מהרש"ם חלק ד קנא

לצורך שמחת יו"ט יש להקל כמ"ש הטו"ז סי' תק"י ס"ק ז' וע' בנש"א כלל פ"ב מ"ש ע"ד הטו"ז בזה. ומ"ש בדבר אינדיקיס שהלעיטום בעיגולי קמח חטים שעם הסובין והמורסין אבל לא תחבו באצבע אלא שפותחין פי העוף וזורקין לתוכו העיגולין הנ"ל ונשחטו בלא בדיקת הושט והנה כבר נדפס ד"ז בחיבורי ליור"ד בסוף סימן ל"ג בדע"ת ס"ק ס"ה דיש לאסור במקומות שנהגו איסור בהלעטה ושם מבואר טעמי ונימוקי וגם פה"ק התחילו איזה בעה"ב לפרוץ הגדר ולהקל בכה"ג ואסרתי ונתתי פקודתי על השו"ב לאסרן ולכן יפה פסק רו"מ ומ"ש בשם איזו רבנים שהתירו עליהם אחז"ל ומקלו יגיד לו ומה לנו ולהם ועלינו יערה רוח הבורא

וע"ד השאלה בכלוב שעמד בפרוזדור הבית ובתוכו אווזות מפוטמות קצת ובלילה הי' שם הבע"ב ולא הי' כלום ובזמן מועט שמע בבית קול צווחה ויצא בחפזון ומצא פתח שבכלוב כחצי אמה פתוח והגם שהי' קשור בחוט לפעמים האווזות קורעים החוט ונפתח והאווזות היו בחוץ והכלוב הי' גם פתוח מלמעלה קצת ידו ותפס ידו את הדורס שהי' בכלוב. הנה לפמ"ש בדע"ת סי' נ"ז סקכ"ה בשם טוטו"ד להחזיק בדעת מא"נ דגם הכא מחבואה אחת מצלת ואני הבאתי מתשו' רמ"א סי' נ"ד דמפורש דגם בשל תורה יש להקל ושכ"ה במרדכי פ"ד דע"ז א"כ כיון שלפנינו הפתח פתוח שתלשוהו האווזות ופתחוהו והם מבחוץ וטפי יש לתלות שהדורס נכנס דרך הנקב הפתוח מלמעלה וי"ל דכשהרגישו בו בעלותו למעלה יצאו משם בפתיחת הפתח וע"ש סוס"ק כ"ו במש': בשם ת' שע"צ סי' נ"ט וכיון שגם הדע"ק סק"ד כתב דבכה"ג שמצא הדורס בפנים ותפסוהו שם קיל בודאי יש להקל לענ"ד

סי' קמד ב"ה אור ליום ה' פקודי תרס"ה ברעזאן. לכבוד הרב הגדול מוה' חיים נ"י דומ"צ דק"ק לאצק. ע"ד שאלתו בהמנהג שנהגו שם שכל הבעה"ב עושים להמו"ץ שליח למכור חמצם בנרשמים והוא משכיר דירה א' משלו להעכו"ם ואג"ק מוכר החמץ. והנה בדין אג"ק של השליח גם בתשו' ח"ס חא"ח סימן קט"ז מפקפק הרבה ע"ד רע"א וגם מ"ש רו"מ לחלק בין אפטרופס לשליח יפה כתב וכבר קדמו בשו"ת ברכת יוסף חח"מ סימן כ' כדברי רו"מ ממש אבל גוף הפקפוק בהקנין כסף כבר נשאלתי בזה מאז דלשי' התוס' בב"מ ע"א אין שליחות לעכו"ם בכה"ג ואין השליח יכול לזכות בהכסף עבור המוכרים. והשבתי שכבר הארכתי בחיבורי משפט שלום סימן קפ"ג והוכחתי שדעת כמ"פ אינו כן אך דמ"מ הוי ספד"ד. והנה גם פה"ק המנהג כן ואני עושה כתב הרשאה שכל המוכרים חותמים עליו ושם כתוב בפירוש שמצוים להעכו"ם הקונה שיתן הכסף להמו"צ ובזה יקנה לו חמצם וכה"ג לכ"ע מהני. ועוד שהרי בתשו' פמ"א ח"ב סימן נ"ב העלה דגם אחר יכול למכור חמצו של חבירו דזכין שלא בפניו ורמז אליו הפת"ש יו"ד ססי' ש"כ ושם בגוף התשו' מביא כמה ראיות ובמק"א הארכתי בזה מדברי קצה"ח סימן רמ"ג סק"ח וסי' שפ"ב סק"ב דיש לפקפק בזה והבאתי מתשו' בר"א סי' ק"א ונאו"ד סימן ל"ט ושו"ת דברי חכמים סימן ק"ט ואכמ"ל ועכ"פ בכה"ג שנותנים הרשאה לשליח וכותבים שידו כידם ושיתן העכו"ם הכסף לידו לכ"ע אין שום פקפוק ועוד הוספתי בזה דברים ואין עת האסף ושם הארכתי גם בענין קנין אודיתא ובפרט שעושין גם תק"כ ומאהריטש דמהני מדין סטומיתא ועוד שע"י שנותן להערל מהריטש נעשה כשכיר ופועל ודמי למקח דגם להתוס' יכול לזכות להמוכר כמ"ש בנתה"מ סי' ק"ה ובפרט לשי' מח"א דבפועל יש שליחות לעכו"ם (וגם בכתב הרשאה נכתב אני מוסר להערל הקונה) וכיון שנתבאר דמהני הכסף א"כ נקנה להעכו"ם המקומות של בעלי החמץ הנרשמים גם כן בהצעטליך ושוב נקנה החמץ אג"ק של בעלי החמוצים בעצמם וא"צ לבוא לדברי המק"ח שיקנה אג"ק של השליח ומ"ש רו"מ דא"צ לקרוא להעכו"ם בשט"מ וסגי שיאמר לו שמוכר לו ע"פ קנינים הנזכרים בהשטר מובן מאליו שא"א להסביר ד"ז כלל להערל ויש להנהיג שיעמוד אצל המו"צ איש בקי בלשונם ולהסביר היטב כל הכתוב בהשט"מ והבו דלא ליסיף קולות ואני נוהג לקרוא כל השט"מ יום א' קודם ע"פ ובהגיע שעת מכירת חמץ אני אומר לו רק כי כפי הדברים שנדברו אתמול אני גומר עתה המקח ובפירוש נאמר בהשט"מ כי המעט כסף שנותן הוא על שכירות המקומות ועל קניית החמץ ושיקנה נגד הכל והשאר נזקף במלוה. ובדבר המזיגות שבהכפרים אם הם רק מוזגים (שענקירס שלוקחים שכירות ואין הי"ש שלהם אז מהני מכירה שעשה הפר"פ וגם בזה יש חשש שהמקומות והכלים של ישראל והוי אחריות על ישראל ובית ישראל ובפרט אם המוזגים קונים הי"ש בודאי ל"מ המכירה של הפר"פ ולכן הנכון שכל המוזגים יעשו הרשאה לבעל הפר"פ וירשמו כל המקומות וכלים להשכירם גם כן להעכו"ם בשליחותם

סי' קמה ב"ה יום ג' פ' עקב תרס"ה ברעזאן שוכט"ס לכבוד הרב הגדול החריף ובקי מו"ה חיים דוב גראס נ"י רב בק' פעטריווא וכעת ראש ישיבה בעיר מונקאטש בארץ הגר

לתשו' מכתבו מיום ו' העבר הנני בזה. כי לדאבון לבי נחליתי ל"ע וגם עתה עודני חלש כח ובכ"ז אתאמץ בכל כחי להשיבו מפני הכבוד יען כי יקר בעיני שקידתו בחיבורי ואפריון נמטיי'

א) מ"ש עמ"ש בדע"ת בפתיחה לה"ש אות ג' ליישב קו' השם ארי' דאי להתיר לב"נ לא הי"ל לשנות נבילה בסיני כלל ותמה דהא איצטרך למיכתב ל"ת כל נבילה למלקות י"ל דכיון דנאמר לגבי ב"נ דהוי אזהרה ואזהרתן זו היא מיתתן א"כ כשחזר האיסור לגבי ישראל עכ"פ למלקות נאמר דבמקום מיתה עומדת כדאי' בסנהדרין ד"י ותדע שהרי בסנהדרין נ"ט ע"א פרכינן למ"ל למכתב אמה"ח בסיני וע"ש ברש"י ד"ה למה ולד' רו"מ הא אצטרך למלקות ובע"כ כמ"ש: ומ"ש עמש"כ שם דבס"ט גם להר"מ מה"ת לחומרא כיון דנאסרו לב"נ קודם מ"ת ול"ה מעולם חזה"ת לפי"ד הב"א והעיר מהא דלאדה"ר לא נאסר אמ"ה כמ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים ה"א והוי חזה"ת הגם כי יפה תי' רו"מ דהא לאדה"ר לא הותר כלל בשר לאכילה כדאי' בסנהדרין נ"ט ע"ב וע"ש בתוס' דנ"ו ע"ב ד"ה אבל וא"כ לא הי"ל מעולם חזה"ת אבל גם בלא"ה לק"מ דהא הבאתי שם מהפמ"ג דלב"נ כל הספיקות הותרו גם בדליכא חזה"ת ובשעת מ"ת לישראל נאסרו ספיקות ודוקא בדאיכא חזה"ת שרי ואז כבר איכא חזק"א מימי נח [א"ה קצת מזה נדפס כבר בקו"א החדש לדע"ת ויש שם עירבוב לשון]

ב) מ"ש עמ"ש בתשו' מהרש"ם ח"ב סי' ק"י לדון באשת מורד במלכות שתהא אשתו מותרת והבאתי מהב"ר פ' ל"ב וכו' וכתבתי דל"ד ליוצא ליהרג וכו' ע"ש וע"ז תמיה רו"מ דאדרבה יוצא ליהרג אין לו ערך כדאי' בעירוכין ו' וההורגו אינו מתחייב משא"כ מורד במלכות אסור לאדם אחר להורגו וכמ"ש הפר"ד ד' י"ג וא"כ ק"ו למורד במלכות דאשתו אסורה דשמא ימחול לו המלך דאף שמלך שמחל על כבודו א"כ מחול דוקא בדבר שאין לאחרים רעה בזה אבל למחול למורד בו שלא יהרגוהו בודאי רשאי וכמ"ש בבאר מ"ח פ' וישב עה"פ וישבו לאכול לחם עכ"ד הרי כתבתי בעצמי במפתחות מש"ס סנהדרין י"ט דמוכח דלא כהמד"ר א"ה בהשמטות שנדפס בתשו' מהרש"ם ח"ג בסופו נזכר קצת מזה אבל יש שם חיסור לשון]

ג) בדין מי שאכל ביוה"כ משום פק"נ אם חייב עוד להתענות אח"כ מה"ת שהבאתי בדע"ת בפתיחה לה' טריפות אות מ"א מד' הרשב"א קידושין כ"א דמפורש לאיסור וע"ז העיר רו"מ דלשון הרשב"א היא וז"ל ולא דמיא אלא למי שאחזו בולמוס שמאכילין אותו עד שיאורו עיניו ומשם ואילך באיסורי' קאי עכ"ל וכוונתו להמשנה יומא שם דמאכילין אותו דברים טמאים בזה אמר דמשם ואילך באיסורי' קאי. המעיין בל' הרשב"א שהשמיט תיבות "אפילו דברים טמאים" והעתיק רק ל' המשנה מי שאחזו בולמס מאכילין אותו עד שיאירו עיניו ומשם ואילך וכו' משמע להדיא דקאי איוה"כ לבד דאל"כ הו"ל להביא תיבות הללו שהם