מהרש"ם חלק ד יא

יש חילוק בזה והאריך ליישב דהוי כעין חב לאחריני ע"ש באורך ומבואר דבעינן דוקא שיהי' חל"א והיכי דלא חל"א כלל נאמנים אבל טעם הדבר מבואר בב"מ רסי' קס"ו דכיון דהבא עלי' אחר יבום חייב מיתה הוי שפיר חל"א ע"ש וע' בסמ"ח מצוה תקצ"ט שהעלה דביבום לכ"ע מהני אם עדים רואים מבחוץ גם אם הם אינם יודעים ע"ש טעמו אבל בחליצה דליכא חוב לאחריני ודאי דמה"ת לא בעי עדים כלל רק לעיני הזקנים מגזיה"כ אלא דכיון דחלוצה אסורה לכהן מדרבנן שפיר י"ל דהוי חל"א עי"ז ובעינן עדים אבל כיון דהב"ד ראו וליכא חל"א גם בזה אם כן פשיטא דסגי גם בלא עדים וכמ"ש בתשובתי ומ"ש הב"ש דביבום בעי עדים כמו בחליצה נראה כונתו משום דבחליצה הרי בעינן לעיני הזקנים והן הן עדיו והא דיבמות ק"ה ונימוק"י דמדמה לה לדשב"ע היינו היכי דחל"א כגון שיש עוד אח וכדומה או משום דחב לכהן דמדרבנן הא חלוצה אסורה והוי חל"א אך בעיקר דין יבום שהאריכו האחרונים הנה מצאתי בתשו' הרשב"א חלק ד' סי' שכ"ח שנשאל מהא דיבמות נ"ח כמו שהקשה הנו"ב מ"ת סי' קמ"ח ושאר אחרונים ותי' דיבום לא בעי עדים כלל ואפי' בינו לבינה סגי וע"ש בהגהות הרב מקוטנא נ"י. ומ"ש מדי הפת"ש בשם ס' מהר"ם דקודם יום החליצה הוי כשלא בשעת מעשה הנה כבר הבאתי בתשו' בשם מהרי"ק דבכה"ג מיקרי בשעת מעשה כיון דכבר זקוקה לו ומכוין לשם היתר וכפי הנראה כיון דהעיקר לדינא דלא כהריב"ש סמך מהר"ם לחומרא בעלמא לחשוב יום שלפניו כשלא בשעת מעשה

ומ"ש רו"מ מדברי הב"ש סי' קמ"א סקי"ט דאם נשאת לא תצא כמו בהכרת החלוץ דמשמע דגם שם דוקא דיעבד אין מזה ראי' כלל דהכונה כמו בהכרת החלוץ דמהני מפי קרוב אפי' לכתחילה כן ה"נ גבי שליח הגט נהי דחמיר טפי מהטעמים שכ' הפוסקים מ"מ עכ"פ בדיעבד לא תצא והמעיין בט"ז שם שממנו מקור ד' הב"ש ימצא כדברי וגם אם אין כונת הב"ש כן הלא כבר הבאתי בתשו' ד' כמה ראשונים ואחרונים שפסקו ג"כ לכתחילה דלא כהריב"ש וגם בתשו' רח"כ סימן נ"ט פסק כן אם כן אין להחמיר יותר. ומ"ש דכיון דנודע להאשה שרו"מ מערער לא הי' לה להינשא ועיין בד"מ אה"ע סימן יו"ד בשם תשו' הרא"ש דמוכח דדוקא אם הרב גדול העיר אסר גם אם אחרים התירו הוי כמזיד ומוכח דאם אינו בכה"ג גם אם חכם א' ערער אם סמכה על החכם שהתיר דינה כשוגג ובפרט שרו"מ לא אסר ג"כ בהחלט רק שהיה לו חשש ומה להאשה העלובה לחוש אחרי כי הדיין אשר חלץ לה התיר בפשיטות

ומ"ש בדין היפוך המנעל הנה מ"ש דהמנעל הי' מזמן התורה כן תמהני דהגם שהי' כן אבל מאן יימר דבשינוי מועט יופסל מצורתו במה שלא נמצא ולדבריו איך מכשיר ר"ע ור"מ מנעל של עץ לחליצה וגם לדידן אם היה של עץ ומחופה עור או שבגד פשתן תפור מבפנים ועוד כמה דינים המבוארים בפוסקים דיש לעשות לכתחילה באופן הראוי ואפ"ה לא מעכבי בדיעבד משום דמ"מ מיקרי נעל וה"נ בזה כיון דבאתרי' דר"י היו נעלים בצד בשר לחוץ הוי בכלל נעל רק היכי דמחוסר מעשה אומן לצחצחו הוי בכלל מחוסר מעשה שאין דרך ללובשו כלל ול"ה בכלל נעל כדמוכח מרש"י ביצה שם דתליא במעשה אומן אבל במחוסר קליפת מרשים קטנים שביד כל אדם לצחצחו אינו בכלל מחוסר מעשה והוי בכלל נעל וכה"ג כתב התוספות בחולין כ"ה ע"א ד"ה להטיח במונס שהקשו בהא דקחשיב גולמי כלי עץ דטמאין כל שעתיד לשוף לשבץ לגרר וכו' והקשו התוס' מהא דסנהדרין כ' מאימתי מקבלין טומאה העריס והמטה משישיפם ותי' דשיפה דהתם היינו להסיר הקסמים הגדולים שמזיקין לישב עלי' אבל שפיי' דהכא אינה אלא לנוי בעלמא להחליקו ולצחצחו ע"ש וכה"ג קיי"ל באה"ע סימן קכ"ד ס"ג לענין מחוסר קציצה בנייר ומצינו בש"ס דשבת פ"ג ע"ב דכל שהדיוט יכול להחזירה לא תיבעי לך דכמאן דמחברה דמי וכו' וע' רשב"א שם ק"ב בשם הרמב"ן לענין בנין וסתירה בכלים כה"ג ועוד בכמה דוכתי ובפרט בסנהדרין ס"ח ע"א מנעל שע"ג אימוס מהו ופירש"י דחכמים מטמאים הואיל ואינו מחוסר מלאכה הצריכה אומן וכו' וקמ"ל כחכמים וררפכ"ו דכלים ופי' הר"מ שם ותבין ושם בתויו"ט ח"ד והא דאיתא בתוספתא דכלים ב"מ פ"ו ורמב"ם פ"ד מכלים ה"א דהסנדל משיקמיע והמנעל משיגוב על האימוס ואם עתיד לכרכם ולשרטט עד שיכרכם וישרטט היינו במחוסר מעשה אומן וא"כ ה"נ בנ"ד ובפרט שכבר הבאתי בתשו' דברי הרשב"א בשבת ס"ו דלענין חליצה קיל מטומאה וכל שראוי ללבשו קצת כשר לגבי חליצה אם כן אין ראיה גם מהש"ס דביצה כלל. ובכ"ז כפי שכ' רו"מ דהמנעל היה מלא קליפות ומרטים מצד חוץ ירא אנכי להקל למעשה ובפרט במקום שיש לכם רב מרא דאתרא ומאתו תצא הוראה בזה ויוכל להציע דברי לפניו

סימון עוד להרב הנ"ל

ומה ששאל בדין הגט שחתם בו ע"א מהחתומים ששמו מלידה שמחה זימל וכן עולה לתורה ונקרא בפ"כ זימל וכן חותם בתנאים לאגרות שלומים ובהגט חתם א"ע שמחה לבד והנה רו"מ הביא מסי' קכ"ט בב"ש סקכ"ד וט"ג ליקוטי שמות סק"א וסק"ג ושם סט"ו וסכ"ע להוכיח דבכה"ג אם כ' רק שם א' הוי שינוי השם אך דלשי' הב"ש סימן ק"ל סק"ב בשינה שם העד נחלק עם הרש"ך ובסק"א בדין שינוי גמור חוכך ג"כ והביא ד' הב"מ ורב"פ בהגהותיו לתו"ג אך שצידד עפ"ד הפ"ת בקונ' השמות בהגהות על הט"ג דזימל הוא כינוי של שמחה א"כ י"ל דא"צ לכתבו כלל אבל בט"ג כ' דזימל הוא כינוי לשמעןן והביא עוד מהט"ג בליקוטי שמות סקל"ד בשם הח"ס גבי שם אליעזר ליפא והאריך בזה

והנה בגוף הדבר דפשיטא לי' דאם יש לו ב' שמות וחתם באחד הוי שינוי השם אמנם לפענ"ד מדברי הב"ש אין ראיה כלל דודאי אם נקרא בב' שמות יחד ראובן שמעון והוא כתב ראובן דמיתקרי שמעון הוי שפיר שינוי שהרי כתב בפירוש דאינו נקרא בשניהם יחד רק בזה בפ"ע ובזה בפ"ע אבל היכא דנקרא בשני שמות והוא כ' בסתם רק שם א' הוי רק כלא כתב שמו בשלימות והרי בעד אם כ' רק בן פ' עד כשר ובודאי גם בלא נשאת עדיין רק שכבר ניתן הגט כשר וכמ"ש בתשו' נט"ש סי' צ"ג להדיא דגבי כ' בן פ' עד אם ניתן הגט כשר וא"צ לגרש שנית גם היכי דאפשר ע"ש באורך. ובפרט היכי דכבר עברו כמה ימים אחר הגט לכ"ע הוי כדיעבד כמ"ש החמ"ח סי' קכ"ו ס"ק כ"ד בשם תה"ד משום דהוי זלותא דב"ד וכ"ה בתשו' שארית יוסף סי' ל"ו

והן אמת דבתשו' ב"א חאה"ע סימן פ"ו מבואר דס"ל בפשיטות דאם יש לו ב' שמות וכ' רק שם א' הוי בכלל שינוי השם אבל אני מצאתי בתשו' ראנ"ח סימן י"א שהאריך בדין כ' שם האב והיה כהן ולא כתב הכהן, וצידד די"ל דהוי שינוי ותליא אי פוסל שינוי בדבר שא"צ לכתבו והאריך בד' תה"ד שיש סתירה בדבריו בזה וסיים וז"ל אבל עיקרא דדינא פירכא דחסרון שם הכהן ל"ה שינוי אלא כמו שהי"ל ב' שמות במקום א' ולא כ' רק שם א' דכשר כפי הנראה מתוס' פ' השולח גבי והוא דאיתחזק בתרי שמאי ואע"ג דהפוסל בחסרון כתיבת הכהן צ"ל לדעתו דגרע מהי"ל ב' שמות ולא כ' אלא א' מהם דהב' שמות חלוקים זמ"ז וכל א' נדרש לעצמו ויש שקורא אותו בשם א' לבד ויש שקוראו בשם ב' אבל אין קורא בב' השמות יחד אבל כינוי הכהן הוא כמו ששמו כפול משני שמות ואינו נקרא כלל בשם א' בלתי שם האחר ובכה"ג בכתב שם א' לבד ל"מ דהוי ככתב חצי השם בלבד מ"מ י"ל דבדבר שא"צ לכתוב כמו אבי המתגרשת ל"ה שינוי ממש ואפשר דיש להקל בכה"ג עכת"ד וע' בתשו' נט"ש סי' ע"ב באמצע התשו' שהעתיק בשם ראנ"ח בפשי' דבכה"ג ל"ה שינוי רק כאלו לא כתבו ע"ש וע' שו"ת חא"ש סי' כ"ה שלא ראה רק בנט"ש ולא בראנ"ח עצמו ולכאורה יש ראי' מדברי הרמ"א סוסי' קכ"ח בשם מהרי"ק דנהר שיש ב' שמות עליו כותבים שניהם ואם יש ספק בדבר כותבים רק א' דתמיד יש לכנוס יותר לספק חסרון מלספק שינוי הרי דחסרון שם א' ל"ה בכלל שינוי אבל המעיין במהרי"ק שרש ק"ו ימצא דעייר