מהרש"ם חלק ד קי

ובפרט לגבי לוה ודאי כן הוא כמ"ש מל"מ פ"ד ממלוה וח"ד סי' ק"ס סק"א מ"מ לא דמי להא דכ' הפוסקים דאין עושין ס"ס לכתחלה דזהו לענין תחלת הלואה והתנאי אבל כיון שכבר התנה עמו ונתחייב לו בזה בשכר לימוד אלא דאיכא חשש ריבית וכיון דאיכא ס"ס למה יפסיד את שלו בחנם וע' בח"ד סי' קס"ט סקי"ד גבי מעכב מעות עכו"ם דכיון דליכא איסור חייב לשלם הריבית ומכ"שכ בזה ששכר פעולתו הוא נוטל וע' בתוי"ט פ"ט דנדה מ"ב שכ' להדיא דהיכי דאיכא ס"ס גם לכתחלה מותרת להתעסק בטהרות אבל י"ל דשא"ה דאפי' בספק א' עכ"פ דיעבד שרי ולכן בס"ס ודאי גם לכתחלה שרי ומזה יש לפשוט ספיקו של הנו"ב מ"ת יו"ד קצ"ג אי בדרבנן שרי לעשות ס"ס לכתחלה ולפמ"ש הדבר ברור דשרי אבל מלשון תוי"ט מוכח דגם בעלמא בס"ס שרי אפילו לכתחלה מדכ' דבס"ס לכתחלה א"צ להשמיענו כלל ע"ש ועתוס' זבחים ע"ב סוע"א במ"ש דאם נתערב בשאר זבחים יכול להסיר מכל א' מלא הסיט ומשתרי מטעם ס"ס כו' דמוכח ג"כ כן וע' במש"ז יו"ד סי' נ"ג סק"ג בהא דמותר לקנות מעכו"ם השטעכיל ניס משום ס"ס אף דא"ע ס"ס לכתחלה מ"מ היכי דנתהוי הס"ס מאליו שוב שרי אפי' לכתחלה לקנותו ודוקא לעשות מעשה שע"י המעשה ההוא יתהוי ס"ס שלא הי' מקודם אסור לכתחלה ע"ש וה"נ בנ"ד עיין בתשו' ח"ס יו"ד סי' קנ"ח באמצע התשובה ג"כ לחלק כעין זה

ומ"ש דלפ"מ שחידש היד יוסף בב"מ ו' ודף י"א דבטבל נקרא הכל ע"ש בעלים אלא דמשום זה נהנה וזל"ח פטור הגנב וכיון דחייב משום שיווי טוה"נ שוב מגלגלים את הכל וכהא דשחרותא כ' וח"מ שס"ג ע"ש וה"נ בנ"ד דשכר לימוד נקרא ע"ש בעלים וכיון דצריך להחזיר דמי טה"נ צריך להחזיר הכל וכמ"ש הש"ך יו"ד קס"ו דהיכי דחייב לשלם בלא הלואה ה"נ מחויב עכ"ד והנה גם אי יהיבנא לי' כפי דבריו אכתי איכא ס"ס דהא לשיטת הרשב"א וכמ"פ לא אמרינן כן רק בקרקע ולא במטלטלין וע' בשעה"מ פ"ג מגזילה ה"ט באורך אבל באמת לא דמי כי אוכלא לדנא דהתם בגנב טבל באמת לקח מה שאינו שלו ורק די"ל דפטור מלשלם משום ז"נ וזל"ח בזה י"ל דאם צריך לשלם טה"נ מגלגלין הכל אבל בנ"ד הרי שכר פעולתו הוא נוטל רק דבאנו לחוש מחשש ריבית שנהנה משל לוה עבור ההלואה בזה שפיר י"ל דליכא חשש רק ע"מ שנהנה והמותר ל"ה הנאה כלל ושלו הוא נוטל ועוד יש מקום לדין ולחלק בין גוגב טבלו שלקח הכל ביחד ומשא"כ בתשלומי מעות שנותן לאחדים ואין שייכות זל"ז וכעין מה דאי' בירושלמי רפ"ה דנזיר לענין הקדש טעות במכנס פרוטרוט כו' יעו"ש אבל א"צ לכ"ז כלל והדבר פשוט מאוד כמ"ש ויותר אין פנאי להאריך

ומה ששאל בראובן שירד מנכסיו ונעשה בע"ח והוכרח למכור ביתו לנכדו ש' לסלק החובות והמותר זקף עליו במלוה ונתן לו שטר מכירה בערכאות ובאופן שהזקן ישב וידור עוד כל ימי חייו בהדירה ועי"ז הוזיל מדמי המכירה ושאר המעות סך ע' ר"כ שזקף במלוה הותנה ביניהם היות כי מי יודע מה יולד יום ואולי בימי הזקנה לא יוכל להביא טרף לביתו יחויב ליתן לו מעט מעט ואם לא יצטרך הזקן אזי יסלק החוב לבנו ואחר גמר הקנין ל"ה ימי' מועטים עד שנשרף כל הבית וקבצו המתנדבים בעם מעות גם משרי עכו"ם ונתנו להזקן סך נ' ר"כ יען כי הי' שמו עוד נקרא על הבית באמרם כי הוא שלו עדיין וכעת טוען הזקן שיבנה הבית וישב כל ימי חייו כמדובר ועוד כי הסך נ' ר"כ תופס עבור חובו שנזקף במלוה עד שיצטרך וכעת כבר הוא צריך לזה. והנכד טוען כי הוא שיעבד לו רק דירה זו וכשנשרף נפקע זכותו והסך ע' ר"כ יתן לו כשיזקין מעט מעט כמדובר עכ"ד והנה רו"מ הביא מהא דסי' שי"ב דנפל א"צ לבנותו וצידד די"ל דבשיור כיון דבעין יפה משייר וכהא דסי' ר"ט גבי פירות דקל י"ל דגם בנפל צריך לבנותו ול"ד לשוכר דדמי למוכר דבעין רעה מוכר ושוב צידד די"ל דבכה"ג גם בשיור ל"מ והאריך בזה והנה באמת הדין ברור דגם בשיור לא שייר רק מה שהוא לפניו ולא מה שיהי' לזמן אחר כשיפול וכדומה וד"ז מבואר בש"ס דב"ב ס"ג ע"ב ורשב"ם בהא דהמוכר ע"מ שדיוטא שלו דפליגי ר"ז ור"פ ולר"פ אם נפלה חוזר ובונה וכ' רשב"ם דהיינו משום דהתנה בלישנא יתירא דלטפויי אתי אבל אי הוי שתק אף דדיוטא ממילא משויר מ"מ אם תפול לא יחזור ויבננה וכהא דב"מ קט"ז אי דא"ל עליי' זו נפל אזדא לה כו' יעוש"ה ומבואר דאי לאו דהוי לישנא יתירא אף דהוי שיור אם נפל אזדא ליה וע' בב"י סימן רי"ד באורך ועוד ראי' מדברי הרשב"א שהובא בב"י סוסי' קע"ג דבנתן מתנה רשות לשאוב מים מן הבאר אם נפל אזדא ליה וכהא דסו"פ השואל ע"ש והרי הרמ"א סי' שט"ז ס"א כ' דלא גרע כח מקבל מתנה מכח המשייר לעצמו דנותן בעין יפה נותן [וכדאיתא בכמה דוכתי בש"ס אך מהש"ס אין הכרח אי דמי ממש לשיור אבל הרמ"א כ"כ להדיא ואם כי בתשו' עה"ג סי' קכ"א חולק וגם הש"ך הביא ת' רש"ל דחילק אבל עכ"פ לדעת רמ"א מוכרח כמ"ש] וא"כ מבואר דגם בשיור הוי הדין כן. וא"כ בנ"ד הדבר פשוט שאין להזקן זכות דירה על הבית יותר ומזלו גרם וגם מ"ש רו"מ מפלוגתת הרמ"ה ורא"ש שבסי' שי"ב בדין אם יש בדמי עצים ואבנים לשכור וה"נ המעות הוא דמי עצים ואבנים ושוב כ' דמסתברא דבנ"ד גם הרמ"ה מודה דהא המעות אינו דמי העצים שכבר נשרף הכל אלא שהמתנדבים ריחמו עליו בתורת צדקה לענ"ד כנים דבריו וכה"ג מצינו בש"ס דב"ק צ"א דדמי רידיא הוי מעלי' ולא מגופא דתורא ואין התם משלם מעליי' ע"ש ומכ"ש בנ"ד ועוד דעיקר טעמו של הרמ"ה משום דעצים אלו נשתעבדו לו ולא נפסק עדיין השיעבוד אבל בנ"ד שבשעת שריפה לא היו עוד שום מעות הנקבץ ולא נודע אם יהי' וכמה יהי' וכבר נפסק שיעבודו ואח"כ כשנקבץ פנ"ח באו לכאן ודשל כל הוא ואין לראשון שום שיעבוד ע"ז כלל וגדולה מזו מצינו בש"ס דב"ב קכ"ד דאפי' גבי בכורה באפירה והוי שובלי שלופפי והוי תמרי כיון דאשתנו והוי שם אחר ודבר אחר הו"ל דשלב"ל ולא נקנית להבכור ומכ"ש בזה וגם מה שהאריך בטענת הזקן מכח החוב ע' ר"כ לענ"ד הדין מבואר בש"ע יו"ד סי' רנ"ג סי"ב דממעות צדקה אין לבע"ח זכות לגבות חובם והוא מהמרדכי והגמ"ר פ"ק ד ב"ב וגם הש"ך בח"מ ס' פ"ו סק"ג בסופו פסק כן בפשי' ואף דהר"ש חולק שם במרדכי וגם בשו"ת ח"צ הנוספות סימן י"ג דחה ראיית המרדכי וע' הגהת הגאבד"ק לבוב ליו"ד שם וא"כ המוחזק י"ל קי"ל ואמנם כיון דבש"ע לא הובא כלל דעת החולקים קשה לטעון קי"ל כמ"ש התומים בקת"כ ועוד דכבר כתב בנה"מ דיני תפיסה אות כ"ג דהיכי דאינו מוחזק מעיקרא רק ע"י תפיסה אחר שנולד הספק אין הב"ד טוענים קי"ל ובעינן שיטענו הב"ד עצמו קי"ל וא"כ ה"נ בנ"ד ובפרט שהתפיסה היא בטעות שסברו הנותנים שהוא הוא הבע"ב ועיין בט"ז יו"ד רס' שכ"א מ"ש ע"ד מהרי"ל ועתוס' בכורות מ"ח ע"ב נראה קצת להיפוך ואכמ"ל ועכ"פ לדינא נראה כמ"ש [אבל בגוף הדבר שטען הזקן דהגם שהתנה מהצטרכותו לעת זקנתו מ"מ ע"י השריפה הוא צריך כעת הדין עמו ויפה הביא רו"מ מסוסי' רכ"ה כעין זה קצת]

ומה שהקשה בנדה כ"ד בהא דפריך מרחבא דכל שי"ל ב' גבין ושדראות פסול לעבודה ולהס"ד דמיירי בב' ממש א"כ תיקשי לרחבא גופי' דהא כל יתר כנטול דמי לק"מ די"ל דהיינו ביתרת שלא במקומו הראוי דבכה"ג ל"א יתכ"נ כנודע

ומה ששאל במי שמת בלא זש"ק והניח הונו ורכושו ביד אפטרופס ובכללם הניח איזו סך מעות על צורך בנין בביהכ"ל שהתפלל כל ימי חייו כשיצטרך והזהירו בפי' שאם ירצו בה"ע לשנות לדבר אחר לא יתן להם בשום אופן כלל וכעת רוצים בה"ע ליקחנו לצורך ביהמ"ד והביא מיו"ד סי' רנ"ט דמביהכ"נ לביהמ"ד יכולים לשנות גם בבעלים מעכבין אבל י"ל דשא"ה דהקדישו בסתם וכעת מוחה משא"כ כאן ובתשו' ד"ש שהובא בבאה"ט א"ח קנ"ג סק"ב דביהכ"נ דידן כביהמ"ד וא"כ תליא בפלוגתא שבוע"י ד' שם עכ"ד והנה אם בדורו של הד"ש קבעו לימוד בביה"כ אין ללמוד מזה לדורינו שאין שום קביעות לימוד בביהכ"נ אבל לענ"ד הדין פשוט דאין בידם לשנות חדא דמבואר בב"י יו"ד סי' רנ"א דהיינו טעמא משום דבא ליד גבאי או נדר בפני בה"ע ליתן לידו ושוב אינו שלו אבל כאן שנתן ליד אפטרופוס שלו שהוא ממונה על כל נכסיו ל"ה כבא ליד גבאי כלל וכמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ס"ג באמצע התשובה ע"ש היטב ותבין