מהרש"ם חלק ד קמג

מקודם שהגיע זמן האיסור אינו בכלל חז"א א"כ ה"נ הרי קודם הפסח בזמן היתר לא הי' שום נ"מ וכה"ג כתב המג"א סי' תל"ט לענין נודעו ב' הספיקות ביחד דקודם ז"א לא מקרי נודע הספק כיון שלא הי' נ"מ בזה. אבל כיון דמבואר בתוס' עירובין ל"ב א' דביש לו עיקר מה"ת גם ר"נ מודה בזה דמיחשב כשל תורה וא"כ ה"נ בנ"ד וע"ש עוד בתוס' ל"ז ע"ב ואף שהנו"ב כ' דהרמב"ם לא ס"ל כן שהרי גם בתחומין י"ל עיקר מה"ת חוץ לי"ב מיל ואפ"ה ס"ל דחשע"ש והעלה דהרמב"ם לא ס"ל כדעת הג"א סופ"ק דעירובין ואני מצאתי גם בהגמ"ר דקידושין סי' תקס"ה בזה אבל הנה בשו"ת ברכת יוסף א"ע סי' ג' דבתחומין לא מיחשב יש לו עיקר מה"ת כיון דאחר שאמרו חז"ל תחומין ב' אלף אמה א"א שיבוא לחוץ לי"ב מיל וכסברתי כתב גם בישועי"ק או"ח סי' ת"ה א"כ אין סתירה להתוס' ומ"ש רו"מ מדברי הרוקח כבר הבאתי מזה בספר משפע שלום בהגהות משמרת שלו' שנדפס מחדש אבל מ"ש מפיה"ש לר"ת שכתב ג"כ כן יפה הביא

אך בנ"ד כיון שסופו להתברר כשיבא השליח לביתו או ע"י מכתב בכה"ג לכ"ע לא סמכי' על חשע"ש דגם בדאיכא ס"ס אין להקל בכה"ג כמ"ש הג"פ למהרמב"ח לא"ע סי' קכ"ט ס"ק קי"ג בשם הרשב"א ועמ"ש בדע"ת סוסי' מ"ה סק"ט וגם להמקילים שהבאתי שם מ"מ לענין חשע"ש בודאי אין להקל בכה"ג ובפרט שאין הדבר תלוי בשליח לבד כמו"ש הנו"ב ומבואר כן בתוס' גיטין ס"ד אבל אי משום הא נראה דדוקא התם דתליא באדם מיוחד או האשה אז י"ל דשמא לא תתרצה אבל בנ"ד שיוכל למכור לאיזו ערל שירצה וכמה עכו"ם איכא בשוקא הרוצים לקנות ולהרויח אחה"פ אין זה סברא וכה"ג אי' בב"מ ד' ע"ג סוע"ב ובפרט בד' ט"ז ריש ע"ב דמסתברא מלתא דרב בשדה סתם אבל בשדה זו לא ופרש"י דבשדה סתם הרבה שדות מצויות ליקח וה"נ בנ"ד ולכן יפה כתב רו"מ שאין להתיר בנ"ד

ומ"ש בהא דאו"ח סי' תרצ"ד ס"ד עפ"ד כלבו סי' קט"ז יישר כוחו ואפריון נמטיי' כי קולע אל המטרה והוא אמת לאמתתה של תורה (ושוב לא נצרך לעשות ט"ס במרדכי ובש"ע שהכונה אחת היא דאם אין עניים שוב אין לו תובעים ושוב לא חל החרם של הקדמונים ומ"ש בתשב"ץ וכלבו ובמרדכי עניים דא ודא אחת היא]

סי' קל ד' ב"ב למב"י תרס"ו. שוכט"ס לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה דוד צבי אויערבאך נ"י דומ"ץ דק' אבערטין וכעת אבד"ק סאקאלאב

ע"ד שאלתו באיש א' ושמו איסר ב"ר אברהם הכהן מזאבליטוב שזה כ"ד שנים נשא אשה ושמה גאלדא בת ר' יעקב ולא הי"ל שום ולד עד היום ובמשך הזמן הי' כמה קטטות ומריבות ביניהם שרצה הבעל לגרשה ולא עלתה בידו וזהו איזו שנים שהיא חולנית ובעלה הוציא רכושו על רפואתה וזה איזה זמן שאינם דרים יחד וע"י שמכרה חצי הבית שהי' על שמה הוכרח גם הבעל למכור חלקו והוא נע ונד ואין לו מקום מנוחה והזמין אותה כמ"פ בפני הב"ד דק' זאבליטאב ואחר כמה הזמנות שסירבה מלבא לב"ד נתנו הב"ד בחת"י ג' דיינים כתב סירוב עלי' והבעל לא קיים עוד פו"ר ובפרט שהוא נע ונד ודופק על פתחי ב"ד לחלצו ממיצר. והנה רו"מ האריך למעניתו בדברי האחרונים ובאמת שבד"ז נחלקו הראשונים ובתשובת הרשב"א ח"ג סי' תמ"ו מפורש דבשהה י"ש ולא ילדה לא תיקן ר"ג כיון שמחויב לישא אחרת לקיים פו"ר ולתשובה זו רמז הב"י בא"ט סי' א' ובהגהת מהרל"ח חפש ולא מצא תשובה זו וכתב שהיא תשובת ר"ש ב"ר אברהם ובתשובת רמ"פ סי' ח' רמז ג"כ לתשובה זו ובסי' י"ד הביא ד"ז בשם תשובת רשב"א סי' ר"פ ולא נמצא שם. אך דלכאורה יש סתירה לזה מתשובת הרשב"א ח"א סי' אלף ר"ה שכתב וז"ל ואשר אמרת אם יש תקנה בינינו וכו' ושלא ישא איש אשה אחרת על אשתו וכו' ומכבר החרים רגמ"ה וכו' ושנים ושלשה הי' בארצות האלו שנשאו אשה על אשתו מחמת שלא הי' להם תולדות מן הראשונה ועכ"ז לא עשו אלא לאחר כמה פיוסים ועכ"ז לא ראינו באחד מהם שעלה זיוגם יפה וכו' עכ"ל ומוכח דגם בכה"ג שלא הי"ל תולדות מראשונה אין להתיר והא דכתב רק שלא עלה זיוגם יפה היינו מפני שבמקומו לא נתקבל חדר"ג כמ"ש בעצמו בח"ג הנ"ל אלא שמעצמם נהגו כן אבל י"ל דהתם לא שהו עוד י"ש עם הראשונה. והנה מצאתי בשו"ת ר"י בן הרא"ש סי' פ"ט וז"ל לרבינו גרשום זצ"ל אשה ששהתה י"ש אצל בעלה ולא ילדה נהי שאין כופין אותה שתטול כתובתה וגיטה מתירין לו שישא אחרת דאדעתא דהכי לא גזר ר"ג ז"ל עכ"ל והגם דמ"ש בתחלת התשובה שהיא תשובה לר"ג לאו דוקא דמלשון התשובה מוכח שאינה מר"ג בעצמו מ"מ עכ"פ מפורש דבכה"ג אין לגרשה בע"כ אבל מתירין לו לישא אחרת וכל האחרונים שפלפלו ונחלקו בענין זה אם חמור יותר להתיר לישא אחרת מלהתיר לגרש בע"כ או להיפך לא ידעו מתשובה ז דמפורש דקל יותר להתיר לישא אחרת מלהתיר לגרש בע"כו וזהו כדעת הנו"ב ומצאתי בתשובת הרדב"ז ח"א סוסי' תמ"ה שכתב וז"ל אני אומר בכל אשה ששהתה עם בעלה עשר שנים ולא ילדה והוא רוצה לקיים פו"ר זורק לה גיטה וישאר עליו הכתובה חוב וכזה ראוי לדין דבמקום דאיכא איסורא לא תקינו רבנן עכ"ל. וכל תשובתו שם היא להשמיענו דגם אם אין בידו לשלם הכתובה יוכל לגרשה אבל י"ל דמודה להתיר לישא אחרת אם נותן לה כתובתה ואינה רוצית לקבל גט ואף דקצת אחרונים כתבו דלפמ"ש הר"ן ביומא בסוגיא דאחזו בולמס דריבוי לאוין חמיר מאיסור כרת שעובר פ"א יש להקל יותר לגרש בע"כ שעובר רק פ"א מלהתיר לישא אחרת שעובר בכל רגע כמ"ש בשד"ח מער' אישות סי' ב' אות ג' בשם מעין גנים ושאר מחברים. אך לפמ"ש בתשובת ח"ס חח"מ סי' ר"ג וחלק ששי סי' ע' אינו כן דגם החדר"ג שלא לגרש בע"כ חל עליו כל ימיו וע"ש בשד"ח מער' גירושין סי' ב' אות ה' בזה. ולפענ"ד בלא"ה לק"מ דדוקא התם שיש איסור אלא שנדחה או שהותר בשביל פ"נ צדקו דברי הר"ן אבל בנ"ד טעם המקילין משום ד דבכה"ג לא גזר ר"ג כלל ומעולם לא נאסר בכה"ג א"כ מה לי לגרש בע"כ או לישא אחרת וכן לשיטת הסוברים דבגירש בע"כ גם בדיעבד אינו גט עיין בב"ש סי' קי"ט סקי"ב וג"פ סקכ"ד ופת"ש סק"ז וכן היא בתשו' באר שבע סוסי' ס"ג א"כ הוי איסור עולמית ומה לי איסור לגרש בע"כ או לישא אחרת ולפמ"ש בפת"ש סי' קנ"ד סקכ"ט בשם תשובת ושב הכהן ובמקום שיש קטטה ביניהם אין כופין אותה לקבל גט דיש לחוש שמא יגרש ולא ישא אחרת בת בנים וע"ש בשד"ח אות י"א בשם שם ארי' דאף דיש לפקפק בזה דמסתמא ירצה לקיים מצות פו"ר אבל היכי שכבר עבר זמן רב ולא חשש עד עתה גם הוא מודה ע"ש א"כ בנ"ד שעברו כבר כ"ד שנים ועברו קטטות ביניהם יש לחוש לזה ולכן לכ"ע עדיף להתיר לישא אחרת בת בנים מלגרש בע"כ וע"ש בשד"ח אות ה' בשם תשובת מהרח"ש סי' ל"ג דלמדין בהתקנות זמ"ז ובתשובה לק' בעלז כתבתי דאף דמבואר פ"ג דידים דאין דנים ד"ס מד"ס ומבואר בתשובת הרא"ש כלל נ"ד ס"א דגם בק"ו ומה מצינו אין דנים וכ"ה בתשובת רדב"ז ח"א סי' תל"א ובתשובת לחם רב סי' ל"ג היינו דוקא אם באנו ללמוד עיקר התקנה אבל במה שכבר תקנו ואנו מסופקים באיזה פרט שפיר יש ללמוד זמ"ז והבאתי ראי' מש"ס דב"ב קל"א ב' בהא דדרש ראב"ע הבנים ירשו והבנות יזונו מה הבנים אין יורשים אלא אחר מיתת אביהם כו' ה"נ הבנות ופריך אא"ב בחד ב"ד איתקן היינו דילפינן תקנה מתקנה אלא אי אמרת וכו' לעולם בתרי ב"ד איתקן וב"ד בתרא תקנו כב"ד קמא ופי' רשב"ם דלא לימרו מ"ש תקנה מתקנה וגם הבאתי ראי' מתשובת מהרי"ט ח"א סי' נ"ט ומצאתי בתשובת גו"ר הספרדי חו"מ כלל ג' סי' ד' בשם מהר"ם בן חביב שכתב להדיא כה"ג ועפ"ז יש לי לדין בהא דמבואר באה"ע סוסי' ע"ט דאם יש לה חולי ארוך והבעל רוצה לגרשה וליתן כתובתה יכול לעשות כן מדינא ובח"מ בשם רא"ע