מהרש"ם חלק ד קיג

לב"נ ויש לישב ואכמ"ל גם י"ל דבמה שנוגע למלך גם בהקנס דדמ"ד אבל בין אדם לחבירו חמסנותא הוא

ומה ששאל בדין רו"ש ששכרו חצר בשותפות ובו בית א' גדול בית מזיגה ובצד ב' בית קטן לדירה ושכרוהו על ג"ש וחלקו ביניהם שישב ראובן בבית המזיגה ויתעסק בהמזיגה ושמעון בבית הקטן והריוח יחלקו ביניהם והי' חיוב על שמעון לסייע קצת בענין המזיגה אבל עיקר הטורח על ראובן ואח"כ נתהוה איזו קטט ביניהם ולא סייע שמעון כלל בהמזיגה וראובן התרה כמ"פ בשמעון שרוצה להסתלק מהשותפות ולא יעסוק רק לעצמו ואם תרצה תכנס אתה לבית המזיגה ואני אצא ושמעון לא שמע אליו כלל ועתה בכלות הזמן תובע שמעון חלקו בריוח המזיגה וטוען שלא הי' ביד ראובן לבטל השותפות באמצע הזמן ומה שלא סייעו הי' מפני שע"י הקטט לא הניחו ראובן לכנוס לבית המזיגה ולסייעו עכת"ד טענותיהם. ורו"מ כתב דכיון דפועל חוזר באמצע היום אף דבשותפין א"י לחזור דל"ה כעבד דשניהם משועבדים זל"ז כמ"ש בסי' קע"ו סט"ו וסמ"ע שם מ"מ בנ"ד דהוי עיקר חיוב השתדלות הפעולה על ראובן ולא על שמעון ומסייע א"ב ממש א"כ יש על ראובן דין עבד ושפיר חוזר באמצע הזמן עכ"ד והנה מ"ש דמסייע אב"מ אין לו ענין כלל בנ"ד חדא דכבר כתב בתשו' הרשב"א סי' כ"ח דדוקא לענין שבת אמרינן כן ולא בשאר דברים וע' בתשו' ח"צ סימן פ"ב בזה לחלק בין ז"י וז"י ובין ז"י וזא"י ע"ש ובמק"א תמהתי שלא הביאו מש"ס דערכין י"א ב' גבי משורר ששיער דפליגי בדין מסייע וגם הבאתי מש"ס דע"ז וטוש"ע יו"ד סי' קכ"ה ס"ג ולשיטת הט"ז א"ח רסי' שכ"ח סיוע בתחלת המעשה הוי כמעשה גם בשבת ובנה"ך יו"ד קצ"ח חולק ואני הקשיתי לשיטת הט"ז דאסור לגלח גם ע"י אחר א"כ לפמ"ש התוס' בפסחים נ' מהירושלמי דביום הקרבת קרבן אסור לבעל הקרבן לעשות שום מלאכה ובש"ס דעירובין מ"א מוכח דגם בלילה אסור דהוי יו"ט מדפריך טעמא דיו"ט הא עיו"ט שרי להשלים בלילה יעו"ש ותבין וצ"ל דשאני ע"פ דהוי רק מחצות והלאה משא"כ היכי דכל היום זמנו הוי כל המעל"ע יו"ט. ויל"ע בתוסי"ש יומא פ"א והג"ה שם דבעינן גם בשבת ויו"ט אזהרה ללילה בפ"ע א"כ מנ"ל ביום הקרבת קרבן לאסרו וי"ל וע' מל"מ פ"ו מפהמ"ק דהוי מדאורייתא והנה ברמב"ם פ"ה מפהמ"ק כתב דכ"ג מקריב מנחת חביתין בכל יום א"כ איך הי' כ"ג מסתפר מע"ש לע"ש הא אפי' ע"י אחר אסור וידעתי שי"ל בכמה אנפין ומ"מ כתבתיו יען כי הערה נאותה ויל"ע מהא דח"מ שמ"ח ס"ו דמוכח דמסייע פטור וי"ל וע' בט"ז יו"ד סי' קמ"ג סק"ד במ"ש דמסייע אב"מ וצ"ע להנ"ל

ואמנם בנ"ד גם בלא"ה כמ"פ מסייע בפעולה שלמה כנודע ואין לו ענין כלל לדין מסייע אבל גם בלא"ה סברתו נכונה דכיון דהוטל הפעולה יותר על ר' א"כ גבי מותר הפעולה הו"ל כעבד ויכול לחזור בו. אבל מ"מ לדינא הדבר פשוט דאף דיכול לחזור מחיוב העבודה אבל מ"מ גוף השכירות של המזיגה ששכרוהו מתחלה לשותפות הוא קיים לשותפותם עד סוף הזמן ויוכל רק ר' לתבוע ש"ט כפי שומת ב"ד במה שפעל יותר עבור חלק ש' וע' בנה"מ סי' קע"ז סק"ד וסי' רפ"ז סק"ב בזה. ואף דלפי טענת שמעון רצה לסייע ולא הניחו ר' מ"מ עכ"פ כיון שהי' בידו להחליף שוה בשוה כשהתרה בו ראובן וגם דגם לפ"ד ש' רצה רק לסייע בסיוע בעלמא לכן שפיר מחויב לשלם לר' ש"ט ונגד זה ישומו מה ששוה יותר דירת ר' מדירת ש' לצורך הדירה עצמה כמובן כנלע"ד

וע"ד שאלתו בשכ"מ שכתב כל נכסיו להקדש ומינה אפטרופס שיהי' הקרן קיים והפירות מתחלקים לקרוביו עניים וכ' בשטר הצוואה שאם ירצו החסידים לילך להתפלל בחדר א' שבביתו ולעשות ממנו קהל הויז עי שמם הרשות בידם אימת שירצו וב"כ נתרפא אבל לא הלן בחוץ על משענתו ואחר חצי שנה נחלה שנית וכ' צוואה ב' ושינה איזו רים וגם השמיט ד"ז מן החדר להחסידים והאפטרופוס טוען כי אין לו רק מ"ש בצוואה ב' והחסידים אומרים ששאלו אותו מדוע משמיט דבר זה והשיב כי לפ"ד א"צ להם בזה יען שכבר הניח עשיר א' אי' סך עבור זה ולפ"ד לא יצטרך יותר א"כ כיון שהם עתה צריכים לזה אין כאן חזרה וגם א"י לחזור כלל מצוואתו הראשונה והאפטרופוס טוען שאין נאמנים כי הם נוגעים. ורו"מ הביא דברי הנה"מ סי' ר"נ ורנ"ה שחולק על הסמ"ע וס"ל דשכ"מ א"י לחזור בו מהקדש רק בעמד מחליו והביא כן בשם נימוק"י. והנה לענ"ד העיקר כהסמ"ע דהנה מהתוס' ב"ב קע"ד ד ע"ב ד"ה שכ"מ מוכח להדיא דלא ס"ל כהנימוק"י ובנה"מ סי' רנ"ה תי' קושיתם עפ"ד נימוק"י אבל ד' תוס' להיפוך וגם בנימוק"י גופי' שם הביא בשם הרמב"ן להיפוך ובע"כ דלעיל כ"כ רק בשם ריטב"א וגם מד' הרשב"א והרא"ש שהובא בתשו' רמ"א וש"ך סי' רנ"ה מבואר דס"ל דיכול לחזור גם בעודו שכ"מ וכן מצאתי בב"י יו"ד סי' רנ"ט בשם תשו' הרשב"א מפורש דגם בעודו שכ"מ יכול לחזור בו וע' בנימוק"י פ"ג דנדרים הביא בעצמו מחלוקת הרשב"א וריטב"א בזה וגם במרדכי פמ"ש שרמז אליו הד"מ סי' ר"נ שם נראה דסובר כהרשב"א וא"כ הלכתא כרוב הראשונים וד' ריטב"א הוא דעת יחיד ולכן צדקו דברי הסמ"ע ואולם גם לשי' ריטב"א יש לי לדון דבנ"ד מודה דיכול לחזור דהא עיקר טעמו של ריטב"א משום דאמל"ג כמסלה"ד והנה המל"מ פ"ו מערכין הי"ב צידד דמהקדש להקדש ל"ש זאת ובמק"א הארכתי בזה א"כ ה"נ בנ"ד שחזר בו רק מהקדש להקדש לכ"ע יוכל לחזור בו ומ"ש מד' נה"מ מהא דלא מחית אינש נפשי' לספיקא הנה מהנימוק"י וש"פ בבעיא דשכ"מ שהקדיש מוכח להיפך וע' באס"ז שם ג"כ מדין ספק מעילה ולשי' נה"מ ליכא בזה חשש כלל לדידן א"ו דליתא דלהך צד דנימא שדעתו להקדיש הוי הקדש ברור וחוזר בו אח"כ ובפרט להט"ז יו"ד סי' ר"ח דס"ל דדוקא בעושה סימן לאיזו דבר א"כ פשי' דל"ש כאן ובגליון הערותי מהש"ס דערכין ט' שנות הלבנה כו' שכן רוב כו' ע"ש ודו"ק ועמק"ח בהגהותיו להל' תענית באורך בענין זה

ומ"ש רו"מ מהא דלא רצו החסידי' בתחלה ואח"כ חזרו ונתרצו יש לדון בזה מהא דאה"ע סי' ל"ח סעי' ו' אבל בנ"ד שכ' אימת שירצו שאני אבל לענ"ד אין כאן לשון הקדש כלל דהוא כ' רק דאימת שירצו הרשות בידם אבל אין כאן חיוב והקדש על עצמו ובמ"ש דהעדים נוגעים יעוין בח"מ סוס"י ל"ז ובברכ"י שם בדין זה וע"ש בפ"ת בשם כמה שו"ת ואין להאריך דבנ"ד גם לפי דבריהם הוי חזרה אף שהי' ע"י שנדמה לו שא"צ עוד לזה אבל הרי עכ"פ חזר בו יהי' מאיזו טעם שיהי' ולכן לענ"ד הדין עם האפטרופוס

ומה ששאל בדין מי ששם אביו שמעון והוא לוי וכ' יוסף בן שמעון לוי בלא ה' הידועה ויש מקום לטעות בשם אביו והנה לענ"ד הגט כשר דהא מבואר בתשו' ריב"ש סי' נ"ז בדין הגט שהי' כ' בו הדרה בתלמסאן והיא לא דרה שם בשעת הגט וכ' די"ל דהדרה הכונה שהיתה דרה מקודם ואף שע"פ רוב מפרשין דדרה עכשיו מ"מ הוי לשון מסופק ואם אין הבעל מערער כשר ובג"פ סי' קכ"ח סק"ג הביא מתשו' הרא"מ דנראה להיפוך והעלה דהיכי דהוי שינוי ברור אין להקל גם בלא בא הבעל ומערער דאיכא לעז אבל בשינוי שיש לפרש כך וי"ל כך אם הוא בשם אביו יש להקל וגם הביא בשם מהריב"ל דהיכי דמצינן לקרות כהוגן אף שיש לטעות להיפוך הו"ל כלא נכתב כלל ובשם אביו כשר ויל"ע בסי' קכ"ה סעי' י"ז וג"פ ס"ק ע"ט וסוס"ק פ"א וע' שו"מ מ"ג ח"ב סי' קע"ח באמצע התש' וא"כ ה"נ בנ"ד דבלא כ' שם אביו כשר רק היכי דשינה פסול וכיון דיש לפרש ג"כ דהוא לוי עכ"פ ל"ה שינוי גמור אף דע"פ רוב מתפרש שמעון לוי מ"מ ל"ה שינוי גמור ובפרט דבגוף דין שינה שם אביו כתבתי בכמה תשו' דיש צד להקל בשעה"ד גדול כדעת העיטור שהביא הג"פ וגם מבואר בתשו' מהרמ"פ בשם מרדכי הארוך להקל בזה והבאתי מכמה מקומות בזה ואכ"מ ועכ"פ בנ"ד דאינו שינוי גמור בודאי יש להקל

סי' צו להרב המאה"ג מו"ה יחזקאל פרענקיל אבד"ק הוסיאטין. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעיר אחד שהי' שם תקנה מכמה שנים שהאוראנדע שייך למוזגי העיר בשוה