מהרש"ם חלק ד קלח

נגד הקאפציע נאמנים לו"י כיון שרו"ש טועני' ספק ויש ע"ח שהוא הנאמן מסייע לדבריהם וגם מקב"ח פטורים כמ"ש בתומי' ונה"מ סי' פ"ז והא דבזמן של"ה הנאמן בהסכמת רו"ש נאמני' רו"ש בשבועה שא"י היינו דהא לא הו"ל למידע ובכה"ג ל"א מחשואיל"מ וגם איננו שבוה"ת דמה"ת אין נשבעין בטענת ספק וגם התובע מודה שאין יודעי' וע' בש"ך סי' ע"ב סקנ"א ולכאורה יל"ע מד' רה"ג שבב"י סי' קע"ו מחו' נ"ח דמוכח דבכה"ג הוי השליח כמוציא ברשות ונשבע ונוטל אך לפמ"ש תומי' סי' צ"ג סק"י לדחות ד' שב יעקב דדוקא היכי דנכנס בפי' אדעתא להוציא אבל בשותפין י"ל דסבר שירויחו ולא יצטרכו להוציא יותר ע"ש א"כ אין ראי' משם]

סי' קיט נשאלתי בדין עירוי חלב רותח לתוך קדרה ישנה של חלב של מתכות והי' רק קצת יותר מחצי קדירה וחזרו ושפכוה ממנה ואחר שעבר לינת לילה תוך מעל"ע בשלו בה בשר והי' רק כחצי קדירה עם בשר ורוטב בשעת בישול ונשתמשו עם כמה כלים ובפרטות שלקחו כף שערבו את הבשר ונשתמשו בשאר קדרות של רוטב ובשר ול"ה ס' נגדו. ולכאורה הי' נראה דאף דנאסר ע"י עירוי רק כ"ק וסתם כלי יש ס' נגד הקליפה אבל היינו בקדרה מלאה אבל כיון שהי' רק כחצי קדרה אין בה ס' נגד כל הקליפה ואנן בעי' ס' גם נגד הקליפה שלמעלה מן התבשיל כמ"ש הש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ד. ואולם הנה הדג"מ שם פקפק ע"ד הש"ך דהא קיי"ל דח"מ לא ח"כ ולא ס"ל לחלק בין אם הכלי חם או לא וע' במש"ז רס"י צ"ד שהביא כל השיטות בזה מכמה דוכתי וע' בח"ד סי' צ"ב סקט"ז מה שהשיג ע"ד מג"א וע' בינ"א סי' נ"ט וסי' ס"ב שהאריך לקיים ד' מג"א ויש לתמוה על הדג"מ שלא הזכיר מזה כלל ועכ"פ לשי' כמ"פ לא אמח"כ בכה"ג ובדג"מ מה"ק כ' דהש"ך החמיר משום דיש לחוש שמא שכשך ונגע גם למעלה א"כ הוא רק חומרא בעלמא ואף די"ל דמ"מ ע"י הזיעה נבלע בכל הקדירה בנ"ד הרי מבואר בתשו' ב"ח החדשות סי' כ"ד דזיעה מבליע רק כנגדו למעלה ולא מן הצדדים שהרי כ' שם בהא דבשר שחוטה ונבלה שצלאם יחד דאין לחוש לריח וזיעה משום דמונחים זא"ז ולא זעג"ז ע"ש ומבואר דאף שאינו במקום מגולה שיוכל להתפשט לצדדים אפ"ה אין הזיעה אוסר מן הצד וע' ח"ס סוס"י פ"ב דהמנהג שאצ"ס נגד כל הכף שתחב לקדרה אף שהזיעה עולה ודלא כפמ"ג סי' צ"ד ע"ש ובפרט דהוי רק זיעה מן עירוי ולא מכ"ר ובכה"ג י"ל דלכ"ע אין כח בזיעה להבליע אפי' כ"ק דעירוי גופי' ספק אי מבשל ובנפסק הקינוח רק מבליע כ"ק א"כ מאן יימר דהזיעה מזה יוכל עוד להבליע וא"כ י"ל דא"צ ס' רק נגד כ"ק של המקום שנשפך בתחלה קילוח העירוי והוא עפמ"ש האו"ה והש"ך סי' צ"ה סקי"ח דאין עירוי אוסר רק במקום הקילוח ולא במקום שנשפך משם ואף שלא נפסק הקינוח וע' בח"ד שם שביאר דעכ"פ אינו מפליט ומבליע כאחד ע"ש וכן מצאתי בס' כנפ"י סי' צ"ה שם וכ' עוד דהיכי דיש עוד דיעה להקל סמכי' לומר דבכה"ג ל"ה עירוי ע"ש. והנה המש"ז סוסי' צ"ג הביא בשם ח"א דבכלי ישן דשבע מלבלוע ורק ע"י שפולט חוזר ומבליע כמ"ש הט"ז שם א"כ במליחה דאין מפליט שוב אין מבליע והוא דחה ד"ז אבל בס' יד יוסף לב"מ דף מ' החזיק בדבר זה במליחה וכן בעירוי וגם בשו"ת ספר יהושע בפו"כ סי' רע"ט פסק כן ע"ש וא"כ ל"מ לשי' אחרונים הנ"ל ודאי דיש להקל וא"צ ס' כלל דבנ"ד דהכלי ישן אין עירוי כזו מפליט ומבליע כאחד מכלי לפ"מ שצידד הש"ך סי' צ"ה שם סק"כ וגם אי גם בכלי עירוי מומ"ב היינו רק במקום עיקר הקילוח הראשון אבל מה שנתמלא הכלי מצדדיו אח"כ הרי הקילוח הלך על החלב של קילוח הראשון שכבר אין לו כח להפליט ולהבליע אם כן נגד קליפת מקום קילוח ראשון לבד ודאי דיש ס' וגם לפמ"ש הח"ד סוסי' צ"ג דמ"מ טעם יכול להבליע מ"מ כיון שלא הפליט הטעם שבתוך קליפת הכלי א"כ שוב יש בו גם בליעה שאב"י ושוב א"צ אח"כ ס' נגד כל הקליפה כיון שי"ב גם בליעה של אב"י ולא נעשה נבלה בעודה היתר ואח"כ כשמבשלין בו נעשה מקושר עם תבשיל שבפני' כמ"ש התה"ד הובא בכר"ו ופמ"ג וח"ד סימן צ"ב וכמה דוכתי ואף דלא נודע לנו כמה נבלע מבליעה החדשה הרי עכ"פ הוי ספק ושוב בצירוף ד' הפוסקים דלינת לילה פוגם הוי ס"ס ושרי אבל באמת גם בלא"ה הו"ל ס"ס דשמא הלכה כהאחרונים הנ"ל דאינו מפליט ומבליע ושמא לינה פוגם ועוד יש לדון ולצרף דאחר שעירה קצת לתוך הכלי ודין החלב שכבר נתערה לתוכו כמו כלי שני ושוב גם מה שחזר ועירה כבר נצטנן ע"י החלב הקודמת וע' ביא"פ סי' ע"ו ותבין

סי' קב ב"ה ד' קרח תרנ"ג ברעזן. שוי"ר לכבוד ידי"נ הרב המאה"ג וכו' מוה' שבתי איש ליפשיץ נ"י מו"צ דק' יולניצא

לתשו' מכתבו מיום ד' שלח הנני כי זה יותר משני ירחים אשר בעוה"ר אני עצור בחדר המטה וכוחי חלוש ולא אוכל להשיב בד"ת ובכ"ז נתאמצתי להשיבו בקצרה בדבר החלב שנמצא אחר איזו ימים בהשומן הנקלט מראה אדמומית וחוטי דם והנה זה כמה העליתי דאם הדם נפרד בפ"ע אפי' אין ס' לנגדו יש לדון לפמ"ש הרשב"א חולין קי"ב ור"ן שם ובב"י סי' ע"ו בדין לח אם בולע מן לח ולשי' הר"ן דאינו בולע ה"נ בזה ובראש יוסף חולין קי"א כ' בפשיטות דלא קיי"ל כהר"ן והבאתי ראיה מהא דהלוקח יין מבין הכותים דמיירי בע"ש ביהש"מ והא כל היין נאסר בכבוש וכמו שתמה בדג"מ סי' שכ"ד במהדורא קמא ולשי' הר"ן ניחא אבל מהתוס' יומא דל"ו מוכח להיפוך ועכ"פ איכא פלוגתא וא"כ בדאיכא ספק שמא יש ס' ול"ה חסרי"ד י"ל דהוי ס"ס ובתשו' עז"י העלה דדם זה ל"ח לכפרה ולכ"ע רק אסד"ר וסד"ר להקל ע"ש סי' כ"ד ובתשו' שם אריה העלה דאף דדם שבישלו דרבנן מ"מ דם מן החי אסור מה"ת ולפמ"ש העז"י הנ"ל ליתא. והיכי דלא ניכר אדמומית אין להחזיק ריעותא שיש דם ואפי' בדאיכא לברורי אין לחוש וכמ"ש הש"ך סי' פ"ג סקי"א ועוד דמסתבר דודאי איכא ס' עכ"פ והובחן בטבע כי אחר עמידת החלב חצי יום יורד הדם למטה כי הדם כבד מחלב ורו"מ הביא מחולין לענין דם ושומן וי"ל דשא"ה דטבע שומן עולה למעלה מכל משקין [אמר השואל בס' יד אברהם סי' פ"ז הביא ראי' שגם חלב הוי איסור שמן והביא מכתובות קי"ב ע"א וי"ל] אבל גם בחלב בחון בטבע שכן הוא וכן שמעתי מחכם בטבע ולכן שאר החלב ודאי מותר רק אותה קדירה שנמצא האודם אם צרחה שיש ס' ג"כ יש להקל כמ"ש בטטו"ד מהד"ק סימן קי"ח וקי"ט וע' הש"מ סי' ל"ח ואף שהד"ק סי' נ"א מחמיר מ"מ כדאי הגדולים הנ"ל לסמוך עליהם (א"ה ע' בפת"ש החדש בשם ת' בנין עולם ג"כ להקל וע"ש עוד בזה] ואי ליכא ס' קשה להתיר אותה קדירה ואין בזה תרתי דסתרי דכאן יש דם ושאר קדירות א"ב דם

ומ"ש עמ"ש בדע"ת סי' ב' לענין מחלל שבת דכופר בעיקר ורו"מ השיג ע' במג"א סי' ש"ו סקכ"ט דמ"ש רש"י דחמיר מע"ז צ"ע אבל הוי כע"ז ובפמ"ג רמז למהרש"א ומהרמ"ל וע' פמ"א ח"ב שהגיה ברש"י שם. ומ"ש בדין חיה שנולדה תוך ח' ימים הנה מ"ש דכיון דאינה יולדת למקוטעין י"ל דליכא חשש לא אדע מהו שהרי בתב"ש ביאר דגם בבהמה למ"ד דאינה יולדת למקוטעין צריך שיהי' ז"י אבל למ"ד דלקרבן דוקא ודאי דל"ש דין זה בחיה כמ"ש רו"מ מכמ"ק אבל הרי לקרבן גם בכלו חדשיו בעי' ז"י אבל לדידן בחולין דתלוי בחשש נפל לא אדע מקום לחלק ומד' מד"ר אמור שהבאתי בחיבורי שם נראה ג"כ דדוקא בחזי להקרבה אבל היינו ג"כ מדאורייתא ולקרבן אבל להדיוט מחשש נפל אפס מקום לחלק

ומה שנסתפק בדין נולד מהול וצריך להטיף ד"ב והוא ביום ח' אדום או ירוק אם מותר להטיף ד"ב אם אמנם אין הדבר מפורש אבל כיון דכמ"פ פסקו דא"צ להטיף כלל א"כ נהי דנהגינן להטיף מ"מ ודאי דבכל חולשה צריך להמתין עד שיבריא ונודע דרביעית דם היא חיותו של אדם כדאי' בסוטה ה' ע"א ורש"י ותוס' שם ואם אולי ע"י שיטיף טפת דם יתמעט מחיותו וגם ברא"ש וטור גבי ספק ערלה כבושה כתבו להמתין לו הרבה ואין חוששין לשמיני זהו מה שנלענ"ד. ומה שתמה על האבן עזרא הלא ידוע שבכמה מקומות נד מדרשת חז"ל א"ה ע' אוה"ח תזריע בפ' שער צהוב אולם בדבר אגדה רשות לדרוש שלא כדרשת חז"ל