מהרש"ם חלק ד קכ

הדבר תלוי במחלוקת הראשונים ובחמץ שעבר טה"פ דרבנן נוכל להקל ועיין בשו"ת ב"א חא"ח סי' מ"א שהעלה דגם בנולד הספק ביו"ט לא דמי להא דנולד הספק בשל תורה ונתגלגל לדרבנן יעו"ש טעמו ואף דקיי"ל י"ש לעכו"ם לחומרא אבל יעוין במש"ז סימן תס"ח סק"ב דבשאר איסורים בדרבנן ל"ש איסור שבות דאמירה לעכו"ם ולשיטת הראב"ן וש"פ דוקא בריבית ישל"ע לחומרא ולא בשאר איסורים ועיין בישוע"י אה"ע סוס"י ה' בשם הג' מהר"ס אבד"ק סאטינב ז"ל וא"כ שפיר נוכל להקל

והנה בד' המח"א הנ"ל י"ל לפי המבואר בב"ק צ' בעבד של שותפין דא"י בראשי איברי' דבעי' עבדו המיוחד לו א"כ י"ל דבכה"ג בפועל של שותפין לא דידו כיד רבו אבל לפמ"ש התוס' שם אין ראיה כלל אף די"ל דחצרם קונה להם ולשיטת הסוברים דבעכו"ם ל"מ קנין חצר י"ל דכיון דהחמץ של שותפות ואדעתא דשותפות קנו כיון דגבי עכו"ם ל"מ קנין החצר ה"נ לגבי שותפים ישראל ואף דלא דמי להא דב"מ ח' חרש ופקח שהגביהו כו' מ"מ י"ל כן ואף דהר"ן פ"ב דקידושין ובמהרי"ט ח"ב ח"מ סי' נ"ב כ' דהמוכר לב' לוקחים גם כשלוקח א' לא קנה מ"מ השני קנה דדעת מוכר להקנות למי שיוכל לקנות היינו היכי דתליא בדעת מקנה אבל כאן המוכר מקנה בכסף וכדומה להנו"נ בזה רק דנימא דחצר קונה שלמ"ד א"כ י"ל דכיון דהוי של שותפות אינו קונה לזה כיון שא"ק להב' וגם לפמ"ש בקצה"ח סי' ר"ס לחלוק על הרא"ש והוכיח מתשו' מהר"מ ב"ב דחצר השותפין א"ק מציאה להם א"כ ה"נ בזה ועוד דלשיטת כמ"פ מעכו"ם לעכו"ם י"ש א"כ קנה הנו"נ עבור השותפים עכו"ם ולא עבור שותפים ישראל אבל בזה יש לפקפק אבל באמת העיקר דגם מעכו"ם לעכו"ם א"ש ועמ"ש בחיבורי סימן קפ"ח בזה ואח"כ מצאתי בשו"ת בש"ר סי' רכ"ד וגם בב"מ יו"ד קס"ט סי"א בשם הרא"ש מלינעל ובתשו' פ"י ח"ב א"ח סי' ה' ומהר"י מברונא סי' רמ"ד שפסקו כולם דגם מעכו"ם לעכו"ם אין שליחות ולכן נלענ"ד להתיר הכל

סימן קה להרב מ' מרדכי זיידמאנן ני' ראב"ד ומו"צ דק' אוזיראן

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר הצוואה שעשה ר"ג שהניח ש' ר"כ על עולמית והסך הנ"ל יהי' ביד בנו ר"ש והוא יתן עיסקא על אופן שיחלק בכל שנה על היא"צ שלשים ר"כ לעניי אוזיראן ועפ"י פס"ד מהגאבד ק סקאלי ז"ל נגמר כן שישליש טראטע ע"ז לבטחון ושיתן בכל שנה הריוח ליד המו"צ דק' אוזיראן והוא יחלקם לעניי העיר וזה כמה שנים התנהג כן וחילק מחצה לעניי' קרובי המת ומחצה לשאר עניים וכעת הענו נכדי הר"ג הנ"ל ונשארו יתומים ורוצה ר"ש לשנות וליתן להם הריוח והם דרים רחוק ב' פרסה מאוזיראן ולע"ע בשנה זו נתפשר עמו רו"מ שיתן להם מחצה ומחצה לעניי העיר שאינם קרוביו ועתה שאל אם יפה עשה ואם מותר לשנות מכאן והלאה וליתן להם והנה במה שנהג ליתן מחצה לעניי' קרוביו ומחצה לשאר עניים מפני שכן המנהג שם באמת כן הוא עפ"י שורת הדין שכן מבואר בשו"ת גן המלך סי' ע' דהנודר ליתן לעניי העיר ויש שם קרוביו יתן מחצה לקרוביו ומחצה לשאר עניים ע"ש ואני מצאתי בא"ז הגדול ה' צדקה סי' כ"ב שחקר ג"כ בזה והביא מפלוגתא שהובא בר"ש פ"ח דפאה מ"ו דלחד מ"ד נותן להם מחצה ולחד מ"ד ב' שלישים וכ' דהיינו דוקא אם אמר בפירוש שיתנו לעניי העיר אבל אם נדר סתם צדקה מסתמא ע"ד תורה נדר וינתן הכל לקרוביו דענייך קודמים ע"ש וכ"ה בהגמ"ר פ"א דב"ב אות תרנ"ט והובא בב"י סי' רנ"א ומזה מבואר דענייך קודמי' היינו קודם לגמרי ודלא כמ"ש בשו"ת גבעת פנחס סוסי' ס"ד בפשי' דצריך רק ליתן לו יותר ביתר שאת אבל אינו קודם לגמרי ע"ש

ובאמת דבש"ס דכתובות צ' ע"א מבואר מאי קודמת לגמרי קתני כדקתני בן קודם לבת אבל י"ל דתלי' בב' לישני שם וגם לל"ק י"ל דלאו כללא הוא שיהי' רק לגמרי ועי' תוס' שם דף ק"ו ע"ב ד"ה כדאמר רבא דמוכח דסתם קדימה משמעותו שיהי' גם להם אחרון וצ"ל דהכל לפי הענין וע' ריטב"א קידושין כ"ז ב' בהא דקדמה שכיבת בועל לבעל דאין הכונה שיהי' שכיבת בועל אח"כ דא"כ ליכא ונקה האיש מעון אלא קדמה לגמרי משמע וכדכתיב מי הקדימני ואשלם וכהא דחולין ח' חידודה קודם לליבונה שאין מתלבן כלל ע"ש ועי' תשו' שב"י ח"ג סי' פ"ד שלא הביא ג"כ מכל הנ"ל ועי' ח"ס יו"ד סי' רל"א וסוף סי' רל"ד ועכ"פ בנ"ד יפה עשה רו"מ שכן מבואר בא"ז ומי יבא אחריו. ובאמת י"ל דכיון דתלי לח בפלוגתא אי מחצה או ב' שלישים א"כ כיון דשניהם אין מוחזקים י יחלוקו המותר מן מחצה עד ב' שלישי' וכמ"ש בח"מ סוסי' קל"ט אבל הרמב"ם פסק דמציל מחצה וה"נ בזה וכ"מ בר"ש דהעיקר כמ"ד מחצה

ואמנם בדין אם מותר לשנות כבר הארכתי בענין זה בחיבורי סוסי' רי"ב בהתשו' שם והבאתי מהמרדכי דב"ב דלשי' כמ"פ מהני אומדנא גם במה שיענו קרובי' אח"כ אלא שהגדולים חלקו ע"ז דמסתמא אין רצונו להיות נידון עד שיענו קרוביו ועפ"ז העליתי דהיכי דנדר רק לחלק הריוח בכל שנה והקרן קיימת בזה שוב כ"ע מודו דמהני אומדנא גם למה שיענו אח"כ דבזה ל"ש טעם הגדולים הנ"ל ואף דהיכי דנתן ליד גבאי ל"ש אומדנא הנה מלבד מה שהבאתי שם ממהרי"ט ומח"א בדין עניים שאינם מבוררים ורק שפקפקתי שם דכיון דאין נ"מ להמוחזק דבין כך ובין כך לא יהי' שלו א"כ ל"ש לומר בזה ספק ממונא לקולא וכמ"ש התוס' בב"ב פ"א ובב"ק ק"ג וש"ך חו"מ סי' צ"א סקי"ב וצ"ב סקי"ד וא"כ שוב נימא דלהחמיר דאורייתא יש ברירה יעו"ש אך דבאמת כיון דלא נוכל לומר שקנו הקרן ממש כיון דמונח לעולם רק די"ל דהוי כדקל לפירותיו וכמ"ש רו"מ ובזה תליא בפלוגתא שהובא בקצה"ח סי' ר"ט בד' מהר"ם אלשי"ך אי מעות לריוח דמי לדקל לפירותיו וע' במל"מ פכ"ג ממכירה בשם תשו' תורת חיים למהרח"ש בזה ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' קע"ז שהביא בשם מהר"י בירב שפסק דהו"ל דשלב"ל וגם בנתן המעות ליד שליש לא מהני והרדב"ז חולק דהיכי דנתן ליד שליש הו"ל כדקל לפירותיו אבל אם הוא ביד לוה א"י להקנותו דהו"ל דשאב"ר ע"ש ולע"ד בנ"ד שהי' בעין אף שנתנו בעיסקא י"ל דזכו בו העניים שהיו אז בעולם וגם בהי' המעות בעיסקא ביד אחר מוכח בתוס' ב"ק ע' דיוכל להקנותו לאחר דהו"ל כדבר שברשותו וע' בנימוק"י שם ג"כ בזה ועי' תומי' סי' ס"ז בדין שמיטה בזה בשם רדב"ז ובאמת שיש סתירה ברדב"ז בזה ויש לי בזה כמה הערות מדוכתין סגיאין ואכ"מ. ואמנם באמת מבואר במהרי"ק שורש ה' והובא בקצרה בב"י יו"ד סי' רנ"ו דהיכי דנתן ליד גבאי שיהי' הקרן קיים ורק הריוח יתחלק יוכל הגבאי לשנותו לדבר מצוה דלא זכו בו העניים יעו"ש וגם מבואר במהרי"ט ח"א סי' ס"ג דאם נתנו ליד בנו ויורשו הו"ל כלא נתן ליד גבאי כלל והוי כמו ביד הנודר עצמו דבמקומו הוא יעוש"ה וע' בתשו' מהרשד"ם חא"ח סי' ל"ו באמצע התשו' בזה היטב וא"כ כיון דלא נתן ליד גבאי הרי כבר הוכחתי מהמרדכי דבכה"ג שציוה רק ליתן הריוח בכל שנה והקרן קיים מהני אומדנא גם לעניים שיענו אח"כ וא"כ ה"נ בנ"ד וע' מהרי"ע שם שכ' דגם משום מלקד"ה ליכא בזה דהעיקר לקיים כוונתו ודעתו במה דאמדי' דהוי ניחא לי' יעו"ש בכל התשו' ולכן נלע"ד דבנ"ד יוכל לשנות לצורך גידול היתומים עניים נכדי המת ובאופן שיהי' גם בהשגחת רו"מ אחרי שכן נפסק מהג' מסקאלי ז"ל ושיסכים גם רו"מ לזה ומ"ש רו"מ דא"צ לישבע שלא הרויח דא"ב רק טה"נ במח"כ לא דק דזהו אם רוצים ממנו רק הטוה"נ אבל כאן ממון גמור תובעים ממנו העניים ותליא בהא דח"מ סי' צ"ה וסי' ש"א אי נשבעי' על ממון עניים שא"ל תובעים ובכה"ג די"ל דהריוח ת"י י"ל דלכ"ע נשבעי' וע' בט"ו ח"מ סי' פ"ח ס"ג בשם תשו' הרא"ש ודו"ק גם מ"ש רו"מ דאם יש ספק איך נכתב הצוואה ס' ממונא לקולא כבר כתבתי דבכה"ג דב"כ וב"כ אינו שלו והספק רק בין עניים אלו לאחרים ל"ש בזה ס"מ לקולא ואמנם לדינא כבר כתבתי הנלע"ד. ויאבה לעיין הימה בזה ואם גם רו"מ יסכים לזה כן יקום. שוב ראיתי בס' תוי"ר לרו"מ סי' רי"ב בשם ת' ד"ש סי' ס"ו בדין א' שהקדיש שיהי' הריוח מתחלק