מהרש"ם חלק ד יב

בקצת קורין בשם זה וקצת בשם זה א"כ אין ראי' ועכ"פ בתשו' ראנ"ח וכמ"ש ס"ל דל"ה בגדר שינוי עכ"פ בשם האב וה"נ בשם העד אכן עוד נראה דגם אי נימא דבכה"ג הוי שינוי היינו היכי דכל א' שם בפ"ע אבל בנ"ד שנקרא שמחה זימל בודאי השם זימל הוא בתורת כינוי לשם שמחה דניהו דיש לשם זה עוד שם הקדש אחר מ"מ כיון שלא נקרא בשם קודש אחר בצירוף שם שמחה בע"כ שהוא רק כינוי לשם שמחה וע' תשו' חסל"א סי' ל"ג שהעלה גבי שלמה זלמן דגם בנקרא כן מלידה ועולה לתורה וחותם אפי' הכי אם כ' שלמה המכונה זלמן גם בשם המגרש כשר אף דשם זלמן יש לו ג"כ כינויים אחרים מ"מ אם כ' בצירוף שם שלמה הוא רק כינוי לשם שלמה ע"ש וא"כ בנ"ד גבי עד דא"צ לכתוב הכינוי כלל שפיר יש להקל בדיעבד בכה"ג

סימן ז להרב מו"ה צבי פריעדמאן ני' מבערגסאז (במדינת אונגארן

) מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין א' שהי' בע"ח גדול ומכרו ב' חצרות שלו וכרמו עפ"י ליציטאציאן וקנו אדונים מהקאססע כל הנ"ל ואח"כ מכרום לאדון אחר ואחר הימים בא יהודי א' וסיפר להבע"ח אשר בדעתו לקנות חצר א' מהאדון והשיב מהיכי תיתי ומדוע לא תקנה וחזר וא"ל היות כי רוצים למכור דוקא הכל ביחד וא"ל הבע"ח מי פתי יקנה הכל ואחר איזו חדשים קנה היהודי הכל ועתה בא הבע"ח ותבע את הלוקח מדוע קנה כי הוא בעצמו רצה לקנות בפחות הרבה ובפרט שהאדון הבטיחו למכור לו בזול וציוה עליו לתקן הכרם ולזבלו וכן עשה שהוציא על הכרם ערך ב' מאות זהו"כ והלוקח טען שהוא לא ידע כלום ואם עשה הוצאות יתבע את האדון ורו"מ הביא ד' הזל"א חח"מ אות חזקה בדין מוכר ביתו לעכו"ם דנשאר לו החזקה ואסור לשום יהודי לקנותה והביא שם מהמל"מ פכ"ג מאישות בד"ה מעשה בא לידי כו' דמוכח דגם אם כבר מכר העכו"ם לאחר הראשון מסלקו ועכ"פ יתן לו דמי חזקתו אך די"ל דבנ"ד מחל לו והרשהו לקנות ובכה"ג כ' המל"מ שם דאבד חזקתו ואף דטען שהרשהו רק על חצר א' י"ל דבנ"ד דקנה ע"פ ליציטאציע אבד חזקתו וכמ"ש בשו"ת שו"מ ח"ג סי' קכ"ח כיון דגם עכו"ם באים לקנות ועוד דהבא מכח עכו"ם כעכו"ם דיינינן לי' ועוד דהזל"א כ' שם דהטעם משום שמוזיל בשעת מכירה מטעם שסומך א"ע על חזקתו וזה ל"ש בנ"ד ובפרט דבכל ס' בתקנה מוקמי' על ד"ת עכת"ד והנה לענ"ד אבד חזקתו חדא שהרי הזל"א שם הביא בשם כמ"פ דדוקא אם יקבלהו עליו בשכירות והבא מכח התקנה עליו הראי' ועוד דכבר כתבתי בחיבורי בקת"ע בדיני חזקה סעי' ל"ה דבכל חזקה מהני יאוש ובפרט בנ"ד שכבר נמכר לאדון אחר ועמ"ש שם סל"ו וגם עפמ"ש שם סעי' מ"ג יש לדון בזה ובפרט דהתקנה רק במכר בעצמו ולא בגבוהו בע"ח מדד"מ וגם מהטעמים שכ' רו"מ ובכל תקנה הבו דלא לוסיף עלה כנודע

ומה ששאל בדין מי ששרף בית חבירו שהי' אסיקירירט ושלמו לו בעלי האסיקיראציאן בעד ביתו שנשרף אם חייב השורף לשלם לו והשורף טוען הלא לא גרמתי לך היזק וזה טוען שתשלומין הללו באים מצד אחר מחמת שנתן מעות תשלומי אסיקיראציאן כנהוג ועוד דעכ"פ מחויב לשלם לבעלי אסיקיראציאן דמי ההיזק ויוכל הוא לתבעו וכהא דנמצא הגנב משלם כפל לשומר כדאי' בר"פ המפקיד עכ"ד ודבריו תמוהים דהתם משום דשילם שומר ונעשה כהקנה הבעלים לשומר כדאי' בש"ס שם ואמנם לענ"ד יש ללמוד ד"ז דיוכל לתבעו עבור בעלי מסיקראציע מהא דב"ק ק"ח וחו"מ סי' רצ"ד דאם נגנב באונס ונשבע השומר יופטר ואח"כ הוכר הגנב אם ש"ח רצה עושה הש"ח דין עם השומר ויפרע הוא לבעלים ומבואר דלא מצי הגנב למימר לי' לאו בע"ד דידי את ומבואר בתה"ד סי' ש"ח בדין שלח ר' מעות ביד ש' ללוי שיקנה לו חפצים ואח"כ טען לוי שלא קיבל כלום וש' טען שנתן לו ונשבע ש' לראובן דיכול ש' לתבוע לדין את לוי ולא מצי למימר לאו בע"ד דידי את כיון שאתה אינך מפסיד כלום וכבר נפטרת בשבועתך דמ"מ כיון דש' טוען שמידו בא המעות ליד לוי הוי בע"ד דידי' והביא ראי' מהש"ס הנ"ל דבהוכר הגנב אף דזה ש"ח וכבר נשבע ונפטר מ"מ כיון דגנב הפקדון מידו הוי הוא בע"ד דידי' וה"נ בזה ע"ש ויש לפקפק דהתם תובעו באמת עבור בעלים ויחזור ויפרע לבעלים משא"כ בנ"ד שידוע שלא ישלם לבעלים. וע' בש"ך חו"מ סי' קכ"א סקמ"ב בזה. וא"כ ה"נ בנ"ד יוכל זה לתבעו עבור הסיקיראציע גם אי נימא דתשלומי דמי אסיקוראציע הוא מגוף הענין ועוד יש להביא ראי' מד' הרשב"א בתשו' שהובא בב"י חו"מ רסי' ק"ל מחו' ב' ומרומז בקצרה בהגהת סמ"ע שם בדין ר' ועכו"ם שקנו סחורה בשותפות משמעון בהקפה לזמן ובהגיע הזמן תבע ש' ולא הי' בידו לשלם וערב לוי ואח"כ פרע לוי חצי החוב ועל השאר נתן שט"ח ועתם נודע שפרע הגוי כל הממון לש' גם בעד חלק ר' והשיב דלוי והגוי ערבים בעד חלק ר' ואם קדם לוי ופרע נפטר הגוי מש' וכשפרע סגוי אח"כ לש' בטעות פרע וחייב ש' להחזיר להגוי וכיון שכן אין ללוי עליו כלום מחמת הממון שפרע לו אבל חייב להחזיר לו השט"ח לפי שקודם שפרעו עמד הגוי ופרע ונסתלק ממנו שמעון ובתשו' רשב"א גופי' סיים שהרי לא חייב א"ע לוי לש' רק מחמת אותו החוב והרי נפרע ואפי' אם עמד הנכרי ופרע לש' החוב שחייב לו לוי בעצמו ושלא מדעת לוי נפטר לוי ממנו וחייב ש' להחזיר לו שטרו כדין הפורע חובו של חבירו עכ"ל והוא בחלק תו"א סי' רל"ב. וכבר ביאר בנה"מ שם דמיירי שלוי פרע קודם שהודיע ללוה דאל"כ איכא משום שדר"נ ע"ש ולכאורה אף דחייב ש' לשלם לגוי מ"מ כ"ז שאינו משלם לגוי מדוע יחזיק בשל לוי והו"ל לחייב את שמעון שיברר אם ישלם לגוי ואז יופטר מלוי ובעכצ"ל דאין ללוי עסק בזה אם הוא יגזול את הגוי וכיון דעכ"פ הוא נתחייב לשלם מפני הערבות גם אם יגזול ש' בחנם והטעה את הגוי אין ללוי זכות בזה וא"כ ה"נ בנ"ד הרי בשעה ששרף הבית נתחייב בתשלומין ואם הבעה"ב הרויח ולקח אסיקיראציע מה לו לזה בכך ואין זה דומה למ"ש הרשב"א דאם פרע הגוי קודם פטור לוי דשא"ה דפרע הגוי עבור מה שנתחייב בצירוף לוי וידע שגם לוי חייב בזה אבל בנ"ד הרי אם היו יודעים שזה שרף היו מענישים אותו תיכף כנודע ואם הבעה"ב יודע מי השורף ואינו מודיע ג"כ יש לו עונש כנודע א"כ פשי' שלא פרעו הם עבור מה שנתחייב השורף ולפטרו וא"כ החיוב של השורף במקומו עומד. שו"ר בש"ג פ"א דב"ב נגנב דבר מחבירו והיה שאול ונתפשר השואל עם משאיל בדבר מועט שצידד אם חייב לשלם הכל וע' שו"ת דבר הלכה סימן מ"ז שדחה ד' הש"ג ומ"מ י"ל דבנ"ד שהבית של נשרף רק שיש לו חוב על האסיקיררציע לכ"ע חייב השורף לשלם לו ומלבד כל אלה הדבר פשוט בעיני מסברא שאין להשורף שום זכות במה שעשה זה לעצמו מסחר עם הסיקיראציע והוא ריוח של מסחר והלא גוף הבית הוא של הבעה"ב והוא שורפו ואיך יעלה עה"ד שהוא ירויח ע"י שזה עשה לעצמו מסחר מבחוץ וגובה דמי ההיזק גם מאחרים שיופטר השורף עי"ז ולכן לענ"ד גם מסברא פשוט דהשורף חייב לשלם להבעה"ב אם עבור עצמו ואם עבור חבורת האסיקראציע ואם הוא יקחהו לעצמו ולא יתן לבעלי האסיקראציע מה לו להשורף בזה וכמש"ל. ונ"ל עוד ראיה מהא דב"מ ל"ה ע"ב דלרבנן קניי' שוכר במיתה וגם לר"י דאמר כיצד הלה עושה וכו' מודה בראה משכיר כמ"ש התוס' שם ועתוס' ב"ק י"א ומכ"ש בנ"ד שהבית שלו: ועוד דכבר כ' הרא"ש וטוח"מ סימן קי"ט דכל מה שהאדם יכול לעשות רואים אנו כאלו כבר עשוי ואפי' לא טען טענינן לי' וכיון שיכול להחזיר השטר למוכר לא מצי אמרי לכי תיכור מ"ש וה"נ בנ"ד הרי בידו שלא ליקח דמי אסיקוראציע או להחזיר להן אך בזה יש כמה חילוקים בפוסקים וקצרתי: