מהרש"ם חלק ד יג

סימן ח' להרב מ' אלטער קעלמאן ני' אבד"ק ווישניסטשיק

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בעובדא שרמ"ל עשה שידוך עם בנו עם ר"מ עבור בתו והיו תנאים ובמשך שנה יצא קול ש"ר ע"י אויבים על החתן שקלקל מעשיו ושלח ר"מ התנאים לרמ"ל וגם מכתב שיוכל לעשות שידוך אחר ואחר איזה חדשים בא ר"מ לשם עם בורר ורצה להזמין את רמ"ל לדין וביני ביני התפשרו שיהיה שליש ביניהם ויסלקו הנדן והגבילו זמן שיסע ר"מ לביתו ויכתוב לרמ"ל זמן הסילוק ואחר שנסע לביתו עברו כמה שבועות ולא השיב כלום וכתב רמ"ל להבורר ט"ז והשיב שהכלה אינה מרוצה לזה ולכן שותק ר"מ ויוכל רמ"ל לעשות שידוך אחר והוחיל רמ"ל עוד ג' רבע שנה ועשה שידוך אחר בתק"כ בלא תנאים במוש"ק ונדבר שאחר ב' שבועות יעשו תנאים וביום א' בא אגרת מר"מ שיבא לסלק בקרב וכן הי' שבא ר"מ עם כו"ה מהכלה וטוען שלא שלח התנאים דרך מחילה רק למען יחזיק רמ"ל את העלם בחדר ולכן חזר ונתפשר עמו ומה שעיכב אח"כ הסילוק יען שהכלה נסוגה אחור ע"י הקול של ש"ר ורצה להמתין עד שידבר על לבה וכעת חזרה ונתרצית ומ"ש הבורר היה שלא בידיעתו עכת"ד הטענות. והנה הגם אשר שליחות התנאים בחזרה איננו בגדר מחילה וביטול הקשר כל זמן שלא הוסכם מצד שכנגדו וכמ"ש בשו"ת ג"פ סימן ע"ד שציין רו"מ וכה"ג מבואר בתשו' מהר"ם מלובלין סי' מ"ז ובשע"מ סי' כ"ב סק"ה יעו"ש אך דבנ"ד שיצא ש"ר על החתן הי' ביד הכלה לבטל הקשר כמ"ש בתשו' מהרי"ט בשניות חיו"ד סי' מ"ט דגם בקול בעלמא יוכל לבטל הקשר וגם בתשו' אבן השהם סי' ו' באמצע התשו' בדין יצא קול על הכלה שנתקדשה לאחר דיוכל לבטל הקשר בלא קנס וכן באמרו איזו פסול גם אם ט"פ הדין אין בו ממש והסכימו עמו הג' בטל עה"ג והגאבד"ק אמשטרדם וע"ש סי' ל"ו ל"ז ל"ח באורך מזה ואף דבשו"ת ח"ס חא"ע סי' קל"ד מבואר דדוקא אם נתקבלו עדים מהני אבל לא הביא מ מכל הנ"ל וגם לא הביא דברי ש"י ושב"י שהביא הפ"ת וע' תשו' בש"ר סימן שנ"ז דמוכח דס"ל דוקא ביש אומד שהקול אמת וע' בכנה"ג א"ט סי' נ' הגה"ט אות כ"ו בשם תשו' רש"ך ח"א סימן רכ"ז שפסק ג"כ לפטור משום קול ורינון וע"ש בשם מ"צ ובעובדא שאירע בק' אזמיר ונחלק עם מהר"י אישקיפצן בזה ע"ש ואי נימא דבנ"ד היה בידה לבטל הקשר גם בלא הסכמת צד ב' א"כ שפיר י"ל דבנ"ד כבר נתבטל הקשר

ועוד הא מבואר בכנה"ג שם הגה"ט אות י"א והגב"י אות י"ג בשם שארית יהודא גבי ארוס דהיכי דהדר בי' איהו ולסוף נתפייס והדרא היא הוי כהדר הוא ופטורה מלשלם ההוצאה וע' באה"ט סק"ז וסוס"ק ח' בזה דהוי כהדר הוא ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד לענין קנס דכיון דפשעה הכלה לנגדו וביישתו בקבלת הש"ר והחזרת התנאים וכתיבת האיגרת לעשות שידוך אחר ה"נ יוכל החתן למאן עתה וממ"נ אי נימא דיש בהקול ממש א"כ הוי ביד הכלה לבד לבטל השידוך וכן עשתה ואם א"ב ממש א"כ פשטה לנגדו וגם הוא יכול לחזור בו וגם בשידוך הב' אין בידינו לכוף לקיים כ"ז שלא נכתבו תנאים כמ"ש הט"ז וב"ש וא"כ לענ"ד ביד החתן לעשות אחת משתי אלה ולבחור את אשר יקריב לרצונו. והנלע"ד כתבתי

סימן ט' להרב הה"ג מו"ה יחיאל מנחם מאטנער מו"צ דק' בעלזא

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בדין ג' אחים שהחזיקו בראנדט יותר מארבעים שנה והאדונית הטיבה עמהם תמיד וקם עליהם ערל א' והשיג גבולם, ונתן הוספה גדולה ושכר הראנדע על ג"ש ובכלות הזמן היו מרדפים לחזור ולשכור העסק ולא רצתה האדונית והם היו בטוחים שישליך הערל העסק כי הפסיד ממון הרבה ואח"ז חזר הערל ושכר מחדש והם לא הסיחו דעתם כי היו בטוחים שיהי' מוכרח להשליך העסק וכעת בטוחים שלא ישכור הערל יותר ועתה קם עליהם איש א' ורוצה להש"ג באמרו דכיון שכבר החזיק הערל כמה שנים אבדו חזקתם ובכ"ז יציית ד"ת אם כה יאמר שאסור לו לשכור. והנה רו"מ הביא מתשו' מהרמ"ל סי' ס"ב שרמזתי בחיבורי בקת"ע לסי' רל"ז בדיני חזקה אות מ"ג במי שהחזיק בראנדע ועתה נתגרש משם ע"י השר ובע"ח באופן שא"א לו לדור עוד שם והעלה דאם א"א לו לשוב עוד להעסק כל השוכרה ה"ז שלו ואני נסתפקתי שם קצת מהו הטעם אבל בגוף התשו' מייתי מהא דב"ק קט"ז גבי שיירא במדבר ועמד גייס וטרפה ועמד א' להציל דאם ל"ה בידו להציל ה"ז שלו ומדין יאוש קאתי עלה ועפ"ז חקר כת"ר דהיכי דנתייאשו איזה זמן ול"ה באפשר לשכור ואח"ז נהפך הסיבה ואפשר להם לשכור העסק אי נימא דכבר נעשה כהפקר והביא ד' נה"מ סי' רס"ב דיאוש ל"ה כהפקר כ"ז שלא בא לרשות זוכה וכשכלה היאוש חוזר ממילא לרשות בעלים וא"כ כיון דכתב מהרמ"ל דחזקות אלו נחשבו כממונו ממש ורק מדין יאוש קאתיא עלה א"כ בנ"ד אחר שנתבטל סיבת היאוש ממילא החזקה להשוכר כ"ז שלא שכרה אחר עכ"ד והנה בגוף ד' נה"מ העירני ח"א זה זמן כביר שבמחכת"ה נעלה ממנו ד' הרמב"ן והר"ן שהביא באס"ז לב"מ ו' ע"א בד"ה אמר רחב"א כו' שכ' וז"ל דכי מדמה מציאה לתופס לב"ח ה"מ לר"נ ור"ח דס"ל דבמגב' מציאה לחבירו ל"ק חבירו אבל לר"י ס"ל דלא דמיין כלל דהכא משום דלא חב לאחרים כלל וכו' ובעל אבידה גופי' הואיל והיא כבר אבודה ממנו ומצוי' לכל אדם בהאי הגבהה לא מפסיד מידי וכו' ועוד שהרי כבר נתייאש ויצאה מרשותו ביאוש וכו' עכ"ל ומבואר דגם טרם שהגביה אחר כבר יצאה מרשותו ולא מפסיד מידי במה שמגביה אחר ולשי' נה"מ הרי שפיר מפסיד דאם לא יגביה אכתי לא יצאה מרשות בעלים ובע"כ דליתא וגם הבאתי בגליון שבס' תרומת הכרי לאחי הקצה"ח ז"ל דחה ג"כ ד' נה"מ ואינו ת"י כעת ואינני זוכר מאיזו טעם וראי'. ושוב מצאתי בשו"ת שו"מ מ"ד ח"ב סי' קנ"ג אריכות דברים בזה ובד' תרומת הכרי הנ"ל. ועמ"ש בחיבורי רסי' קפ"א דלשי' כמ"פ גם בשיירא דוקא בעמד גייס וטרפה ה"ז שלו אבל לשי' הטור אינו כן יעו"ש היטב ואח"ז מצאתי בשו"ת גו"ר הספרדי חח"מ כלל ג' סי' ל"ו שהעלה ג"כ דדוקא אם כבר טרפה גייס והוכיח כן מתשו' הרשב"א שהובא בחו"מ סי' צ"ז סכ"ד בהגהה דגם בסלקה האשה הבע"ח עכו"ם שבא לגבות בדיניהם מ"מ אינו שלה והמלה ישראל מוציא מידה ע"ש ובע"כ דה"ט משום דעדיין לא גבה העכו"ם בדיניהם ע"ש ומזה נראה כדעת נה"מ הנ"ל ולשי' הטור נראה להיפוך ותליא במחלוקת הפוסקים הנ"ל

ואולם כת"ר חקר עוד בדין אם היאוש הי' רק לזמן קצוב ושכרה אחר לאותו הזמן והמחזיק היה לו תקוה כי בכלות זמן שכירות של זה ישוב העסק אליו די"ל דדמי להפקר לזמן דאחר כלות הזמן מתבטל ההפקר ולא אמרינן כיון דפקע פקע ואדרבא בכה"ג גם תו"ז הנ"ל יוכל לחזור מהפקירו ומכ"ש ביאוש די"ל דל"ה יאוש כלל ועכ"פ בכלות זמן היאוש חוזר בודאי לחזקתו הראשונה ובנ"ד הרי הבעלים היו מרדפים כל הזמן ולא נתייאשו על אחר זמן שכירות העכו"ם א"כ שוב חזר לחזקתו ממילא. ואולם הנה בתקנת הספרדים שבכנה"ג ובחיבורי שם אות כ"ז מבואר דאם נכנס בו עכו"ם דינו כפנוי מכל וכל לשי' רשד"ם וכמ"פ וכן מצאתי בשו"ת גו"ר הספרדי חח"מ כלל ו' שפסק כן ובתשו' גו"ר הנ"ל מסיק דבג' שנים גם בעמד ריקם שאונס כגון שמת והניח יורשים אפ"ה אבד חזקתו דלא עדיף מאונס ע"ש היטב וגם הבאתי שם אות הנ"ל בשם מהר"ם ברבי ור"מ מינץ דתקנת ר"ג הי' רק עד מלאת לו שנה מיום צאתו ובתשו' מ"ב סי' כ"ז העיד דבמדינתינו נהגו רק עד חצי שנה וא"כ יש לנו ללמוד תקנה מתקנה דכמו דבתקנות שאלוניקי שתקנו עד ג"ש או י"ש אין חילוק בין אם הוא פנוי בין אם