מהרש"ם חלק ד קו

עבה ונקלפת מן הבשר א"כ אין שום פקפוק בזה ונוכל להתירם

ומ"ש הגאון הנ"ל דהיכי דע"י רותחין נקלפים ביד אפשר ע"י רכותן מהמים הם נקלפים אני תמה דהא גם גבי דגים מלוחים ושרוים מהני אם נמצא בחתיכה קשקשת ואכתי הא אפשר ע"י חוזק המליחה והשרי' הקשקשים נקלפים ולא נמצא בשום מקום שצריך שימצא הקשקשים נופלים מאליהם א"ו דאין חילוק לעינינו הרואות אם נקלף הקשקשת בלא עור תחתיו או בצירוף מעט עור הדבוק לקשקשת ומדוע איפוא נמציא חששות שלא נזכרו בפוסקים

והנה בתשו' נו"ב שם סי' כ"ט ל' האריך הגאון מהר"ש ז"ל בן הנו"ב ז"ל לפלפל עם השואל בדין דג שטירל והשואל הביא דברי ש"ג פא"ט בשם ריא"ז שכ' וז"ל סימן מובהק בדגים כל דג שזנבו מפוצל אם הי' הפיצולים שוים בידוע שיש לו קשקשת ואם ראשי הפיצולים האחד ארוך מחבירו בידוע שאין לו קשקשת כמ"ש מזה בשם לקח טוב אבל שאין זנבו מפוצל דומה זנב הטהור לטמא ברוב הדגים עכ"ל וא"כ בדג השטורל שאין פיצולי הזנב שוין הוא דג טמא והגאון השיב לו שהרי הב"י סי' פ"ג הביא בשם ר"י החסיד והסמ"ק ס' על דגים טהורים שני עדים טהור פי' דג טהור זנבו סדוקה לשנים עכ"ל הרי מבואר דלא כהש"ג במה שסיים דכל שאין זנבו מפוצל דומה טהור לטמא אבל אני תמה דאף דבמה שסיים הש"ג מבוא' ממהר"י חסיד וסמ"ק וב' להיפוך מ"מ י"ל דבמ"ש תחלה לחלק בזנב סדוק בין אם הפיצולים שוים או לא אולי מודים לדבריו [וע' לח"מ פ"ג ממעה"ק ה"י דאף דבסמיכה פסק כר"ש משום דברייתא מסייע מ"מ בעריפת עגלה דליכא ברייתא הדרי' לכללא דהלכה כר"י נגד ר"ש וע' רא"ש פסחי' ע"פ סי' ה' וק"נ ס"ק כ' ג"כ בזה ועתוס' ברכות מ"א ע"ב ד"ה ויין כו' שהרי מפת פוטרת אין הל' כמותו כו' א"כ גם מהא דיין פוטר אין הל' כמותו וי"ל למעיין ין ועתוס' ב"מ ע"ז ע"ב ד"ה רב כו' דאף דבהא דכל החוזר לא קיי"ל כן מ"מ בהא דכל המשנה לא אשכחן אמורא דפליג ע"ש וע' כה"ג בתוס' קידושין ט"ו ע"א ד"ה ואידך כו' שדחו ד' ר"ת דאף דר"א אמר ב' דיני' ולא קיי"ל כותי' בהא דרבו מוסר לו ש"כ מ"מ בהא דמעניקי' י"ל דהל' כותי' ע"ש ור"ת שם לא ס"ל כן ועתוס' שבת נ"ה ע"ב בהא דש"מ יש מיתה בלא חטא ויסורים בלא עון וכ' תוס' דאף דלא נמצא הוכחה רק על מיתה מ"מ מדליתנייהו דברי ר"א בהך ממילא נדחו דבריו גם לענין יסורים ועתוס' ברכות ע"א ד"ה תיובתא] ואמנם לענד"נ שב' דברים אלו תלוים זב"ז ואם הפוסקים חולקים בדין שסיים הש"ג שוב חולקים גם על תחלת דבריו שהרי בש"ס דע"ז ל"ז שם מייתי עובדי דהאי נונא דנקעי' להדי יומא וחפי' בדיקולא ומשיכלי חיורי ובריטב"א שם דף מ' הקשה לשי' רש"י דסימני ראש ושדרה מהני א"כ אמאי לא בדקו בראש ושדרה והוכיח מזה דאיכא דגים טהורים ג"כ שאין להם ראש ושדרה והנך דגים לא הו"ל סימני ראש ושדרה ולכן הוצרכו לחפש אחר קשקשים דוקא ע"ש ואם כן אכתי תיקשי אמאי לא בדקו על הזנב דאם הוא מנול ופיצוליו שוים כשר ואי לא טרפה ובזה היו מרויחים דגם באין לו עתה קשקשים כלל הי' תולים שנשרו או שיהיה לו אחר כך וכמ"ש הפוסקים גבי ראש ושדרה ועיין בב"י סימן פ"ג שם אבל לא קשה מידי די"ל שלא היה הזנב מפוצל כלל ובזה טמא וטהור שוים וכמ"ש הש"ג וא"כ לדידן דאם אין הזנב מפוצל כלל הוא סימן לדג טמא שוב ממילא מוכח דאם מפוצל לב' שוב ליכא סימן להבחין מהא דפיצולים שוים או לא אם הוא טמא או טהור וגם מהא דפלפלו התוס' וש"פ בדג ברבוטא אם הוא טהור דיש לתלות שנשרו הקשקשים במים ופלפלו אם מהני סימן דעוברי דגים אי סימנים דאורייתא או רק דרבנן ובריטב"א הוכיח ג"כ מזה דאיכא דגי' טהורים שאין להם ראש ושדרה דאל"כ הרי ממ"נ אם הו"ל ראש ושדרה הו"ל להתירו בפשיטות ואם לא הי"ל שדרה א"כ טמא ובע"כ כמ"ש ע"ש ואכתי תיקשי דהי"ל להבחין אם הפיצולי' שוים ובעכצ"ל שלא הי' הזנב מפוצל כלל א"כ לדידן דקיי"ל כהסמ"ק מוכח דלא כהש"ג ועוד ראיה מהש"ס שם דף מ' דפריך אהנך אמוראי דפליגי אי ראש ושדרה מהני מהא דתנן ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת ופירש"י אלמא אין סימנים לדגים בדבר אחר ומשני ההוא באראה ופלמודא דדמו רישי' לטמאים ובתוס' הקשו משדרה אבל ברא"ש ור"ן וריטב"א תי' דאיכא נמי טהורים שאין להם לא ראש ולא שדרה ע"ש ואכתי תיקשי דהו"ל למיתני סימן דזנב מפוצל ובע"כ משום דאיכא הנך שאין הזנב מפוצל כלל ודמי טהורים לטמאים וא"כ לשיטת סמ"ק הנ"ל שוב מוכח להיפוך. אך בזה י"ל דכיון דסימן זנב מהני רק להבחין עי"ז אם יש לו קשקשת א"כ להכי תני במתני' עיקר הסימן של קשקשת אך לפמ"ש הב"י בדעת הרא"ש והרמב"ם והרשב"א דסימן ראש ושדרה הוא ג"כ רק להבחין עי"ז שיש בו קשקשת והא דפריך ממתני' דכל שיש לו סנפיר וקשקשת היינו דעכ"פ הו"ל למיתני במתני' הך מילתא יעו"ש בב"י באורך א"כ ממילא מוכח מזה דגם סימן דפיצולים שוים לא מהני. ואמנם בב"י העתיק לשון הסמ"ק וז"ל כ' סמ"ק בשם ר"י חסיד סימן על דגים הטהורים כו' יש לו זנב סדוקה לשנים משא"כ בברבוטה והרבנים הגדולים אוכלים ממנה ור"י מפריש היה נזהר ממנה והמחמיר תע"ב עכ"ל הרי מבואר דברבועא לא היה זנבו סדוק לשנים ונחלקו באמת בזה אי מהני לאסור הא דאין זנב סדוק לב' וא"כ לשיטת המתירים ברבומם שוב י"ל כדברי הש"ג רק להאוסרים ברביעה מוכח דלא כהש"ג וגם בתוס' הביאו בשם ר"י חסיד שהחמיר בברבוטה אבל לשי' ר"ת שהתיר ברביעה שוב י"ל דהיכי דזנב סדוק לשנים אם אין הפיצולים שוים הוא דג טמא וכדעת ש"ג וא"כ להאוסרים ברבוטה דג זה מותר ולהמתירי' אסור

ואמנם נלע"ד להוכיח דכל הפוסקי' חולקי' על הש"ג דהא הפר"ח הביא בשם אוהל מועד בשם הרמב"ן ור"ת שהתירו דג הנקרא אשעריאן בלשון צרפת ובתשו' מ"ב שם סי' כ"ט הביא בשם ספר א' מחכמי הטבע שמצוירים שם כל מיני דגים בשמותם ומראיהם עם ועם ככתבם וכלשונם והביא כי הדג הנקרא אשטוריאן נקרא בלשון דייטש שטעהר כו' והוא הוא שיש לו זנב מפוצל לשנים פיצול החד ארוך וא' קצר וכל מראהו ותבניתו הוא כצורת דג הנקרא אצלינו משימשלהצ וא"כ הרי התירו ר"ת בעצמו אף שהוא היה מן המתירים הדג ברבוטה וא"כ ממ"נ מותר בנ"ד דלשיטת האוסרים ברבוטה הרי ס"ל דזנב שאינו מפוצל סי' טומאה א"כ שוב מוכח מהש"ס דאם הוא מפוצל א"א להבחין ע"י היכר אם פיצולים שוים או לא וכמ"ש לעיל ולשיטת המתירים שהוא ר"ת הרי הוא בעצמו התיר הדג אשעוריאן שאין פיצולי זנבו שוים ועכ"פ הרי מפרש שהרמב"ן ור"ת ואוהל מועד ופר"ח הסכימו להתיר בדג שאין פיצולי זנבו שוים וכן מוכח דעת ר"י החסיד וסמ"ק וב"י וכמו שהוכחתי ודלא כהש"ג ועוד אני אומר דוודאי אין כונת הש"ג לאסור אם רואים שיש קשקשים ע"י סימן שזנבו מפוצל לחלקים שאינם שוים והרי כ' רק דבידוע שאין לו קשקשים והיינו בסתם אבל לאו כללא הוא להכחיש סימן המפורש בתורה וגם מבואר בכל הפוסקים דסימן זה דקשקשים הוא אפי' אם נקלף בסכין וכדומה ואיך נימא דאסור משום שהזנב מפוצל ואולי לא ידע הריא"ז ממין דג זה וגם אם ידע מזה כתב סימן דזנב על הרוב וכמ"ש הכרו"פ ליישב הא דקיי"ל כל שיש לו קשקשת י"ל סנפיר מהא דהקשה רופא א' להמעיי"ט מדג הנקרא שטינקוס מורינוס ע"ש ומצינו בתוס' נדה ס"ד ע"ב בהא דעומדת ורואה יושבת ואינה רואה בידוע שלא חיתה המכה כו' ע"ג כונם ורואה ע"ג כולם ואינה רואה בידוע שחיתה המכה וכתב התוס' לספרים דגרסי ע"ג כולם ורואה ליכא לפרושי בידוע דאיכא הוכחה דהא לא מוכח ולא מידי הואיל ורואה אלא ה"פ בידוע שיש לתלות שחיתה המכה וכן צריך לפרש לעיל דף נ"ו בידוע שלפני הכיבוס כלומר שיש לתלותו לפני הכיבוס ע"ש וא"כ גם מ"ש הריא"ז בידוע הכונה דאם אין הפיצולים שוים יש לחוש שמא הוא מין טמא רק היכי דפיצולים שוים בידוע והוי סימן מובהק על דגים טהורים וע' בתוס' מ"ק ה' ע"ב ד"ה יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר וכתב בתוס' דהכונה די"ל דמסתמא אם לא שאבד בה קבר היו נוטעים בתוכה א"נ בידוע לאו דוקא