מהרש"ם חלק ד קטו

כלל אך י"ל בזה דכיון דהשתא בלא"ה צריך לפרוש ממנה משום דהוי מניקת חבירו ולדידן קיי"ל דגם בזונה שייך תקנת מנקת וכשנשאה היתה מעוברת חבירו וא"כ כיון דצריך לפרוש הימנה עד כד"ח א"כ אף דלאחר כד"ח יחול השיעבוד שוב חל דיבורה עכשיו ויכולה להפקיע א"ע בדיבורה משיעבודה דהשתא לפי שעה מצי למשוי אנפשה חד"א כיון שאינה משועבדת לו עכשיו ושוב גם כשבא השיעבוד שוב א"י לחול עליו דכבר חל עליו האיסור במה דשאחד"א וכה"ג כתבו התוס' גיטין מ' בהא דהקדש מפקיע משיעבוד דבקה"ג כיון דבע"ח מכאן ולהבא גובה חל עתה ההקדש דליכא עוד שיעבוד ושוב לא פקע בכדי גם בבוא השיעבוד בזמן גביית הבע"ח ע"ש וע' כה"ג בתוס' כתובות ע' ע"ב ד"ה והאידנא וע' כה"ג ח"ס חו"מ סי' נ"ד שנסתפק בדין תופס לבע"ח במקום שחל"א ובשעת תפיסה לא הי' עדיין חוב אך דמ"מ יש לצרף שי' כמ"פ דס"ל דבזונה ל"ש תקנת מניקת וא"כ חל השיעבוד ואינה נאמנת כלל להפקיע שיעבוד הבעל

עוד יש לצדד בזה לפמ"ש התוס' בנדרים צ' בשם הר"א דאיסור זונה לכהן אין האשה מוזהרת בו וא"כ ל"ש בזה כלל דין שאחד"א ואף דהתוס' הקשו מהא דכל דאיהו מוזהר גם היא מוזהרת ע' בתשו' נו"ב מ"ק חא"ע סי' ע' ומ"ת סימן י"ב וסי' כ"ג מ"ש ליישב ד' הר"א וע' תפ"צ חיו"ד סי' י"ב מ"ש בזה אכן בהרשב"א מבוארים ד' הר"א דהכונה דהכא באמת אין הבעל מוזהר כיון דאינה נאמנת וע' במאירי שביאר הדבר היטב עיין בשו"ת ח"צ סימן ק"נ בסופו שהרגיש בסברא זו ודחאה בב' ידים ובמח"כ נעלם ממנו ד' הרשב"א ומאירי ז"ל וגם בריטב"א שעל הרמב"ן מבואר כד' הר"א ז"ל וא"כ לפ"ז בנ"ד ל"ש כלל דין שאחד"א ואולם גם לפמ"ש הצ"צ שם דבאיסור כהונה חמיר טפי והביא מהש"ס יבמות פ"ח ובאמת שיש שם ב' לשונות בזה ואמנם הרי מתני' דטא"ל מיירי ג"כ באש"כ באונס דהאיסור רק לכהן ולא לישראל ולפ"ד הצ"צ בכה"ג מיקרי איסור כהונה כמ"ש בתה"ד וא"כ אמאי אמרו דענ"ב ובע"כ משום דדוקא בצירוף הוכחות שהביא הצ"צ שם שלא הודית עד אחר חקירה והבטחת הבעל שלא יבגוד בה ולכן בצירוף איסור כהונה החמיר בזה משא"כ בעלמא וד"ז מבואר להדיא בצ"צ שם ולפ"ז י"ל בנ"ד שלא הבטיח לה הבעל דגם הצ"צ מודה בזה ועדיין צ"ע בזה

והנה הב"מ סי' ו' הביא ג"כ ד' הצ"צ ודחה דבריו במ"ש דבאיסור כהונה חמור טפי והוכיח דלא קיי"ל כן אך דגם בלא"ה גם אי נימא דענ"ב ואינה נאמנת מ"מ לא עדיף מאלו לא אמרה כלום דקיי"ל דבליכא תרי רובא גם בנשאת לכה תצא כמ"ש בש"ע ססס"י ו' וא"כ אין נ"מ כלל ותמה על הצ"צן שלא הרגיש בזה ובסי' קט"ו שם תמה על הב"ש שהעתיק ד' הצ"צ ואני מצאתי בתשו' צ"צ סימן צ' שהרגיש בעצמו בזה [אך במ"ש שם מתשו' רש"ל דבריו צ"ע דהמעיין בתשו' רש"ל ימצא שדברי רש"ל הם לענין בתה של האשה הזונה הנ"ל וע' בכנה"ג סוס"י ו'] ולכאורה עלה בלבי דלפמ"ש המשפטי שמואל שהובא בכנה"ג ובאה"ט דתרי חזקות מהני כמו תרי רובא א"כ הכא דמסתמא איכא עכ"פ רוב ישראל בעיר והוי רוב א' וגם יש לבעל אחותה חזקת כשרות דלא עשה עון כזה לזנות עם אחות אשתו ולהוליד ממזר א"כ איכא רוב וחזקה ומהני שפיר כתרי רובא ובנשאת לא תצא ועיין בהגמ"ר סוף חולין דמבואר דרובא וחזקה דמי לתרי רובא וגם בתוס' ע"ז ל"ז וחולין פ"ו וכמה דוכתי מבואר דברו"ח גם ר"מ דחייש למעוטא מודה וה"נ לדידן לענין יוחסין ובשלמא היכי דאנו דנים על כל המיעוט פסולים שבעולם ל"ש לומר ח' כשרות דכמה רשעים איכא בעולם משא"כ כשאנו דנים על אדם פרטיי וכמ"ש כה"ג התוס' בב"מ קט"ו וש"ך ח"מ קל"ג לענין אחזוקי אינשי בגנבי דהיכי דדנים על הכלל ודאי איכא גנבי בעולם משא"כ כשדנים על אדם פרטיי וה"נ בזה אך באמת זה אינו דהא כשאין אנו מאמינים לה אין אנו דנים על בעל אחותה רק דחיישינן למיעוט פסולים בעלמא ושוב ל"ש לאוקמי בחזקת כשרות דהא אנו דנים על הכלל: ודרך פלפול קצת עלה בלבי לדין בזה ע"פ המבואר בש"ס יבמות ט"ז בהא דנכרי שקידש בזה"ז דחוששין לקידושין שמא מעשרת השבטים הוא אלא דכל דפריש מרובא פריש ואף דחזרו ועשאום כעכו"ם גמורים היינו מדרבנן ועיין במקנה בקו"א להל' קידושין סי' מ"ד וכבר נודע ד' מהרשד"ם דכהני זה"ז כהני ספק וגם החולקים עליו מודו דעכ"פ מיעוט איכא בתוכם שאינם כהנים גמורים וכבר נודע מ"ש הר"ן פא"ט בהא דלוקחים ביצים מן הנכרים דתרי מיעוטא מצטרפי לפלגא וא"כ גם אם נחוש לעכו"ם הרי גם בין העכו"ם יש מיעוט כשרים ובין הכהנים יש מיעוט ישראלים ומצטרפי ב' המיעוטין לפלגא וא"כ י"ל דמהני שוב גם רוב א' כשרים בצירוף חזקה דאשה בודקת ומזנה וח' כשרות והיתר לכהונה

ובאמת שיש לדין לפמש"ל בשם המשפטי שמואל דחזקה הוי כמו רובא בזה א"כ לדידן איכא ח' אשה בודקת ומזנה וח' כשרות והיתר וע' ב"ש סקל"א ונו"ב מ"ק סי' ז' דניהו דקאמר הש"ס דל"ש ח' בודקת ומזנה היינו לר"י אבל לדידן דקיי"ל כר"ג שפיר אמרינן בודקת ומזנה ע"ש וניהו די"ל דתרווייהו חדא חזקה נינהו מ"מ אמאי לא יועיל חד רוב בצירוף החזקה וע' במהרש"א כתובות דף ט"ו בתוס' ד"ה וליוחסין שכ' באמת דהיכי דאיכא חזקה מהני כרוב א' גם לפי האמת אך לא קיי"ל כן. והנראה בזה משום דכיון דלא טענה כן דלכשר נבעלה דליכא גנאי כמו בפסולים איכא הוכחה להיפוך דלא בדקה וכמ"ש כה"ג התוס' כתובות ט' ד"ה ואבא דליכא ספק דמוכ"ע דהו"ל לטעון כן וע' כה"ג בתוס' יבמות קט"ז בהא דחיישינן לגמלא פרחא וע' תוס' שבועות מ"א ע"ב ד"ה כל האומר לענין לא לויתי שכ' סברא כזו וע' תשו' ח"צ סימן ל"א לענין שינוי השם כה"ג ולכן בע' תרי רובא. והא דבאלמת וחרשת וקטנה בע' תרי רובא אף דליכא הוכחה מדלא טענה כבר כתב בשו"ת נו"ב מ"ק סי' ז' דהתם ל"ש ח' בודקת ומזנה כיון דהיא אלמת וחרשת יעוש"ה ולענ"ד ראי' לזה מתוס' ע"ז כ"ג ד"ה ותו לא מידי כו' בשם ירושלמי דגם חרשת מרמזת עכ"פ וכמ"ש נו"ב שם ומעתה לפ"ז בנ"ד שהיא אומרת לפסול נבעלתי די"ל דענ"ב כמ"ש הצ"צ וב"מ א"כ שוב ליכא הוכחה מדלא טענה דהא י"ל דלהכי לא אמרה דלכשר נבעלה משום דענ"ב ורצתה לומר לפסול נבעלתי בכדי שתיאסר עליו ואף דגם אי הוי שותקת לגמרי היינו אוסרים אותה י"ל דכולהו נשי לאו ד"ג ולא ידעה דגם בשתיקה תיאסר וגם הרי הוצרכה להשיב לשואלה דבר והשיבה כפי דרכה ואף שהנו"ב מ"ק רסי' ח' כ' להיפך הרי מד' הצ"צ מוכח דלא ס"ל כותי' וגם מסברא נראה נכון כמו שכתבתי וע' ג"פ סימן י"ג מוכח ג"כ כמ"ש וא"כ שוב כיון דאין מאמינים לה מוקמי' לה בחזקת אשה בודקת וחה"ת בצירוף רוב א' כשרים ודו"ק כי הוא דבר חדש לדינא

וכה ראיתי בהפלאה בקו"א לסי' קט"ו שהביא ג"כ ד' הצ"צ ורמז למ"ש בחי' לדף י"ג דהא דבעינן ב' רובא היינו דוקא בפסולי קהל משא"כ בקרובים ובחי' שם הביא כמה הוכחות לזה מהירושלמי ומד' מהרש"א שם ע"ש ויש להפליא שלא הביא ד' נימוק"י יבמות סו"פ אלמנה לכ"ג שכ' להדיא דגם בקרובים חיישינן אבל יעוין בש"ש להקצה"ח שמעתא ד' סופכ"ב שהוכיח דלא קיי"ל כהנימוק"י וע' נ"ב מ"ת סי' כ"ח שכ' מסברא כד' נימוק"י הנ"ל ולא הביאו כלל. והנה מה שפקפק בהפלאה בקו"א שם ע"ד הצ"צ מדברי תוס' כתובות ט' יעוין בשו"ת גבעת פנחס מהג' הנ"ל סימן י"ד שדיבר ג"כ מזה ותי' ד' הצ"צ דהכל תלוי כפי האומדנא ורגל"ד יעוי"ש וע"ש סי' י"ג ג"כ בזה וגם אי נימא דהתוס' לא ס"ל כן הרי הצ"צ הביא ראי' מתשו' מיימוני א"כ י"ל דחולק על התוס' וע' בס' בני אהובה פי"ז מהל' אישות הל"י שחולק על הצ"צ ואינו לפני כעת. שוב עיינתי באב"מ סימן ו' שהביא ג"כ ד' הצ"צ וב"מ והביא גם מסי' צ' הנ"ל והוא ז"ל הכריע להקל ע"פ דברי רד"ק שהובא בד"מ סי' ז' דס"ל דמה שנשאת תחלה לכהן הוי כאומרת ברי לי דלכשר נבעלתי ושוב אינה נאמנת אח"כ ואמרי' דענ"ב יעו"ש באורך

גם יש לצרף ד' רש"י ובעה"מ דס"ל דלא בעינן ב' רובא גם ליוחסין וכבר האריך בש"ש שמעתא ד' פכ"א ופכ"ב ליישב כל קושי' הרמב"ן וש"פ על שיטה זו והעלה דבשעה"ד יש