מהרש"ם חלק ד קיח

לא צמצם והוי פחות ממעל"ע אך לפמ"ש התוס' עירובין ד' וחולין כ"ח בשם ר"ש וכו' ע"ש וה"נ לגבי הבהמה יש ב' צדדים שמא פחות ממעל"ע ושמא מעל"ע בצמצום אבל לגבי הריאה יש ס"ס לאיסורא שמא מעל"ע בצמצום ושמא יותר ממעל"ע ונכונים ד' התב"ש עכ"ד והנה בגוף הדין נ"ל סמוכין להקל במעל"ע מצומצם גם לכתחלה ודלא כהב"א מתשו' הרא"ש שהובא בב"י יו"ד קל"ה וש"ך ס"ק כ"ח דנהי דא"א לצמצם לא נתנה תורה למה"ש ואף דהש"ך שם תמה היינו משום דס"ל דיותר ממעל"ע נמי שרי אבל עכ"פ מד' הרא"ש מוכח כמ"ש ואין חשש כלל וגם בגוף דין אי ביד"א אפשר לצמצם ע' שפ"ד סי' כ"ג סקי"א מכמ"ד וע' בטא"ח סי' תרמ"ח שנחלק בזה הראב"ד ור' יחיאל וע' בכ"מ מטו"מ ה"ד שכ' בפשי' בשי' רמב"ם דא"א לצמצם וע' בב"ש אה"ע סי' קע"ה סק"ד וסק"ה שכ' ג"כ כן וע' בלח"מ רפ"ד מבכורות וע' בא"ז ח"ב סי' כ"ד שפסק דגם ביד"ש אפשר לצמצם ועכ"פ כבר נתבאר מתשו' הרא"ש דהיכי דשיערו חז"ל במעל"ע מעיקרא הכי ניתקן שלא בצימצום דלא ניתנה תורה למה"ש ולכ"ע אין חשש ואין לצרף זה לספק

ומה שהקשה ברש"י מכות י"ג בד"ה ומע"ש שהוא נגד הש"ס שם דף י"ט רע רע"ב יפה הקשה אבל ע' בתוי"ט פ"ב דפאה ופי"א דשבת מ"ב דדרך רש"י ברוב המקומות לפרש המשנה לפי הס"ד של הש"ס ע"ש וה"נ בזה וע' רש"י פסחים ל"א סוע"ב ד"ה בשוגג והוא נגד הש"ס שם וע' רש"י נדה ב' ע"א ד"ה המשמשת בעדים והיא נגד הש"ס דף ה' ובע"כ הכונה כמ"ש וע' תשו' רע"א סי' רכ"ב אות ח' שהביא מרש"י עירובין מ"ז שהוא להס"ד דהש"ס ביבמות ואני מוסיף דמצינו כה"ג ברש"י מ"ק ט"ו ע"ב ד"ה ורחיצה שהיא נגד ש"ס יומא ע"ו ע"ב ובע"כ דאזיל להס"ד ומכש"כ באותה סוגיא עצמה שו"ר בס' על"נ שהעיר בקושיתו ותי' כמ"ש רק שלא הביא ממקומות הנ"ל

סימן קג להרב המאה"ג מ' ברוך רייטלער מבוזנאב

מכתבו מגלה טפה הגיעני וע"ד השאלה בבן כפר ששכח למכור חטי' ק"פ וכעת מצא בהם מצומחים עד שאין ס' נגדם ובחה"מ נזכר שלא מכרם אבל לא נודע לו שיש בהם מצומחים עד אחה"פ והנה בד"ז כבר הארכתי בתשו' דודאי אין לאסור שאר החטים אבל המצומחים דניכרי' ע"י בדיקה ל"מ ביטול ודלא כשי"ת רח"כ אך דבנ"ד שביטל החמץ לפמ"ש בשו"ת פמ"א ח"ב סימן קס"ג דבביעלו יש להתיר בשוגג דבדרבנן לא קנסו שוגג אטו מזיד א"כ ה"נ בנ"ד הרי הי' שוגג וגם בשו"ת ג"פ סי' מ"ז העלה כן אף די"ל דכיון דנודע לו בחוהמ"פ הו"ל לבדקם ויש לדמות להא דהתורם קישות ונמצאת מרה דמבואר יבמות פ"ט דכיון דהו"ל למטעמי' שוגג קרוב למזיד הוא אך דבאמת בכל שוגג אפשר שיוודע לו דאל"כ מיקרי אונס וכמ"ש הרמב"ם פ"ה משגגות ה"ו רק דהתם רגילות לטעום ולכן קנסו טפי ובפרט בנ"ד שהי' טורח רב י"ל דהוי כלא אפשר כמ"ש תוס' פסחים כ"ה ע"ב (ועמ"ש ח"ג סי' ז' ח' מכמה דוכתי] אך בתשו' רע"א סימן כ"ג האריך להוכיח להחמיר גם בבטלו ושוגג או אונס וקשה להקל נגדו אך דמ"מ הרי באינו מכוין לבטל קיי"ל דמותר לכתחלה רק דהפר"ח סימן תנ"ג כ' דאפשר לברור וא"כ הרי הט"ז יו"ד קל"ח העלה דבמקום טורח שרי וה"נ בנ"ד ואף דאין ס' הרי לשיטת מג"א סוסי' תמ"ז סגי ברוב ועכ"פ בכה"ג שרי להוסיף עד ס' או לברר המצומחים עד שיושאר ס' כנגדם ולשיטת פמ"ג או"ח בהנהגת או"ה אות י"ד דבתרי דרבנן שרי להוסיף ולבטל ומכ"ש בנ"ד דלשיטת פמ"א וג"פ שרי לגמרי ומהנכון שימכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו מעט מעט שלא יחזור וימכרנו לישראל וגם אי יש לחוש שיחזור וימכרנו יש להקל בנ"ד ועיין בש"ך יו"ד סוס"י נ"ז הנלע"ד פשוט שוב מצאתי בשו"ת רמ"צ חא"ח סי' ל' אות ו' שצידד להקל בזה ואין ממש בדבריו ועיין בשו"ת תוע"ר חא"ח סימן ט"ו במי שנודע לו בע"פ אחר חצות שיש מצומחים בחטים שלו ששכח למכרו קו"פ ומכרו אחר חצות וגם דבריו צ"ע וע"ש שכתב לברור המצומחים

ומה ששאל מכח חבית פאווידלע שנמצא עליה מלמעלה מילבין והביא דברי הבל"י ופמ"ג סימן פ"ד שנחלקו בזה הנה לעניות דעתי בפאווידלע שהוא גוש א', וקשה י"ל דדמי לשומן המבואר בשפ"ד סקמ"ט בשם ת"ח שיטול מעט מלמעלה והשאר כשר ועיין בינ"א שער או"ה סימן נ"ד אות ל"ז שהחמיר במרקחת ולא הביא כלל ד' הבל"י ובפנ"י העתיקו בהגה ועיין הגהת מהרש"ק על פמ"ג שמיקל בזה וגם בשו"ת ב"ש שנדפס מחדש מהגאבד"ק סקאלי סימן קנ"ט פסק להקל בחבית פלאמין שנדרסו היטב ונעשו כגוש א' ומכ"ש בפאווידלע ובפרט שדעת הב"ח להקל במילבין ולתלות שלא פרשו כיון דאין דרכן לרחוש רק ע"י חום ואף דהט"ז השיג עליו הנה בספר הב"ח נאמר ד"ז בקצרה אבל בשו"ת ב"ח החדשות סימן כ"ג האריך לסלק כל היתדות והעיר שם די"ל דבשעת לישה ואפי' הם פורשים. אבל י"ל דנימוחים ע"י הלישה מרוב קטנותם ובטלי' ברוב ואם כן ה"נ בנ"ד י"ל כן דכל זמן שהפאווידלע גוש א' אין פורשים וכשימחה על לחם כנהוג שוב יהי' נמחה וע"ש שכתב דגם ללוש לכתחלה מותר ואף דאין לסמוך ע"ז נגד כל האחרונים ובפרט דבתשו' פ"י ח"ב סימן כ"ב העיר דס"ס כזה הוי כספק א' בגוף וס"א בתערובות דהא ספק נמחה לא מהני רק בצירוף הביטול אבל י"ל דהו"ל כלא נודע עד שנעשו ב' ספיקות כיון דאין דרכן לפרוש מקודם לשיטת הב"ח ועכ"פ בצירוף טעם הנ"ל חזי לצרף גם ד"ז אבל מ"ש רו"מ די"ל שנתהוה מהדבש ולא פירש הנה לפמ"ש בתשו' רמ"ז סי' א' וסי' ב' דאם נתן חומץ שי"ב תולעים למאכל הוי כפירש וצ"ל דהא דכתב רי"ו הובא בש"ך סי' פ"ד סוסק"י דלתבשיל ל"ה פירש היינו בתבשיל לח דיש בילה והוא תמיד עם החומץ משא"כ במאכל וכן מצאתי בשו"ת ב"א החדשות דף ח' ע"ב שכ"כ להדיא. ויש לדין קצת ממשנה ה' פ"ה דמכשירין דמוכח דלחלוחית שעל היוצא חוץ למשקה הוי כמחובר עם המשקה דלמטה אבל יש לחלק כמובי. וגם דאם ימשח מהפאווידלע על לחם יהי' פירש על הלחם ולכן אין היתר זה כלום וע' פ"ת סי' פ"ד ס"ק ז' מ"ש בשם תשובה מאהבה ולפ"ד י"ל גם בנ"ד אבל לדינא כבר כתבתי דיש להקל ליטול מעט מלמעלה והשאר מותר

ומה ששאל שחפרו ביסודות הקלויז ומצאו עצמות ומסופקים אם הם מעכו"ם או מישראל ועכו"ם מסל"ת אומרים שהי' שם בה"ק של נכרים לפני כמה שנים ורו"מ האריך בדין ס"ט ברשות הרבים או ברה"י וחקר אם ביה ביהמ"ד דינו כר"ה או כרה"י ואני כבר הארכתי בתשו' והוכחתי דביהכ"נ דינו כרה"ר והבאתי מתשו' פמ"א ח"ב קנ"ב שהוכיח כן בראיות אך דכ"ז לא יועיל לפמ"ש תוס' כתובות כ"ח סוע"ב דבדבר המזדמן תדיר ולא נודע מקום הטומאה יש להחמיר מדרבנן גם ברה"ר אך די"ל לפמ"ש השב"י ח"א סימן פ"ה להוכיח דגם בזה"ז איכא טומאת העמים ולגבי דרבנן הוי תמיד כטומאה בחיבורים א"כ יש להקל ואולם השב"י לא מלאו לבו להקל למעשה וגם כי בנו"ב מ"ק חיו"ד סימן ד' פסק דגם בס"ט ברה"ר היכי דאיכא לברורי מבררינן אבל י"ל דבנ"ד הוי טורח והוצאה רבה אבל מ"מ צ"ע להקל לכתחלה ועיין ט"ז ל"ז הא מיא בנהרא ועיין בב"י יו"ד סי' שע"ד ורמ"א שם ובבדה"ב סוס"י שע"ב וא"כ הרי כבר העיד הסמ"ע בח"מ סוס"י רל"א דבזה"ז אין מצוי שיהי' רוב ישראל וא"כ תלינן ברובא דעכו"ם נינהו וככר [הוכיח הרשב"א שם דגם ברה"י תלינן ברובא וכהא דט' צפרדעים ושרץ ביניהם כו' סופ"ק דכתובות וכ"ה בר"ש פ"ו דטהרות מ"ו ועי' בפ"י בקו"א לכתובות

ואמנם גם בקברי עכו"ם נכון ליזהר ורו"מ הביא דברי דג"מ וח"ס יו"ד סי' של"ט והביא מתשו' הרשב"א ח"א סימן שכ"ד דמבואר דלהראב"ד אין איסור כלל אך דבת"ד הראב"ד גופי' פסק לאיסור וסותר זא"ז אך דכבר כתב הח"ס דלשיטת ר"ת וסייעתו אם נטמא באותו יום שוב ליכא טומאה מה"ת ובזה"ז ליכא אפר פרה א"כ שוב גם ביום אחר ליכא טומאה של תורה וכמ"ש הש"ג על הרי"ף ה' טומאה בשם הסמ"ג ובנח"א שעל האשכול ה' ט"כ סימן נ"ב בביאור היטב