מהרש"ם חלק ד יד

נכנס בה עכו"ם אחר ואף דמבואר בפ"ג מידים דאין דנים ד"ס מד"ס ובתשו' לחם רב סי' ל"ג מבואר דגם בק"ו ומה מצינו לא ילפינן ורמז לתשו' הרא"ש. וכ"ה בתשו' הרא"ש כלל נ"ד דין א' וכ"ה ברדב"ז ח"א סי' תל"א בשם מ"ס ותשו' הרא"ש הנ"ל ואני מצאתי בהגמ"ר שלהי קידושין דכמו דאין דנים ק"ו מהלכה כן אין דנים מתקנתא וכ"ה בתשו' מהר"ם מינץ סג"ל סימן ק"ט ועתוס' כתובות פ"ד ע"א ד"ה לכתובת אשה ואולם כבר כתב בתשו' לק' וויזניצא דזה דוקא היכי דבאנו ללמוד עיקר התקנה אבל אם כבר תקנו רק דמסופקים באיזו פרט נראה דשפיר יש ללמוד זמ"ז וראיה מהש"ס דב"ב קל"א ע"ב בהא דדרש ראב"ע הבנים ירשו והבנות יזונו מה הבנים אין יורשים אלא אחר מיתת אביהם כן ה"נ הבנות ופריך אא"ב בחד ב"ד איתקן היינו דילפינן תקנה מתקנה אלא אי כו' אלא לעולם בתרי ב"ד איתקן וב"ד בתרא תקנו כב"ד קמא ופירשב"ם דלא לימרו מ"ש תקנה זו מתקנה האחרת ע"ש ועוד ראיה מתשו' מהרי"ט ח"א סימן נ"ט דלמד לתקנת החזקות בדין מכרה לאחר מדין תקנת סיקריקין ע"ש היטב וכן מצאתי בשו"ת גו"ר הספרדי חו"מ כלל ג' סי' ד' שהביא בשם מהר"ם בן חביב דהיכי דנזכר אותו ענין גם בתקנה האחרת שפיר למדין תקנה מתקנה ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד. ומבואר דכיון דפקע החזקה זמן הנקצב פקע לגמרי ואין לו ענין לדין הפקר לזמן דבנ"ד לא תקנו בכה"ג. וגם אי נימא דכיון דתקנת ר"ג רק עד שנה א"כ כיון דלא תיקנוה בשוה לתקנת שאלוניקי שוב אין ללמוד לענין אם נכנס בה עכו"ם וכמ"ש כה"ג בתוס' יבמות פ"ו ע"א בד"ה אף מעש"ר דאיסור זרות לא יליף לרבנן אע"ג דאין היקש למחצה כיון דלא מצי לאקושי לגמרי לאסור אף ללוים ובמק"א הבאתי בזה מהתוס' זבחים ס"ט ע"ב ד"ה וכי וגם מנדרים ז' ור"ן שם דהוי בעיא בש"ס והבאתי מש"ס מכות י"א ע"ב פלוגתא דאמוראי ועתו"ס ב"מ קי"ד ע"א ד"ה ואידך וע' בשי"ק על הירו' פ"ט דיבמות הל' ה' אך עכ"פ בזמן ג"ש ודאי דיש ללמוד מתקנת הספרדים שהרי מבואר בתשו' גו"ר כלל ו' סימן ב' דבסתם מקומות יש לדין בתקנת ג"ש דתקנת י' שנים לא נתקבלה בכל המקומות ע"ש ובנ"ד כבר עברו יותר מג"ש א"כ פשי' דפקע החזקה לשי' פוסקים הנ"ל, עוד העיר כת"ר דבלא"ה ל"מ יאוש בנ"ד דהא בעינן ש"ר וכמ"ש בנה"מ רסי' קפ"א ותירוצו שם שכתב דהוי כאבודה מכל אדם תמוה דאכתי ק' ביכול להציל ע"י הדחק וו מר לעצמי הצלתי דמהני וצ"ל כמ"ש בנה"מ סימן שפ"א דכיון דאיכא יאוש קודם הש"ר א"צ ש"ר כלל ע"ש א"כ בנ"ד דלא הי' יח ש עד אחר ששכר הערל וגזל זכותם שוב יאוש לבד ל"ק ובנד ד דלא מסר העכו"ם לישראל הב' לשכור מאי ש"ר איכא וגם זכות חזקה ל"ש בעכו"ם אלא די"ל דבעכו"ם דל"ש חיוב השבה יאוש לבד קונה ובפרט דעל העכו"ם לא תקנו דין החזקה אך די"ל דלשי' הסוברים דחזקה דינה כקרקע ל"מ יאוש כלל עכ"ד והנה מ"ש דהוי כקרקע כבר דברתי מזה בספרי שם אות ל"ה והבאתי מתשו' רדב"ז בזה ועוד דלפמ"ש בנה"מ סימן שס"ג וסימן שע"א דהיכי דא"י להוציאו בדיינים גם בקרקע מהני יאוש ויאוש לחוד מהני גם בלא ש"ר דבקרקע ל"ש והשיב ע"ש א"כ ה"נ בנ"ד דמיד עכו"ם ודאי אי"ל בדיינים ומהני יאוש לחוד. ובהיותי בזה עלה בלבי ליישב קו' מהריט"א בתוד"ר אות ה' בהא דב"ק ע"ד דא"ל ר"י לר"ג ששמח שיצא טבי עבדו לחירות וא"ל ר"י אין בדבריך כלום שכבר אין לך עדים ומוב"ק פטור והקשה מהריט"א מהא דכריתות כ"ד דשור הנסקל שהוזמו עדיו דכל הקודם זכה ובירו' פ"ד דב"ק מבואר כן גבי עבד שיצא ליהרג וא"כ כיון דנתייאש ר"ג כבר זכה העבד בעצמו ונראה דכבר הקשיתי בחיבורי סימן קצ"ד בהא דכריתות דהא הוי הפקר בטעות ובע"כ דהתם מדין יאוש קאתינן עלה ויאוש מהני גם בטעות וע' מל"מ סופ"ח מעבדים שכ' בפשיטות דהוי מדין הפקר והוא תמוה

ונודע מ"ש הש"ך בח"מ סי' שס"ג דעבד איתקש לקרקע וכיון דאין יאוש לקרקע ה"נ בעבד אלא דהיכי דא"י להוציאו בדיינים מהני יאוש גם בקרקע ולשי' התוס' בסוכה ל' היכי דנשתקע שם בעלים ודאי מהני יאוש גם בקרקע. וא"כ בשלמא בהא דעבד שיצא ליהרג בב"ד א"כ כיון דהב"ד עצמן גזרו עליו ליהרג שוב אי"ל בדיינים ומהני יאוש בטעות ולכן יצא לחירות אבל בהא דר"ג שלא הי' שם עדים נהי דר"ג רצה להוציאו והי' סבור דהודאתו מהני אבל היינו אחר שהודה בפני ב"ד אבל כאן שהי' ההודאה חוץ לב"ד והיה בידו עכ"פ לחזור ולתבעו בדיינים ובפרט דעכ"פ כיון דלא נודע לעדים לא נשתקע שם בעליו ממנו ול"מ יאוש בעבד דדמי לקרקע ולכן אמר שאין בדבריו כלום וגם אליבא דמ"ד שהי' בב"ד י"ל דודאי לא טעה ר"ג לומר דמוב"ק חייב אך שהי' סובר דלצי"ש חייב ור"י א"ל דגם לצי"ש פטור כמ"ש הרשב"א שם וכ"ה בירו' ספ"ג דכתובות ועתוס' כתובות ל"ג ועכ"פ היה בידו להוציאו בדיינים וא"ש ודו"ק. ואולם מ"ש רו"מ דעל העכו"ם לא תקנו התקנה הוא נכון דנהי דבעלמא באיסור גם תקנת חז"ל מחויב העכו"ם לקיים בז' מצות וכדקי"ל סי' נ"ה גבי אבר הפרוש וד' מל"מ פ"י ממלכים צ"ע אבל מ"מ בתקנת ממון אין העכו"ם מחויב וכמ"ש בחו"מ רסי' רפ"ג ובפרט דהגזירה של חזקה א"ב משום גזל רק דתקנו בחרם ועכו"ם אינו בבל יחל כלל כמ"ש המל"מ פ"י ממלכים מהירושלמי בזה ואני מצאתי כן בילקוט ר"פ מטות וע' באב"מ א"ע סי' א' מ"ש בזה וגם בלא"ה לא הבנתי דברי רו' במ"ש דליכא ש"ר בשכירות העכו"ם כיון דלא הניח לישראל לשכור דבכל גזלן שמכר לאחר ולא רצה להחזיר ולמכור לנגזל אטו ל"ה ש"ר

ואולם בגוף דין היאוש יש לעורר מדברי נה"מ סימן ק"ה בהג"ה שהעלה דגבי עכו"ם ל"מ יאוש דלכל אבידת אחיך כתיב אבל במק"א השגתי עליו והבאתי מרש"י ותוס' עירובין ס"ב דמוכח להיפך וגם מתשו' מהרי"ק שהובא בסימן קס"ג גבי יאוש בחוב מוכח כן. ולדינא כיון דגם בתקנת הספרדים הבאתי בחיבורי שם דתליא במחלוקת אי בנכנס עכו"ם ושכרה דינה ככנוי והבאתי בשם זל"א דהוי סד"ד ואם כן הוי ס' חרם ולכתחילה בודאי אסור דהוי סד"א ולחומרא וכמ"ש בחיבורי שם אות ד' וכעת מצאתי בשו"ת לחם רב סימן קס"ד שהביא ששמע מפי הר"ש כן ומסיק גם כן דאפילו אם הוי רק ספיקא הרי ס' חרם לחומרא ע"ש וגם מכח היאוש מלבד מ"ש רו"מ דלא הוי יאוש אף גם העלה הגאבד"ק זסלב בשו"ת שם ארי' חו"מ סימן ל"ה דכיון דכל דיני חזקה נתקנו רק מצד היושר והטוב אם כן ל"מ יאוש כלל לבטל החזקה כמ"ש בחו"מ סימן רנ"ט ס"ה וס"ז ע"ש ואם כי יש לפקפק בדבריו מכל מקום חזי לאיצטרופי בנ"ד ולכן חלילה לשום יהודי להשיג גבולם ויפה דן רומע"כ

סימן י להרב החריף מוה"ר משה וויענער נ"י בכפר לוקי הסמוך לקיעוו (במדינת רוסיא)

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באיש א' שנדר שלא לאכול משחיטת שו"ב א' ועל ש"ק שאלה אשתו משכינתה חתיכת עוף א' ובישלה קדירה א' גדולה הרבה בשר בהמה ועוף עד שהיה שיעור ס' נגד חתיכת עוף הנ"ל ועוד בישלה קדירה קטנה עם ב' חתיכות עוף ועתה נודע שהעוף השאול הוא מן השו"ב שנדר מלאכול ממנו ועתה נתערבו התבשילין של ב' הקדירות זב"ז והמשרתת אומרת שמכרת את חתיכת עוף השאול ולברר החזקה עא"נ וגם אשה נאמנת באיסורין ואם כן נשאר רק טעם של בשר עוף הנ"ל והאריך אי דשיל"מ בטל בטעמא והאריך בדברי הט"ז סוסי' ק"ב שחידש דבמ"ב אין טעם אוסר כלל גם בלא ביטול ברוב [וכבר תמהו כולם] והעלה רו"מ דודאי גם במב"מ מהני טעם כדמוכח בחולין ק' דלר"י דמב"מ ל"ב גם בטעמא לא בטיל ועתוס' חולין צ"ט ד"ה שאני ציר דזיעה וגם לרש"י דס"ל טכ"ע ל"ד מ"מ כ' בחולין צ"ח משום דברובא בטיל והיינו משום דאל"כ אסור מהטמאים לרבות צירן ורוטבן אלא דכונת הט"ז התם משום דכל איסור כ"ז שאינו נו"ט הוי כיבש ביבש והרי להפליט טעם צריך לשהות איזו זמן כל שהו וטרם שפלט כבר נתבטלה החתיכה ונעשית היתר דגם בלא נודע מהני מה"ת ביטול