מהרש"ם חלק ד קמט

דלא כהגר"א [א"ה ע"ע פט"ז דכלים מ"ז ובית המזוזה וכ"כ בת' ר"מ שי"ק דלא כהגר"א]

ומה שהקשה ע"ד הספרי פ' נשא וישלחו מן המחנה וכו' ללמד שאעמ"הד והא סתם ספרי ר"ש והוא ס"ל בסנהדרין ע"ד דעונשין מה"ד הרי התוס' כ' שם דלא דמי לעמה"ד דעלמא ולפמ"ש הנו"ב מ"ת חו"מ סי' ס' לדידן דקיי"ל כאביי גם רשב"י מודה דאעמ"הד. ועוד דאף דסתם ספרי ר"ש מ"מ מצינו בכמ"ק ברייתא דאתיא דלא כר"ש. ותדע שהרי בפסחים ס"ז ע"א הובא מימרא דר"ש היפוך דברי ספרי הללו וע"ש באו"ח מהא דאעמ"ה ושם ע"ב פריך ור"י שפיר קאמר ר"ש. וע' בספרי פ' ראה דבעי למילף אמ"ה בק"ו מבב"ח ולמה לי קרא לאמ"ה וקשה הא אעמה"ד והי' מקום לומר דאתי' כר"ש דס"ל עמה"ד ובאמת שהרמב"ן בחי' למכות י"ז כ' דלא כהתוס' סנהדרין הנ"ל אלא דר"ש סובר בכ"מ דעמה"ד ולפי דבריו צ"ל דספרי דר"פ נשא הנ"ל אתיא דלא כר"ש וכמ"ש. אבל מ"ש רו"מ להוכיח משם דגם בכרת אעמה"ד יפה הקשה (שו"מ שהקשה כן בשעה"מ ה' ביאת מקדש פ"ג ונשאר בצ"ע) אבל י"ל דהא גם מלקות איכא ואעמה"ד וע' באוה"ח ר"פ חקת בפסוק הבא אל האהל שכ' בפשיטות דרק בב"ד של מטה אעמה"ד ע"ש וע' שו"ת ב"ש אה"ע סי' כ"ג ובהגה שם

והנה מה שהבאתי מהספרי פ' ראה לתמוה מהא דאעמה"ד י"ל לפמ"ש הרא"מ ופלתי דבב"ח איכא משום ל"ת כל תועבה כיון שעבר ובישל אלא דאין לוקין דהוי לאו שבכללות ונודע מ"ש הה"מ דבדאיכא איסור עשה עונשין מה"ד לכן פריך שפיר אבל זה יונח רק בהא דפריך שם למ"ל לאו דבב"ח נילף בק"ו מנבלה אבל בהא דפריך שם למ"ל לאו דאמ"ה ניליף בק"ו מבב"ח שפיר קשה וצ"ל דאתיא כר"ש וכמש"ל והא דאמר רחב"ג ורשב"ג דניליף בב"ח מק"ו י"ל כמ"ש. ובהיותי בזה אזכיר מה דקשיא לי לשי' רש"י דטכ"ע מה"ת רק בב"ח ולא בשאר איסורים מה פריך נילוף בב"ח בק"ו מנבילה כי אצטריך קרא לטכ"ע וצ"ל דהנך תנאי ס"ל כר"ע דטכ"ע מה"ת בכל האיסורים [וכ"ה בסתו"א דסתם ספרי ר"ש ואליבא דר"ע]

סי' קמ לכבוד הרב וכו' מוה' יעקב מוטנער נ"י דומ"צ בק"ק מיידאן בארץ הגר

בדבר שאלתו אם מותר עפ"י דתוה"ק (לולא דד"מ) לפזר בתוך שדהו סם המות לבהמות בכדי שיוזקו וימותו בהמות אחרים שרגילים לילך ולהזיק בתוך שדהו אחרי שהתרה בבעליהם ורו"מ פלפל בזה והנה לכאורה י"ל דהרי איכא משום ב"ת וגם צעב"ח וכמ"ש בפ"ק דחולין גבי הני כודנייתא הגם דלצורך אדם ליכא משום צעב"ח וכמ"ש התוס' בע"ז ובאה"ע סי' ה' מ"מ הרי אפשר לשמור את שדהו באופן אחר וע' נוב"ק סי' פ"ג שכתב דבמיתה ליכא משום צעב"ח והביא ראי' מהא דחולין הנ"ל ע"ש וע' ט"ז יו"ד סוסי' קט"ז בשם מהרש"ל ובמנ"ח סימן פ' באורך אולם בר"ן חולין י"ט ע"ב במתני' דהשוחט מהצדדין מבואר דאפי' במיתה איכא צעב"ח וכ"ה בש"ס ב"ב כ' ע"א ובאס"ז שם והרי קצת פוסקים כתבו בטעם איסור שחיטה בסכין פגום משום צעב"ח ע' פמ"ג בפתיחה לה"ש בסופו וע' שבו"י ח"ג סימן ע"א ובחיבורי דע"ת סימן כ"ח אות ט"ו בארתי דמהא דחולין שהביא הנו"ב אין ראי' ע"ש וע' תוס' ב"ק קט"ו ע"ב. אבל בגוף הדבר אי מותר להזיק בהמות חבירו במקום פסידא הדבר מפורש לאיסור בש"ס ב"ק וש"ע חו"מ סימן שצ"ז וכמ"ש בתשו' חו"י סי' קס"ה והובא ג"כ בפת"ש שם וביאר שם בטעמא דל"א עביד אינש דינא לנפשי' במקום פסידא אלא כשבח חבירו להזיקו בכונה ורצון משא"כ בשורו שהיא שלא בכונת בעה"ב ורצונו אלא שחזר והקשה מהא דסי' שפ"ג שהביא רו"מ בשור שעלה ע"ג שור להורגו דמותר בעל השור התחתון לשמוט את שורו גם בכח אף דעי"ז יהרג העליון והניח בצ"ע ואעפ"כ סיים ומ"מ הדין דין אמת ואם כי לכאורה יפה העיר רו"מ דיש לחלק בין היכי דמזיק שור של חבירו בידים ובין היכי דעושה רק בשלו ושל חבירו ניזוק ממילא דאדם עושה בתוך שלו מה שירצה מ"מ לפי טעמו של החו"י שחילק משום דבהמתו מזיקו שלא ברצון בעה"ב משמע דאין חילוק הגם די"ל דנידון החו"י שאני דהוא מיירי בדעביד בדחברי 'אי אמרי' עביד אינש דינא לנפשי' משא"כ בנ"ד דהוא עושה בשלו וברשותו וכמ"ש רו"מ מ"מ בצירוף טעמים הנ"ל אין בידי להקל כיון דאפשר בע"א. והנלע"ד כתבתי [א"ה בד' התשובה הנ"ל שניתי והוספתי קצת דברים לאשר חילוקו של השואל הנ"ל הוטב בעיני ומ"מ בגוף הדין לא שלחתי יד כי אין משיבין את הארי וכו']

סי' קמא ב"ה ד' חקת ז' תמוז תרנ"ז ברעזאן. שוכט"ס לכבוד ידי"נ הרב הגאון החריף ובקי שלשלת היוחסין וכו' מו"ה צבי יחזקאל מיכללזאהן ני' אבד"ק פלונסק

מכתבו הגיעני, וע"ד שאלתו בשו"ב א' שהוא אומן נפלא ומתנהג בכשרות וזה ב' פעמים הי' עליו רינון שהעלים מהחוכר מעות שחיטה ולא נתברר הדבר כי השו"ב השיב שהי' טעות מצדו ששכח ששחט באיזה כפר וקיבל מעות שחיטה עבור החוכר ונשתקע הדבר, ועתה נתברר שהעלים משותפו השו"ב השני ע"י שעמד בן השו"ב השני אחורי הכותל וספר ומנה מספר העופות שעלו במספר ק"נ והוא חשב שהי' רק שמונים עופות והוכרח להודות אלא שמתנצל שחושד את חבירו שמעלים ג"כ ממנו והו"ל כמ"פ בירור ע"ז ולכן מציל א"ע מההיזק והשו"ב הזה טפלי תלוי בי' וגם יוכל להתהוות מחלוקת בהעברתו עכ"ד השאלה

והנה מ"ש רו"מ מד' הטטו"ד תליתאי סי' ה' שהחמיר מאוד להעביר שו"ב ע"י גניבה כבר הבאתי בדע"ת סימן ב' סק"מ מתשו' רמב"ם שהובא ביד אפרים סי' א' ס"ד וגם מש"ע הרב ועיקרי הד"ט ושאר מחברים בזה ג"כ כן וע"ש סימן ב' סקנ"א בשם תשו' רי"ן הרא"ש וזכל"א בזה. ומ"ש רו"מ מתשו' מהרי"ט ותשו' הב"ח ותשו' מהרמ"ט ועבה"ג דביש לו התנצלות מיקרי שוגג כבר הובא כל זה בדע"ת סי' ב' סקמ"ו יעו"ש. אך דבנ"ד ההתנצלות אינו מתקבל כלל שהרי אינו נאמן להחזיק את חבירו לגנב שיהי' ממש בהתנצלותו להיות כמורה היתר. ומ"ש רו"מ דכיון דבכ"פ הראשונות הי' רק רינון אף שעתה נתברר שגנב הוי רק פ"א וגם להרמב"ם א"צ בדיקת סכין וגם לפמ"ש בתשו' דברי חיים סי' י"א דיש להחמיר בב"פ כיון דהוי איסור תורה ויש דיעות דבב"פ הוי חזקה מ"מ בנ"ד הרי הוי רק פ"א בבירור והנה מש"כ בשם הד"ח יעיין בדע"ת סי' ב' סקי"א שהוכחתי מש"ס דתמורה דלהוציא מחז"כ בעינן דוקא ג"פ והבאתי מד' כמה פוסקים ומדברי מהרי"ט סימן ט"ו מה שכתב לחלק בזה. ומה שכתב דבנ"ד לא נתברר רק פ"א יעי' בדע"ת סי' א' סקכ"ב שהוכחתי מדברי רש"ל וט"ז וש"ך סי' י"א ותשו' בש"ר דבכה"ג הוחזק למפרע וע"ש סי' ב' סק"י עוד בזה וע"ש סק"ל בשם תשו' מים רבים בזה אבל כעת נראה להביא ראי' להיפוך מדברי הב"ח בחו"מ סי' ל"א בהא דמבואר שם דמלוה שיש לו על לוה ב' שטרות א' במנה וא' במאתים וכפר הלוה בשתיהן וכת א' מב' כתות המכחישים זא"ז חתומה בשטר א' וכת שני' בשטר ב' אם הוציאן כ"א ישלם רק מנה ומוציאין שטר של ר' מידו וקורעין אותו. והקשה הב"ח אמאי מוציאין של ר' מידו וקורעין אותו נימא שמא יבואו עדים ויפסלו כת של ק' בגזלנותא ונמצא אותו של ר' כשר. ותי' דאע"פ שיעידו על כת א' בגזלנותא לא אמרי' הוברר הדבר למפרע שזהו כת הפסולה דדלמא באותו עדות שהכחישו זא"ז היתה כת זו כשרה ואח"כ נעשית גם כת זו פסולה וע' בשע"מ שם סק"ב שתמה דנימא דהוכיח סופו על תחלתו שאותו כת היא הפסולה ומ"מ הביא ראי' דהעיקר לדינא כדעת הב"ח ע"ש וה"נ בזה, אך דבנ"ד כפי הנראה הודה גם מקודם שהעלים אלא שמתנצל שהי' בטעות ושוגג וכבר נודע דאינו נאמן לומר שוגג הייתי וגם באופן דנאמן לומר שוגג הייתי מ"מ כשנתברר אח"כ שעבר מזיד באיסור זה שוב י"ל דלכ"ע מחזיקין למפרע שגם בתחלה הי' מזיד כיון שנתברר שעבר ג"פ אלא שטען שהי' שוגג.