מהרש"ם חלק ד קמח

הענין יאמרו מדשתקי רבנן ש"מ וכו' לכן נכון לדעתי שיהיה עכ"פ נזכר בדרך אגב שיהי' עכ"פ מחאה מאתנו השומע ישמע והחדל יחדל, גם נכון הדבר לעשות הכל טבלא ארוכה שתהא כל המודעה מצד א' של הגליון. והנני ידידו מברכו שיגמור ד' בעדם לטובה וזכות הרבים יהי' תלוי בכם יברך ה' חילם ופועל ידם ירצה

ומה ששאל בדבר השקאנטא הנהוג בין הסוחרים דהוי רבית גמור והביא משו"ת יד אלעזר להג' אבד"ק וויען שצועק ככרוכיא ע"ז והעולם אינן נזהרין ובשו"ת מהר"מ שי"ק יו"ד סימן קס"ד כתב תקנה שיאמר בפירוש בפני שני אנשים שאין דעתו לזכות רק כנועל עסקא ושכ"ע ע"ש ורו"מ כתב דלא ידע התועלת בזה כי בהפאקעורען נכתב בפירוש שנשלח הסחורה על אחריות הלוקח ול"ש בזה עסקא היכי דאחריות על הלוה. הנה ידעתי גודל המכשלה ואין חכמה ואין עצה ולא אדע שום תועלת אם ישמיטו תיבת שקאנטא וראיתי מאז דברי מהר"מ שיק ומי הוא העושה כן

ומה ששאל בדבר שעושין היתר עסקא ע"י סרסור ובדבר הנהוג בין הסוחרים לכתוב בהפאקעורען בזה"ל בייא איבער שטייגונג דעס רטספיראס ווערדען 6 פראצענט פערצוגסר צינזען בערעכנעט והיינו באם לא ישלם לזמן המוגבל יתן 6 פראצ. והרי היא ריבית ועובר משום לא תשימון דמשעת כתיבה עביד לה שימה. ואף דבאמת אין לוקחין הרבית אח"כ שהיא רק להפחיד הקונה אעפ"כ כיון דכח ביד המוכר לתבוע הוי כשטר שי"ב ריבית ואח"כ מתנה הוא דיהיב לי' ואיסור דעביד עביד עכ"ד. והנה בגוף השאלה כבר נתבאר במהרש"ם ח"א סי' כ' די"ל דגם בעשה ה"ע עם הסירסור מהני מדין זכין לאדם שלב"פ והבאחי מכמ"ק בזה ורק בנתן משכון אין היתר בזה ע"ש טעמו. ובדין מכירת שט"ח בפחות יפה כתב דבנ"ד ל"ש ד"ז כי הלא הסרסור לא קיבל השט"ח לעצמו מתחלה אלא לצורך המלוה ואין בידו למכרו וגם כל ההלואה לא נעשה כלל מקודם עד אחר שנתן השט"ח להמלוה וכל הסברות שכתב להיפוך אין מתקבלין להלכה שהרי מתתלה כולם יודעים שאין הסרסור זוכה לעצמו בהשט"ח אלא לוקחו עבור מי שיתן המעות ולא נתכוין לזכות לעצמו כלל ועמח"א ה' שלוחין סימן ט"ז ובנ"ד לכ"ע זכה בו המלוה ולא שליח ומ"ש מדברי הא"ז הנה בהש"ס נדפס בקיצור ובא"ז הגדול ח"א סי' תש"ע שם נמצאים בביאור היטב יעו"ש וימצא שאין הכונה כמ"ש רו"מ וע' תשו' שו"מ רביעאה ח"ג סימן נ' מ"ש בדברי התוספתא וא"ז הנ"ל

ומ"ש רו"מ בדין אונאה בשוגג ע"פ דברי הר"ן סנהדרין עיין בתוס' שבועות ג' סוע"א ד"ה מהן וכו' בסוה"ד וימצא להיפוך אבל בתוס' יבמות פ"ט סוע"א ד"ה לר' נתן וכו' מוכח דס"ל כהר"ן אבל נראה דבמה שנוגע בין אדם לחבירו אין הבדל בין שוגג למזיד כעין מ"ש התוס' גיטין ל"ה ע"א ד"ה לא הי' וכו' ע"ש בסוה"ד. ואולי יש לצדד קצת בדבר מנהג הפאקעורען הנ"ל ע"פ דברי בית הלל שהובא בתשו' שב"י ח א סימן ס"ד בהג"ה והגם שבשו"ת זית רענן ח"ב סימן י"ז בשם הג' ר"ח מלינטשיץ דאין המנהג כן אולי כיון דנתפשט כעת המנהג קבלו עליהם תקנת הארצות הנ"ל ופסידא דשוקא הם ששה פ' לכל הפחות וכיון שנמשך ממכירת סחורה דמי לפקדון שבסוסי' פ"א וע' בב"ח חו"מ סוסי' ל"ח ולא כתבתיו לסמוך ע"ז רק למצוא קצת זכות על העושים כן

ומה שנסתפק אם כהן מותר להשקות אמו סוטה הנה ד"ז ש"ס ערוך בסנהדרין פ"ה ב' לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית וכו' וכ"פ הרמב"ם (וזה כמה שנים העירותי מדברי הילקוט ירמי' שהביא רו"מ אבל אין למדין מאגדה ובפרט שהוא רק משל ויש לפרש ג"כ באופן שאין ראי' משם) וכיון דהכהן המשקה הסוטה צריך לקללה והרי אסור לקלל אמו גם אם נתחייבה בזה ובפרט דאפשר על ידי כהן אחר

א"ה וע' בט"ז יו"ד סי' רמ"א סק"ב בשם תשו' הגאונים]. סי' קלח ב"ה ה' ויקהל תרס"ה ברעזאן. לכבוד הרב הג' החו"ב בנש"ק כו' מוה"ר יצחק מרדכי פאדוואה שליט"א מו"צ דק"ק פרשיסחא ברוסיא [וכעת אב"ד דק"ק שטנא יצ"ו]. ע"ד שאלתו שנהגו שם לקבוע המזוזה שעושין טס רחבה עם נקבים לחברה למזוזות הפתח ועל הטס טבעת א' מלמעלה פתוח מעל"ע ובצד מטה טבעת עם שולים ונותנים המזוזה לשפופרת של זכוכית ותוחבין השפופרת לתוך טבעות הנ"ל והשולים שבהטבעות התחתונה מחזיקין שלא יפול השפופרת והמזוזה לארץ והשפופרת מתעגלת בהטבעת מסביב ורו"מ האריך לפסלן דדמי לתלאה בדלת במקל דמנחות ל"ב והביא מלקה"ק בשם ד"נ ועיקרי הד"ט סי' ל"א אות ב'. ובאמת שהמעיין בב"ח ימצא שהוכיח מהתוס' ב"מ ק"ב ורש"י דקביעות במסמרים אינו מעכב כלל ורק למצוה מהמובחר יקבענה במסמרים ולפ"ז הא דתלאה במקל פסולה היינו באופן שתפול למטה או שתלאה באויר ואני מצאתי באס"ז לב"מ שם בשם תלמיד הר"פ דהא דתלאה במקל פסולה היינו בתלאה מחוץ למקל שנראית המזוזה מבחוץ, אבל בנותנה תוך חלל הקנה והמקל ותולה הקנה והמקל ואין המזוזה נראית בחוץ כשר ע"ש ולפ"ז הא דפי"ז דכלים מט"ז ומקל שיש בו בית קבול מזוזה שהביא רו"מ י"ל דבכה"ג שיש בה ב"ק ואין המזוזה נראית בחוץ כשר ובפרט לפמ"ש התוי"ט שם שהי' מוליכין עמהם מזוזה בדרך הליכתן לשמירה בודאי אין ראיה ועכ"פ לפ"ד הב"ח יש לצדד להקל בנ"ד וזהו טעמו של ת' ד"נ חיו"ד סי' ט"ז שהעלה דכשמונחת על הסף אף שלא נתחברה כשר ומ"ש תלאה במקל חסולה היינו כשלא הניחה אמזוזות הפתח אלא תלאה באויר או במשקוף אבל מדברי רמב"ם שכ' דתלאה במקל פסול מפני שאין זה קביעה מוכח דהקביעות מעכב וגם מ"ש הב"ח ח ראי' מהירוש' והוכיח משם דביחוד לפי שעה א"צ קביעות יעו"ש בק"ע ופ"א שפי' ד' הירושלמי בענין אחר וע"ש בשמו"ק שדחה דברי הב"ח והוכיח דלא כפירושו. ומלשון הירושלמי סוף מגילה דאיתא בזה"ל תלאה בדלת סכנה שא"ב מצוה חקק בראש ה המקל והניחו במקום שאינו ראוי לו סכנה שא"ב מצום עכ"ל ומוכח דתלאה בדלת אינו דין חקק בראש המקל ובהא דחקק בראש המקל בהניחו במקום הראוי לו כשר ותלאה בדלת הוא שתלאה על הדלת הסובב ולא על המזוזה הימנית שתחת המשקוף אך בגמ' שלנו נקט תלאה במקל ולא סיים דהניחה במקום שאינו ראוי לו משמט דבכל גווני פסולה ושם בירושלמי אי' בתר הכי ר"ב בשם ר"י ואפי' לא סמרו והא תני והוא שסמרו אר"י והוא שיחדו לכן ובק"ע פי' ואפי' לא סמרו שלא קבעו במסמורת להמקל פסולה וביחדו לכך שתהי' מונחת תמיד במקל זה אז אם לא סמרו כשר אבל בלא יחדו אפי' בלא סמרו פסול וע"ש בפ"מ מ"ש בזה אבל מדברי רמב"ם וטור שכתבו דיקבע במסמרים נראה דמפרשי ד' הירושלמי דקאי על קביעת המזוזה עצמה וס"ל דהיכי דיחדו לכך לעולם סגי בלא קביעה במסמרים ויהי' איך שיהי' אחרי שהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים הרי הוי סד"א ולא יתכן להקל בדאורייתא ובדע"ק הביא דברי הד"נ ופקפק עליהם ובגה"ק שם האריך לסתור דברי הד"נ ומ"ש רו"מ מדברי הטור שכ' תלאה במקל ולא קבעה כבר כתבתי שכ"ה ברמב"ם והטור כ"כ ע"פ ד' רמב"ם ובאשכול סימן כ"ד כ' דתלאה במקל פי' על הפתח פסולה דבעינן בשעריך נראה מזה ג"כ דהיינו מפני שאינו קבוע בשער ואחרי שהדבר מפורש בדע"ק וכן נראה דעת כמה ראשונים בודאי אין לזלזל במצוה של תורה. ומ"ש מדברי הגר"א דלא יכרוך בקלף והעיר מהא דמב"מ אינו חוצץ ותי' עפי"ד מוהרש"ק דהיכי דבעינן שיהי' עליו ממש גם מב"מ חוצץ. הנה בקו"א שבחיבורי דע"ת ליו"ד סי' כ"ח הבאתי ראיה להיפוך מש"ס דר"ה כ"ז ע"ב קדחו בזכרותו מב"מ א"ח והרי התם בעינן שלא יפסוק אויר כדמוכח בב"י סי' תקפ"ו ובט"ז סקי"ח גבי צפהו זהב ומוכח דגם בכה"ג מב"מ אינו חוצץ אבל באמת הרי קיי"ל כל לנאותו אינו חוצץ וה"נ הוי כד לנאותו ולכן גם בשאר מינים אינו חוצץ. ולדינא כבר כתבתי כי יפה כתב רו"מ שאסור להשתמש בהם ואף אם כבר חיברם צריך להסירן. ובגוף ד' הגר"א ע' ב"מ ק"ב בגובתא דקניא דמוכח