מהרש"ם חלק ג צז

גם בהא דהי' תולש הטיט למשכו ג"ל תיקשי דבאיכא טיט הרבה שבלועין בהן יותר מג"ל מים תיקשיה מה מהני לר"ש הא דאינו מתכוין הא הוי פ"ר ולכאורה י"ל לפמ"ש הח"ס יו"ד סי' ק"מ דבשאר איסורין שרי בדרבנן פ"ר לכ"ע והכא הוי רק חשש ג"ל דרבנן אך לשי' הסוברים דתפיסת יד"א פוסל מה"ת ה"נ בזה וע' באשכול סוס"י נ' ובנח"א שם ובתשו' ר"מ שיק קצ"ז קצ"ו ועוד דכבר הבאתי בתשו' מהרש"ם ח"א סי' קכ"ב ראיות דגם בשאר איסורים בדרבנן אסרו פ"ר אולם נראה דהנה בפ"א דמכשירין מ"ו הנופח בעדשים לבדקן אם יפות הן ר"ש אומר אינן בכי יותן (אע"פ שהרוק יוצא מפיו בנפיחתו והרוק מתולדות המים הוא מ"מ כיון שלא נתכוין לכך אינו מכשיר וחכ"א בכי יותן (כיון דנתכוין לנפח ודרך הרוק לצאת ע"י הנפיחה והלכה כחכמים וע"ש בר"ש ורע"ב ודלא כפי' הר"מ שם ומבואר דלר"ש אע"ג דהוי פ"ר מ"מ מיקרי בלא כוונה וצ"ל דהא דר"ש מודה פ"ר אין הטעם משום דהוי כמתכוין אלא דבפ"ר לא הותר דשא"מ במלאכת שבת או בשאר איסורים וזה דוקא בזה שאסור לעשותו אבל במה שאין בו איסור אלא דבעינן שיהי' מתכוין להכשר וכדומה גם בכה"ג הוי דשא"מ וא"כ לר"ש לשיטתו גם במסוק את טיט ותלשו ומשכו ממנו ג"ל כשר כיון שלא נתכוין לשאוב אף דהוי פ"ר אבל לדידן דקיי"ל כחכמים דפ"א דמכשירים הנ"ל פסול בכה"ג אבל בהא דמניח כלים תחת הצינור בלא כונה הרי גם בדאיכא רובא שירדו גשמים מן הצינור מ"מ כיון דלפעמים נשיאים ורוח וגשם אין והתם הרי נתפזרו העבים אלא שחזרו ונתקשרו ולהכי לב"ה בטלה מחשבתו והוי בלא כוונה ומבואר באס"ז כתובות ה' ע"ב בשם ריטב"א דגם בדאיכא רובא לא מיקרי פ"ר (אף שהתוס' פסחים ק"א ע"א ד"ה והלכה כר"ש וכו' כתבו דכיון דקרוב להיות חרוץ דמי לפ"ר היינו אליבא דר"י ואנן לא קי"ל כוותי' וע' בב"י או"ח סי' שכ"ו ובפמ"ג א"א שם סק"ט ובתשו' הריב"ש סי' שצ"ד ב' דהיכי דהוי רק מיעוטא דמיעוטא על צד הזרות להיתר הוי פ"ר אבל בנ"ד בודאי ל"ה פ"ר ובמק"א תמהתי ע"ד מהרש"א שבת ק"כ ע"ב שהעלה דלרב הוי פ"ר במקום דאיכא רוב ולא אליבא דברייתא וקיי"ל כרב ע"ש וזהו היפוך מקומות שהבאתי וע' תשו' אמרי אש יו"ד סוסי' ס"ט שהביא רק מתשו' ריב"ש ולא משאר מקומות הנ"ל) א"כ שפיר ס"ל לב"ה דבלא כונה אינו פוסל ואף דבשבת שם הוא מימרא דר"מ בשם דבי רב ורב סובר כר"י דדשא"מ אסור ולשי' מהרש"א הנ"ל ס"ל דבמקום רוב הוי פ"ר י"ל דהתם שנתפזרו העבים בינתים גם רובא ליכא וגם י"ל דלענין הכשר דבעינן לדעתו גם רב מודה דבאינו מתכוין ל"ה הכשר דגזיה"כ הוא דבעינן לדעתו ולרצונו וגם כבר כתבתי שדברי מהרש"א תמוהים וא"כ מיושב קו' הראבי'

אולם בעיקר דינו של הגמ"ר כבר העליתי בתשו' מהרש"ם, ח"א סי' קכ"ב להוכיח מהתוספתא שבר"ש פ"א דמכשירין דפליגי ב"ה וב"ש בסברת הרא"ש הנ"ל ולדעת ב"ה גם בדא"א בל"ז מ"מ מיקרי אינו מתכוין וא"כ הרי קיי"ל כב"ה ובזה י"ל עוד הא דשבת ט"ז הנ"ל דהתם הרי קאי אליבא דב"ה ולשיטתם גם בדהוי פ"ר מיקרי אינו מתכוין לגבי הכשר ולפמ"ש בחיבורי שם לחלק בין היכי דבשעת עשייתו מעשהו מתהוה מיד גם ההכשר בהא דרפ"ד דמכשירין בזה הוי כמתכוין משא"כ היכי דמתהוה אח"כ א"כ ה"נ בנ"ד שהרקבון מתהוה אח"ז רב מיקרי בלא כונה וצדקו ד' המקילין

אך גם לשי' המחמירים הרי מבואר בדברי הראב"ד בהשוות פ"ח דמקואות שהובאו גם בב"י דס"ל דבסילון כפוף פוסל במקוה אף שלא נעשה לקבלה וטהור מטומאה מ"מ לגבי מקוה פסול דדמי לכלי גללים ואדמה שפוסלין המקוה ע"ש והרי מבואר בר"ש פ"ב דמקואות מ"ג ותוי"ט שם דהא דכ"ג פוסלין הוא רק מדרבנן אפי' כולו שאוב על ידן אפי' למ"ד כולו שאוב מה"ת ואף דהר"ש כ' בלשון אפשר הנה הר"ן פ"ב דשבועות העתיק בשמו להלכה כן וכמ"ש גם התוי"ט בשם הר"ש כן אלא שלא הזכיר מדברי הר"ן וכבר כ' בתשו' פרח מט"א ח"א סי' ק"ו דדרך הפוסקים לכתוב בלשון אפשר ואפ"ה דינא הכי בלא ספק והביא ראי' מקיצור פסקי הרא"ש פ' השולח וטוא"ע סי' צ"ו (ובמק"א הבאתי מדברי הטו"ז או"ח סי' ר"ב סק"ט וסי' תקמ"ה סק"א להיפוך וגם מהב"י או"ח סוסי' תנ"ו שכ' דהטור לא סמך על הרא"ש להתיר מדידת הקמח ביו"ט מפני שהרא"ש כתב רק דאפשר שדומה לנטילת חלה וכו' ולא אמר כן בודאי אלא דרך אפשר ובב"י יו"ד סי' שע"ד שאין לסמוך ע"ז שהתוס' לא כ"כ אלא דרך אפשר ע"ש אבל מדברי תשו' הרשב"א שבבדה"ב ליו"ד סי' שצ"ד רצ"ד בדין עצי הורד שהביא דעת הראב"ד להקל ואף שכ"כ בדרך אפשר כדאי הוא לסמוך עליו ע"ש מוכח כדברי פמט"א ואולי שא"ה דספק ערלה בח"ל מותר ובחמ"ח סי' ע' סקל"א כתב דכיון שהת"ה כ' דרך אפשר לא סמך הסמ"ע ע"ז למעשה וכה"ג כ' הש"ך בח"מ סי' ע"ח סק"א אבל בנ"ד כבר הבאתי שהר"ן הביא כן בשם הר"ש בפשיטות וע' תשו' נו"ב מ"ת יו"ד סי' ק"מ שתמה על הר"ן שהרי הר"ש כ"כ בדרך אפשר ולפמ"ש ניחא וע' תוס' חולין ל"ג רע"ב ד"ה ודלמא מ"מ כן האמת כדמוכח מהברייתא ע"ש) וא"כ הרי כבר נודע דבדרבנן לכ"ע קבעו ולבסוף חקקו כשר א"כ ברצפת המקוה אם ע"י ריקוב נעשין נקבים הרי הוי קבעו ולבסוף חקקו דכשר ואף שיש דיעות הסוברים דגם בכ"ג פוסל שאובין מה"ת וע' באשכול סי' נ' שכתב שלא חלקו במשנה ביניהם מ"מ הרי לעומת זה יש דיעות דגם בדאורייתא כשר בקבעו ולבסוף חקקו וא"כ איכא ס"ס להקל ועמ"ש בתשו' מהרש"ם ח"ב סי' ק"ב די"ל דברצפת המקוה שמשתנה השם לכ"ע מהני גם בשל תורה ולפ"ז המחמירין בצינור וסילון שבהגמ"ר היינו בלא קבעו בקרקע וע' תשו' ח"ס סי' ר"א שכ' דהגמ"ר ס"ל דקבעו ולבסוף חקקו פסול ולא אדע מנ"ל דמיירי בקבעו בקרקע אך במהרי"ק שרש נ"ו מוכח דס"ל דמיירי בקבעו בקרקע ולפ"ז צ"ל דס"ל דפסול מדאורייתא (שו"ר בנו"ב מ"ת סי' קמ"ב באמצע התשו' שהעיר בזה ותי' דס"ל כולו שאוב מה"ת פסול ושם כל המים הלכו דרך שם ע"ש) ואולי ס"ל דגם בכ"ג פסול במקוה מה"ת וע' תוס' נדה ס"ו ע"ב ד"ה אשה כו' במ"ש בשם ר"ח שפי' דמקואות ביומי ניסן משום דחייש לשאובין וכו' ותמה הוא מה שאיבה שייך וי"ל כי כמה צינורות מושכין לתוך הנהרות