מהרש"ם חלק ד קכז

שאינו רוצה בהפשר ועמד בסרבנותו איזו ימים לא נתבטל עוד הפשר ואם חוזר בו ורוצה לקיים הדין עמו אבל יעו"ש ברס"י ל"ג דמשמע להדיא דאם רצה ליתן לו מה שפשרו ולא רצה ליקח הו"ל כעובר ומ"ש בסי' ל"ב הכונה רק דבדיבור לבד ל"ה עובר אבל גם אי עבר בשו"ת דינו כעובר והרי מבואר בסי' י"ב סעי' ו' דאם לא קצבו לו הפשרנים זמן מחויב לקיים מיד ובפרט בנ"ד שכ' לו אזהרה שלא יעשה שידוך עד שיקיים הפסק והוא עבר ע"ז ועשה שידוך ולא שלח ב' האדומים עכ"פ הרי עבר גם בפועל. וא"כ בודאי ביד ר"ח לבטל הפשר לגמרי [ועוד דבנ"ד ששלח לו אח"כ רק המו"ש ולא האדומים הו"ל כמעכב בידים וכמ"ש כה"ג ברשב"ם ב"ב צ"ד ע"ב ד"ה משום דמחזי כמקיים כלאים וז"ל רשב"ם שם מאחר שמתחיל למעט ומניח מקצתן מחזי כמטיל בידים וזורען במתכוין וכו' עכ"ל ומוכח כמ"ש] וא"ל דעשיית השידוך ל"ה כעובר בפועל דהא הי' יכול לעשות השידוך אחר קיום הפסק ולא עבר רק בשוא"ת במה שלא קיים הפסק ז"א דגם בכה"ג מיקרי עובר בפועל וראיה מהא דפסק רמב"ם פ"ה מאי"מ הי"א דהמקריב קרבן בלא מלח לוקה והקרבן כשר וק' הא הקרבן הי' צריך להקריב ב"כ וב"כ ולא עבר רק במה שלא נתן המלח א"כ הוי שוא"ת ואין לוקין בלאו שאב"מ ובע"כ דמ"מ כיון דבלא מלח א"ר להקריב והוא הקריב הוי כמעשה וה"נ בזה ואין להקשות מהא דפסק רמב"ם פ"א מחגיגה ה"א דהעולה לרגל ולא הביא קרבן אינו לוקה דא"ב מעשה אף דבלא קרבן אסור להיראות ועובר בעלייתו ז"א דשא"ה דיש לו תשלומין כל שבעה וא"כ לא עבר בשעת עלי' עד שעברו ז"י ולא הקריב ושוב הוי שוא"ת משא"כ בהקריב בלא מלח וה"נ בנ"ד כבר עבר על הפשר בפועל ואף דבשעת פסק הפשר לא נדבר מזה שלא יעשה שידוך אחר עד שיקיים הפשר הדבר מובן מעצמו שהפשר הי' שיקיימנו מיד וכמש"ל מהא דסי' י"ב וכיון דלא קיים הי' רשות ביד ב"ד לגזור שלא יעשה שידוך דאפי' גם בשאר תביעת ממון רשות לגזור כן וכמ"ש בסי' ט"ו בסופו ומכש"כ בכדי שלא לבייש בנות ישראל וכמ"ש בתשו' שב"י, ח"מ סי' קכ"א יעו"ש ומכ"ש בנ"ד שהי' בענין השידוכין עצמן וא"כ לכ"ע מיקרי ר"י עובר על הפשר ושוב יוכל ר"ח לבטל הפשר גם כשירצה ר"י לקיים עכשיו ועוד דגם בלא"ה כיון דלא ביאר הזמן בשעת פסק הו"ל כלא נגמר הפשר והי' בידו להוסיף ולבאר הזמן אח"כ ועסי' כ"ג

ועוד דכל דברי המבי"ט נראה שם דקאי לענין השבועה שנשבעו שניהם לקיים אי מותר גם להב' לעכב והביא מהא דיו"ד סוסי' רל"ו יעו"ש אבל בפשר בעלמא י"ל דגם הוא מודה וגם בזה עיין בתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' ק"ג וחח"מ סי' י' ותמצא מבואר דכיון דהי' הפשר בסתם חייב לקיימו מיד ואם לאו מיקרי עובר והותר להב' שלא לקיים השבועה אפילו אם יחזור זה וירצה לקיים וגם יעוין בשו"ת אדמת קודש ח"א סי' נ"ט וח"ב סי' כ"א מה שהאריך בד' מבי"ט הנ"ל ואינו ת"י כעת אבל בזכרוני שדחה ד' המביט באורך ובפרט שכבר הבאתי ד' המבי"ט סי' ל"ג דמשמע דגם בעבר בשו"ת הו"ל כעובר ועי' מעילה ד' ע"ב הלנה דקעביד בידים שהו"ל לזרוק ולא זרק ל"מ זריקה ופירש"י דהו"ל כמעשה בידים יעו"ש אף דלגבי מלקות אין לוקין כדאיתא בחולין פ"ג מ"מ הו"ל כמעשה במה שמנע בהגיע זמן הזריקה ולא זרק וה"נ בנ"ד

ולכן נלע"ד פשוט דיוכלו ר"ח ובתו לבטל כל הפשר ואסור לר"י להשיא את בנו עד שיקוב הדין את ההר ביניהם: סימן קיא להרה"מ מ' שלמה מאיר הלוי ני' מיגאלניצא

וכעת בטלוסט

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בבית א' שיש חציצה בין הבית להחדר הקטן הנקרא אלקיר אשר שם מקום האפי' ובישול אבל אין שם כותל ממש רק מצד א' שהוא ימין עומד התנור שמסיקין לחמם הבית ובצד שמאל מקום תנור האפי' ובישול והמעלה עשן (קומען) הולך למעלה מזה לזה ונראה כעין משקוף וב' מזוזות ובצד ימין התנור בולט להלן יותר להבית מהמשקוף כי המעלה עשן הוא באמצעי רק בצד שמאל אינו בולט התנור יותר מהמשקוף לבית אבל בולט להאלקיר להלאה מן המשקוף ונסתפק רו"מ אי חייב במזוזה וכ' דבצד ימין דבולט יותר מהמשקוף להבית דמי להא דסי' רפ"ז בכותל העובר להלאה מהפתח דבצד ימין פטור ואף דהש"ך כתב לקבוע בלא ברכה מ"מ בנ"ד הרי בצד שמאל בולט יותר להאלקיר והנה בזה דבריו תמוהים דמה בכך שבולט בצד שמאל בפנים להאלקיר הרי אפי' ב' הכותלי' הנמשכים בשוה להחדר הפנימי נחשבו למזוזות אם המשקוף בסופם ונראי' בחוץ כמזוזות וה"נ בזה וגם גוף הדבר הוא טעות דמ"ש הש"ך לקבוע בלא ברכה היינו אם בולט בצד שמאל יותר ובצד ימין יש מזוזה דנחלקו בזה הרמב"ם והרא"ש ולכן מספיקא יקבע בלא ברכה אבל אם בצד ימין בולט להלאה מהמשקוף לכ"ע פטור ממזוזה כמבואר בש"ס דגם ר"מ מודה בזה ולכן א"צ לקבוע מזוזה כלל וכ"ה בסידור ר"י מליסא ופשוט הוא ועוד דהא בלא דלתות מבואר בסי' רפ"ו סט"ו ב' דיעות אי חייב במזוזה וא"כ בנ"ד שבצד א' בולט להלאה דאיכא ג"כ מחלוקת הפוסקים וגם ליכא דלת כלל כפי הנראה ממכתבו א"כ אפי' אם הבליטה בצד שמאל נראה דפטור לגמרי ממזוזה דהא הוי ס"ס ואף דבסי' רפ"ו בדין א"ב דלתות הובא דיעה א' בסתם לחייב במזוזה א"כ י"ל דאין דיעה ב' מצטרף לס"ס דהעיקר כדיעה א' וכמ"ש הב"י אבל נראה דכיון דבדין אם צד א' בולט להלאה סתם בש"ע כדיעה א' לפטור א"כ ממ"נ אי אזלינן בתר סתימת הש"ע הרי העיקר כדיעה זו דפטור ואי ניחוש לדעת הרא"ש שלא הובא בש"ע א"כ שוב יש לצרף ג"כ דעת י"א שהובא בסימן רפ"ו וכיוצא בזה כ' בתשו' מהרי"ק שורש קע"א דאף דספק הרגיל לאיסור אין מצטרף לס"ס מ"מ אם ספק ב' רגיל להיתר שוב ממ"נ מצטרף גם ספק ראשון לס"ס וע' בש"ע הרב ז"ל באו"ח סימן תל"ג סכ"ו בהג"ה ותשו' גא"ב סי' ס' ג"כ בזה וגם מ"ש רו"מ מהא דאכסדרה המבואר בסי' רפ"ו ט"ו דכיון דלחזק התקרה עשוין פטור וה"נ בנ"ד דהתנורים לא נעשו לשם פצומין רק לחמם ולאפות הוא נכון והא דבסי' רפ"ז בטור דאם פרוץ כל רוח רביעית והמזוזה בסוף הכתלים דנחשבים הכותלים למזוזה כיון דנראי' מבחוץ כבר כ' הפרישה דהתם בדאיכא נמי דלת ומ"ש רו"מ דכיון דלשיטת הסוברים דגם בלא דלת חייבים ואין חילוק בין י"ב דלת או לא א"כ ה"נ בזה לק"מ דהיכי דאיכא מזוזות א"צ דלת אבל כאן הדלת מוכיח על הכותלים שנעשו גם לשם מזוזות. וגם לתי' ב' שכ' בהגהת פרישה סי' רפ"ו דבסי' רפ"ז עשוין לשם פצימין משא"כ באכסדרה דעשוין רק לחיזוק הנה בנ"ד בודאי עשוין רק לצורך אחר ובפרט שכ' רו"מ דבחורף ע"י הסקה תתקלקל המזוזה ע"י החום בודאי פטור וכמ"ש בסי' רפ"ו בש"ך סק"ז דהיכי דיגיע ח"ו לבזיון ע"י העכו"ם אין לעשות מזוזה ומכ"ש בנ"ד שגורם בעצמו בזיון וקלקול ולכן הדבר פשוט דבנ"ד פטור ממזוזה גם אם הי' מזוזה בימין ומכ"ש שאין מזוזה בימין כלל ודאי דפטור לכ"ע אבל במ"ש דבנ"ד עשוין רק לחימום לפמ"ש רו"מ שבנו ע"ג התנור מחיצה עד התקרה א"כ מוכח דנעשה לשם מחיצה ג"כ] אבל בגוף קו' הפרישה בהא ד דאכסדרה מהא דסי' רפ"ז מצאתי בס' יד הקטנה ה' תו"מ פ"ב אות י"ד שהעיר ג"כ בזה ותירץ דבאכסדרה כיון דאינה נעשית לשם דירה רק לטיול הלכך תלינן בה דנעשה הכל לשם תקרה כי עיקר הצורך לטיול הוא רק התקרה אבל בבית שי"ב דירה תלינן דהכל נעשה לשם דירה ומזוזות צורך דירה הן ע"ש א"כ י"ל דגם בנ"ד חייבת אבל משאר טעמים הנ"ל פטורה

והנה במ"ש הפרישה לחלק בין י"ל דלתות או לא לכאורה יש סתירה מש"ס דיומא י"א בהא דפריך הני אבולי דמחוזא מ"ט לא עבדי בהו רבנן מזוזה דהוי שער עיר שרובה ישראל ומשני הנהו חיזוק לאקרא דכובי (בנין בנוי עליהן) הוא דעבידי ע"ש והא התם יש לה דלתות ואפ"ה כיון דאין עשוין לשם מזוזה פטור ומוכח כתירוץ ב' של הפרישה וגם משמע דלא כתי' בעל יד הקטנה דהא התם שערי עיר מיקרי שער בית דירה: