מהרש"ם חלק ד קכא

כל שנה לעניי צפת דאסור לשנות לצורך היורשי' שנתדלדלו ואין הס' ת"י ואולי מיירי בנמסר ליד גבאי ולדינא נלע"ד דהעיקר כמ"ש וע' שו"ת גא"י ח"מ סי' קכ"ו בדין צוואה שלא יתחלקו יורשיו בנכסיו רק יהי' מונח ביד בטוח ובכל שנה יחלקו העאקא והעלה לבטל הצוואה ע"פ דברי רש"י כתובות ס"ט דדוקא בקטנותו מהני בכה"ג ובפרט עפ"ד אס"ז בשם כמ"ש שם ע"ש אבל אין לזה ענין בנ"ד דהתם משום דהוי מתנה עמש"ב פסק כן. ומה ששאל בדין א' שהי"ל ב' פרות מבכרות ונתן אותם לעכו"ם שיטפל בהם על שותפות באופן כי הפרה שתלד ראשונה יקח הוא והשני' להעכו"ם והפרות היו בכפר ליבניטשאק ואח"כ מכר הישראל הפרה שתלד ראשונה לעכו"ם אחד מכפר קאסטאנציע ונתן לו דראן וגם עשה עמו ת"כ ואחר זמן הבין הישראל על פרה א' שהיא תלד ראשונה ולקחה מן עכו"ם הראשון וחלק א"ע מהשותפות וכעת ילדה זכר ורו"מ חשש להחמיר דאף דכסף ות"כ קונה כמ"ש האחרונים מ"מ הרי בדאורייתא אין ברירה וכאן מכר פרה שלא הוברר עדיין בשעת קנין אם היא שלו ואצל הישראל הוברר אח"כ קודם לידה ואף דהדראן הי' עדיין אצלו גם אחר שהוברר וקנה עכ"פ באותה שעה בכסף לבד אבל הרי לא הוברר עד אחר לידה ובאותה שעה כבר יש עליו קדושת בכור ואף די"ל דעכ"פ הפרה קנה באותה שעה ושוב יש ברירה גם למפרע כמ"ש המק"ח תו"ד ונה"מ סימן ס"א סע"ג דבכה"ג י"ב וא"כ ממילא נפטר מבכורה אך דכיון דהוא קנה הפרה והולד ולגבי ולד בטל המקח שוב י"ל דבטל הכל והביא מהא דסי' ר"ג בפרה וטלה וגם כאן א"א לחלוק בשעת מכירה שהיה הולד במעי אמו והביא בשם ח"א שכ' דכאן הוברר בשעה שהוא הבין שהיא תלד בראשונה ובשעה שכורעת לילד וגם י"ל דבקנין סטימותא כיון דהמנהג לקנות גם לברירה אין חשש ורו"מ פקפק ע"ז עכת"ד והנה בגוף הדין בכסף ות"כ גם אני רגיל לפסוק כן ויעוין בשו"ת נטע שעשועי' סי' ל' במ"ש בשם פמ"א ותשו' מהר"ם זיסקינד בזה וסיים דכל מורה יהא לבו נכון ובטוח להקל בזה ובדין ספק בכור אם מותר להטיל בו מום יעוין מ"ש בחיבורי סי' קצ"ח ובתשו' הארכתי יותר ובכ"ז הנחתי בצ"ע להקל נגד גדולי אחרונים ואמנם בנ"ד שחשש רו"מ מהא דא"ב הנה אם בשעת מכירה לנכרי כבר הי' מעוברת ושנתעברה א' מהם קודם לחבירתה ולכן היא היולדת ראשונה רק שלא נודע לישראל ועכו"ם מזה נראה דיש להקל דהא מבואר בש"ס דעירובין ל"ו ע"ב ורש"י ד"ה אר"י כבר בא חכם דדוקא היכי דתליא במה שכבר נתהוה אלא דחסר היגיעה גלוי מלתא בעלמא היא ולכ"ע י"ב וע' במהרי"ט ח"א סי' כ"ב שביאר בזה הא דפנ"פ המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי אם תלד זכר יטול מנה ואם נקבה מאתים שזכה אע"פ שלא הי' מבורר באותה שעה משום דכיון שהוכר עוברה לא ישתנה עוד מזכר לנקבה ורק שהיה חסר הידיעה איך היא גילוי מלתא בעלמא היא ולכ"ע י"ב יעו"ש והרי התם הי' ג"כ ספק שמא תפיל ולא תלד כלום ובע"כ דכיון דרוב יולדות אינם מפילות גם בבהמות כדאיתא בב"ב צ"ג וכל עיקר המתנה הי' רק על א' משתי אלה אם זכר ואם נקבה ודבר זה כבר א"א שישתנה הוי רק גי"מ ולכ"ע י"ב וה"נ בזה דהמתעברת ראשונה יולדת ראשונה לכ"ע י"ב ועיין שעה"מ פ"ה מעירובין ה"א מה שהשיג בזה ע"ד תשו' פני משה אך די"ל לפי המבואר בירושלמי פ"ק דנדה דגם בהמה טהורה יולדת למקוטעין א"כ אף שנתעברה בראשונה ליכא הוכחה אם הב' לא תלד בראשונה דדלמא הב' תלד למקוטעין ועי' תוס' בכורות כ"א שהביאו מהרי"ו וכ' דהש"ס דידן בבכורות שם פליגי בזה תנאי אי בהמה טהורה יולדת למקוטעין והמעיין שם ימצא דלל"ב לכ"ע אינה יולדת למקוטעין ולח"ק פליגי ת"ק ור"ש והלכה כת"ק דאינה יולדת וכן מצאתי בתב"ש סי' ט"ו סק"ה שכ"כ וגם לשיטת ירו' באם שבנ"ד נתעברה חודש א' מקודם ודאי תלד מקודם דפלוגתא דמקוטעין תלוי רק עד חדש א' כמובן ואמנם באם שלא נתעברה עדיין בשעת מכירה הדבר צ"ע ואם אמנם מסתבר כדברי החכם שהביא רו"מ בשמו דבשעה שכורעת לילד כבר נתברר ואני מוסיף די"ל דחל הקנין כשיצא מקצת ראשו קודם שיצא רובו דלא חל עלי' קדושת בכורה עדיין ואף די"ל דתליא בפלוגתא דחולין ס"ט אי כשיצא אח"כ רובו למפרע קדוש או מכאן ולהבא ורמב"ם ורא"ש נחלקו אי הלכה כרבה או כר"ה וגם במכרו לנכרי פליגי שם יעו"ש אבל י"ל דבנ"ד הרי הא דאין ברירה הוי רק מספיקא ולחד צד שצידד התוי"ט פ"ח דפסחים הוי רק חומרא דרבנן א"כ י"ל דהוי ס"ס שמא י"ב ושמא מכאן ולהבא קדוש וחל הקנין בשעה שהתחילה לילד אך י"ל כיון דקנין הת"כ אינו חל עכשיו רק אי הקנין מהני בשעת ת"כ אז מהני וא"כ נשאר רק קנין כסף וא"כ גם אי מכאן ולהבא קדוש הו"ל ספק בכור וגם גוף דברי מק"ח ונה"מ שהביא רו"מ באמת כדבריו מבואר בתשו' רשב"א חלק תו"א סי' פ"ב וגם בתשו' הריב"ש סי' רכ"ח מבואר כן אבל בב"ש אה"ע סימן קמ"א ס"ק ס"א הביא בשם רשב"א גופי' להיפוך וגם בתשו' פ"א חא"ח סי' מה העלה דגם להרשב"א לא חל הקנין באמת למפרע רק מאותה שעה שמתברר יעוש"ה. וא"כ בנ"ד נשאר רק קנין כסף אבל י"ל לפמ"ש הרא"ש פ"ק דפסחים סוסי' ד' דהנפקד משאיל ביתו למפקיד לצורך שמירת ממונו א"כ להסוברים בח"מ סי' קצ"ח דידו וחצרו באי' כאחד ושכירות נקנה בכסף לבד א"כ שוב קונה העכו"ם בשעת כריעה ללידה גם החצר וממילא נקנה גם הפרה ואף דשכירות ל"ק לחומרא כמ"ש המג"א סי' רמ"ו מ"מ י"ל דבזה דגם הא דבדאורייתא א"ב הוי רק מספיקא שוב יש להקל דהוי כעין ס"ס ובפרט דאי נימא דמשעה שכורעת לילד הוברר הספק וחל עכ"פ באותה שעה שוב יש ס"ס דלמא כסף קונה ודלמא הוברר למפרע וקנה בכסף ות"כ

גם יש לצדד לפמ"ש הר"ן בנדרים ר"פ השותפין דהיכי דרוב הדבר מתברר רק המיעוט אינו מתברר קיי"ל דיש ברירה וה"נ בזה י"ל דכיון דלענין גוף הפרה יש ברירה וכמ"ש רו"מ שוב העובר הטפל לגבי פרה ג"כ נקנה וע' ביו"ד סי' רס"ג בש"ך סקע"ה דהעובר טפל לגבי האם וע' בט"ז בשם פרישה אבל זהו רק בעודו במעי אמו וכאן עיקר הברירה מתברר אחר שנולד ועי"ז ממילא מהני גם למפרע ואחר שנולד שוב אין העובר טפל ובפרט לפמש"ל בשם הב"א דגם להרשב"א ל"מ למפרע ואולם מכח טעמי' הראשונים יש להקל ובכ"ז הלב מהסס להקל ואמנם עכ"פ נראה להתיר להטיל בו מום ע"י עכו"ם וכפי הנראה מסתמא כבר היתה פרה מעוברת בעת שמכר וא"כ הוי רק גי"מ וכמש"ל מש"ס דעירובין ומהרי"ט אבל יש לחלק בין נידון מהרי"ט ובין נד"ד דהתם א"א שישתנה מזכר לנקבה ואף דאפשר שתפיל מ"מ מה שאנו מסופקים לענין המתנה אם זכר אם נקבה כבר הוא נעשה וא"א שישתנה אבל כאן אף שנתעברה זאת תחלה אפשר שתפיל ולדה והשני' תלד תחלה אבל מ"מ י"ל לפמ"ש הרמב"ן בפ"ג דגיטין דדבר התלוי בשוא"ת לכ"ע יש ברירה וע' שו"ת שאג"א סי' צ"ג בזה א"כ ה"נ אין לחוש שתפיל עוברה ושפיר יש ברירה ועכ"פ להטיל בו מום ע"י עכו"ם נראה להתיר

סי' קה להרב מ' יעקב קאהל ז"ל אבד"ק בילקאמין

מכתבו קבלתי. וע"ד שאלתו שיש שם ב' פרצות בצד א' לאורך המבוי והם פחותים מעשרה ויש שם מעבר לרבים והביא רו"מ דברי המג"א סי' שס"ה שנסתפק אם יש למבואות דין חצרות גם להקל והנה בגוף הדין באמת דעת מהרי"ט ח"א סי' צ"ד דגם להקל יש להם דין חצר ואף דהמק"ח כ' דא"א להקל נגד כל האחרונים הנה בתשו' ח"ס חלק ששי סי' פ"ב הוכיח דהעיקר כמהרי"ט ע"ש ומהגם דהא קיי"ל דהלכה כדברי המיקל בעירוב ואפי' ביחיד נגד רבים כדאיתא בעירובין מ"ו וע' דג"מ סי' שצ"ד ואף שדעת הג"א פ"ד דעירובין סי' ט' דדוקא בתנאי ולא באמוראי הנה דעת תוס' ומרדכי שם אינו כן וע' בהגמ"י פט"ז משבת בזה ובאמת שמבואר שם דעירוב ואבל שוין וגם באבל דעת בה"ג שהובא בתוס' ורא"ש כתובות ד' דדוקא בתנאי ולא באמוראי ואמנם בפוסקים קיי"ל דהלכה כהמיקל וכמ"ש הב"י ביו"ד סי' שצ"ו וגם בעירוב מבואר בתשו' תשב"ץ ח"ד סימן ל"ח ותשו' אבקת רוכל סי' י"ז דהלכה כהמיקל בפוסקים