מהרש"ם חלק ד קא

על פני האש שואבו ושורפו א"כ ה"נ במשחו בביצה ומוכח מהש"ס הנ"ל דלא נשאר כלום דאל"כ יוכשר מכח זה המעט הנשאר ובע"כ כמ"ש וע' בר"ן חולין פכ"ה גבי בי דוגי וח"ד סי' ס"ט ותבין דבכה"ג אפשר לסחטו מותר ואף דגבי פסח שסכו בשמן לא כן היינו משום דבשר אינו מתיבש בצלי' משא"כ בפת אבל יש לחלק בין יין לביצה כמובן ולכן נראה דצריך קליפה וכמ"ש והנלע"ד כתבתי

שוב הראוני בהגהת רש"ק על פמ"ג שם העיר מהא דסיכה משהו ופסק ג"כ כמ"ש וע' במש"ז סי' צ"ד סקי"ג מדברי התה"א להרשב"א וגם הראי' משבת קמ"ה העירוני די"ל דוקא נגד האש האור שורפו משא"כ בחום תנור בלבד וכדקיי"ל ביו"ד סוס"י צ"ב לחלק כה"ג אבל הרי התם רק בטפה מקילין גם י"ל דהממש נשרף אבל מ"מ נבלע הבליעה

סי' צא ב"ה א' וילך תרל"ו. להרב המאה"ג מוה' מרדכי זיידמאן ני' ראבד"ק אוזיראין

היום הגיעני מכתבו ובדבר מה ששאל בדין שבא איש א' למחו"ק ונשא אשה באמרו שגירש אשתו הראשונה ותיכף אחר החופה נודע לו שאשתו הראשונה נשתטית זה כמה שנים והפרישם רו"מ זמ"ז וצידד כת"ר דאף שכ' האחרונים סימן א' דאם עבר ונשא אשה אחרת ועבר על חדר"ג דחייב לגרש השני' אא"כ הראשונה מקבלת גט ברצון מ"מ בנ"ד הרי אין הראשונה בת גירושין וצריך להיתר מאה רבנן א"כ י"ל דאם ישיג היתר מאה רבנים מותר לו לדור עם השני' וא"צ לגרשה דדמי כמו שקבלה הראשונה גט ברצון ונסתפק קצת אם אולי אין ליתן לו התרה עד שיגרש אשתו השני' מקודם גם כ' שיש לו ג' בנים קטנים והאשה השני' קבלה ע"ע לטפל בהם ולגדלם וגם אין ברצונה לקבל גט והנה בתשו' מהרש"ל סי' י"ד מבואר טעמא דצריך לגרש השני' משום דלקיים שניהם א"א מכח חדר"ג א"כ כיון שהראשונה קדמה והשני' באה בגבולה תדחה היא ע"ש וא"כ בנ"ד דנשתטית ואינו דר עמה וגם אם ישיג היתר ק' רבנן לישא אחרת מסתמא יעשו כדת שישלש כנגדה כל חיובי ממון כמבואר בש"ע ומה שלא יחויב ע"פ דין ליתן לה גם עתה אינו מחויב וע' בחמ"ח וב"ש סי' קי"ט וא"כ אין זה נוגע לראשונה כלל ולא מיקרי באה בגבולה וכיוצא בזה פ' בתשו' מהרי"ט ח"א סימן א' במי שנדר בנזיר אם לא יפרע חובו לחבירו לזמן ידוע ואח"כ מטה ידו ואין לו לשלם ופסק דאף דהנודר לחבירו לתועלת חבירו אין להתיר נדרו בלא דעת והסכמת חבירו מ"מ בזה כיון שאין לו לפרוע והוא אנוס בדבר א"כ גם אם יהיה נדר לא יהי' בזה שום תועלת לחבירו שוב יכולים להתיר לו נדרו בלא דעת חבירו ע"ש ועתוס' בכורות כ"ב ע"ב דאף דצריך להרים משום גזל השבט מ"מ היכא דאי מרים מיתסרא שוב ליכא גזה"ש וא"צ להרים רק משום ל"פ ע"ש ועתוס' נדה ו' ע"ב בסופו דכיון דלא הוקבע להרים ולא נאסר משום משמרת תרומותי רק משום הפסד כהן וכיון דכבר נולד ספק טומאה וא"ר לכהן ליכא משום הפסד כהן יעו"ש וה"נ בנ"ד כיון דנשתטית ואינה ראוי' לו והוא אנוס בדבר שוב אינו נוגע לראשונה כלל ולא נכנסה השני' בגבולה כלל רק דהבעל עשה שלא כדין שנשא אותה קודם שהשיג היתר מק' רבנן אבל לא בשביל זה נכוף אותו לגרשה שיש חשש גט מעושה ונוגע לאיסור התרה א"א לעלמא ובפרט דהא דעת הב"י בתשובה דאם עבר ונשא אין כופין להוציא דגזירת רגמ"ה היא רק על תחלת הנישואין כמ"ש הכנה"ג סי' א' בשמו ושכן הסכים מהרח"ש ועוד הרבה פוסקים אך שהנו"ב מהד"ת סי' צ' כ' שדעת רמ"א ואחרונים אינו כן ומבואר בשו"ת אמרי אש חא"ע סי' ד' דמ"מ חייבים ב"ד להפרישם לחוש לדעת רמ"א וממילא תרצה לקבל ממנו גט ובדין הוא כיון שא"י לקיים בה עונתו יעו"ש בזה ובאמת דיש בזה מקום עיון לפמ"ש בכנה"ג סימן קנ"ד בשם כמ"פ דאם מפרישים אותם ועי"ז מקבלת גט דמיא לגט מעושה דע"י ההפרשה מעשים אותם להתגרש דההפרשה היא ענין הגט יעו"ש א"כ איך נוכל מספק להפרישם וליגע בספיקא דאורייתא משום חשש ספק בתקנת רגמ"ה וכבר כתבתי בכמה תשובות דאף דחרם הוי סד"א ולהחמיר מ"מ בתקנת רגמ"ה דהוי רק לטובת תקנת הנשים ספיקא להקל כמ"ש הד"מ בח"ע סי' א' להדיא ודלא כתשו' עבוה"ג סי' נ"ג ועיין נו"ב מ"ק חא"ע סימן ע"ז ומהד"ת חיו"ד סימן ה' וסי' קמ"ו שנעלם ממנו ג"כ ד"ז ועמ"ש בחיבורי בקת"ע לסי' רל"א אות י"ט באורך וא"כ איך נכוף אותם להפרישם ולא נחוש לחשש גט מעושה דפסול מדאורייתא וצ"ל דהעיקר כדעת הרמ"א דגם אם עבר ונשא אסור לו לישב עמה וכיון דמצוה לשמוע דעת חכמים ל"ה גט מעושה וכדאי' בש"ס דב"ב וש"ע סי' קנ"ד אבל כל זה היכא דאין לו היתר לישא אבל בנ"ד שיש לו היתר ע"י ק' רבנן הרי אם יתירו לו ק' רבנן איגלי למפרע דלא עביד איסורא כלל ונשא בהיתר וכמ"ש הרמב"ן בחי' לגיטין ל"ה דאפילו בנדר אם התיר אח"כ נעקר האיסור למפרע אף שעבר על הנדר קודם התרה וחולק שם על התוס' וכדקיי"ל אכלה כולה נשאלין עלי' ואף שדעת הראב"ד בתמים דעים סימן רל"ז דדוקא היכא דאיכא קרבן או מלקות אבל במזיד ולא אתרו בי' אין נשאלין הנה דעת הרא"ש פ"ג דשבועות אינו כן וגם הר"ן בחי' לגיטין שם כתב כדברי הרמב"ן וע' בשעה"מ פ"ו משבועות וא"כ כיון דנשאת בהיתר א"צ לגרשה כלל וע' בשו"ת גו"ר הספרדי חאה"ע כלל א' סי' י' שהעלה דתקנת רגמ"ה כשבאים להתירה בק' רבנן יש לה דין התרת נדר ובעינן חכמים בקיאים בדיני התרת נדר וגם הי' מהראוי שיבא הבעל בעצמו לפניהם שיתירו לו כמו בנדר דל"מ התרה ע"י שליח והא דשולחים שליח ליקח התרה ממאה רבנן היינו משום דסמכינן ע"ד הפוסקים דסברי דתקנת ר"ג לא היתה רק עד סוף אלף החמישי והם אמרו להתיר ע"י שליח עי"ש ומבואר דתקנת ר"ג קיל מנדר א"כ י"ל דגם הראב"ד מודה בזה דכיון שהתירו לו לא עביד איסורא למפרע כלל דכל תקנתו הי' להתיר אם יראו טעם מבורר וכיון שנראה בעיניהם שיש טעם מבורר לא היה כאן שום חלות להתקנה כלל וא"כ לא באה השני' בגבול של הראשונה כלל ועיין בשו"ת נשמת חיים חו"מ סימן ה' בדין ראובן שהיה נושים בו שו"ל וקדם בן שמעון ותפס עבור לוי וא"כ לא קנה שהרי הי' חב לאחרים דהיינו שמעון ויהודא ולבסוף נודע שבשעה שתפס כבר מת שמעון וא"כ היה הוא היורש והיה שייך בו מיגו דזכי לנפשי' וצידד שם לומר דחסרון הידיעה אינו מזיק כלום ומהני תפיסתו ואף דבס' רני ליעקב הנדפס עם מזבח כפרה בהשמטות למ"ק דף כ"ו חלק עליו ודעתו נוטה דל"ש בזה מיגו כיון דלא ידע אי מצי זכי לנפשי' היינו משום דהתם בעינן שיהי' לו מיגו דזכי לנפשי' אבל בנ"ד לכ"ע חסרון הידיעה אינו מזיק כלום ואין זה בגדר באה בגבולה וע' כתובות ע"ד המקדש ע"מ שלא יהיה נדרים והתירו הנדר חלים הקידושין כיון דנעקר למפרע וה"נ בזה ולכן לפע"ד יפה כ' רו"מ דא"צ לגרש השני' כלל רק יראה להשיג היתר מק' רבנן ובאופן שישליש נגד אשתו הנשתטית כל חיובי ממון כדת של תורה: סי' צב

נשאלתי במי שנתחייב ליתן מזונות לבתו וחתנו איזו שנים והאשה עסקה בהמעות בהלוואת ריבית והרויחה סך רב במשך הזמן של המזונות ואח"ז מת בעל האשה אם הריוח של הריבית שייך להאשה או ליורשי הבעל וזה תשובתי. הנה כבר נודע מה שנסתפק מהרי"ט ח"ב ח"מ סי' ס"ז בנשים המכלכלות את בעליהן אם מע"י לעצמן או לא והמל"מ פכ"א מאישות תמה עליו שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים גבי אלמנה שהשביחה קרקע היתומים ודעת הראב"ד דאע"ג דניזונת משל יתומים ומע"י ליתומים מ"מ כיון דנתעסקה במלאכה אחרת שאין דרכה בכך דדוקא טוי' ואריגה הם מלאכת הנשים משא"כ בזה כיון דא"י לשנותה למלאכה כזו ואם עשתה הרי הוא לעצמה וכ"פ הרשב"א כמ"ש הב"י בשמו וה"נ בזה וגם אי נימא דלגבי אשה שיש לה בעל לא עדיף ממציאה דשייך לבעל משא"כ באלמנה ויתומים מ"מ הרי באינה ניזונת משל בעל גם מציאתה לעצמה