מהרש"ם חלק ד קג

וצריך ס' נגד הקליפה עכ"פ ורו"מ תמה עליהם דכיון דהש"ך סמך א"ע כרן על דעת הב"י כיון דיש כמ"פ דס"ל דהוי פירשא בעלמא א"כ גם כ"ק אינו נאסר קודם שיעור שיתן על האש כו' והא דבסי' ס"ט והובא בש"ך שם סקע"ב מבואר דכ"ק נאסר מיד היינו משום דהדם והמלח חשיבי רותח מיד אבל הבשר אינו רותח מיד וא"כ הכא גבי קיבה דלענין בב"ח איירי דהא קיבה אין מחזיקים בה דם כלל וא"צ מליחה כלל דהוי בכלל מעים והוי כבשר שנמלח אחר שיעור מליחה והודח וגם ליכא שומן על הקיבה רק חלב כמ"ש סימן ס"ד א"כ הרי הבשר לא נעשה רותח כלל קודם שיעור שיתן כו' וגם כ"ק מותר עכת"ד. והנה הפמ"ג קיצר בהעתקת דברי פר"ח והמעיין בפר"ח סימן צ"א ימצא דס"ל בדעת המחבר באמת לשיטת הר"ן דגם כ"ק מותר רק דהכריע שם דאין לסמוך בזה ע"ד המחבר כלל דעכ"פ כ"ק נאסר מיד ובסימן פ"ז העתיק דברי הש"ך וסיים וז"ל ומיהו אף לדידן דקיי"ל כהמחבר דצריך שישהה במליחתו היינו לאסור כולו מטעם כבוש אבל לאסור כ"ק אוסר מיד וכמש"ל סי' צ"ח סק"ט עכ"ל והיינו דהש"ך באמת פוסק בעלמא דלא כהמחבר וע"ז כ' דבנ"ד יש לסמוך על הב"י בצירוף דעת הסוברים דהוי פירשא וע"ז כ' הפר"ח דאף דהוא ס"ל גם בעלמא כדעת המחבר דהפר"ח נמשך תמיד אחר הב"י בכל הדינים כנודע מ"מ מודה דכ"ק בעי ודלא כהב"י וד"ז מבואר שם בסי' נ"א שחולק בזה על הר"ן והב"י ויש מקום לומר דמ"מ מודה לענין חלב הקיבה רק שהזכיר גוף הדין ודלא כהפמ"ג ואולי כונתו דכיון דלענין כ"ק הוי דיעה נדחית לגמרי אין לצרף אותה כלל אבל עכ"פ בדעת הש"ך לשיטת הב"י יפה כ' רו"מ דס"ל דגם כ"ק א"צ כלל בנ"ד אך דלכאורה נראה להוכיח מדברי הר"ן גופי' כדעת פר"ח דהנה הר"ן שם בפכ"ה הביא בשם ר"ת דסתם מליחה לקדירה הוי אינו נאכל מחמת מלחו והוי רותח והביא ראיה מש"ס מנחות כ"א דדם קדשים אי לאו דמיעט' קרא ממליחה הוי בעי מליחה ופריך הא בלא"ה א"א למלחו כיון דאמר זעירי דדם שמלחו א"ע עליו דנפיק מתורת דם א"כ איך הוי ס"ד דבעי מליחה הא אי מלחי' נפיק מתורת דם וכיון דסתם מליחה דקדשים כמליחה דקדירה כמבואר בש"ס שם א"כ מוכח מזה דסתם מליחה דקדירה כרותח וכ"נ מדברי ההלכות שכ' דשיעור מליחה כשיעור צלי' דהיינו שיעור מיל וכ"כ הרב הנשיא אלברצלוני ז"ל דכל ששהה במלחו שיעור שהיה לקדירה הוי רותח ומקמי הכי לא וכו' עכ"ד ולכאורה לפמ"ש בסוף דבריו דמקמי שיעור מיל ל"ה כרותח א"כ איך הביא ר"ת ראיה מהא דמליחת דם דשיעור מליחה לקדירה הוי כרותח ופריך שפיר הרי אכתי י"ל דהוי ס"ד דימלח הדם ולא ישהה כלל ויזרקנו תיכף וכמבואר שם בדין איברים ובכה"ג ל"ה כרותח לכ"ע ומאי פריך הש"ס והדק"ל ויש להוכיח מזה דס"ל לר"ת דהדם נעשה רותח מיד רק הבשר לא נעשה רותח קודם השיעור ולכן דייק הש"ס שפיר אבל הכר"ו תמה בסי' צ"א שם דאי נימא לחלק בין הדם לבשר א"כ שוב ליכא ראי' מהתם למליחה לקדירה דהוי כרותח דלמא בעינן באמת כמליחה לאורחא ואפ"ה פריך הש"ס שפיר משום דהדם נעשה כרותח גם ממליחה מועטת אבל הבשר לא נעשה כרותח וגם הביא בשם ר"ו אלברצלוני שהוא מרי' דשמעתא ובתה"א כ' להדיא בשמו דפחות משיעור שהיה גם הדם והציר הנפלטין אינם רותחי' כ"כ שיהיה כחמין לכבוש מה שבתוכן גם במה שהקשה הר"ן מדגים ועופות דפלטי הדגים קודם ובלעי דם העופות מקמי שיעור שהיה תמה הכר"ו דשאני דם דנעשה רותח מיד וגם במה שתי' הר"ן דלגבי דגים דרפו קרמייהו נעשה רותח מיד תמה הכר"ו מאוד דאין לו הבנה כלל דכי בשביל דרפו קרמיי' יהיה החימום מהמלח יותר ומ"ש הכר"ו ליישב דב' פעולות לא יוכל המלח לפעול לפלוט ולחמם אם כי הרשב"א כ' דאין המלח פולט בחומו רק בחריפותו מ"מ אינם פעולות מחולקות שנאמר דא"י לפעול שניהם יחד גם היא היפוך דעת שאר אחרונים שכ' להיפוך דהיכא דפועל לפלוט מתחמם יותר ולכן היה נראה דודאי מודה הר"ן דגם קודם שהיה מ"מ כ"ק פועל לחמם מיד ולכן לגבי הדם שהוא לח וכשהוא נותן המלח בתוכו מתערב המלח בכולו נאסר הכל מיד ובפרט שהרי ממרס בדם שלא יקרש רק לגבי מליחת חתיכה אין המלח פועל רק כ"ק לחמם הבשר ולכן גבי האיברי' שפיר מעלן ע"ג המזבח דדוקא בצלאם שנצלו כל אאיברי' א"ב משום ריח ניחוח משא"כ בזה דבתוכן לא נתחמם כלל אבל גבי דגים דרפו קרמיי' ל"ש לחלק בהו בין כדי קליפה לכולן דכשמתחיל לכנוס אין לו שום הגנה ומתחמם הכל כיון דרפו קרמיי' ובזה מיושב מה שהקשה הח"ד בסי' צ"א לשיטת הסוברים דגם הבשר נעשה רותח מיד א"כ איך מעלה איברי' שמולחן לגבי מזבח הרי דמי לאיברי' שצלאן אבל אי רק כ"ק מהני המליחה מיד א"ש וע' בבדה"ב להרא"ה בית ש"ג שכ' דל"א מליח כרותח אלא בבשר שי"ב ממש ומתחמם אבל משקי' אפילו הם מלוחי' דינם כצונן אא"כ הם מי מלח עזים ע"ש וצ"ע מהא דדם שמלחו הנ"ל] אך לפע"ד יש לתמוה בזה לפי המבואר בירושלמי פ"ב מנדרים ה"ד אמתני' דהרי עלי כבשר מליח וז"ל הוון בעו מימר מליח לעולם הא לשעה לא א"ר יודן מן מה דתנינן הרי עלי כבשר מליח כו' הד"א מליח לשעה הוי מליח איזו מליח לשעה כי דתנן כיצד הוא עושה נותן את האיברים ע"ג המלח והופכן א"ר אבא מרי שניי' היא ששם משהה הוא אותן שהן נמלחין וויידא אמרה הא דמר רחב"א הנוטל זתים מן המעטן טובל א' א' במלח ואוכל הד"א מליח לשעה מליח עכ"ל והק"ע שם פי' דבעי להוכיח דמליח לשעה מליח מקרבנות ודחי דהתם משהה אותם שיקלוט טעם המלח ולכן דייק מהא דטובל א' ואוכל ומוכח דאם צירף שנים נקבע למעשר ע"י המלח דהמלח קובע ומוכח דמליח לשעה הוי מליח ומוכח מזה דמליח לשעה אין הכוונה שעה ממש רק שעה מועטת בלא שום שהיה ועיין תוס' סוטה י"א ע"א ד"ה מרים וכו' שכ' כה"ג דשעה לאו דוקא ועי' בתר"י רפ"ה דברכות ועכ"פ מבואר דגבי קדשים הי' שוהה כדי שיקלטו טעם המלח והן אמת דהפ"מ שם גריס שני' היא שאם היה משהה כו' ופי' דשאני התם שאם משהה אותם ואינו מקריבם כלל יהיה מליח לעולם אבל במח"כ הוא דבר תמוה דאם מולחן בודאי עומדים להקרבה וגם אי נימא כגי' הפ"מ י"ל דהיינו דא"צ לשהות רק דאם משהה ואח"כ מקריבן ג"כ שרי ולכן קאמר שניי' היא ובזה אין סתירה מהירושלמי לש"ס דילן במנחות דמשמע דמקריבן מיד וגם בריטב"א חולין קי"ב מבואר בשם כמ"פ דלא היה משהה בקרבנות ולפמ"ש ניחא דמ"מ אם השהה אותם שפיר דמי (וע' בשיו"ק שם שהוכיח מזה כדעת ר"ת דמליחה לקדירה הוי רותח אבל אין דבריו מוכרחים כלל דאין כונת הירושלמי לענין מליח כרותח שהרי לשיטת ר"ת קודם ששהה כשיעור אינו כרותח וכאן מוכיח הירושלמי דאפי' כרגע הוי מליח וכדמוכח מהא דטובל ואוכל] ועכ"פ מבואר דגבי איברים גם אם משהה אותם במלחם שפיר דמי והא בזה שפיר תיקשי דדמי לאיברים שצלאן דא"ב משום ריח ניחוח ונראה להוכיח מזה דדוקא איברים שצלאן דראוים לאכילה א"ב משום ר"נ אבל במליחה כיון דלא חזי לאכילה אף דחזי לאומצא הרי גם בלא מליחה חזי לאומצא ועוד דהתוס' מנחות מ"ח ע"א בהא דכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן בין לפני זמנן בין לאח"ז הדם יזרק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב ופריך נימא חטא בשבת בשביל שתזכה בחול ומשני חטא בשבת בשביל שתזכה בשבת אמרי' אבל בשביל שתזכה בחול לא אמרינן והקשו בתוספות דיזרוק בשביל לאכלן חי ותי' דאין זה זכות כו' יעו"ש ומבואר דאכילה באומצא אינו זכות כלל וא"כ ה"נ שפיר אם העלן לגבי מזבח שפיר אית בהן משום ריח ניחוח. עוד נראה להביא ראיה דהאיברים היה מותר להשהותם ג"כ במלח וגם היה צריך להשהותם כשיעור מליחה דכבר נודע מ"ש הרשב"א בחי' למנחות כ"א בהא דתמלח אפי' בשבת והקשה דלמ"ל קרא להתיר מליחה והא בלא"ה אין עיבוד באוכלים ותי' דכיון דקרבן תמיד במוסף של שבת היה כליל ואינו נאכל לאו כעיבוד באוכלים דמי ועוד תי' דכיון דהוי תיקון הקרבן כמעבד דמי כיון דמתקן הקרבן בזה ע"ש וכבר הביא ד"ז המל"מ פי"א מהל' שבת בשם א' מהראשונים וכעת נדפסו חי' הרשב"א הנ"ל ושם נמצא ד"ז. והנה תי' ב' יש לי תמי' גדולה עליו לפמ"ש הר"ן פ"ג דסוכה דאי לולב א"צ אגוד רק מצוה לאגדו כיון דלא מעכב ל"ה האגד מתקן כלל