מהרש"ם חלק ד קנ

אך דיש לדון בזה דהא קיי"ל דהכופר במלוה לא נעשה חשוד דאשתמוטי משתמיט כמ"ש בח"מ סי' צ"ב ס"ד ומבואר בש"ך סי' ע"ה סקי"ד דגם אם הוא בידו במזומן מ"מ להוצאה ניתנה וכ"ה בט"ז א"ח סי' תנ"ד וע' בב"ש א"ע סי' כ"ח סקי"ט ובסי' צ"א וכ"ה באס"ז לב"ק ק"ד ע"ב וא"כ ה"ה במעות שותפות של שחיטה ידוע שהשו"ב מוציאים המעות לעצמם ומשלמים אח"כ ואין מקפידין כלל זע"ז א"כ גם בזה הי"ל התנצלות שנדחק למעות להוצאה ואם הי' נותן חשבון כהוגן הי' דוחק עליו השעה ואשתמוטי משתמיט ואף שהוא לא התנצל כן הרי הבאתי בדע"ת סי' ב' סק"י מדברי רשב"א ור"ן דגם בכה"ג אעמע"ר ושכ"ה בתשו' מ"ב סי' נ"א דגם בלא התנצל כן לא נפסל ע"ש וה"נ בזה

ועוד נראה דבכה"ג קלקלתן של השו"ב הוא תקנתם כי בעוה"ר היא מכה מהלכת וברוב מקומות השו"ב מעלימים זמ"ז וכבר כתב גדול א' בתשו' רמ"א סימן י"ג לענין מסירה שאין לפסול לעדות בדור הזה שקלקול קצת ראשי העיר הם תקנתם ע"ש ולכן נ"ל שיעבירנו על איזו זמן ואחר שיקב"דח וגם יחתום שאם יתברר עוד יאבד חזקתו אז יחזירהו לאומנתו

סי' קמב עוד להנ"ל

בדבר השאלה שבא לפני רו"מ מאת הר' יצחק גארפינקל שזה לו יותר מעשרים שנה שהתחיל לסחור בשותפות עם הרח"ב בעסק יערות ועצים והי' להם חלק כחלק נ פראצענט לכ"א. אך אחרי עבור ז' שנים דרש אביו של שותפו הגביר רמ"ב וביקש מהם שיתנו בהעסקים כ' פ"ט לחתנו הרמב"ש גיסו של שותפו רח"ב והרמב"ש יתן להוצאות העסקים ג"כ כ' פ"ט כפיה"ח והגם שהי' נגד רצונו כי לא הוצרך לשותף שלישי ולא מדובשו וכו' אך לא היה יכול לסרב נגדו כי היה גביר וידיד וגבר אלם כנודע. ומה גם כי שותפו הרח"ב אחר ההפצר מאביו הסכים ולא רצה לצאת לריב אתם ומאז והלאה היה להם לחוק שנצרך ליתן כ' פ"ט להרמב"ש. אך כל העסקים והקונטראקטין הן בקני' והן במכירות שעשו היה הכל על שם שניהם חלק כחלק נ' פ"ט לכ"א כבתחילה ויען שהי' לחוק לתת לר"מ כ' פ"ט לכן עשה כל החשבונות מהוצאות והכנסות מהעסקים רק עם שותפו ר"ח והוא נתן להעסקים מעות ולקח ששים פ"ט כפיה"ח בכדי שיהי' לו ליתן לגיסו הסך כ' פ"ט ועם ר"מ לא הי' לו שום מו"מ ולא שום חשבון גם ר"מ לא הי' עוסק כלל בהמסחרים כדרך שותף רק ידע ר"י ג"פ שיש לו ליתן כמו מכס כ' פ"ט עבור ר"מ והא ראי' כי לא עשה הקונטראקטין ארבעים פ"ט לחלקו וס' פ"ט לשותפו ר"ח רק הכל שוה בשוה נ' כנגד נ' וכעת נודע שבמשך כל העת לא נתן שותפו ר"ח לגיסו ר"מ רק ט"ו פ"ט היינו עשרה פ"ט שלקח מחלקו של ר"י ג"פ ומחלקו לא נתן רק ה' פ"ט והר"ח מודה עתה בהרמאות שעשה בסתר וכעת תובע ר"י משותפו ר"ח כי כמו שלא נתן לגיסו מחלקו רק ה' פ"ט לכן איננו רוצה ליתן גם הוא רק ה' פ"ט ולא יותר כי כל המכס מחלקו עשרה פ"ט הי' רק כפי המדובר שגם שותפו ר"ח יתן י' פ"ט ולמה יגרע ולא יהיה יציבא וכו' והוא תובע חזרה משותפו ר"ח הסך ה' פ"ט שלקח יותר מחלקו עבור גיסו מכפי שנתן מחלקו וכי מי הרשה לו להיות נדבן בממונו של אחרים וגם אם ר"ח ירצה יוכל ליקח חזרה מגיסו הסך ה' פ"ט שלקח מחלקו של ר"י כי הוא מוחזק וגם ר"י מוחזק כי כל העסקים ע"ש שניהם בשוה כנ"ל. וזאת למודעה כי כל העסקים שעשו הי' בהם ריוח ותו"מי בשעת קני' היו הכל יודעים שהם עסקים טובים והיו נותנים להם ריוח תו"מ מיד ליד ור"י ג"פ הי' כל המוציא והמביא בהעסקים והנה השותף ר"ח איננו מכחיש זאת רק הוא טוען כי מה לו אם הוא נתן לגיסו כל העשרה פ"ט משלו או לא ומה לו לר"י בהדברים שבינו לבין גיסו וגם הוא נתן בכ"ע להוצאות העסקים ששים פ"ט אבל באמת מי בקש זאת מידו ולא מדבשו וכו' ואם הוא לא נתן לגיסו כ' פ"ט לא הי' לו ליתן גם להוצאות רק מ"ה פ"ט וליקח גם ממנו מ"ה פ"ט. עוד מוסיף ר"י ג"פ לטעון שאם אין לו טענה בד"ת על כל החמשה פ"ט עכ"פ הוא תובע ממנו סך שנים וחצי פ"ט כי כיון שלא נתן רק ט"ו פ"ט, א"כ נשאר ה' פ"ט לטובת העסק עבור שניהם ולא היה לו לר"ח לעכב לעצמו כל החמשה פ"ט כי כן דברו בפירוש שיתנו כ' פ"ט לגיסו וכיון שהוא התפשר עם גיסו שיקח רק ט"ו פ"ט נשאר המותר לטובת השותף ע"כ העתק השאלה

לתשובת מכתבו הנני כי זה כמה שבועות הנני עצור בחדר המטה ובימים האלה אסע אי"ה למרחץ קארלסבאד ולא אוכל לצאת ולבוא בד"ת ולפלפל בדברי ר"מ הנחמדים. אבל לא אכחד כי הדבר פשוט שיוכל ר"י לתבוע בחזרה כל הה' פ"ט כיון שהטעוהו בזה אחר שלא ברצונו נתן לו טובת השותפות אלא מצד אונס והכרח ולא הגיע מזה טובה להשותפות והשותף עשה כגנב והעלים ולקח לעצמו מחויב להחזיר ובכל כה"ג הוי אומדנא דמוכח וכדקיי"ל ריש סי' קפ"ה בשליח שמכר ביוקר דהכל למשלח וכן עוד ברס"ק ומפני חולשת גופי ורפיון ידי אקצר: סי קמג ב"ה ג' וירא תרס"ה ברעזאן לכבוד הרב הגדול החו"ב שלשלת היוחסין מ' מרדכי זאב האלבערשטאם נ"י אבד"ק גריבוב

שאלה ברב אחד ששל"ח והניח שני בנים והי' סכסוך ביניהם בדבר הרבנות ושניהם היו ראוים לאותה איצטלא ומחמת מחלוקת עזב הבן הגדול הרבנות והלך לו לעיר אחרת ואמר אח"כ כו"כ פעמים בפני רבים שמוחל לאחיו הצעיר הרבנות במחילה גמורה "רק לו ולא לזרעו', ואח"ז של"ח ואחיו הנהיג עוד הרבנות איזה שנים ושל"ח ג"כ ושניהם הניחו אחריהם בנים ראוים לנהוג משרת הרבנות ועתה שיחל למי שייך הרבנות לבן אח הקטן או לבן אח הגדול מחמת שלא מחל הרבנות רק לו ולא לזרעו. והנני בזה לתשו' מכתבו הנוכחי בצד מכתבו להקל מעלי טורח העתק השאלה כי בדבר החזקה הדבר פשוט שהחזקה לבן האח הצעיר דכיון שהאח הגדול עקר דירתו משם למקו"א הרי גם אם לא הי' מוחל זכותו לאחיו אבד הוא חזקתו כיון שעזב את החזקה מרצונו וממילא זכה בה האח השני דאפי' אם הי' אנוס לעזוב חזקתו זכה בה השני וכבר ישב על מדוכה זו בתשו' מהרנא"ח ח"ב סי' ע' והוכיח מש"ס דיומא י"ב דגם לר"י דפליג על ר"מ הוא רק מחשש איבה אבל מדינא זכה השני וע"כ לא נסתפק שם הרנא"ח אלא בדין מת הראשון אם זכה השני בחזקתו מדינא או רק אם רצו למנותו רשאים ובשעה"מ פ"א מעבודת יוה"כ הביא בשם הז"א שנסתפק בדין אם יש בן לראשון אם השני חוזר לעבודתו ופלפל בדברי התוס' נזיר מ"ז ע"ב אבל היינו התם דעכשיו לא זכה השני כלום אבל בנ"ד שבחייו זכה השני כי הראשון אבד חזקתו מרצונו א"כ פשיטא דגם אם יש בן לראשון אין לו זכות וגם הרי הרנא"ח שם פסק דבנתייאש הראשון גם באונס אבד חזקתו וע' תשו' כנסי"ח סי' י"ב מ"ש בזה וכל זה אם הי' באונס אבל בנ"ד לכ"ע הוי כן ומלבד זה כיון שכבר מחל חזקתו לאחיו כיון דאידחי אידחי ובזה יש אריכות דברים כמ"ש בחיבורי דע"ת סוסי' א' שבסופו ואכמ"ל כיון שבנ"ד א"צ לזה. ובדבר הספק אם מיעוט הצבור יכולין לכוף הרוב לקבל בן הרב הראוי לירש ירושת אביו עפ"י התורה הרי מפורש במשנה דפאה אפי' צ"ט אומרים לחלוק וא' אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה

ומה ששאל בדבר העומרים של חטים שמורים שנסגרו במפתח שאין מצוי כ"כ כמוהו והם ברשות העכו"ם ידע רו"מ כי כבר הארכתי בתשו' להוכיח דעיקר שמירת חטים לפסח אינו רק לשמור מחשש חמץ ולא דמי לשמירה דתרומה ומי חטאת דפוסל בהיסח הדעת משא"כ הכא ודלא כהשו"מ ומהרמ"ש ואפס קצהו הבאתי בדפוס בהגהותי לאו"ח שנדפסו בארץ הגר עם הספר א"ח החדש ושם סי' תנ"ג נדפס ד"ז ושם סי' ת"ס הבאתי תשו' רדב"ז בזה ולכן החטים כשרים גם למהדרין וע"י תשו' ח"ס חא"ח סי' קכ"ח דמבואר ג"כ דשמירת החטים רק שלא יהי' חשש חמץ ובנידון הוצאת אש ביו"ט אם מותר ע"י עכו"ם (דבס' שבילי דוד או"ח אוסר) הנה כיון שעושה