מהרש"ם חלק ד קיז

סי' צט ב"ה להמופלג בתורה מ' משה פעלדמאנן נ"י מזבאריב

מכתבו הגיעני ומה ששאל בדין בשלו ב' קדרות היתר ונפל איסור לא' מהם והאיסור הוא של תורה רק דיש רוב בכל קדרה והוא מב"מ וא"י לאיזה נפל ומבואר בסי' קי"א דאין תולין בזה דמאי חזית כו' אם מותר להשתמש בקדרות אחר מעל"ע דהא הנו"ב במ"ת סי' נ"א צידד לומר דבאיסור דרבנן כל שאב"י מותר וכדבריו מבואר בט"ז סי' קל"ו סק"מ אך בחולין קי"א בפינכי דאמלח בה בשרא מוכח להיפך וצריך לחלק בין איסור שיש לו עיקר בדאורייתא כהדם קודם שבשלו דאסור וא"כ ה"נ בנ"ד. אך די"ל כיון דבכל א' הוי ספיקא שמא דהתירא הוא אף דהתבשיל אסור מ"מ אחר מעל"ע מותרי' הכלים כיון דיש בכ"א ספק שמא אין כאן איסור והנה לענ"ד לפמ"ש הש"ך סי' י' סקי"א דגם בסכין שאב"י לא ישחוט לכתחלה ע"מ שיקלוף אף דגם אם ישכח לא יהי' איסור וקיי"ל בסי' א' דבכה"ג לא גזרי' שמא ישכח כיון דדיעבד שרי מ"מ הכא דאב"י אסור לכתחלה גזרה אטו ב"י בכל גווני אסור לכתחלה דלא ליתי למשרי ב"י ע"ש ומבואר דס"ל דגזרת אב"י אטו ב"י אין להקל בשום דבר לכתחלה טפי מבת יומא וה"נ בנ"ד ויש לדין בזה עוד דכבר נודע שי' הרמב"ם בפ"א מממרים ובסה"מ דס"ל דבכל איסורי דרבנן איכא לאו דלא תסור וע' בש"ך יו"ד סי' רל"ח בשם רלב"ח דס"ל דחמירי מאיסור ח"ש והרמב"ן הקשה דא"כ אמאי כל סד"ר להקל והר"י דילווין במגלת אסתר תי' דהכי אתנו דבספיקא שרי וא"כ הם מחלו על כבודם בספיקא וליכא לא תסור ואמנם בנ"ד דב' קדרות דלא אמרי' סד"ר להקל משום דא"א להתיר שתיהן ומאי חזית כו' א"כ כיון דהם לא אמרו להקל בזה שוב איכא משום דלא תסור ודמי לדאורייתא ושפיר אסור גם קדרה שאב"י ואמנם לפי המבואר בש"ס גיטין ס"ה דהא דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דוקא בדבר שיש לו עיקר בדאורייתא א"כ בנידון הט"ז דאין לו עיקר בדאורייתא ליכא משום לא תסור אבל בנ"ד שפיר א"א להתיר ואמנם בהא דפינכא לענ"ד גם בכל דם הנבלע בקדרה י"ל דגם בלא טעמא דמליחה או בישול ליכא איסור תורה כיון דבעינן בדם שיהי' ראוי לזריקה והיכי דנבלע בקדרה שוב א"ר לזריקה ועי' תוס' פסחים נ"ב סוע"א בשם ירושלמי במ"ש דטעם הוי כמבוער ומהגם דבמליחה דאין מליחה לכלים להפליט א"כ נתערב בבליעה שבקדרה וא"א להוציאו לבדו והרי דעת או"ה הובא בח"ד סי' ע' דכל דם שנתערב במים הוי רק מדרבנן דא"ר לזריקה וה"נ בנתערב בשאר בליעה שבקדרה ובמק"א תמהתי ע"ז מש"ס דחולין פ"ז דמפורש דאם יש מראה דם במים ראוי לזריקה ואכ"מ ועכ"פ לדינא נלע"ד פשוט דבנ"ד אין להתיר הכלים שאב"י להשתמש בהם לכתחלה וכמ"ש: סי' ק להרב המאה"ג מו"ה יהושע ז"ל אבד"ק יגאלניצא

מכתבו הגיעני וע"ד הגט במי ששמו פינחס ונקרא בפ"כ פוניא וכתבו בהגט פינחס המכונה פיני ורו"מ פקפק דכיון דבשם פוניא אין החירק שתחת הפ"א נדגש מהראוי לכתוב בוא"ו שהוא מלאפו"ם וגם מהראוי לכתוב בסופו באלף אחר היו"ד כפי מבטא שלנו. והנה במ"ש דאין החירק גדגש מצינו כה"ג בתשו' רמ"א סי' נ"ז באחד שסידר שם המתגרשת ניסל ומהרי"ז החזיר הגט וצוה לכתוב נוסיל ובט"ג ש"נ אות נ' סק"ז נסתפק אם הוא משום שהיתה נקראת בחולם והוי שינוי או אם היתה נקראת במלאפום ואין החירק נדגש והם כתבו ביו"ד אף שאין החירק נדגש כ"כ ע"ש וגם באות מ' בשם מינציא כ' בסק"ט שם דמותר לכתוב ביו"ד אף שאין החירק נדגש דעיקר הנחת השם הוא ביו"ד כמו מינץ דכותבים ביו"ד אף שאין החירק נדגש וע"ש אות יו"ד סק"ב בשם יוטא שכ' דלפי הברת מדינתנו אין היכר, כ"כ בעבטא בין מלאפו"ם לחירק בפרט בתחלת התיבה וע"ש אות ג' סק"ד בשם גוטיא ובפרט בנ"ד שהשם נגזר משם פינחס וכמ"ש כה"ג הט"ג אות י' סק"ב הנ"ל בשם יודיל דלפי שנגזר משם יהודא כותבין בוא"ו ומהגם דהרי שם פינחס גופי' שכותבין מלא יו"ד אף שאין מדגישין החיר"ק וכ' הב"ש בשם מהר"ש חיות דליכא שינוי במבטא ע"ש וה"נ בזה וגם בט"ג שם אות פ' סק"ב הביא שיש אנשים נקראים פיניא והוא כינוי לפנחס והוא שם געגוע וקטנות וא"צ לכתבו כלל אפי' כשקורים אותו כן בפניו ע"ש ונדפס ג"כ ביו"ד אחר הפ"א וע' בט"ג ש"א אות ז' סקי"ג בשם זיסקינד דאף דיותר נכון לכתוב ביו"ד אם החירק נדגש מ"מ אין הפרש כ"כ במבטא ועי"ש בסקי"ד בשם זיסיל וע"ש סק"י בשם זוסמן וע"ש ש"נ אות ח' סק"ב בשם חוסיא וקצת יש להביא ראי' מהר"ן נדרים ל"ה ע"א בהא דמפרש לה ר"א ברי' דר"א שניתנה לו ע"י אחר דיקא נמי דקתני שניתנה לו ולא שנתנה לו וכ' הר"ן וז"ל כלומר כך היתה קבלה בידם לקרות נתנו בחירק אעפ"י שאין בכתיבה שום הפרש עכ"ל וקשה דהא י"ל דיש בכתיבה הפרש דאם נקרא בחירק נכתב יו"ד ובע"כ משום דאין החיר"ק נדגש נכתב חסר יו"ד. אבל י"ל דבלשון הקודש אין דרך לכתוב יו"ד במקום חיר"ק ועי' רש"י קידושין י"ח ע"ב ד"ה למסרת שכ' וז"ל בבגדו כתיב ולא בביגדו אין הברת חיר"ק בלא יו"ד ונקודה שתחת הב' במקום יו"ד משמשת ועי' תוס' שם שכ' דאין רגילות לכתוב לא י' ולא ו' בתוך אותיות הפעולה כו' עכ"ל וע' כתובות ב' ע"ב ותוס' ד"ה לא נשאו לא קתני אלא לא נישאו מקובלין היו לקרות כן כו' יעו"ש מוכח ג"כ דאין חילוק בכתיבה ועכ"פ בנ"ד דנגזר משם פינחס גם לכתחלה יש לכתוב ביו"ד וכן כתבתי מכבר בתשו' ו' לטאלמיטש בשם פיציא הנגזר משם יצחק

ואמנם מה שכ' חסר אלף בסוף דא עקא והנה בט"ג ש"א אות ש' סקט"ו בשם שלומציא מבואר דאם כ' שלומצא בלא יו"ד הגט פסול אפי' דיעבד וכן מבואר שם בכמה מקומות ואמנם היכי דכתב ביו"ד בסוף בלא האלף מבואר בט"ג ש"א אות ב' סק"ז בשם בוניא דגם אם חותם רק ביו"ד בסוף בלא אלף צ"ע אם לילך אחר החתימה כיון דלפי החתימה בלא אל"ף היו"ד נחה ולפי ההברה היו"ד נעה ונרגשת וניכרת ע"ש וא"כ לפ"ז נרא' ג"כ דפסול גם בדיעבד דהוי שינוי השם וע"ש בש"נ אות ע' בשם עטיא ועוד בכמה מקומות עצמו מספר אבל בפ"ת ש"נ אות ד' בשם דרעזיא הביא בשם הגאבד"ק טיקטין שחולק על הט"ג ופסק למעשה בצירוף כמה גדולים להכשיר הגט בדיעבד בכתבו דרעזא בלא יו"ד וא"כ ה"נ בכתב היו"ד בלא אלף וע' נו"ב מ"ת חא"ע סי' קכ"ד בשם עאלצא ומהגם דבנ"ד דשם העצם נכתב כהוגן ושם הכינוי שהוא שם געגוע א"צ לכתבו כלל וכמש"ל בשם הט"ג בשם פיניא וכבר נודע מחלוקת הראשונים בדבר שא"צ לכתבו אם השינוי פוסל בו ולשי' עה"ג יש להכשיר בשינה שם אבי' משום דבדבר שא"צ לכתבו אין פוסל בו שינוי והביא ר ראי' מהתוס' גיטין ואם כי האחרונים דחו דבריו כבר הארכתי בתשו' לק"ק קאריליפקא [ח"ג סי' צ"ט ועמ"ש בח"ב סי' צ"א] וה והבאתי מתשו' מהר"מ מפדואה סי' ל"ה שהביא בשם מרדכי הארוך להקל בשינה שם אביו וגם בשם המגרש בדבר שא"צ לכתבו והרמ"פ כתב ג"כ דתליא במחלוקת בשינה בדבר שא"צ לכתבו ומבואר שהבין כונת התוס' כדעת עה"ג וגם בתשו' מהר"י סי' קצ"ב ונט"ש סי' צ"ב מבואר כן והמהרמב"ח בס' ג"פ הביא בשם העיטור ראש הקדמונים מפורש להדיא כן ע"ש וא"כ עכ"פ בכה"ג דל"ה שינוי גמור יש להתיר בדיעבד כנלע"ד

סי' קא ב"ה א' ויצא תרמ"ג ברעזאן. לכבוד ה"ה החריף וכו' מ' דוב בעריש גילערינטער נ"י מבורשטין. מכתבו הגיעני ובדבר מה שהעיר ליישב ד' פמ"ג יו"ד ל"ו בדין צמקה הריאה שכ' התב"ש דהריאה טריפה והפמ"ג תמה והאחרונים תמהו על הפמ"ג דאסור מדין כבוש מעל"ע וע"ז תי' דלפמ"ש הב"א דיש להוציא הריאה מעט קודם מעל"ע דא"א לצמצם ביד"א ודיעבד שרי במעל"ע מצומצם ולכן ס"ל לפמ"ג דלענין הריאה יש להתיר לצלי עכ"פ בצירוף ט' שמל