מהרש"ם חלק ד קלב

כיון די"ל שם בפ"ע שפיר מק"ט וצ"ל דלהראב"ד הא דבנגר ומנעול המבואר בפי"א דכלי' מ"ב והובא ברמב"ם שם ה"א לא הוצרכו לטעמא דנעשו לשמש הקרקע או העץ היינו משום שהם אינם מחוברים בתשמישן דאף שהמנעול מחובר מ"מ המפתח אינו מחובר והו"ל להיטמא אבל בפותה ושאר דברים דנקט שם א"א לומר כן [וצע"ק בזה דמל' המשנה משמע דמיירי במנעול גופי'] גם י"ל דלאו דוקא משום דמשמשין קרקע רק משום דנעשו לשמש בחיבור לדבר אחר דוקא רק דקושטא דמלתא נקט דהתם נעשו לשמש קרקע והנה הח"ס בתשו' סוסי' רי"ח בפלפולו בדין ברזא העלה שם דגם להרמב"ם דוקא בהוי כלי תשמיש בפ"ע יעש"ה ובס' לו"ש סי' ר"א סק"צ השיג מל' פיהמ"ש להר"מ סופי"א דכלי' דמשמע דאם י"ל שם בפ"ע גם באינו ראוי לתשמיש בפ"ע טמא ויש לדחות למעיין אבל לענ"ד הדבר מוכרח מפיהמ"ש להר"מ שם מ"ב הנ"ל שכ' דטעמא משום דמחובר לקרקע כקרקע וכ"ה ברע"ב שם ולשי' ראב"ד הרי בלא"ה כיון דא"ר לתשמיש בלא חיבור לד"א טהור ובע"כ דלהרמב"ם גם בכה"ג טמא ותליא רק בשם בפ"ע ובעיקר ד' ראב"ד צע"ק מה יענה להא דטסין של ברזל המבואר ברשב"ם שם ה"ב דבע"כ טעמא משום דא"ל שם בפ"ע ולהראב"ד לא תליא כלל בשם בפ"ע] וע' בר"ש שם בשם ספרי זוטא ובפי' הרא"ש ביאר פירושו וצ"ל דלהראב"ד שא"ה דאף דתשמישן לד"א מ"מ אינו מחובר ולכאורה הי' נראה דגם להרמב"ם י"ל דבנ"ד אינן מק"ט דהא כ' הרמב"ם שם ה"א דאם עשוי לשמש העץ גם כ"מ שי"ל שם בפ"ע אינו מק"ט ובהי"א שם דכלי שאינו מק"ט כגון כ"ע הבאי' במדה אונקלי של מתכות שלו טהור וביותר מבואר בפי"ג דכלי' מ"ו דכל כלי מתכות המשמש את העץ טהור וע' שבת נ"ט ורמב"ם פ"ד מכלי' הל' ה' וא"כ ה"נ בזה וע' ח"ס סי' רי"ח היטב בענין זה אך דבזה תליא אי הכל הולך אחר המעמיד והנה הרא"ש בשילהי ע"ז נסתפק בדבר וע' בב"י וש"ע יו"ד סי' ק"כ דלענין טב"כ בכלי עץ שיש לו חשוקי' של ברזל יטבול ולא יברך אבל התם איכא נמי טעמא דתשמישו בפנים ומצאתי בתשו' ח"ס סי' ר"ו באמצע התשו' שהאריך בזה והעלה דבמעמיד כזה קיי"ל להלכה דהולכין אחר עיקר הכלי ולא אחר המעמיד (אבל בסוסי' ר"א וסוסי' רי"ד מחמיר בעצמו בכה"ג) וסיים דהעיקר דחשוקי' של ברזל אין עושי' הכלי לכלי מתכות דלא קיי"ל כרבנן בתראי יעו"ש אבל מ"מ לדינא דבריו צ"ע דהא אנן קיי"ל ביו"ד סי' ק"כ הנ"ל דבכה"ג צריכי' טבילה מספק אף דהתם איכא נמי טעמא דתשמישו בפנים א"כ איך נוכל להקל לענין טבילת נשים (ויל"ע מהא דפ"ו דאהלות מ"ב דמוכח דהכל תלוי במעמיד) ועכ"פ לאו מלתא דפשיטא הוא ולשי' רמב"ם גופי' העלה הח"ס להקל וא"כ י"ל דהוי ס"ס להקל וע' ת' מהר"י אסא"ד יו"ד סי' ר"ז וסי' רי"ב שהעלה ג"כ כהח"ס וע' ת' ב"ס סי' ק"א שפקפק בזה ומ"מ מסיק להקל בכה"ג ע"ש היטב

ואמנם גם אי נימא דמק"ט מ"מ הרי מבואר בש"ע סעי' מ"ח דבסילונות של מתכות כיון דמחוברי' לקרקע בטלי אגב קרקע ואינם מק"ט וה"נ בזה דכל המקוה עם החשוקי' מחוברי' בקרקע וגם לפמ"ש הדג"מ דדוקא בנעשו מתחלה ע"מ לקבען בקרקע הרי גם בנ"ד יעשו כן אך דבאמת דין זה צ"ע דהנה הב"מ הקשה מהא דקבעו ולבסוף חקקו דמבואר בש"ס דב"ב ס"ו דבדאורייתא ל"מ והא התם בודאי נעשה החקיקה לשמש עם הקרקע והניח בצ"ע. ולפע"ד יש להוכיח ד"ז מש"ס ערוך בחגיגה כ"ז דלרבנן דר"א מזבח הנחשת מק"ט אי נימא דציפויו לא בטל לגבי מזבח יעו"ש בסוגי' ותבין והרי התם המזבח מחובר לקרקע כמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' ביהב"ח הי"ג דהמזבח צ"ל מחובר באדמה ומקורו מש"ס דזבחי' וגם נעשה מתחלה ע"ד לחברו בקרקע שהרי נעשה לשם מזבח לחברו בקרקע ואפ"ה מק"ט ובע"כ דגם בכה"ג ל"מ בדאורייתא שו' בספר א' שנדפס מחדש ושמו שו"ת שע"ד סי' ס"ח שהעיר קצת בש"ס דחגיגה מהא דמחובר לקרקע כקרקע ולשי' ו"ב דל"מ בדאורייתא לק"מ אך לפמש"ל הרי בנעשה מתחלה ע"מ לשמש לכ"ע מהני גם בשל תורה א"כ הדק"ל ובע"כ כדברי ב"מ דבזה לא עדיף מקבעו ולבסוף חקקו דל"מ בדאורייתא והא דפסקו הרמב"ם ורשב"א ורא"ש דגם בשל תורה מהני כבר כ' בשו"ת גי"ט סי' ו' דמהירו' פ"ט דשבת ה"א מוכח דגם בשל תורה מהני ופסקו כהירושלמי בזה ע"ש ות"ל קיימתי' מדנפשאי זה כמה שנים וכעת נדפס בהגהת י"ש ג"כ בזה. ועכ"פ הש"ס דילן לא ס"ל כן כדאי' בב"ב ס"ו הנ"ל ולכן קאמר הש"ס שפיר בחגיגה שם דאי לא בטיל הציפוי שפיר מטמא ובזה א"ש ד' הירו' חגיגה שם דקאמר טעמיי' דרבנן משום דהכתוב קראו למזבח דבר המטלטל והקשה השי"ק שם דהא טעמא קאמרי משום דמצופה ולפמ"ש ניחא דהירושלמי לשי' דגם בשל תורה קבעו ולבסוף חקקו מהני א"כ גם בנעשה ע"מ לשמש עה"ק דמי לזה וטהור ולכן הוצרך למילף מקרא וש"ס דילן לשי' אזיל וא"ש והא דהש"ס בחגיגה שם מפרש טעמי' דר"א משום דהכתוב קראו אדמה ולכאורה הא לר"א לשי' כל מחובר לקרקע כו' י"ל דהש"ס שם ס"ל כהס"ד בב"ב ס"ו שם דר"א לא קאמר רק בדרבנן וכה"ג מצינו בתוס' פסחים כ"ט ב' ד"ה הדר דהש"ס חולין אזיל לפי הס"ד דפסחי' ואף דהתם בחולין קאמר נמי סברוה אבל מצינו בתוס' נזיר נ"ח ד"ה והא תנא כו' ותוס' מעילה ת' ד"ה לאבא שאול כו' שכ' כה"ג ממש ע"ש והנה לפמ"ש בתוס"ח פ"ו דמקואות לחלק בענין נעשה לשמש בקרקע דלענין קב"ט אינו כתלוש ומ"מ לא נפיק מתורת כלי וע' ח"ס סי' קצ"ח אות י"ג יש לדון קצת בהא דחגיגה כ"ו הנ"ל דהמזבח הוי כלי קיבול אבל ז"א ואכמ"ל)

אך דלפ"ז תיקשי בהא דפי"א דכלים מ"ב דנגר ומנעול ופותה כו' דמשום דנעשו לשמש הקרקע טהורים וכן בהא דפ"ח מ"ט גבי פוריא דמבואר בתוס' שם ורע"ב ותוי"ט דטעמא דטהורה משום דנעשו לשמש הקרקע והרי התם הוי בדאורייתא ואפ"ה מהני ולפמ"ש הח"ס סי' רי"ח דדוקא היכי דצורתו מוכחת עליו דעשוי רק לשמש הקרקע אז אינו מק"ט משא"כ היכי דאין צורתו מוכחת עליו יעי"ש י"ל קו' הב"מ הנ"ל מהא דקבעו ולבסוף חקקו דשא"ה דאין צורתו מוכחת עליו דגם היכי דאינו משמש קרקע נעשה צורה זו והא דסילונות המבואר ברא"ש וש"ע היינו ג"כ בצורתם מוכחת עלי' ולפ"ז בנ"ד אין היתר כלל לגבי החשוקין שהרי אין צורתו מוכחת דגם בחביות גדולות עושין חשוקים כאלו האמנם בש"ס דחגיגה הנ"ל לא יונח גם בזה דציפוי המזבח צורתו מוכחת ואחר החיפוש מצאתי בתשו' נו"ב מ"ת סימן ק"ט שהעיר ג"כ בקושי' הב"מ הנ"ל ותי' דדוקא היכי דהקרקע מסייע ג"כ לתשמישו וכהא דדלת ונגר בזה מהני מה שנעשה לשמש משא"כ בדף של נחתומין אין הקרקע מסייע כלל דמלאכת הנחתומין אין הקרקע מסייע כלל יעו"ש והי' נראה לפ"ז דגם במזבח אין הקרקע מסייע כלל אבל מלבד דהמזבח הי' מלא אדמה אף גם הרי לפ"ז תיקשי בהא דכתב בנו"ב מ"ת סי' קל"ז ודג"מ הנ"ל בדין הסילוני' דמהני מה שנעשה לשמש הרי התם אין הקרקע מסייע כלל והיה נ"ל לדין ע"פ הש"ס דב"ב פ"ט ע"ב כדרך שאמרו לענין איסורן כך אמרו לענין טומאתן כו' ופי' רשב"ם דאם אין עשוין כך אין מקבלין טומאה דלא חשיבי כלי כיון דאסור לשקול בהם ע"ש [ובחולין קי"ח פירות שלא הוכשרו כתנור שלא נגמר מלאכתן דמי כו'] וה"נ בסילונות העשוין לצורך המקוה כיון דאינם כשרים למלאכתן בלא הקרקע דהא מק"ט אי לאו דהקרקע מבטלן א"כ הו"ל שפיר כקרקע מסייע בתשמישן. וע' כה"ג בשבת פ' גבי חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד ופריך אטו חול מעלי לסיד הא תניא לא יסוד אא"כ מערב בו חול כו' ומשני קלקולו זהו תיקונו ופירש"י כיון דאסור לסוד בלא החול שוב הו"ל מעליותא לגבי' וע' בר"ן פ' המצניע גבי מת וככר שכ' דכיון דאסור לטלטל המת בלא הככר הו"ל המת טפל לגבי ככר ופטור על ההוצאה כדין מטה הטפל למת ע"ש ומבואר דכמו דמטה הוי טפל כיון דהוי צורך המת ה"נ היכי דמדינא אסור מבלעדי זאת הרי צריך לו [א"ה, כה"ג במשנה פרה פי"ד מ"ט ובהרע"ב ופיה"מ להר"מ שם ודוק] ובסברא זאת ישבתי ד' הש"ס חולין ב' סוע"ב בטמא במוקדשין דפריך דאיטמי במאי אילימא במת חרב הרי הוא כחלל כו' ונשאלתי לפמ"ש הר"ש פכ"ט דכלי' בשם תוס' דיד הסכין טפח ומבואר שם דהיכי דהיד ארוך משיעורו אין היד מק"ט ועמג"א סי' תרכ"נ