מהרש"ם חלק ד קכט

פסול וע' קדושין ז' ותמורה י"א וע' אב"מ א"ע סי' ל"א סוסקי"ח]

ומ"ש שם די"ל דמעביר קולמס ומקדשו שנית ע"ש ולפ"ז צ"ל דמיירי שאין שם שמות בחתיכת מזוזה או תפלין הנ"ל דבשמות פסול אמנם לענ"ד דבריו תמוהים דדוקא בכתב ראשון של"ש דפסול לגמרי הוי כתב עליון כתב וכמ"ש התוס' בגיטין י"ט אבל כאן הרי גם כתב א' כשר למזוזה עכ"פ והוי כתב וגם אי נימא דלדידן גם בכה"ג מהני מ"מ בדעת הירו' בודאי א"א לומר כן שהרי מבואר בירו' דשבת והובא ברשב"א גיטין י"ט ובב"י אה"ע סי' קל"א דלרבנן בכל גווני כתב עליון אינו כתב ולדבריהם דר"י קאמרי טעמא דאין שם מן המובחר ע"ש וא"כ הירושלמי לשי' בודאי א"א לתרץ כן ובע"כ כתי' א' וא"כ מוכח דבמיעוטו כשר ממזוזה לתפלין וא"כ מכ"ש בנ"ד שאינו אלא אית א' ולכן מכל הלין טעמי נלע"ד להכשיר התפלין בנ"ד

והנה בגוף ענין עקירה בטעות לכאורה תמוה דאיך נימא דהוי עקירה ומדוע יהי' עדיף מכל ההקדש דקיי"ל כב"ה דהקדש טעות ל"ה הקדש אבל נראה דהא בנזיר ל"א ילפי ב"ש דהקדש ט' הקדש מתמורה וילפי' תחלת הקדש מסוף הקדש דאפי' בטעות מהני וב"ה ה"מ תמורה אבל אחותי הקדש בטעות לא מחתינן וא"כ כל טעמ' דב"ה משום דהוי אחותי הקדש אבל בעקיר' דכבר הוי הקדש מעיקר' א"כ שוב דמי לתמור' דאפי' בטעות מהני ולמ"ד דס"ל דל"ש עקירה צ"ל דס"ל דמ"מ לא דמי לתמורה דהתם אותה קדושה עצמה מתפלטת גם על התמורה אבל כאן הוי קדושה אחרת ולגבי האחרת הוי כתחלת הקדש והי' נ"ל לומר עוד דהתם אין קדושה ראשונה נעקר כלל רק גם התמורה נתפס בקדושה אבל כאן הרי הוא עוקר קדושה ראשונה והוי לגבי קדושה שני' כתחלת הקדש אך לפ"ז בנ"ד דמה שכבר נכתב בקדושת תפלין הוא קדוש בקדושתו ומה שכ' עתה לשם מזוזה שוב דמי לתמורה ולכ"ע הוי עקירה אך לפמ"ש בתחלה לחלק גם בנ"ד תליא בפלוגתא זו והבן

והנה עוד נלע"ד דגם לשיטת הב"י הנ"ל דלשם מזוזה פסול בתפלין דהוי קדושה קלה היינו בשאר תיבות אבל בשם הקודש קדושתו למעלה מכל הקדושות ואין חילוק בין שם של מזוזה או תפלין או ס"ת וא"א לחלק כלל בין הקדושות והוא אחד ושמו אחד וא"כ כיון דאמר לשם קדושת השם הרי נתקדש השם בקדושתו הגדולה מכל הקדושות וכשר גם לתפלין ולס"ת ולא נגרע ממנו דבר ח"ו בעבור אמירתו לשם מזוזה וז"ב ונכון לענ"ד בסברא ובפרט בצירוף דעת הרמב"ן וש"פ דתפלין א"צ לשמה כלל גם בכתיבה בודאי יש להקל בזה וכמ"ש. ובעיקר ד' הב"י דכונה לשם קדושה קלה ל"מ לחמורה משא"כ מחמורה לקלה ע' שאג"א סי' מ"ז ואני מצאתי בירושלמי פ"ב דשבועות הל' א' דטבל לחמורה עולה לקלה משא"כ להיפוך ובמרה"פ נדחק מאוד בזה ולענ"ד פשוט דכונת ירושל' כדעת ב"י וטבילת קדשים הא בעי כונה

ומה ששאל עוד במי שסוגר הדלת החיצונה בחורף מפני הקור ועושה מהלכו דרך פתח חדר אחר שמצד ב' ויש כמה פתחים בחדרים שבנתים אם צריך לשנות המזוזה שיהי' כפי ימין הכניסה של עכשיו לענ"ד א"צ לשנות דלא נתבטל בזה הכניסה שמצד חוץ בסגירת הדלת על איזו זמן ועומד להפתח כמקדם והרי קיי"ל בי"ד סי' רפ"ו סי"ז דאם בתחלה נעשו כמה פתחים לכניסה ויציאה אע"ג דנתמעט אח"כ התשמיש מפתח א' מ"מ בתר תחלת עשי' אזלינן וה"נ בזה ובפרט שעומד להיפתח אח"כ כמקדם אבל אם טח בטיט סביב הדלת או קבעה במסמורים י"ל דיש לשנות המזוזה אבל י"ל דהכל תלוי בפריצת פצימין וכדקיי"ל בב"ב י"ב לענין טומאה וד"א וכ"ה בשבת קמ"ו ע"ב לענין נקב בשבת ומייתי ראיה מהנ"ל וע' רש"י שם וה"נ בזה והנלע"ד כתבתי (וע' דע"ק סי' רפ"ו סקכ"ז שסותר א"ע שהרי ברש"י שבת שם דלא ופקע שם פתח אלא בכה"ג ועי' רש"י כ"ב י"א סוע"ב מ"ש בזה): סי' קיב

נשאלתי בעובדא שאירע פה"ק שנהרגו ששה נפשות בלילה א' איש ואשתו וג' ילדים וגם נערה משרתת נחלטו בפקודת המלך ונקברו ביום א' אבל נשארו עוד הבגדים שהיו לבושי' בשעת הריגה לפי שבשעת חניטה פשטו בגדיהם ונשכח מלקברם עמהם והי' בהם הרבה דם וגם הי' דם הרבה שיצא מהם בשעת חניטה ונתערבו כל דמי ההרוגים יחד. ונשאלתי אם יש לפתוח הקברי' ביום ב' ולהניח שם הבגדים וגם כי האבלי' התחילו להתאבל ביום א' אחר הקבורה וביום ב' נמסר לאנשי' מיוחדי' מבעלי הח"ק להתעסק עם הדם ול"ה להאבלי' שום עסק בזה ושהה קבורת הדם עד ל ליל ג' אם מתחיל האבלות מיום א' או מיום קבורת הדמים ובגדים שיש חיוב קבורה בהם כמ"ש ביו"ד סי' שס"ד והנה בדין פתיחת הקברים נלע"ד פשוט דודאי מותר לפתוח כיון שהוא לכבוד המת עצמו ולא גרע מדין לקברו בקבורת אבותיו וכבר כ' הבכ"ש בסנהדרין מ"ד דה"ה לצורך אחר כגון למולו וע' ס"ח סי' תש"ל וחכ"א כלל קנ"ח דין ו' בדין פשיטת ידיו ואצבעותיו וכיון שהמנהג לקבור גם הבגדים שי"ב דם משום שיש להסתפק בדם הנפש ובפרט אם ידוע שיצא דם אחר מיתה הרי דמו כבשרו בזה ובפרט בנ"ד שגם ביום ראשון לא נסתם הגולל לחלוטין ואדעתא דהכי נסתם שיפתחוהו ביום שאחריו שנית ויקברו את הדם וכמבואר בסי' שס"ד דבנתנוהו בקבר ע"מ לפנותו שרי לפנות בכל ענין אך דלפ"ז נראה דאין האבילות מתחיל עד שיקברו את הדם ועסי' שע"ה ס"ג בדין פינו את המת לקבר אחר דאם מתחלה קברוהו אדעתא דלפנות אין מתחילין למנות עד שיקבר בקבר ב' וה"נ לענין סתימת הגולל ואמנם נראה דבאמת דם הנבלע בבגדים מדינא א"צ לקברם רק מכח מנהג בעלמא דהא מבואר בנדה ע"א דגבי הרוג שהדם מנטף ממנו גם בעודו חי קמא קמא בטל וגם בדם חבורה טומאתו רק מד"ס והיכי דרובו מחיים אינו מטמא כלל כמ"ש רש"י בנדה שם וע' ברמב"ם פ"ב מטו"מ הל' י"ג והל' י"ד וא"כ דם הנבלע בבגדים כיון דודאי התחיל הדם לנטף גם בעודו בחיים י"ל קמא קמא בטל אבל י"ל דדוקא במטפטף דנפסק הקילוח אבל בשותת ת ל"א קמא קמא בטל כמ"ש התוס' בב"ק ק' וגם בש"ס דנדה גופי' שם מוכח כן למעיין אך דכיון דהוי רק ספיקא אם רובו מחיים או רובו אחר מיתה וגבי טומאה ברה"ר ספיקו טהור כמבואר בש"ס דנדה שם א"כ לפמ"ש הרמב"ם פי"ד מאבל דקבורת מתים הוי רק מדרבנן א"כ סד"ר להקל (אך במנין המצות כ' דקבורת המת הוי מ"ע מה"ת וכ"ה דעת הרמב"ן בהשגות וע' מד"ר אות ק') ואף דקיי"ל דהמלין מתו עובר בל"ת היינו בהמת גופי' אבל גבי הדם ודאי דל"ש בל תלין דאינו בכלל נבלתו וע' בפסחים, כ"ב ותוס' שם ותוס' מעילה י"ז ומהגם דל"ש בזה טעמא דקללת אלקים תלוי דבדם ל"ש דיוקן כלל כמובן וע' סנהדרין מ"ו ותבין והיכי דהטעם מפורש בקרא לכ"ע דרשי' טד"ק כמ"ש הלח"מ בפ"ג ממלוה ובזה נראה דבדם לכ"ע ליכא עשה דקבורה מדאורייתא כיון דנלמד רק מקרא דקבור תקברנו דכתיב בסיפי' דקרא דלא תלין וכבר נתבאר דהך קרא ל"ש בדם ולכן לכ"ע חיוב הקבורה בדם הוא רק מדרבנן וא"כ בכה"ג דיש ספק אולי רובו מחיים שיב סד"ר להקל וא"ל דכיון דלטומאת משא ל"מ ביטול א"כ ה"נ לגבי חיוב קבורה הוי כמו טומאת משא אבל ז"א דכבר כ' הכ"מ פ"א מאה"ט בשם ר"י קירקס דבלח בלח גם בטומאת משא מהני ביטול ואולם הנה המל"מ פ"א ממטמאי מו"מ השיג ע"ז וגם מהתוס' בכורות כ"ב שכ' דביבש ביבש גם ר"י מודה דמכ"מ בטל והא דנבלה אינה בטלה בשחוטה מיירי בנימוחה ואפ"ה מבואר שם דלמשא ל"מ ביטול ומוכח דגם בלח בלח ל"מ ביטול למשא ועתוס' מנחות פ' ע"ב ד"ה וכו' במש"ש דהתם בטל לי' בהדי אידך שמן וכו' ולכאורה הא לענין הכנסת חולין בעזרה דמי למשא ול"מ ביטול ומוכח כמהר"י קורקס דבלח ל"ש זה וצ"ע] ואמנם כיון דכל דין טומאת משא דלא מהני בי' ביטול הוא רק מדרבנן וכמ"ש התוס' בבכורות כ"ג [וע' בשי"ק פ"ו דנזיר ה"א שנחלק ע"ד התוס' יעו"ש וע' ח"ס חיו"ד סי' פ"ג מ"ש בדברי תוס' הנ"ל] א"כ נוכל לסמוך ע"ד הרי"ק הנ"ל וא"כ לפ"ז א"צ לקבור הדם וגם הדם הזב מהחניטה ונתערבו כל הדמים של ההרוגים יחד הרי לגבי כל א' מהקרובי' של האיש נתבטל דמו ברוב האחרי' ואין חיוב הקבורה חל עליהם ושוב נפסק האנינות וחל עליהם האבלות וכן לגבי קרובי האשה וכן לגבי קרובי המשרתת וחל