מהרש"ם חלק ד קלו

תיקון משום דחזי לאחריני וה"נ בזה ואף שהט"ז בחו"מ סימן ר"ח תי' הא דשוחט בשבת משום דהזמן גורם האיסור אבל מהש"ס פסחים מ"ח מוכח דבדאורייתא אין חילוק בין אם האיסור מחמת עצמו או דבר אחר גרם לו יעו"ש ותבין ובע"כ כתי' מהרי"ט ומוכח כדברינו גם הערני ח"א מהא דהובא במג"א רסי' שי"ח לענין דשיל"מ ממשנה דביכורים יעו"ש ותבין כי קצרתי. ז"ז אין הנושא סובל אריכות וגם אין פנאי להאריך והנלע"ד כתבתי

שוב מצאתי בשו"ת נר"א סי' ז' באמצע התשו' שנתעורר בספק זה אי היכי דאסור לו ומותר לאחרים אי תלינן לומר לאיסור נפל והביא ג"כ מהא דסי' שי"ח הנ"ל וחזר ודחה הראי' ע"ש באורך בזה

סי' קיז

בדבר הדו"ד בר' שהיה חייב לש' איזו סך גדול ופרע לו לאחדים וכפי חשבון ר' הי' חייב עוד חמשים ר"כ נש' ואח"ז בא שו אליו ואמר כי מצא בחשבונו שנתן לו ר' פעם א' חמשים ר"כ יותר מכפי חשבון שחשבו ביניהם ונפטר ר' מש' לגמרי. ואחר הימים בא ש' שנית ואמר שמצא שהי' טעות בחשבונו וכי באמת ר' חייב לו עוד הסך נ' ר"כ ור' טוען כי הוא אינו יודע כלום ואינו מאמין לו עתה בזה. ולכאורה י"ל דהוי כא"י אם פרעתיך וחייב ויוכל רק להטיל קב"ח על התובע. אך די"ל לפמ"ש הט"ז סי' ע"ה בדין מטבע מזויפת דכיון דכבר נפטר שוב הוי כאי"אנ וא"כ ה"נ בזה. ואף דהש"ך סי' רל"ב הביא בשם רשד"ם להיפוך מ"מ י"ל דהוי סד"ד והמוחזק י"ל קי"ל והן אמת דהב"מ באה"ע ס"ס קע"ח האריך להוכיח דלא כהט"ז וסיים דאף דהוי סד"ד מכל מקום דעתו נוטה להורות כרשד"ם ועמ"ש בחיבורי סי' רל"ב בזה וכעת מצאתי בשו"ת גו"ר הספרדי חח"מ כלל ג' שפסק בפשי' דבכה"ג הוי כאי כאי"א רק שלא הביא דברי הט"ז כלל

, ואמנם לענ"ד בנ"ד גם הט"ז מודה שהרי דקדק בלשונו וכ' דכיון דרוב מטבעות אינם מזויפות כו' והוא אך למותר ובשו"ת ושב הכהן שהביא הפ"ת כ' דלאו דוקא נקט אבל לענ"ד דברי הט"ז מזוקקים כזהב. דהא לכאורה יש לתמוה על סברתו הרי לפי דברי התובע היה טעות מעיקרא א"כ ליכא חזקת פטור כלל וכמ"ש כה"ג בתשו' מיימוני להל' אישות סי' ג' בשם מהר"מ וע' בש"ש ש"ו פ"ג ופ"ד בזה ותבין ויש לדמותו למ"ש התוס' בחולין י"א בדין גבינות דחזקה שלא נתבררה בשעתה אף דהחזקנו כן בהיתר עד עכשיו מ"מ כיון דל"ה בבירור רק מכח מה שהחזקנו כן וכשאיגלאי למפרע להיפוך שוב ל"ה חזקה וה"נ בזה אך דכבר כ' הרא"ש שם דלדידן דאזלי' בתר רובא שוב הוי חזקה מבוררת ולכן שפיר כ' הט"ז דכיון דרוב מטבעות אינם מזויפות הוי חזקת פטור והוי חזקה מבוררת ואף דהאס"ז ב"מ דף ו' כ' בשם הרא"ש מלוניל דגם רוב הוי ספק אנן לא קיי"ל כן כדמוכח מהתוס' שם וזהו כוונה נכונה בלשון הט"ז ומ"ש התומים שם מד' הרשב"א גיטין גבי טענת טעיתי י"ל ג"כ דכיון דבהודה לפני עדים א"נ לומר טעיתי רק במיגו ולשי' כמ"פ במיגו א"נ דהוי טענה גרועה א"כ הוי ג"כ כרוב ולכן פטור ובאמת הא דנאמן במיגו תמוה קצת דנימא דהוי מיגו במקום עדים דאנן סהדי להיפוך אבל לענ"ד הכונה כעין מ"ש הרשב"ם ב"ב ע' סע"א דכיון דיש מיגו ליכא חזקה דשטרא בידי' מה בעי די"ל דסמך על המיגו ולכן הניח שטרו בידו וכעין זה כ' התוס' כתובות צ"ו ע"ב ד"ה ור"י כו' יעו"ש באמצע הדיבור במ"ש דכיון די"ל למזונות מכרתי לא חששה לתבעו וליכא הוכחה דמחלה ועסמ"ע סי' מ"ו סק"ב וסי' ק"ח סקי"ז וסי' רצ"ו סק"ג ג"כ כזה. והנה הש"ך סי' פ"א סקנ"ה וס"ק ס' העלה דבמודה מעצמו גם בחזר אחר כ"ד כיון דהפה שאסר הוא הפה שהתיר נאמן לומר טעיתי גם בלא מגו ונ"ל הטעם עפמ"ש התוס' בב"ק ע"ב דהפה שאסר מהני אפי' במקום עדים דעדיף ממיגו ועקצה"ח סי' צ"ז סקי"א ונה"מ סי' קמ"ט סק"ט בזה ותבין [ובמק"א העירותי מהא דסי' שס"ד וסמ"ע סק"ז וצ"ע ואכ"מ] ועכ"פ הדבר מבואר דהיכי דהודה בלא תביעת חבירו מהני שפיר ט' טעיתי וגם התומים החולק מבואר שם דהיינו בהודה בעדים או בב"ד אבל חוץ לב"ד לכ"ע הוי כן ע"ש ותמצא להדיא כמ"ש והתם מיירי שהתובע טוען ברי ואפ"ה נאמן ומכ"ש בנ"ד שזה טוען ספק וכל ספיקו רק עפ"ד התובע עצמו וזה טוען טעיתי לכ"ע אמרי' הפש"א הוא הפשה"ת ורואה אני הדברים ק"ו א"כ בכה"ג גם הע"ז מודה דהוי כאי"אפ כיון דכל הספק נולד לו רק עפ"י דברי התובע וכיון שזה אומר שטעה הוא נאמן וכה ראיתי בשו"ת גא"י ח"מ סי' ס"ב שהעלה דבטען טעיתי כיון דאין דרך לטעות לכ"ע הוי כאיא"נ ופטור מספק ע"ש ואולם בנ"ד דגם בפעם ראשון הי' רק ע"י טעות נראה דגם הוא מודה לדברינו. שוב מצאתי בס' בית אברהם ס"ס ע"ה שהאריך לדחות ד' הט"ז והעיר ג"כ מתוס' חולין הנ"ל דהוי חזקה שלא נתבררה ודחה כל ראיות הע"ז ומסיק דהוי אי"אפ ודלא כהט"ז ושכ"פ בת' רש"ך ח"ב סי' קס"ז ובית דוד חחו"מ סי' קי"ח וכ"ה בכנה"ג וגם בתשו' ראנ"ח ח"ב סי' א' מוכח כן ע"ש. ומלבד זה הנה התומים הביא בשם בעה"ת דטעמא דאיא"פ משום דפשע דהו"ל למידק ולידע ואיהו דאפסיד אנפשי' א"כ לפ"ז גם הע"ז לא קאמר רק בנידון דידי' שיודע בודאי שפרע רק מסופק אם הי' מזויף ולא אסיק אדעתו למידק אבל במסופק אם הי' פרעון כלל אף שהי' כבר בחזקת פטור מ"מ כיון דנתברר שהי' בטעות הוי אי"אפ וכן העלה בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' מ"א ע"ש. ובאמת שהתומים האריך והכריע לדינא דאם הספק בדלא עיין כלל חייב רק אם עיין ולא ראה בזה ס"ל להט"ז דפטור והיינו משום דיש חילוק בין הו"ל למידע או לא א"כ בנ"ד כיון דקיימ"ל דפרע דייק הו"ל למידע אם נתן יותר או לא פשי' דחייב לשי' התומים. אך בזה יש להעיר מהש"ס דב"ב מ"א א' את גופא אי הוי ידעת לא עבדת כי היכי דאת לא ידעת אנא נמי לא ידע כו' ע"ש וה"נ נ י"ל כיון דגם התובע טעה בזה לא הוי ט' גרועה. ולדינא כבר כתבתי דבנ"ד גם הט"ז מודה ובפרט דה דהעיקר דלא כהט"ז. והראוני בהסכמת הג' אבד"ק לבוב על ס' ד"ק שהזכיר שם מד' הט"ז וכ' בפשי' דהט"ז מיירי רק במטבע מזויפת כיון דרוב מטבעות אינם מזויפות ת משא"כ בעלמא ע"ש והוא כדברינו והדין דין אמת לפע"ד והנלע"ד כתבתי. שוב מצאתי בע"צ סי' צ"ג סוס"ק י"ז בשם כנה"ג שכ' וז"ל ר' נתן מעות לש' בחשבו שהוא שלו ואח"כ אמר טעיתי בחשבוני ושלי הם וש' א"י בבירור אם הם שלו ישבע ר' שטעה אע"פ שאין טוען ודאי עכ"ל ומבואר כמ"ש דעכ"פ בשבועת ר' מחויב להחזירם רק שהוא סובר דמחויב לישבע כיון שבא ליטול. ובסי' ע"ה סקכ"ו פסק בעצמו כהט"ז שם דבמטבעות הוי איא"נ וגם בסי' רל"ב סקי"ד ובע"כ דס"ל לחלק כמ"ש. סי' קיח (ליאזליוויץ

בדבר הדו"ד ברו"ש שנשתתפו עם לוי ויהודא בשכירות שראנקען דהיינו שקודם השכירות בליציטאציע מהקי"רה נתנו רו"ש קצת מעות ביד לוי ויהודא שישכרו הם העסק על שמם לשותפות ארבעתן ויוכתב הקאנטראקט על שם לו"י לבד ולבטחון קיום השותפות ישלישו זה נגד זה טראטען וכן עשו ושכרו העסק על ג' שנים ואח"כ השלישו הטראטען וכ' ביניהם שטר שלישית וחתמו כולם עליו ונכתב בו שמחויב כל א' ליתן ראטע והוצאות כפי הצורך ובאם לא יתן ויתברר בחשבון אחר ג' שנים שלא שלמו אזי יוחלט הקאפציע ובסוף כ' שמחויבים לשלם כל חדש בחדשו כפי המגיע מכל א' שוה בשוה שלא יגיע לשאר שותפי' שום היזק כלל. וכעת באמצע שנה א' כבר עלה ההיזק יותר מן הקאפציע ותובעים לו"י את רו"ש שיתנו לתשלומי ראטע כפי המגיע, ורו"ש טוענים דכיון שכ' שבאם לא ישלמו יוחלט הקאפציע א"כ אין חיוב עליהם יותר. והנה בחו"מ סי' י"ב סעי' ט' מבואר דהקנס אינו פוטר הקנין ובחמ"ח וב"ש סי' נ' ס"ק כ"א כ' דזהו דוקא בכתב בקנין וקנס אבל היכי דכתבו שבאם לא יקיים הקנין יתן קנס הוי הקנס שובר של הקנין ע"ש והובא בנה"מ שם. ואולם בתשו' מהרי"ט ח"ב ח"מ סי' ק"ח בדין שותפים שנשתתפו שכל הריוח שיתהוה יהי' לכולם ועוד קבלו עליהם ששים א' מהם לא יפרד מהחבורה קודם זמן פ' ואם איזו