מהרש"ם חלק ד קמו

בו רבים א"כ בכה"ג יש לחוש כמ"ש גם הנו"ב שם. ואחרי שיהי' הכל כפי הנ"ל יכינו גם ד"ר מומחה לרפאות פצעים ויכין תרופות המסוגלים לעצור דם ומטלית לכרוך סביב הפצע גאזע וכדומה כי הבקיאים עושים באנדאז שהוא מטלית כרוך מסביב ועליו אבק המעציר והש"י ירפאהו ויחלימהו לאורך ימים ונא אם יעזור הש"י שיעלה בטוב בל ימנע הטוב להודיעני וישמח לבי גם אני

ומ"ש בדין שמרים כבר הבאתי בהסכמתי לס' אור לפארו מדברי האו"ז בשו"ת סי' תשע"ט ומהר"ח א"ז סימן ע"ה דיש להקל בשמרים ונעלמו דבריהם ממהרמ"ל ומג"א ואח"ז ראיתי בשדה חמד מע"ר חו"מ סי' ח' אות כ"ה בשם אילה שלוחה שהעיר מדברי הא"ז ולא ממהר"ח או"ז ושם העלה דבנפסל מאכילת כלב גם במחמץ אחרים ליכא איסור אבל לא הביא מדברי הפרמ"ג. ומ"ש מהח"ס א"ח סי' קל"ח שכתב דנוגע לחשש איסור תורה ותמה רו"מ דהא מב"מ בטל ברוב יעוי' בח"ס שם סי' קכ"ט דחמץ ומצה מבשא"מ בטעמא וכ"ה במנ"י כלל ל"ט ולשי' אזיל ועיין טוטו"ד מ"ת סי' נ' שנחלק בזה עם הג' ר' ענזיל מסטרי ועמ"ש בהגהותי לא"ח שנדפסו עם אר"ח החדש סי' תנ"ג שהבאתי מכמה מקומות בהיפך מדעת המנ"י כלל ל"ט שכתב ג"כ כן ואח"ז מצאתי בבית מאיר לא"ח סימן תמ"ז ס"ד שחולק ג"כ ע"ד המנ"י ועכ"פ אין קושיא על הח"ס

ומה שתמה ע"ד הר"מ פי"ח מאה"ט ה"ז שסותר להל' ט"ו בגליון כתבתי דלק"מ לפמ"ש באס"ז לב"ב קנ"ג בשם הראב"ד דהתם במסוכן טעמא משום דאיכא חילוק מחיצות ורשויות ניכר לכל וליכא משום חוכא ואטלילא לכן בכל מקום דנים כפי שהיא וברה"י ס"ט ואח"ז ברה"ר ספיקו טהור ואין הרה"י מכריע שיהי' טמא גם ברה"ר משא"כ לעיל בלילה ויום וגם ע' בשו"ת שבש"ע הרב בסופו סימן ל' מ"ש ע"ד התוס' סוטה וימצא דבלאו הכי לא קשה מידי

סי' קלה ב"ה יום א' פ' תזריע תרס"ח ברעזאן. שוכ"ט לכבוד ידי"נ הרב הה"ג החריף ובקי יו"ש כש"ת מוה' שמעי' שט"ב ני' אבד"ק פרעמישלאן

זה ימים הגיעני קונטריסו בין המון חבילות מכתבים ואז ישב בביתי רב א' ממדינת פולין גדול וספר ומנה המכתבים הבאים ובמשך ח' ימים נקבצו ובאו במספר מאה וחמשה עשר מכתבים מכל קצוי ארץ ולא הי' באפשרי להשיב עד היום

והנה ע"ד שאנתו שסידר ג"פ ועד א' הי' צעיר לימים כבן י"ט שנים ולא הי"ל זקן העליון ואמר שיש לו שערות הרבה בזקן התחתון וגם העד הב' אמר שהוא כן וסידר הגט, ולמחרתו עלה בלבו ספק ובדקוהו ונמצא מרובה בשערות גדולות וארוכות רו"מ האריך הרחיב בפילפולו היקר ושמחתי בו. ולדינא הדבר פשוט שהגט כשר ואין זה נוגע כלל למחלוקת הרא"ש והרמב"ן בדין בדקוהו ונמצא גדול אי כשר העדות למפרע שבחו"מ סי' ו"ה דהא ודאי החוש מעיד שביום א' לא יגדלו שערות רבות לארוכות וע' באו"ח סי' ר"ס בדין גילוח ביום ה' וזה לא כביר דנתי בתשו' לק' לאדז דבנמצא בבן י"ג ויום א' שערות גדולות יש לחוש שהי' גם קודם י"ג וא"כ שומא הן ומיגרע גרע וצ"ל שכך קים להו לחז"ל כי ע"י טבע הגדלות המתהוה ביום זה גורם יציאת השערות גם גדולות וארוכות ואין לחוש שמא הי' גם בימי קטנותו אבל בנ"ד שהוא כבן י"ט ולא נעשה עתה גדול יותר מבכמה שנים הקודמים מבן י"ג והלאה א"כ אין לחוש למיעוטא דמיעוטא שהוא נגד החוש המעיד יותר מאלף ראיות כמ"ש בתשו' חת"ס יו"ד סי' מ"ה וא"א שיצמחו שערות גדולות וארוכות ביום א' (וע' בתשו' בי"ש א"ע סי' קנ"ג באמצע התשו' שדיבר מהערה הנ"ל והיא כדברינו) לכן הדבר ברור שהגט כשר

וע"ד הגט במי ששמו לתורה חיים פסח ונקרא בפ"כ פישא בודאי אם המבטא בשי"ן יש לכתוב פישא כמ"ש רו"מ ואם המבטא בסמ"ך לענ"ד יש לכתוב פיסא בהכינוי דאף דבשה"ק יקרא בצירי בלא יו"ד מ"מ הכינוי יש לכתוב כן שלא יטעו לומר שהוא לשון פסי וכדומה או פסי והרי בשרה שארקה יש לכתוב אלף במקום קמץ בהכינוי וכן עוד בכמ"ק. וגם ביו"ד בסופו לא סגי כי היא אינה נרגשת במובטא. ומ"ש רו"מ בשם ש"ע לא מצאתיו ואם כתב כן לא סבירא לי כוותי'. אבל כפי שכותב רו"מ שהמובטא בשי"ן בודאי יש לכתוב פישא וכנ"ל

ומה שתמה עמ"ש בשו"ת מהרש"ם סי' א' ראי' מפ"ג דביכורים מ"א דשא"ה דסגי בקריאת שם לבד אבל בלולב בעינין שיקח ביד. אם כי יפה העיר אבל לענ"ד בכל זה כיון דגם בביכורים נאמר לשון לקיחה ושייך גם במחובר א"כ כיון דמלשון לקיחה א"א לדייק מידי שוב מנ"ל לחדש דגבי לולב בעינין תלוש וזהו הלכה בפ"ע דבעינין שיקח ביד וגם בביכורים אף דחל הקדושה בקרה"ש מ"מ לשון לקיחה לא נפיק ממשמעותי' דצריך שיקחנו ויוליכנו ויביאנו לירושלים וע' רשב"ם ב"ב פ"א סוע"ב ד"ה ולקחת דמבואר דלקיחה היינו בצירה ובתוס' שם פ"ב א' חלקו וכתבו דלקיחה משמע לקיחה מתוך הבית אלא דקרה"ש היא תחילת הלקיחה דע"י שחלה הקדושה ויקרא ביכורים הוא לוקחו מהבית להביאו לירושלים וגם בעודו מחובר הוי התחלת לקיחה ומה שתמה עמ"ש בשו"ת מהרש"ם סי' ס' דא"א שלא יחיל אסור הקדש על חלב דא"כ לא יאסור משום חלב דאינו ראוי לגבוה ותמה דמ"מ חזי להקרבה והאריך בזה ולענ"ד נראה דכבר כתב הפנ"י קידושין ס"ה ב' דבקידושין כיון דהוא משום הקדש לגבוה אם אין הקידושין חלין לאסרה לשאר אנשים אין קידושין לחצאין ואין חלין כלל ועתוסי"ש יומא ס"ט א' גבי מעילה דל"ש לומר לב ב"ד מתנה דאין הקדש לחצאין וע' רש"י גיטין פ"ב ב' ד"ה ואין אני קורא וכו' ע"ש בסוה"ד דקידושי שמעון לא מהני מידי וכו' שהרי אסורה ועומדת על הכל חוץ מראובן עכ"ל הרי כמ"ש וכבר הבאתי מהפ"י דטעמא משום דקידושין משום הקדש א"כ ה"נ בזה

ועד"ש שהסופר כתב בפ' בראשית אשר יבאו בני האלהים, ואח"כ ראה ששכח לכתוב מקודם שורה שלימה. אם מותר למחוק תיבות אשר יבאו בני כו' ולהשלים מה שחסר מקודם. ורו"מ הביא מ"ש בבנ"י סי' רע"ו בכתב והייתם כאלקים דאפילו בספק אם קידש הסופר אין למחוק אע"ג דמסתמא הוא חול כיון שיש בו שני פירושים א"כ לפימ"ש בקס"ה ועוד מחברים דשם של בני האלקים הנ"ל הוא ספק קודש א"כ אסור למחוק ומצדד רו"מ אי מותר למחוק ע"י קטן. הנה בס' גיה"ק שנדמ"ח הבטא מכמ"ק וסיים להקל לצו"ג והביא בשם לבוש האורה שכ' דגם לפי' ב' דרש"י דהוא השרים ההולכים בשליחותו של מקום הכונה במ"ש בני האלקים ר"ל בני דעת ושררה ובזכרוני דאי' במדרש דכשאמר נ"נ ורביעאה דמי לבר אלקין יצאה ב"ק כלום יש בן להש"י והא דבבריך שמי' ולא על בר אלקין י"ל ג"כ כדברי לבוש הנ"ל וכן באיוב א' ב' דתרגומו מלאכים ג"כ אינו לשון בני אלא בעלי שררה ודעת לכן אם ירצה רו"מ להקל ע"י קטן יש לו ע"מ שיסמוך

וע"ד שאלתו בריאה שהי' סרכא לשומן והי' אודם בהסרכא ובהשומן במקום הדבוק להסרכא וגם להלאה ממקום דביקת הסרכא להשומן הי' צרירות דם הרבה ונסתפק אם יש לתלות כה"ג דהאודם בהסרכא בא מהשומן ולא מהריאה והביא מתשו' הרי"ם יו"ד סי' ג' ושו"ת טוטו"ד מ"ת סי' ס"א. ומתשו' היא"פ שכ' לפרש מ"ש הט"ז בסי' ל"ז שהי' סרכא דבוקה לכיס דרבותא אשמועינין דלא תלינין בריעותא שבכיס. הנה בתשו' הרי"ם מדבר משורייקי סומקי ובצירוף מה שנתלבן ע"ש ובד"ז כבר ביארתי בס' דע"ת דכשרואים גיד דק נמשך מתוך השורייקי הנמשכין מסביב ע"ג הריאה שיש לקלוף הקרום העליון וכמ"ש שם בדע"ת רק אם בחנו כמ"פ ונקלף וסרו השורייקי עם הקרום העליון סומכין השו"ב על בקיאותן והכרתם ומקילין אבל אני התרתי רק בצירוף הקליפה וכמ"פ בחנתי ונסיתי ו ועלה יפהע"כ אם השו"ב רואין השורייקי וסומכין על הכרתם איני מוחה בידם וצריך הכרה ובקיאות גדול להבחין איך הוא כי כבר נתבאר סוס"ק ס"ט דלפעמים השורייקי הולכין בעומק. אמנם בנ"ד לא הי' משורייקי הנ"ל. אבל בנ"ד כיון שרואים צרירות דם גם להלאה ממקום דביקות הסרכא לשומן אין לחוש שמא מן