מהרש"ם חלק ד קיט

וא"כ שפיר איכא ס"ס ואף דלשיטת רוב פוסקים גם בזה"ז איכא טומאה של תורה הרי לעומת זה רוב פוסקים ס"ל דעכו"ם אין מטמאים באוהל ושוב הוי ס"ס גמור וכמ"ש כה"ג בתשו' מהרי"ק שורש קע"א להדיא דאף דספק א' רגיל לאיסור אם ספק ב' רגיל טפי להיתר שוב מצטרפין לס"ס יעו"ש וה"נ בזה ובפרט די"ל דשמא אין כאן עצמות ממת א' כשיעור רובע או חצי הקב (וכמ"ש בח"א סי' מ"ד לבאר פרטי דינים אלו) ובפרט דבנ"ד כפי שכתב רו"מ היו הרבה עצמות ניכרים שהם של בהמה ואף דמבואר ברמב"ם פ"י מטו"מ ה"ד דחזקת עצמות המכוסים שהם של אדם מ"מ ודאי דאם יש היכר שהם של בהמה אין חשש ובפחות מג' ל"ה שכונת קברות והיכי דיש ספק אם יש כאן טומאה כלל דמי קצת למ"ש הראב"ד פ"כ מאה"ט דגם בספק טומאה ברה"י טהור ובפרט שכבר כתבתי דבנ"ד הוי כרה"ר אך די"ל דבלילה כשהיא נעולה דינה כרה"י וכמ"ש הר"ש סופ"ו דטהרות בשם תוספתא גבי בסילקי. אך דמ"מ הרי לשיטת רמב"ם כל ס"ט ברה"י רק מדרבנן טמא וגם לשיטת תוס' דהוי מה"ת מ"מ בס"ס ברה"י מבואר במבי"ע בקרית ספר דהוי רק מדרבנן ועיין נדה ל"ג דבס"ס ברה"י אין שורפין (וע' במרה"פ פ"ח דתרומות) ועתוס' ב"ב נ"ה ובזה א"ש דברי ירושלמי פ"ג דתרומות ה"א דמבואר שם כאן איכא ב' ספיקות והוא תמוה דברה"י גם ס"ס טמא ולפמ"ש ניחא ע"ש ותבין וא"כ שוב יש לצרף סברת שב"י הנ"ל וא"כ מכל הלין טעמי נ"ל להקל בנ"ד וע' בסמ"ח מ' שנסתפק אי לגבי איסור טומאות כהני' תלי' בדין רה"י ורה"ר אבל מכל אחרונים מוכח להיפוך ובפרט מתשו' פמ"א הנ"ל אבל גם לדבריו בנ"ד יש להקל ומ"מ אם אפשר לחפור במשך מקום ההוא בערך א' אמה וחצי עומק נכון הדבר שלא יהי' במקום קדוש חשש טומאה וכמ"ש בתשו' חו"מ ואמנם אם הוא דבר קשה בהוצאה רבה ואפס כסף ויתבטל עי"ז ח"ו התפלה במקום הקדוש יש להקל וכמ"ש

סימן קד ב"ה להרב המופלג מוה' ניסן לאנגענאהר ני' מנאדווארנא. מכתבו הגיעני וע"ד השאלה מכח הברייאהויז דקהלתכם שהוא שייך להבאדין קרעדיטאנשטאלט שבעיר ווינא ויש בו שותפות ישראל ועכו"ם והמתעסק בזה הוא עכו"ם והוא נו"נ בזה כדי דעתו ולא נודע מזה עד אחה"פ ויש כמה מאות עמיר שכר ומאלצין וכדומה ועתה נולד ספק אם מותר מחשש חמץ שעעה"פ דהשותפים היהודים אם כי ישראל המה אבל בוודאי לא מכרו החמץ כי חשודים המה כמומרים ממש והנה רו"מ צידד דאם יש רוב עכו"ם ומיעוט ישראל בטל של ישראל ברוב וכדבריו מצאתי בס' חסד משה סימן תמ"ח ועיין שו"ת ארי' דבע"י א"ח סי' ו' באורך בזה ולכאורה עלה בלבי דהא בלא נודע האיסור ל"מ ביטול לשיטת הש"ך סוס"י ק"ט מה"ת ולהמנ"י עכ"פ מדרבנן ולפמ"ש הל"ש בחי' דינים סל"ד ידיעת אחר לא מעלה ולא מוריד רק ידיעת הבעלים דוקא בעינן ע"ש וא"כ בנ"ד הרי לא נודע להבעלים אם יש כאן חמץ שלא נמכר כיון שהם אינם נו"נ בהעסק כלל וא"כ ל"מ ביטול ברוב כלל ואולם נראה לפי המבואר בש"ס דב"מ כ"ב ע"ב גבי יאוש שלמ"ד דכיון דעבידי דנתרי מיחשב יאוש מדעת ועתו"ס ב"ק ס"ח ע"ב ד"ה הוא דאמר כצנועין דאע"ג דלא ידעו דלקטי מיחשב יאוש מדעת ע"ש וה"נ בזה כיון דדרכן בכך שיהי' חמץ אחה"פ הוי כנודע ועוד דבאמת נעלם מהל"ש דברי הירושלמי פ"ב דערלה הובא בר"ש שם מ"ג דבעי ידיעת חבירו מהו שיתיר והוי בעיא דלא איפשטא וא"כ הרי בדרבנן קיי"ל להקל וה"נ גבי חמץ שעעה"פ גם יש לדין מהא דממונא לא בטיל אבל מבואר בביצה ל"ח דמ"מ איסור שבו בטל ועתו"ס מעילה כ"א וש"ש ש"ו פ"ד ובעט"ח בחי' סוף סוכה לחולין קל"ד באורך בזה ועיין בפמ"ג יו"ד סימן ק"ט וע' שם ארי' חא"ח סימן ט"ז ג"כ בנידון רוב חמץ של עכו"ם ומיעוט ישראל די"ל ממונא לא בטל דכל איסור חמץ תלוי אי שלו ול"ד לתחומין ודחה דחמץ אב"ר רק דעשאו ברשותו והוי רק איסור ולא ממון ודו"ק גם יש לדין עפ"י מה שהערותי בתשו' דגבי מי שחשוד באיסורים ל"מ ביטול כלל אבל לשיטת רוב פוסקים דגם היתר בטל באיסור א"כ ה"נ בזה וגם מהא דנולד האיסור בתערובות יש לדין בזה אבל לפמ"ש הכר"ו ונו"ב מ"ת דהיכי דההיתר היה מקודם בעין והאיסור ל"ה בעין שפיר בטל וה"נ בנ"ד הרי קודם הפסח הי' הכל היתר ובפרט לפמ"ש בתשו' (ח"ג סי' כ"ה) בביאור סברת מרדכי בנ"ד ל"ש כלל סברתו

והנה במש"ל דלא נודע האיסור לבעלי' לכאורה י"ל דידיעת פועל מהני כמו בעלי' דהא הפועל הוי כשומר וכבעלים דמי וכדמוכח ביו"ד סימן קכ"ג וע' פ"ז דפרה מ"ב ותוי"ט בשם הראב"ד וע"ש ברע"ב משנה ט' ג"כ בזה [וע' בפ"ה דפאה מ"ז שכחוהו בע"ב ולא שכחוהו פועלים ע"ש בשם הירושלמי ויש לישב] אך דבאמת בנ"ד הרי השומר עכו"ם וידיעתו לא מעלה ולא מוריד כיון דאצלו אין נ"מ בין איסור להיתר וכה"ג כ' בקצה"ח סימן רצ"ב סק"ב בטעמא דלקח עכו"ם מן הקבוע דהוי כפירש שלא בפנינו משום דלהעכו"ם אין נ"מ כלל ועיין במג"א סי' תל"ט סק"ג דהיכי דאין נ"מ בדבר הו"ל כלא נודע ע"ש וה"נ בזה אבל גם אי נימא דאיכא רובא ובטל ברוב אכתי מה יענה להשכר שהיה בפסח דלח בלח ל"מ ביטול ברוב בלא הולכת הנאה ליה"מ רק דאם מכר הנו"נ איזו שכר י"ל דתולין שהאיסור נפל אבל מלבד דזה דוקא בנאבד מן העולם לגמרי וגם הרי בלח בלח יש בילה וא"א לתלות שהאיסור לבד נפל רק די"ל דבדרבנן יש ברירה שמתחלה הי' זה של הישראל ועיין בשו"ת ב"א חא"ח סימן מ"ה מ"ש מהא דהי' אחריות על ישראל יעו"ש באורך וגם אם יש ספק אם רוב עכו"ם או ישראל הרי הוי ספק חמץ שעעה"פ ולשיטת הח"י סימן תמ"ט מותר גם באכילה וגם לשיטת הב"ח ומג"א י"ל דמסתמא רוב עכו"ם דבזמנינו אין מצוי שיהי' רוב ישראל וכמ"ש הסמ"ע בחו"מ סוס"י רל"א וא"כ תולין ברובא ואמנם לענ"ד יש לדין ולהתיר הכל גם בלא הני טעמי דהנה הב"ח סימן תל"ג חידש דחצר המשותף לכמה ב"א הוי כהפקר והובא במג"א שם ואולם הט"ז סוס"י תמ"ה השיג עליו והנה המהריטב"א בקה"י תוד"ר סימן קל"ע באמצע דבריו שם העיר די"ל דשותפים בחמץ ליכא כלל לאו דב"י כיון דכתי' לך והביא מחולין קל"ה דבציצית אי לאו דכתוב בגדיכם הוי פטור בשותפות משום דכתיב כסותך ומתוס' סוכה כ"ז (ואני מוסיף מבכורות נ"ו ע"ב יהי' לך ולא של שותפות) ואף דכתיב תשביתו י"ל דהיינו לעבור בעשה אבל לאו דב"י ליכא בזה והאריך לפלפל בזה ומסיק דלרבנן דר"א דוקא בשותפות ישראל ועכו"ם אימעוט מלך אבל שותפות ישראל לא אימעוט ולשיטת הרשב"א גם שותפות ישראל אימעוט והביא שם דברי הח"י סי' תמ"ח ודחה דבריו והעלה דמקרא דלא ימצא שאור בבתיכם ליכא למילף כלל דהתם אין החמץ של שותפות רק הבית וגם לפמ"ש שם מדברי רש"ל ליישב דעת הח"י עכ"פ י"ל דאיכא רק עשה דתשביתו ולא לאו דב"י (ובמ"ש שם בדברי המרדכי יעיין בברכ"י יו"ד סי' רפ"ו במ"ש בזה ובד' הט"ז וש"ך שם) יעו"ש היטב והנה השאג"א סי' ע"ט העלה דהיכי דעובר רק בעשה בתשביתו מותר לאחה"פ דבזה לא קניס ר"ש ואף דהפמ"ג בפתיחה ובמש"ז סוס"י ת"מ הביא בשם שו"ת פ"י להיפוך כבר השיג עליו בשו"ת נט"ש סי' ז' והביא גם דברי הנו"ב וגם הוא הסכים להקל וא"כ ה"נ בנ"ד יש להתיר מה"ט כיון דהוי שותפות ישראל ועכו"ם אבל יל"ע דהא בתרומה קיי"ל דשותפות עכו"ם חייב וברש"י חולין קל"ה ע"ב דכמאן דפליגי דמיא וע"ש בתוס וה"נ בחמץ וד' מהריטב"א צ"ע ועיין ריטב"א סוכה ל"ה ד"ה בשלמא עיסה כו' ודוק ואמנם מ"ש רו"מ דבעלי המעות לא קנו כלל החמץ כיון דהנו"נ בהעסק הוא עכו"ם וא"ש לעכו"ם והביא משו"ת שו"מ ח"ב סימן ק"י שפסק דגם בפועל א"ש ודלא כהמח"א הנה גם המהריטב"א על הרמב"ן ה' בכורות לדף ל"ו האריך לדחות ד' המח"א וגם בשו"ת ספ"י סי' רל"א אך דלפמ"ש בנה"מ סי' קפ"ב דאם נתן כסף לעכו"ם קנה המשלח דכסף שלו קונה עבורו והעכו"ם מעשי קוף עביד וה"נ בזה אבל אני בחיבורי סימן קפ"ח הבאתי ראיות להיפוך ועכ"פ