מהרש"ם חלק ד קל

על כולם האבילות תיכף וא"כ מהראוי שימנו מיום ראשון את האבלות ועס"י שע"ה ס"ז דמשמע ג"כ דחיוב האבלות תלוי בראשו ורובו אבל י"ל דהיינו באינם לפנינו רק מחפשי' אחריהם ע"ש ותבין וכן לא נוכל להתיר לפתוח הקברים כיון דמדינא אין חיוב לקבור הדם רק ממנהגא שכ' הפוסקי' בסי שס"ד ול"ה נוגע לכבודו כ"כ אבל י"ל דלא גרע מדין שכחוהו למולו דכ' הבכ"ש דשרי לפתוח] ועוד נראה דלענין האבילות יש לדין עוד דהא לשי' בה"ג שהובא בטור וב"י רס"י שע"ה גם בנקבר באותה העיר חל האבילות משנמסר לכתפים אם אין הקרובי' מלוים אותו וכ"ה ד' המרדכי שהובא בד"מ רסי' שצ"ט רק דאנן קיי"ל כהרמב"ן דבנקבר באותה עיר אין מונים האבלות עד שיוסתם הגולל וא"כ בכה"ג לגבי קבורת הדם דלשי' מהרי"ק הנ"ל בטל ברוב וא"צ לקברו כלל א"כ שוב יש לסמוך ע"ד בה"ג ומרדכי הנ"ל וכיון דנמסר הדם ביום ב' לכתפים שהם יקברוהו שם שוב יש להקל באבילות שימנו מיום שנמסר לכתפים עכ"פ וע' חכ"א בקונ' מצבת משה אות ט' בזה. ולדינא נלע"ד לקבור הדמי' סמוך להקברים דהיינו באמצע בין קברי ההרוגי' הנ"ל שיהי' קרוב לזה ולזה כיון שנתערבו הדמים יחד והאבילות ימנו מיום שנמסר הדם לכתפים ולא רציתי להקל למנות מיום א' מכח היתר ספק ביטול ברוב מהטעמים שכתבתי לעיל לפקפק בזה והנלע"ד כתבתי. עוד עלה בלבי לפקפק במש"ל מכח ביטול ברוב דהא לשי' הר"ן בנדרים הא דבטל איסור בהיתר מב"מ לדידן משום דאף דהעצם הוא מב"מ מ"מ בהסוג אינם שוים דזהו איסור וזהו היתר ולפי ד' היתר בהיתר וכן איסור באיסור לא בטל דמב"מ וכמ"ש בפמ"ג בשעה"ת ח"ב פ"א וא"כ גם בנ"ד לא בטלי הדמים זב"ז וע' בר"ן נדרים נ"ט דמפורש דאב"א מב"מ לא בטיל ונהי דתלי' במחלוקת ראשונים עכ"פ קשה להקל בנ"ד בצירוף שאר טעמי' שכתבתי לעיל

והנה המל"מ סופי"ד מאבל הוכיח מהירו' דכזית מהמת א"צ קבורה ודוקא ראשו ורובו ודלא כהתוי"ט פ' המצניע אבל בשו"ת תפ"צ חא"ח סי' כ"ז דחה דבריו דהיכא דליכא ראשו ורובו א"צ קבורה אבל בדאיכא רו"ר שוב גם אם נשאר כזית טעון קבורה יעוש"ה וא"כ גם דין רביעית דם תליא בזה אי טעון קבורה כמובן וע' הגהות בני"ש על המשניות פ"י דשבת עוד בענין זה וע' נו"ב מ"ק חיו"ד סי' צ': קיג סי' קיג לש"ב הרב החסיד בנש"ק מוה' בנימן זאב מאוזיראן

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בראובן שהי"ל בת נשואה מארץ רוסיא וע"י סכסוכי' יושבת פה עגונה ועתה נתרצה בעלה לגרשה באופן שתשלח לשם שליח לקבל הגט והוא יתן ס' רו"כ על הוצאת הגט והשליח ונזדמן שנסע לוי למקום א' הסמוך לשם וא"ל לוי לר' שיוכל נוסע לשם בהוצאה קטנה וביקש ר' מלוי שיסע ויקבל הגט וסך ס' רו"כ ומסתמא אשלם לך ש"ט כפי ראות העין וכפי הזמן והטרחא והסכים לוי ואדרבה אמר כי העיקר עושה זאת למען המצוה ולא רצה לדבר כלל ממעות ש"ט ואחר ג' חדשים הביא לוי הגט והרשאה ואמר אשר ש' לא רצה ליתן לידו הסך ששים רו"כ רק ליד שליש באופן שכשיבוא מכתב מהב"ד שקבלה הגט אז ישלח השליש המעות לכאן ותבע לוי מהאשה ליתן לו נ' רו"כ שהי"ל הרבה הוצאות וטירחא ולא רצה ליתן הגט עד שנתפשרה ונתנה לו ז' רו"כ וכאשר תשיג הסך ס' רו"כ תתן לו עוד כפי שיאמר יהודא ע"פ פשר בחוו"ד ונתן להאשה הגט והב"ד נתנו לו כתב ראי' והבטיח השליח שיכתוב שישלחו המעות ליד יהודא ואחר כמה שבועות הודה לוי שהוא לקח המעות מאז מיד השליש והשליש האמין לו שישלח לו הכתב מהב"ד וכעת נתאכלו המעות אצלו ואומר שיש לו טו"ת הרבה נגד זה ורוצה לעמוד לדין ובאם יתחייב בדין יתן לה שט"ח והוא עני ואין השט"ח שלו שוה כלום ועתה נסתפקו אם הגט כשר כיון דהשליח עשה שלא כדין והטעה את האשה דאם היתה יודעת אולי ל"ה מקבלת הגט וגם ששינה ולקח יותר מהראוי א"כ י"ל פסול לעדות וא"נ לומר בפ"נ וגם א"נ לומר שזהו הגט שקיבל מהבעל וגם כי הוא נוגע עכת"ד השאלה

והנה בגוף הדבר שהחליטו דנפסל לעדות יש לצדד מכמה טעמים בהכשר העד חדא דהא לא השוה א"ע מקודם עם האשה בסך קצוב ולא סמ"ד כדאי' בש"ס דב"ב וחו"מ סי' ר' וא"כ הי' בידו לחזור בו. ועוד דגם אי הי' קצוב אף דפועל נקנה בכסף כמ"ש בנה"מ סי' רצ"א סקי"ב וסי' של"ג סק"א ואני מצאתי כן בריטב"א בחי' לע"ז דף ע"א הרי בנ"ד לא נתנו לו מקודם שום כסף ואף דהתחיל במלאכה הרי בנ"ד תחלת נסיעתו הי' לצורך עצמו ועי' סי' ע"ג סי"ח דבכה"ג א"צ לשלם שום ש"ט ורק בסוף כשנסע למקום הבעל א"כ י"ל דלמא חזר בו קודם ממה שדיבר עם האשה וקיי"ל דפועל חוזר ואף דהיכי דאינו חוזר בו לגמרי רק רוצה ביוקר יש פלוגתא אי בכה"ג פועל חוזר וע' מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' נ' ובפרישה סי' של"ג ושו"ת כנ"י סי' ח' ושו"ת אמרי אש חיו"ד סי' צ"ג ובמח"א ה' שכירות פועלי' סי' ז' וה' שכירות סי' כ"ב ועוד בכמה דוכתי הנה מלבד דהוי סד"ד וביד הפועל לטעון קי"ל הנה הרי קודם שהתחיל ובלא קנין לכ"ע יוכל לחזור וה"נ דלמא חזר בו קודם שהתחיל ואף דבנ"ד י"ל דהוי כדבר האבד דאין פועל חוזר כמ"ש בח"מ סי' של"ג (וזה י"ל בכונת התוס' מעילה י"ד ע"ב ד"ה מותר כו' יעו"ש בסוה"ד ותבין אבל י"ל דמיירי בקבלן או דבהקדש עבדי ד' נינהו ועי' קצה"ח שם ובס' ק"ת מגלה כ"ג] מ"מ בלא התחיל גם בכה"ג חוזר ועוד דבנ"ד הרי אינו שליח האשה דהא הוי שליח להולכה והבעל הרי אינו משלם כלל לו ובחנם חוזר גם בדבר האבד' ויכול לחזור גם קודם הגט ואף דכל עדות מחויבי' בחנם אבל לילך ולהטריח ובבזיון לגרש אשה בב"ד באדם חשוב ודאי אינו מחויב בחנם וע' בפ"ת א"ע סי' קמ"א סק"ל בשם בר"א סי' קכ"ה ותשו' רו"מ מבריסק בזה אבל התם מיירי בנטל מעות קודם משא"כ בנ"ד אבל בזה יש לפקפק דכיון דהבעל נתן ששים רו"כ עבור האשה שיהי' לה להוצאות הגט והשליח והאשה הבטיחה לשליח שכר עבור שליחות הבעל הוי כשליח בשכר דאינו חוזר בדבר אבד אבל כבר כ' דדלמא חזר בו מתחלה קודם שהתחיל וקודם שנעשה שליח ועוד דעכ"פ י"ל דטרח הרבה ובדעתו בהיתרא עביד ואינו מזיד דמורי היתרא לנפשיה וא"כ אינו נפסל לעדות וכדאי' כה"ג בח"מ סי' ל"ד ס"ד וסכ"ד ובדין ספק בחז"כ ע' בח"מ שם סכ"ג בהג"ה וע' במהרי"ט ח"ב חו"מ סי' צ' כמה צדדים בזה וע' שו"ת ב"ח סי' כ"ט בנדון אשה שגנבה וצידד שם דכיון דהויא מורה היתר ע"י שסברה שהנגנב גנב ממנה שוב לא נפסלה לעדות ולשבועה ע"ש גם י"ל דהאשה לא זכתה עדיין בהמעות ששים רו"כ הנ"ל דאף דהבעל השליש עבורה הרי ל"ה במעמ"ש כמ"ש הט"ז באה"ע סי' קס"ה סק"ג ואף דבשליח של מקבל לשי' י"א שהובא בחו"מ סי' קכ"ו ס"כ הוי כמעמ"ש מלבד דבתשו' רדב"ז ח"ג סי' תקע"ד חולק ע"ז ויש לדין מהירושלמי פ"ו דגיטין ה"א דבמתנה ל"מ ע"י שליח מקבל ומכ"ש במעמ"ש וכבר דברו האחרונים מזה אף גם דבנ"ד י"ל דחזר בו שליח ובפרט דכל הליכתו הי' רק להיות שליח הבעל ולא שליח האשה ועוד דלפמ"ש בשו"ת ב"א חו"מ סי' ע' ויד אפרים לחו"מ סי' רס"ד בכה"ג לא זכתה האשה בהמעות קודם הגט ועוד דגם בנתן לשליח ולא רצה לזכות עבורה אינו שלה וגם דוקא באמר זכה אותן כמבואר בח"מ סי' קכ"ה ועמ"ש בחיבורי לח"מ סי' ר"ז סט"ז באורך בזה ולגבי הבעל י"ל דאין לו נ"מ אם יקח השליח כל המעות או לא ולא קפיד וגם הרי לעת עתה לא תבעו וכשר לעדות עכשיו ועוד דהא השליח הי"ל רשות להשתמש בהמעות וע' ש"ך חו"מ סי' רצ"ב סק"ח ובט"ז והגהת הח"צ סי' ע"ג סי"ט ובב"ש אה"ע סי' ל"ה ס"ק כ"א והגהת שלשם מהירושלמי ונעלם ממנו ד' הגמ"יי פ"ז משאלה ופקדון אות ו' ואף דבב"י יו"ד סי' קס"ט מבואר דאסור וע' בנה"מ סי' קכ"א סק"י וסי' קפ"ג סק"ד אבל בתשב"ץ שהובא בב"י חו"מ סוסי' רצ"ז מפורש להתיר וא"כ הו"ל כמלוה דלהוצאה נתנה וגם בכופר אשתמוטי משתמיט כמ"ש בח"מ סי' ע"ה ומכ"ש במודה רק שאין לו ואף דצריך למכור גלימי' הרי זהו רק שוא"ת ומבואר בברכ"י ח"מ סי' ל"ד דפסול רק מדרבנן וכשר בגט ומכח מה שהטעה את האשה לכאורה נראה דהוי בכלל לא תונו ובמק"א ביארתי בזה הש"ס דפסחים ג' בההוא