מהרש"ם חלק ד קלד

העליון מן התחתון ומביא סילון של אבר והרשב"א דחה דהתם מיירי במחובר לקרקע וק' הא אנן קיי"ל כרבנן דלאו כקרקע דמי וצ"ל דנעשה לשמש עם הקרקע וא"כ בממ"נ יש להקל בנ"ד דהא ממשיך המים ממקום שיש שם מ"ס ולש' הרא"ש הו"ל כמחובר ובפרט לפמ"ש בישוע"י ס"ק כ"ט להוכיח דכל איסור מעכב שלא יצאו המים לחוץ ע"י דבר מק"ט הוא רק דרבנן גזירה אטו ממשיך מים בדבר המק"ט א"כ א"א להחמיר יותר מבממשיך כמובן ואי ניחוש לשיטת הרשב"א דחולק וכ"ה דעת ראב"ן הובא בנח"א סי' נ"ו וע"ש בדברי האשכול בזה הרי לפ"ז מוכרחין לומר דבנעשה לשמש קרקע עכ"פ שרי דאל"כ תיקשי מתני' וא"כ שוב ממ"נ בנ"ד לכ"ע שרי. אך לפמ"ש הר"ש שם בתי' ב' דמיירי בשאובין דרבנן י"ל דבשל תורה ל"מ גם בנעשה לשמש בקרקע וכמ"ש בזה [וע' בנח"א שם שהעלה דגם הרשב"א לא החמיר אלא בנפסק החיבור אבל בעודו מחובר גם הוא מודה] אך לתי' א' של הר"ש מוכח כדברינו וא"כ כיון דדיעה א' שבסעי' נ' הוא ד' הר"ש ולדידי' הדבר מוכרח להתיר בכה"ג בממ"נ שוב יש להקל בפשי' ועוד דלפ"ד ישוע"י הנ"ל הוי רק מדרבנן ושוב מהני החיבור לקרקע בדרבנן וכמ"ש ומהגם די"ל דבנ"ד דהחשוקין מבחוץ ומעמידים הכלי והכלי הוא המעמיד בפני המים לכ"ע לא הוי כמכוה בדבר המק"ט וכה"ג כ' הש"ך ס"ק קכ"ג בסופו ע"ש וע' נו"ב סי' קל"ז שרמז לד' המג"א סי' תרכ"ט סק"ט כעין זה וכ' דיש לחלק]. ומהגם דעיקר פסול זוחלין לשי' כמ"פ הוא רק מדרבנן כמ"ש הפ"י בשבת ס"ה ובתשו' ח"ס סי' ר"ב ובמק"א פלפלתי בזה בישוב קו' מהרי"ק] וא"כ כדאי הם המקילים לסמוך עליהם ובפרט דעכ"פ בזה מהני לכ"ע מה שחברו לקרקע ונעשה לשמש בקרקע דדמי לקבעו ולבסוף חקקו וכמש"ל. אבל בס' לו"ש סק"ז האריך להוכיח דזוחלין מה"ת וכדעת הב"י ורמ"א והביא מהריטב"א לנדרי' שכ"כ להדיא וכ"ה בתשב"ץ ח"א סימן י"ז בשם הרשב"א גופי' ודלא כהח"ס שהעלה בשי' רשב"א להיפוך ולכן קשה לצרף ד"ז ובפרט דבנ"ד יוצאים המים לגמרי מבלעדי החשוקין כפי הצעת השאלה

סוף דבר שנלע"ד להקל בנ"ד מחמת ששה טעמים. א) מכח שי' ראב"ד פ"ט מכלי' בצירוף שיטת הסוברים דלא אזלי' בתר מעמיד. ב) מכח דמחובר לקרקע ונעשה מתחלה לכך וזהו עיקר יסוד ההיתר וגם בבולט חוץ לקרקע שרי מה"ט כמ"ש הב"י אבל צריך ליזהר שלא לחבר החשוקין על ידי שרויפין כמ"ש בשו"ת גי"ט סי' ט"ו כיון דיכול הדיוט לפרקה והביא מש"ס שבת דף מ"ד מהא דפח"י דכלי' וע' תשו' מהרי"א סי' ר"ז בזה. ג.) מכח ד' מהרמ"פ דקבעו ובנה עליו לכ"ע טהור וכן יש לעשות בנ"ד. ד.) ע"פ היתרא דבטל העיקר בטל הטפל ה.) עפ"י שיטת רוב פוסקים דמניעת הזחילה אינו בכלל מהוה בדבר המק"ט. ו.) כיון דממשיך ממקוה הו"ל כמחובר ולכן יש להתיר ד"ז בפשי' לענ"ד. ואמנם אם מותר לעשותה עגולה ד' ס' לו"ש סי' ר"א סק"ג לא נתנו להיאמר כלל דודאי א"צ שיהי' אע"א מרובעת והדבר מבואר בפיהמ"ש להר"מ פ"ג דאהלות מ"ז להדיא דבכל תמונה כשר במקוה ע"ש אבל פוק חזי מה עמא דבר שנהגו בכל תפוצות ישראל לעשות מקוה מרובעת והדבר מבואר בשל"ה שער האותיות אות ק' בדיני טבילת עש"ק דתמונת המקוה הוא כמו מ' סתומה וכ' שם בשם מהרמ"ק הטעם עפ"י הקבלה ע"ש וע' בתיקונים תיקון י"ח ג"כ בזה ע"ש בסופו וע"ש תיקון י"ט מבואר יותר וכ"ה בר"ח שער האהבה פי"א ובדבר הנוגע לטהרות נפשות ישראל בודאי מהראוי לתקן שיהי' נכון גם ע"פ הקבלה אם כי לא נודע לנו שורש בנגלה ועמג"א סי' כ"ה בשם רדב"ז ומ"מ בדא"א בע"א אינו מעכב והועד לפני פה"ק בהיות פה הגה"ק מבוטשאטש לרב הי' בכאן מקוה עגולה והנלע"ד כתבתי. והנה בעיקר קו' הג"מ ונ"ב מהא דקבעו ולבסוף חקקו דלא גרע מנעשה לשמש הקרקע נ"ל דלק"מ דהא בנעשה לשמש גם בחקקו ולבסוף קבעו אינו פוסל המקוה ובע"כ דהך ברייתא דב"ב ס"ה דמפליג בין חקקו ולבסוף קבעו ובין קבעו ולבסוף חקקו בע"כ דמיירי בנעשה רק לפי שעה ויוציאנו אח"כ מאותו מקום א"כ לכך ל"מ גם בקבעו ולבסוף חקקו וז"פ. שוב ראיתי בתשו' ב"ש שנדפס מחדש מ"ת סוסי' ס"ד שכתב בענין זה ואין פנאי כעת לעיין בדבריו וע"ש סי' פ"ג שפסק להקל בזה ואין מקום לחוש בזה שום חשש ומ"מ לא מלאו לבו להקל רק אם יכול להתקיים לע"ע גם בלא החגורה ע"פ ולפענד"נ כמ"ש וע' תשו' ד"ש סי' ש"י בדין מקוה שקבעו בחתימתה טס נחשת כדי לחמם המים בהיסק אש תחתי' וכ' דכיון דקבעו בקרקע ונעשה לשמש עם הקרקע מותר וכהא דסי' ר"א סמ"ח והוא מפי"ד דכלי' מ"ב ומכ"ש בטס ברזל שלא נקרא עלי' שם כלי מעולם אפי' פשוטי כ"מ בתלוש אלא נעשה וירקעו אותו כגולם לקבעו ע"י מסמרי' או סיד ואבני' וזכר לדבר מן הים שעשה שלמה דבנקוב שרי וע' ירו' פ"ג דיומא ומכ"ש בטס בעלמא עכת"ד

[א"ה ע"ע בזה במהרש"ם ח"ב במפתחות לסי' ק"ב]. סי' קטו להרב המאה"ג מוה' אהרן נ"י אבד"ק נאוואריע

מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו בדין איש א' שעשה שידוך עם בתו ונתחייב בתנאי' לנדן סך ד' מאות ר"כ ואח"כ מת ונשאר בית בשיווי ח' מאות וגם מטלטלין בערך ששה מאות ונשארו ד' בנות ועתה החתן רוצה לגבות מקודם הנדן שלו ואח"כ יטול חלק ירושתו ובכתב התנאי' נזכר לשון התחייבות כנהוג בזה"ז וע"ז הביא ד' הח"ס סי' קל"ה ותפ"צ חא"ע סי' ע"ז דאם נכתב בתנאי' לשון חיוב אינו בכלל קנין אתן ואפי' מת חל החיוב על היורשי' וא"כ אף דמבואר בח"מ סי' רפ"ו ואה"ע סי' נ"א דאם מת היורשי' פטורים ומנכים מירושתה היינו בע"ש בלא נכתב בל' חיוב משא"כ בזה אך שצידד לפ"ד הראנ"ח ונט"כ סי' מ"א די"ל דהקנין שבסוף לא קאי רק על הקנס ולא על גוף החיוב אף שכ' וקנינא על כל הא דכתוב ומפורש לעיל וגם הביא מד' הב"ש סי' נ' סוס"ק ט"ז בזה ואף דגם בלא קנין מהני חיוב בשטר י"ל דבנ"ד הוי בתנאי אם ישאו זא"ז ובכה"ג בעי' קנין ע' ש"ך סי' מ' ותומי' גם הביא מד' הב"ש סי' נ' סקי"ח וסי' נ"א סק"ט ומהגם דבנ"ד צריך לכתוב על כל הא דכתוב כו' בכדי שיתחייב בקנס גם כשיעבור רק על מקצת מהתנאים ולא על כולם ועוד דלפמ"ש החמ"ח סי' נ"א סקכ"ב וב"ש סקכ"א י"ל דהקנס הוא שובר של הקנין ואף דבנ"ד אינו נותן הקנס י"ל עפמ"ש בתשו' ב"י בשם מוה' יוסף ציייאח דכיון שיכול לפטור א"ע בקנס אין ההתחייבות חל והב"י דחה באם החתן והכלה רוצים בהשידוך א"י לפטור א"ע בהקנס וי"ל דהב"י מיירי בשכתבו הקנין על גוף החיוב וכ' שטר בפ"ע על הקנס משא"כ כפי מנהגינו י"ל דגם הב"י מודה נה"ר יוסף צייאח והביא מקצה"ח סי' ר"ז דעל הקנס בעי ג"כ קנין וגם הביא מתשו' בר"א ח"מ סי' כ"ט שהאריך בזה והעלה דהיורשים פטורים ורו"מ הוסיף עוד דכיון דגם גוף החיתון ונשואין נזכר בתנאים ובזה ל"ש קנין אם כן כיון דהקנין היז על הכל ביחד שוב הוי כקני את וחמור ואף דבסי' ר"ט הכריע רמ"א דקנה מחצה י"ל לפמ"ש רשב"ם ב"ב קמ"ג בטעמא דקנה מחצה משום דלא תלוי זב"ז אבל בנ"ד בודאי תלוי זב"ז דהתחייבות תלוי בגוף הנשואין עכת"ד רו"מ בקצרה

והנה בגוף הדין אי בנתינת קנס מיפטר מהחיוב בודאי נראה כדבריו וכמ"ש גם בתשו' נו"ב מ"ק חיו"ד סימן ס"ח דהיכי דלא נכתב בתנאי' הקנס לא יפטור בודאי פטור דהקנס הוא שובר והביא שם מדברי הב"ח בח"מ סי' ר"ז וגם מד' מהר"י גופי' מוכח כן וכמ"ש הט"ז בשמו ביו"ד סוסי' רל"ו דהמנהג שאם נותן הקנס אין פוצה פה ומבואר שם טעמו דא' הקדמוני' לא נתפשט כ"כ וכל החשש רק היכי דנכתב וסקנס לא יפטור כו' דבזה נחלקו הסמ"ע והט"ז והב"ח אבל בנ"ד שמת אין נ"מ בזה דלכ"ע אינו חל על היורשים כמ"ש הסמ"ע סי' רמ"ה וע' בחו"מ סוסי' רנ"ב בהג"ה שם ולכאורה י"ל דכל זה רק אם החו"כ אין רוצים לישא זא"ז משא"כ בנ"ד אבל ז"א דגם מהר"י וש"פ בע"כ מיירי בשרוצים לישא זא"ז דאל"כ הרי אם אין הכלה רוצה האב פטור מקנס דהוי אנוס וכמ"ש הרשב"א ורמ"א וגם אין לומר דמהרי"ו מיירי כשהחיוב הוא רק קנין אתן דל"מ כלל דז"א דהא