה לכאורה היא נגד הש"ס דמ"ק ח' ע"ב ורש"י ותוס' ד"ה אין חופרין וכו' ומצאתי בברכ"י או"ח סי' תקמ"ז אות ג' שהעיר בזה והביא בשם הרב מהר"א לחלק דבחופר סתם ואינו מפרש לשם מי שרי אבל בחוצב טבור איש מיוחד גוסס אסור דלא ליתרע מזלו וצ"ע שהרי סיים שאם יניחנו פתוח ימות א' מבני העיר אך לפמ"ש בפח"י והובא בעקרי הד"ט חאו"ח סי' י"א אות י"ג דאם מכסה הקבר בנסרים או במחצלת שרי י"ל דהתם חפרו וחזרו וכיסו אבל בעקרי הד"ט פקפ ע"ז וכ' דאין להתיר וכ"ה ביוסף אומץ וזכל"א הספרדי ח"ג יו"ד ה' אבל אות ק' סקכ"ו. ואולי חזרו ומלאו בעפר תיחוח והחפירה הי' רק שיהא ניקל להוציא העפר וע"ש בזל"א דאם נקבר קודם עלות השחר סגי בכיסוי נסרים ואם חופר אחר צה"כ לצורך יומו יש להקל וע"ש בעהד"ט וע' בשד"ח מע' אבל אות קס"ח דדוקא לחפור לצורך גוסס אסור אבל לצורך אדם בריא אין קפידא כמ"ש הריב"ש וב"י וע"ש דבזמן מגפה ח"ו יחפרו פחות מעומק שיעור הצריך ואז אין חשש והש"י יגדור פרצות עמינו ויקוים ובלע המות לנצח וגו'

סימן קנא ב"ה. ה' דעשיה"ת תשרי תרס"ט ברעזאן. גמח"ט לכבוד הב' המופלג וכו' כמר משה סופר בהגאבד"ק ערלוי שליט"א (וכעת הרב הגדול החריף ובקי דיין דק' הנ"ל]. אם אמנם קשה לי מאוד להשיב היום נתאמצתי למען ידידות מר אביו שליט"א להשיב תיכף

בדבר מנעל ביוה"כ ליוצא בו ברה"ר כבר כתבתי בתשו' לק' גוראב בפולין גדול לדחות ד' המנ"ח והבאתי ממהרש"א עירובין צ"ו ד"ה לא ס"ד וכו' דגבי תפילין גם אי שוי"ט לאו זמן תפילין ואסור ללובשן (כמ"ש בש"ע או"ח רסי' ל"א) אפ"ה הוה בכלל מלבוש גם בשוי"ט כיון דעכ"פ מניחין בחול וה"נ בזה כיון דבחול הוה דרך לבישה גם בשבת ויו"כ שרי להוציאן דרך לבישה ודוקא היכי דגם בחול אסור ע"י ב"ת הוי משאוי וגם כיון דלכל חולה ואיסטניס שרי לא הוה משאוי ועיין במחה"ש סימן תרי"ד סק"ב בשם א"ר די"ל שהרועים יוצאין בה לכל אדם שרי ובפרט שהרי בעוה"ר אינם נזהרים ורבים לובשין מנעליהם ובפרט ביציאה לחוץ לשוק גם הבאתי מהש"ס דביצה ח"י ע"ב ורש"י דליכא מידי דבשבת שרי וביו"כ אסור אף דטעמא דמיחזי כמיקר עצמו לא שייך ביו"כ וה"נ בזה אך בזה י"ל דדוקא בדרבנן מקילין מה"ט ולא בשל תורה ועכ"פ בזה"ז דליכא רה"ר אלא כרמלית לשיטת רוב הפוסקים בודאי י"ל כן ומטעם ראשון גם בשל תורה שרי אבל גם טעמו של רו"מ הוא נכון ויפה אמר: סימן קנב עוד להנ"ל

ובדבר ח' של שידוכין כבר האריך בת' נוב"י מהד"ק חיו"ד סי' ס"ח אבל משום ח' הקדמונים שנדפס בתשובות מהר"ם ב"ב בסופו ות' ר"מ סג"ל סי' ק"ב שתקנו ר"ת ורשב"ם וק"נ רבנים בח' גדול ונורא הביא כי מ"ש דהקנס לא יפטור לא נתקבל בעולם (עיין הגהות רב"פ וכבר הביאו הטו"ז יור"ד סוסי' ד"ז) מלבד שגם בזה יש פקפוק גדול כו' בתשו' הרא"מ סימן כ"ב ובפרט בתשו' הריב"ש החדשות סי' ל"ב מפורש דיש לפסוק כן מ"מ י"ל דמנהגינו כהסמ"ע מ"ע שהביא הנוב"י שם אבל בלא קנס אין מקום להתיר. ואם יש איזה טו"ת יקוב הדין וכתורה יעשו ומ"ש מדברי השד"ח בדין ח' הקהלות הנה בנ"ד שתקנוהו הב"ד הגדול שבישראל ח"ו להקל בלא קנס וכן פוסקים בכל ב"ד מובהקים שבישראל אם אין אמתלא המועלת בדתה"ק ועי' ת' הרי"מ חא"ע סי' כ"ה ותשו' השיב משה יו"ד סי' מ"ח

ועד"ש במי שפרע לחבירו סך נ' זהובים ואח"כ בא המלוה וטען שלא הי' אלא מ"ה אי הוי כא"י א"נ או א"י א"פ והביא מחלוקת הטו"ז והש"ך סי' רל"ב לענין מטבע מזויפת והנה בד"ז כבר הארכתי במשפ"ש סי' רל"ב ובקונ' משמ"ש שם מכמ"ק בזה: ומ"ש רו"מ בשם השו"מ לדמות למ"ש הר"ש פ"ב דמקואות אין לו דמיון כלל דהתם האי גברא יצא לגמרי מטומאה של תורה ונולד ס' על טומאה אחרת דרבנן לכן יצא מחזקתו אבל הכא נגד מ"ה זהו"כ שכבר פרע נפטר מחיובו אבל סך ה' זהובים שהם מעות אחר וחוב נבדל לא יצא עוד מחזקת חיוב ועתוס' ריש ב"מ בד"ה ואין ספק וכו' ע"ש בסוה"ד וה"נ בנ"ד וגם מה שהשיג ע"ד השו"מ יפה השיג

אבל בגוף הנידון אינו דומה לנידון הט"ז וש"ך ך דבשלמא היכי שנמצא מטבע מזויפת וכדומה שהלוה לא עלה בדעתו לבדוק כלל ומסופק בזה, הוי כא"י א"נ או א"י א"פ אבל בנ"ד שהלוה ספר ומנה המעות וגם המלוה ספר ומנה והו"ל לדקדק במנין ומסתמא דקדק כמנהג העולם ואם מוצא אח"כ שנחסר ה' זה"כ איהו דמפסיד אנפשי' דהו"ל לספור היטב וא"נ לומר טעיתי להוציא ממון דט' טעיתי היא טענה גרועה וע' סוסי' פ"א וקכ"ו סי"ג דהוי מילתא דל"ש וגם היכי דנאמן בעי' שיהיה לו מיגו והרי מיגו להוציא ל"א ולכן זה דומה לברי ושמא כיון דל"ש שיטכה כדאי' רפ"ב דכתובות וע"ש בתוס' ובעה"מ ה"מ ומלחמות וה"נ בנ"ד: תושלב"ע