מהרש"ם חלק ד קלג

סקי"ב בזה א"כ הול"ל דשחט בסכין שי"ל יד ארוך יותר משיעורו ושוב לא מקבל ט' ואמרתי דהא עיקר טעמא דיד ארוך יותר משיעורו אינו מק"ט משום דאין צורך בו ול"ה בכלל יד אבל בזה דאסור לשחוט כן בהסכין ואי נימא דביד כזה שרי א"כ שוב הו"ל צורך ושוב מטמא ושוב אסור לשחוט גם בזה והבן. אך לפ"ז שוב גם בהא דחגיגה הנ"ל הרי הקרקע הוי צורך ובעכצ"ל כמש"ל דלהש"ס דילן ל"מ בדאורייתא סברא זו. אך ארוחנא בזה דבכה"ג דסילונות וכן בנ"ד הו"ל כקרקע מסייע ושפיר מהני החיבור לקרקע בנעשה ע"מ כן והבן. דגבי סילונות י"ל דהקרקע מסייע שהרי מונחים ע"ג קרקע וע"ע בר"ש פי"ב דכלי' מ"ג בהא דאונקלי שבכתלי' ובשם תוס' בגולת חנוני ובע"ב כו' וע"ש מ"ד ומ"ה ומ"ו בשם תוס' כמה גווני דמבואר ג"כ דלכ"ע בנעשה לשמש בקרקע טהורים וצ"ל ג"כ או משום דצורתו מוכחת או דהקרקע מסייע בתשמישן [ובמ"ש הר"ש מ"ו בשם תוס' לא נחלקו על מגרדות כו' ע' הגהת הגר"א דכצ"ל על תלוי של מגרדות כו'] וע' בפיה"מ להר"מ ורע"ב פ"ה דכלים מי"א בתנור של מתכות המחובר לקרקע דטהור וצ"ל ג"כ דמיירי שנעשה לחברו בקרקע [ובעיקר דין קבעו ולבסוף חקקו אי מהני בשל תורה מצאתי בתוס' רי"ד לשבת ט"ז שכ' להדיא דבשל תורה ל"מ גם בקבעו ולבסוף חקקו והביא ראי' מהש"ס דב"ב ס"ו הנ"ל ע"ש] ויש להפליא בדברי התוס' שהובא בר"ש סופ"ג דעוקצין גבי כוורת דבורים שנחלקו ר"א וחכמים אי הוי כקרקע ומבואר שם דאם היתה מחוברת בטיט הכל מודים שהיא כקרקע לכל דבר והא לרבנן דר"א מחובר לאו כקרקע הוא וצ"ל דהתם בנעשה ע"מ לחבר בקרקע וע' בתוס' שבת י"א ב' ד"ה אלא לאו כו' שכ' בפשי' דאם הגת מחובר לקרקע לאו כלי הוא ובחי' מהרי"ט לשבת שם תמה ע"ז והביא מהא דפ"כ דכלי' דקבעו ולא בנה עליו טמא וע"ש מ"ש ליישבו דהוי עכ"פ עשוי לנחת עי"ז ע"ש שרמז לד' התוס' ולפ"ז בכלי מתכות ל"מ זה אך לפמ"ש התוס' בחגיגה כ"ו ע"ב דאם הי' מתחלה מטלטל אף שאח"כ נעשה לנחת לא יצאה מדין קב"ט רק היכי דגם בתחלה ל"ה מטלטל רק בהדי כלי' אחרי' ע"ש נדחו ד' מהרי"ט הנ"ל [ויל"ע בד' הרמב"ם סופי"א דכלים הכ"ד בדין מינקת של מתכת וראב"ד וכ"מ שם בזה] וע' בנקה"כ יו"ד סי' שע"א שהעלה ג"כ דבנעשה לשמש עם הקרקע טהור וע' תשו' הר המור סוסי' כ"ו ג"כ בזה וע' בתשו' הרמ"ז סי' י"ז י"ח י"ט שהאריך לדחות ד' הט"ז סי' שע"א שם והסכימו עמו כמה גדולים עוד יש לדון בזה עפמ"ש בתשו' מהרמ"פ סי' ל"א דגם היכי דהוי כלי ומק"ט מה"ת דלא מהני החיבור לבד להוציאו מטומאתו מ"מ אם קבעו וגם בנה עליו לכ"ע טהור והביא מפ"כ דכלי' מ"ה בכופת שקבעו בנדבך דקבעו ובנה עליו טהור ובט"ז סי' קצ"ח השיג ע"ד רמ"פ וכבר השיג עליו בחי' הגרשוני ובסד"ט שם וע' תשו' מהרי"א חיו"ד סי' רכ"ה שהאריך ג"כ לחזק הדבר וסיים שנעשה מעשה בהסכמת כמה גדולי' להתיר לעשות המקוה בציפוי של מתכות יעיש"ה וה"נ בנ"ד יוכלו לבנות ע"ג הכותלי' של המקוה סביב בטיט ואבנים איזו שורות של בנין ולכ"ע מהני גם בשל תורה אך דהתם צירף גם מה שהציפוין בטלין אבל גם בתשו' פמ"א התיר מטעם דנעשה לשמש בקרקע כמ"ש הסד"ט שם בשמו יעו"ש והנה התוי"ט פ"כ דכלי' שם העלה בד' רמב"ם דקבעו דוקא במסמורים אבל לענ"ד מכ"ש במחובר בטיט ועפר כדמוכח בש"ס דב"ב ס"ט דחיבור בטיט עדיף מחיבור במסמורים וע' בח"מ סי' רי"ד וע"ע רמב"ם פכ"ב מטו"מ ה"ח הי' ב' נסרים עד שימרח כו' במסמורים כו' א"צ למרח כו' ועוד נ"ל דבכלי' הבאי' במדה דבלא"ה עשוים לנחת בודאי מיקרי קביעות עכ"פ גם בלא מסמורי' וטיט וכשבנה עלי' שוב הו"ל קבעו ובנה עליו והנה המהרמ"פ שם צידד דמה שהמים צפי' הו"ל כבנין ע"ש ויש לפקפק קצת לפי המבואר בירו' פ"ב דחלה ה"א דמים א"ב ממש אך אנן לא קיי"ל כן וע"ש בירו' דמסיק שם טעמא אחרינא עוד יש לדון ע"פ המבואר בפי"ט דכלי' מ"ט גבי תיבה אף דבפתחה מצדה טמאה מדרס וטמא מת מ"מ בנפחתה למטה ר"מ מטמא וחכמי' מטהרין מפני שבטל העיקר דהוא מה שראוי לקבל בטל נמי הטפל דהוא טומאת מדרס אף דאכתי חי"א לישיבה וכן במשנה י' שם גבי משפלת שנפחתה מלקבל רימונים אף שראוי עוד לישיבה מטהרין וכן בפ"כ דכלי' מ"א וע"ש פכ"ב מ"ז ורמב"ם פכ"ד מה' כלי' הי"א ומל"מ שם וע' תוס"ח סופי"ט ורפ"כ בזה ומהגם דהא משנה ערוכה בריש פי"א דכלי' דכלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאים נשברו טהרו וא"כ ה"נ אם יעשו החשוקין על הדפנות טרם שינקבו המקוה בתחתיתה הרי אף דנימא דהכל הולך אחר המעמיד לא עדיף מאלו הי' כל הדפנות של כלי מתכות הרי אם נשברו וניקבה בתחתיתה ונפחת בית קיבול שלה שוב נתטהרה לגמרי מטומאתה ואם כן בנ"ד דמנקבי אח"כ המקוה שוב טהרה לגמרי מטומאתה וא"כ יש להתיר בפשי' בנ"ד ועתוס' פסחים ק"ט ורש"י שבת ט"ז דבכלי מתכות שניקב כמוציא רימון טהור ולפי"ז יש לעשות הנקב כמ"ר דוקא וע' בש"ע הרב ז"ל וכל זה הוא לשיט' הסוברים דאסור לסתום הסדק בדבר המק"ט אבל באמת הרי ד' הרא"ש שהובא בש"ע סעי' נ' דמותר לסתום בדבר המק"ט ואם כי בש"ע כ' דיעה א' בסתם היינו לפי שבב"י הביא רק ד' הרא"ש ור"י בשם הגאונים להקל אבל ד' הר"ש ומרדכי ואגור דיש להחמיר וע' בד"מ וגם בתשו' מהרשד"ם סי' קצ"ח כ' דיש לחוש לד' הר"ש אפי' בשעה"ד אבל באמת רבו דיעות הראשונים בזה להקל דהנה כבר תמה התוי"ט סופ"ה דמקואות ע"ד הר"ש מהא דמודי' דגודר בכלים וטובל בהם והוכיח כחילוק הרא"ש ואכתי תיקשי לד' הר"ש ומרדכי ובעכצ"ל דס"ל כהרע"ב שם דהכונה דמודים ב"ש לב"ה שהגודר כלים וטבל בהם כלי' לא הוטבלו ואסיפא קאי ע"ש אבל מצאתי בפי' הראב"ד לעדיות פ"ה מ"ב שפי' דמודים שגודר בכלים כפשיטות ל' המשנה ומוכח דס"ל כהרא"ש והנה ד' הרמב"ם היא דלא בעי' הוייתו בטהרה רק בזב וע' תשו' הרא"ש כלל ל"א דין ג' שרצה ג"כ לחדש כן ובזה א"ש מה שהקשה בישוע"י שם ס"ק ל"ג מדברי הרמב"ם פ"ט דמקואות הי"ג שכ'. דמקיף במפץ עד שיקוו המים והרי מפץ מקבל ט' כמ"ש בפ"א דמקואות ה"ב ומהוה בדבר המק"ט וע' הגהת י"ש שהעיר ג"כ בזה וכבר קדמו בישוע"י בזה אבל באמת לק"מ דהרמב"ם לשי' דא"צ הוי' בטהרה רק בזב א"כ גם ד' רמב"ם להקל וכן מצאתי בהגהת א"ש על המרדכי שבועות שהביא בשם השע"ד שכ' דפסק המרדכי צ"ע ובהגהת מהר"ם שבהגמ"ר שם הביא בשם ראב"י שכ' ג"כ להקל וגם בהגמ"ר שבועות שם הוכיח מהא דגודר בכלים דסתמא כר"י ומחלוקת ואח"כ סתם הל' כסתם והניח ד' מרדכי בצ"ע. והן אמת די"ל דשא"ה דר' יוסי נימוקו עמו והל' כר"י גם בכה"ג וכדמוכח בש"ס דע"ז כ"א דפסק שמואל הל' כר"י אף דסתמא בתר הכי כר"מ ע"ש בגמ' ותבין וכ"פ הרא"ש וש"ע ועתוס' שם דף ז' אבל מד' הרא"ש וש"פ מוכח דקיי"ל הכי ובעכצ"ל דשא"ה דר"י נימוקו עמו וכמ"ש אבל י"ל דאדרבא מדהוצרך שמואל לפסוק כותי' דר"י מוכח דבעלמא הוי כסתם וכבר כ' הרא"ש בפ"ק דב"ב דאמורא יכול לפסוק כיחיד נגד רבים וכן מצאתי בספר האשכול ה' מקואות סי' ס' שפסק כדעת הרא"ש והביא ג"כ מהא דגודר בכלים ע"ש וכ"פ בברכ"י סי' ר"א בשם מהר"ם מזרחי ומורו הרב להקל עכ"פ בשכבר נעשה ואיכא טורח וצער לנקות ע"ש וכבר נודע דהיכי דא"א בענין אחר גם לכתחלה הוי כדיעבד כמ"ש התוס' בב"ק נ"ז ב' ותוס' סוכה מ"א ריש ע"א וע' תשו' רמ"ע מפאנו סי' ס' שהביא מכמה מקומות בזה וע' בט"ז י"ד סי' קכ"ב וש"ך סי' ל"ג וסי' ע"ו סק"ט וב"ש א"ע סי' ל"ו סק' וסי' קס"ט בפי' ס"ח סעי' ס"ד ועוד בכמה דוכתי וא"כ ה"נ בנ"ד דא"א לתקן בענין אחר כדאי הם הרמב"ם והראב"ד והאשכול והרא"ש וראב"י ור"י בשם הגאונים ושע"ד והגמ"ר ומהר"מ מזרחי וברכ"י בשם מורו לסמוך עליהם ומהגם דסברת הרא"ש דבכה"ג דהוי רק מונע לא מיקרי הוי' נראית נכונה וכמ"ש בישוע"י דמצינו כה"ג גבי חזקת קרקע בש"ס דב"ב וחו"מ סי' קצ"ב וע"ע כה"ג במג"א רסי' שי"ג בשם תשו' ר"י הלוי דבמונע שלא תבא הטומאה ל"ה מתקן וע' בש"ס דשבועות ט"ז דאף דאסור להתרפאות בד"ת מ"מ להגן שרי ועוד בכמה דוכתי

ועוד יש לדון בזה דהא בסמ"ט שם הביא בש"ע ב' דיעות אי בממשיך ממקוה בדבר המק"ט כשר דהו"ל כמחובר להמקוה ולשי' הש"ך גם אחר שנפסק הקילוח שרי מדינא והנה הרא"ש הביא ראי' ממשנה פ"ו דמקואות דמטהרין את המקואות