מהרש"ם חלק ד קז

ואגב דנקט רישא בידוע נקט סיפא נמי בידוע עכ"ל וזה נראה כונת התב"ש סי' י"ז סק"ז שביאר דעת הרמב"ם שפסק גבי מסוכנת דהוי נבילה וודאי וכ' דהוכחתו מדנקט הש"ס בידוע שנשמתה נטולה קודם לכן ומדקאמר בידוע אלמא דהוי וודאי והקשה מביצה כ"ד ע"ב בא ומצאן מקולקלין מעיו"ט בידוע שמעיו"ט ניצודו ומותרים בא ומצאן מקולקלי' ביו"ט בידוע שביו"ט ניצודו ואסורים ופריך דיוקי דסתרי אהדדי ומשני דספיקא נעשה כמי שניצודו ביו"ט ומוכח דגם גבי ספיקא נקט בידוע וכ' דיש לחלק ולא נודע כונתו אבל נראה דהכונה דהתם דנקט ברישא בידוע שוב יתכן למינקט בסיפא גם בספק וכמ"ש תוס' במ"ק הנ"ל ותמהני על התב"ש שלא הזכיר מתוס' נדה ולא מתוס' מ"ק הנ"ל ובתוס' נדה הנ"ל י"ל ג"כ איידי דנקט ברישא כמובן וא"כ ה"נ בנ"ד אטו עדיף לשון ריא"ז מלשון הש"ס וי"ל דמה שסיים בסיפא דאם אין הפיצולי' שוים בידוע שאין לו קשקשת היינו דיש לחוש שמא אין לו קשקשת שוב מצאתי ש"ס ערוך כה"ג בחולין רפג"ה ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף ובעי ר"י אם יש לו וקיי"ל דנוהג ע"ש ותבין וע' ברא"ש פ"ח דיבמות וק"נ שם אות י"ג במה שאמרו חז"ל ניקב פסול מפני שהוא שותת והוכיח מלשון זה דאם אינו שותת כשר רק דמסתמא שיחת ע"ש וה"נ בזה וע' במשה"ב להרשב"א בית ב' שער ג' בהא דהוריקה כבד נגד ב"מ בידוע שנפלה לאור ונחמרו ב"מ דאם נולד מהבטן וידוע שלא נפלה לאור כשר באמת שהרי רואין שאינו כן וה"נ בזה וע' נזיר מ"ב מפני שהוא משרת תנן היכא דידעינן דלא מתרא שפיר וכו' ומפורש כמ"ש ואת"ל שאין כונתו כן הנה יפה כ' הגאון מהר"ש שם דאין לחוש לדיעה שלא הביא בב"י ושאר כל הפוסקים לא הזכירו מזה דבר ואין לו שום רמז בש"ס בבלי וירושלמי ואני מוסיף שכיוצא בזה כ' הרי"ף בפ"י דיבמות לדחות דברי הגאון בדין שומרת יבם שנשאת בלא חליצה כו' וזה חולץ וזה מקיים כו' וסיים דאי איתנייהו להני מילי דר"י גאון לא הוי שותק גמ' מינייהו ואך שהביא שם עוד סתירה מירושלמי אבל גם מה"ט דחה דבריו יעו"ש וע' בב"י חו"מ סי' ק"ד שדחה דברי מהר"ם בדין מי שיש עליו בע"ח ואין לו לפרוע לכולם ואין שאר הב"ח לפנינו אם יש לדיין לכוף לפרוע ל"א שישנו כאן מדלא אישתמיט שום פוסק לכתוב כדבריו וע' בתוס' גיטין ב' ע"ב ד"ה לפי שאין בקיאים לשמה שפירש"י דשיילינן ליה ממילא אי הוי לשמה כו' ודחו התוס' מדלא משתמיט בשום דוכתא להשמיענו שיהא צריך לישאל וגם בש"ס גופא מצינו כן בכריתות כ"ה ע"א לא נשתמיט תנא דאשמעינן עגלה בשחיטה כשרה כו' ובנדה נ"ב ע"א קשה בה ר"ח מסורא לא נשתמיט תנא ואשמעינן גומות וכתב רש"י וז"ל אי ס"ד גומות אע"פ שאין שערות לא לישתמיט בכולי' הש"ס חד תנא ולאשמעינן תנוקת שהביאה ב' גומות עכ"ל והיה נ"ל דדוקא היכי דאחד בא להשמיענו אין לסמוך עליו משום ה"ט דלא לישתמיט כו' אבל להחמיר שומעין והיה נ"ל ראי' לזה מהש"ס דפסחים י"ט ע"א דבעי למימר דר"ע אית לי' ק"ו דר"י וא"כ איכא רביעי בתרומה וחמישי בקודש ובעי הש"ס למידחי דלא נשתמיט תנא וליתני רביעי בתרומה כו' ופריך ואנן אהכי ניקו ונסמוך ופרש"י משום דלא אשכחן תנא נימא דר"ט ל"ל ק"ו ע"ש ולכאורה הוא נגד הש"ס דכריתות ונדה הנ"ל אבל אי נימא דלהקל אין לסמוך על הוכחה זו א"ש וגם מתוס' גיטין הנ"ל מוכח כן אבל מצינו בש"ס דיבמות ע"ב בדין ערל שקידש מי פרה ודייק דלא נשתמיט תנא דמשוי ערל לטמא ודייק מזה לקולא ומהגם דדוקא בפירוש דברי תנא כיון דעכ"פ יש ביד תנא לחלוק אין להוכיח אם דעתו של אותו תנא הוא כן או לא מכח הוכחה דלא נשתמיט אבל במה שחידש איזו פוסק במה שלא נזכר בש"ס וכל הראשונים בוודאי אין לחוש לדבריו אף להחמיר [וע' בתוס' מנחות נ"ו ע"ב ד"ה אמר מום כו' ותוס' קידושין ל"ה ע"א ד"ה מעקה ג"כ כה"ג ועוד בכמה מקומות] ולכן אין לחוש לדעת ריא"ז כלל במה שלא נזכרו דבריו וחילוקו בפוסקים ובפרט שכבר הוכחתי מדברי הפוסקים להיפוך

ובהיותי בזה עלה בלבי לבאר דברי הש"ס בע"ז שם דפריך אהא דאמר ר"ה עד שתהא ראש ושדרם ניכר ור"נ אמר או ראש או שדרה ופריך מהא דתנן ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת ואמר אביי כי תניא ההוא בארא ופלמודא דדמו רישיי' לטמאים ותמהו כולם דאכתי תיקשי למ"ד או ראשו או שדרו וא"כ ליתני התם שדרו דהא ארא ופלמודא אין להם שדרה וע' תוס' ותו"ח שם וע' בשו"ת הרשב"א סימן ק"ה ג"כ בזה וע' במרה"פ על הירושלמי פ"ב דע"ז הל' ט' מ"ש ג"כ בזה

ולפענ"ד י"ל דהא לכאורה ק' דמאי פריך מדלא תני רק סימני סנפיר וקשקשת ולא תני ראש ושדרה הרי י"ל דתני ושייר אך לק"מ דהא קיי"ל בכל דוכתי דלא אמרינן תני ושייר רק אי אשכחן דשייר עוד איזו דבר אבל אי לא שייר שום דבר יותר ל"א תני ושייר וכדפריך מאי שייר דהאי שייר וא"כ למ"ד או ראש או שדרה דשייר תרתי שוב לק"מ די"ל באמת על כל א' דתני ושייר כיון דשייר עוד דבר ולכן לא פריך רק למ"ד ראש ושדרה דהוי רק דבר א' ומאי שייר דהאי שייר וז"ב ונכון בביאור הש"ס ותמהני על המפרשים שלא דברו מזה

ובעיקר הדין של הדג טשיטשאהע כבר ביארתי דיש להתירו וביותר כי כפי שהעתיק הנו"ב שם מספרי הרופאים שהדג הנקרא אשטוריאן שהתירוהו הר"ת והרמב"ן הוא נקרא בלשון דייטש שטעהר והביא שם את הדג בלשון אונגרין ואיטליא ג"כ ובדקתי בספרי לשונות הגוים אשר נקובים ומכונים בשם ווערטער ביך מועתק מלשון דייטש ללשון פוליש ושם כתוב לאמר כי הדג הנקרא שטעהר בלשון דייטש נקרא בלשון פוליש טשיטשאגא והוא הנקרא אצלנו טשיטשאהא וכן חקרתי אצל הבקיאים ואמרו כן והדג אשטיריאן כפי שהוא מצויר שם הנהו ממש בכל צורותיו כפי הדג טשיטשאהא. ואם כפי הציור הוא גדול מאד במשקלו אין מזה ראי' כי בים הגדול מתגדל ביותר ובנהרות הקטנים הוא קטן [יל"ע קצת שכ' שם על דג טשיטשאנא איין ארט שטעהר נראה שהוא רק מין שטעהר ולא הדג שטעהר וכפי הנראה יען שהוא קטן אבל שטעהר הוא גדול וע' מד"ר פ' בראשית ורש"י שם דאין דומה טעם דג העולה מעכו לעולה באספמיא ובודאי במין א' קאמר כמובן] ואולי הוא עוד בימי קטנותו ויתגדל אח"כ וכל הדגים הקטנים בנהרות הם גדולים בימים כנודע וכיון שכן הרי הוא הוא הדג אשר התירוהו ר"ת והרמב"ן ואוהל מועד ואל יפלא בעיניך על אשר סמכתי על ספרי לשונותם כי הדבר פשוט אצלי דבכל כה"ג שהוא רק גילוי מלתא ומלתא דעבידא לגלויי וגם אומן לא מרע אומנותו דוודאי העכו"ם נאמן בזה ועיין ב"י יו"ד סימן קי"ד ומג"א רסי' ך' ובר"ן פ"ק דחולין ונ"ב מ"ת א"ח סימן ב' ותפ"צ סימן י"ט וכבר סמכו חז"ל ע"ד הרופאים בש"ס דנדה ר"פ המפלת ועיין בטור יו"ד סי' קפ"ז ותשו' מיימוני לה' אי"ב סימן ג' בשם תשובת ריצב"א דמייתי מירושלמי שבת פ' במה אשה דנאמן רופא לומר בקמיע זו רפאתי ושניתי ושלשתי ויוצא עמה בשבת והיינו משום דלא מרע אומנותו ומכ"ש בדבר כזה שהוא נדפס ובא בכל העולם ועיין בשו"ת ח"ס חיו"ד סימן קנ"ח וכמה שו"ת אחרונים שהאריכו בענין נאמנות הרופאים ועיין בשו"ת כנסת יחזקאל סימן ב' שנסתפק בענין שינוי האויר אם הם נאמנים ע"ש לענין רחיצת הילד אחר המילה אבל בדבר כזה שהוא רק העתקת הלשון לית דין צריך בישש שהיא נאמן ולא יתעקש בזה זולת החולק על האמת וכן מבואר בתשו' ח"צ סימן ע"ו בדברי הגאון מ' נפתלי להדי' לענין ניטל הלב דבכל כה"ג נוכל לסמוך אפילו על עכו"ם רופא ומהטבע וממשלות שיעלי' דהוי רק גילוי מלתא יעו"ש. ועתה אבא לבאר דין אם נוכל להתירו פה"ק שהוא אתרי' דמר הגאון הצדיק ז"ל והוא נוהג לאסרו ואולם הדבר מבואר בש"ך חו"מ סימן כ"ה סק"כ בשם ב"ח דאם ה' מנהג בעיר להחמיר ע"פ חכם א' ומת ובא חכם אחד ומיקל יכולים לנהוג היתר במה שאסרו והנה בוודאי חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ולשיטת כמ"פ אפי' גדול הימנו ומכ"ש בקטן שבקטנים ומי יתנני עפר תחת כפות רגליו הקדושים ואינני כדאי אפילו להבין דבריו ומכ"ש לחלוק על רבן של ישראל. ואמנם טעמו של הב"ח והש"ך נראה משום