מהרש"ם חלק ד קמב

סי' קכז ד' דברים תרס"ז בערזאן. כבוד ידיד יקר הג' הנכבד מ' יודל טענענהויז נ"י נכד בעל הסמ"ע ז"ל בעיר שאטץ

לתשו' מכתבו הנני כי אמת שבשו"ת שו"מ מתיר אבל בשו"ת דברי חיים חולק והעלה לאיסור וכתב שהנושא זייגער ושלשלת ברה"ר חייב חטאת וגם אני בהגהותי לאו"ח העליתי בסי' ש"ח לאיסור והתשו' שו"מ הביא בעצמו שהח"צ לא נשא זייגר רק במקום שיש עירוב והוא כ' רק מסברא להקל ובקש"ע ולחה"פ בשם כמה גדולים לאיסור ויחיד ורבים הלכה כרבים: סימן קכח ב"ה. אור ליום ה' פ' וישלח ברעזאן שוכ"ט לכבוד הרב הגדול החריף ובקי מוה צבי הירש רימאלט נ"י אבד"ק חיראב

זה כמה ירחים הגיעני מכתבו הנוכחי ומסיבות שונות לא בא מכתבו הראשון וכן השני שהעתיק מכתב הרב מרוסיא ועתה בבוא מכתבו הגלוי חפשתי אחריו ומצאתיו והנני משיב בצד מכתבו להקל מעלי טורח העתק השאלה. (א"ה למען לא תהיה התשובה בעיני הקורא כספר החתום אעתיק פה גוף השאלה. איש אחד מפליטי רוסיא עזב את אשתו ונדד למרחקים ולא נודע מקומו איו. אחר זמן רב הגיע מכתב להאשה מבעלה ממדינת שפאניען ואחר כך מארגענטיניען ולבסוף כתב לה כי הוא חולה ומוטל בביה"ח של האדון ראמשילד בוויען וביקש ממנה שתשלח לו איזה סכום מעות. האשה החליפה עמו במכתבים זמן מה ואחר כך נחזר לה מכתב אחד ונרשם עליו שבעלה נעדר ושל"ח ל"ע. ולבקשת השואל העתיקו הממונים מביה"ח הפראעאקאל מהפנקס שלהם שנעשה עמו בעת הכנסו לביה"ח והכל מכוון למה שהחזיק בעירו אך לא נזכר שם שם אביו:) והנה בדבר נאמנות הממונים כבר כתבתי בכמה תשובות וגם נדפס בחיבורי ח"א דיש להאמין להם ובנ"ד הי' במסל"ת שהרי כתבו כן על המכתב ששלחה לבעלה כפי האדרעסע שכתב לה וגם כבר כתבה כמה מכתבים באדרעסע הזאת והשיגה תשובה ועתה כתבו עליו שמת

ובדבר שלא הזכיר שם אביי מלבד מ"ש הרב מרוסיא דהכא שנכתב שם כינויו א"צ לשם אביו ועוד דבנ"ד שיש סימן אומנותו ועיין תשובת ר"מ אלשיך סימן קי"ט דגם במה שאמר בנו הצורף סגי אפילו בלא שמו ואף דבתשו' פ"י ח"ב א"ע סימן נ"ז מחמיר בענין שם הכינוי בכ"ז בנ"ד בצירוף שם האומנות בודאי יש להקל ועיין בשו"ת חמדת שלמה סימן כ"ג שפסק גם כן דשם אומנות דמי לשם אביו וגם מה שהזכיר שם אשתו הוא צירוף גדול כמ"ש המל"מ פי"ג מגירושין הכ"ז וכן הובא בתשו' גוא"י א"ע סימן ס"ב ותשו' תועפות ראם סוס"י י"ז וגם כיון דלאשתו יש ב' שמות עדיף יותר כמ"ש בשו"ת הר"י מסמילא סי' י"ד דאם האיש יש לו ב' שמות הוי כשמו ושם אביו. והנה בנ"ד בשם אשתו ע' תשובת רשד"ם סימן קס"ה בענין שם סופר ובתשו' גוא"ב סוסי' כ"ה מתשו' הרמב"ם שבב"י סימן י"ז דשם אומנותו לבד סגי ולכן אם סי' מנגן בכלי זמר יש פנים להתירה והביא גם מתשובת ר"מ אלשיך הנ"ל עי"ש. ועוד שהרי מבואר בתשו' מהר"י באסן סי' מ"ז דכל שמתברר אצלנו האמת כי הוא זה א"צ גם שמו ועירו וכ"ה בתשו' מ"ב סימן ס"ח ועוד בכמה שו"ת ובנ"ד שהי' ביניהם חליפות מכתבים מן השפיטאל והוא כתב לה לשלוח לו מעות ובצירוף כל ההוכחות אין לספק באחר והדבר ברור להתירה כי אם הי' איש אחר מנין ידע לכתוב לה לשלוח לו. מעות וכדומה

והנה עוד יש לי בכל הנ"ל אריכות דברים אבל מחלישות כחי ועוצם הטרדות הנני בקצרה כי הנני מסכים להתיר האשה העלובה העגונה ויושיב ב"ד של ג' ויתירה

סי' קכט אור ליום ועש"ק ויקרא תרס"ה ברעזאן. שוכ"ע לכבוד הרב הג' החריף ובקי מו"ה פנחס סג"ל ני'ראבד"ק גו"ו

מכתבו מגלה עפה הגיעני ולאשר אץ טלי להשיבו מיד והמון מכתבים דופקים עלי אשיב בקצרה. ע"ד שאלת בעסק המאשין לעריכת המצות ע"י כח העלטקטערי ואין בו מעשה אדם זולת מה שפותח המסגר בבוקר וממילא הולך המאשין ועובד עבודתו ואין בזה מעשה אדם זולת התחלת הלישה ומה שנותן לתוך הוואלצין למאשין של הלישה ולמאשין של העריכה ורו"מ האריך למעניתו והנה מה שהמציא דל"מ מ מחשבת האחר דומיא דזה מחשב וזה עובד הנה יעיין ברשב"א חולין י"ב דמפורש להיפוך ועי' תשו' מהר"י אסאד יו"ד סי' י"ב שהעיר מדברי הרא"ש נדרים ע"ב שהביא רו"מ וביאר שם ליישבו ע"ש ועכ"פ הדבר מפורש ברשב"א בשם הר"י דמהני בזה ש שליחות וגם מ"ש רו"מ בשם מהרי"ח א"ז יעי' בהגהותי שבס' אר"ח החדש שהבאתי דברי ר"ח או"ז אבל להיפוך שחולק שם ע"ד המחמיר וגם הבאתי שם דברי הרדב"ז שרמז רו"מ וע"ע בר"ם שי"ק על מנין המצות מצוה יו"ד אות ב' מ"ש בדברי הירושלמי בזה דמה"ט ס"ל דבעי' דוקא שיאפה בע"פ אחר חצות משום דבעי שימור לשם אכילת מצה אבל לדידן אין ראי' וע"ש עוד בזה וגם באות ג' מ"ש ע"ד החמד משה

אבל לדינא נראה כמ"ש רו"מ דבנ"ד אין יוצאין לשם מצת מצו' כיון דליכא שום מעשה אדם וגם להמקילין במאשינן משום דההתחלה נעשה ע"י האדם ומיחשב הכל כח האדם היינו משום דההתחלה ע"י האדם אבל בנ"ד שגם ההתחלה אין בו אלא שמסיר המונע דהיינו פתיחת המסגרת הרי זה לא מחשב מעשה וכמ"ש הש"ג והובא ברמ"א יו"ד סי' של"ט ס"א דהסרת המונע לא מיחשב מעשה כלל ובמק"א העירותי מדברי הר"מ במו"נ בהקדמה לח"ב הקדמה י"ח דמוכח להיפוך אבל להלכה אין לסמוך ע"ד אגדה וגם יש להעיר מהא דשבת ס"ג ב' ה"נ קא עביד מעשה דאמר רבב"ח משפחה היתה שהי' פסיעותיהן גסות ובתוליהן נושרות ועשו להם כבלים ושלשלת ולא נשרו ונראה מזה דבכה"ג מקרי מעשה מה שהצילם מנשירת בתולים אבל מ"מ י"ל דבהטלת הכבלים עשו מעשה ולא דמי להסרת מונע ממש וע' תוי"ט סופ"ה דמקואות ותוס"ח שם ועכ"פ בנ"ד שתותח רק המסגרת והכח העלעקטרי עושה מאליו א"א להתיר למצת מצו' בשני לילות הראשונות ומ"מ אם א"א למחות ולתקן קץ יש לצדד דאף דמצה לאו סתמא לשמה קאי מ"מ הכא שעושה תחלת הלישה ע"י אדם ועושהו לשמה והוא מניח העיסה לתוך היואלצין וכל הנעשה ע"ד הראשונה נעשה א"כ בכה"ג לכ"ע סתמה לשמה קאי כדאי' כה"ג בריש זבחים ב' ע"ב לכן נראה דבדיעבד יוצאין במצה זו ורק באפשר באחרות מהיות טוב לקיים המצוה במצה הנעשית ביד"א לשמה והנלענ"ד כתבתי

ואם מותר לאפות עכ"פ אלו המצות לשאר ימי הפסח אם יש לגזור שמא ישתמשו בהם על ב' לילות ש"פ הגם שאחז"ל בירושלמי פ"ב דשביעית ה"ד דאין מחדשין על הגזירה ואין מוסיפין על הגזירה וגם יש לצדד דמשום קיום מ"ע אין לגזור כמ"ש כה"ג התוס' מנחות ס"ח ע"א ד"ה והא כתיב וכו' ובמק"א הבאתי ראי' לזה מש"ס דיומא ס"ה ע"ב וגם מהתוס' שם מ' ע"ב ד"ה שמא וכו' אבל יש כמה סתירות לזה מש"ס דסוכה כ"ג ע"א גזירה שמא תברח ושם כ"ו א' גזירה שמא ירדם ושם ג' ע"א ועוד הבאתי מכמ"ק בזה ואכמ"ל אבל מ"מ בנ"ד א"צ לזה דגבי דבר הנמסר לרבים יש לגזור ביותר כמו"ש ש בחיבורי גי"ד בדע"ת סי' ל"ג סקס"ה לכן אין לכן להתיר ד"ז

וע"ד שאלתו בעשה שליח למכור חמצו בע"פ והשליח הלך לדרכו ולא נודע אם מכר החמץ ורו"מ האריך לפלפל בענין חשע"ש והנה בד"ז כבר הארכתי בתשו' א' לק' באביב ואין עת להעתיק פה האריכות אבל הנה מ"ש רו"מ דבנ"ד אתחזיק איסורא הנה לפמ"ש הנו"ב היו"ד סי' ס"ה דבדלא הי' פ