מהרש"ם חלק ג צו

מתשו' ריב"ל ותשו' רשד"ם אה"ע סי' צ"ג וקנ"ח דאם הוא שעה"ד כגון שא' מהיבמות אינו כאן א"צ לחזור עכ"ה וכללא הוא דבכ"מ דקיי"ל דבהןפמ מותר היכי דאיכא עוד ספק גם שלא במקום הפ"מ מותר כמ"ש הש"ך יו"ד סי' נ"ד ובפמ"ג או"ח הנהגת או"ה וה"נ בנ"ד – ומ"ש רו"מ בשם תשו' רע"א שהובא בפת"ש סי' קר"ט סק"ה מד' הריחב"א ונימוק"י ע' תשו' ב"א אה"ע סי' קל"ח באמצע התשו' בד"ה וראיתי בריט"בא שהאריך בזה בזה בדברי הריט"בא ונימוק"י והביא מדברי ספר הישר לר"ת יבמות סוס"י כ"ד וכ' ג"כ דבנשואין שהם כזנות ל"א דמיחלפי כיון דל"ש למיקנסי' וכמ"ש התו"ס ותמה על הטו שע שלא הביאו שום חוליק בדין מזיד ולא העיר בסברת הרע"א הנ"ל מכל הלין טעמי בצרוף היתרים שכ' רו"מ נזפע"ד להתיר ז"ז מ"ש מ"ד הר"ש פ"ב במקוואות עמ"ש בחיבורי דע"ת בפתיחה אות ל"ב ומ"ש בדין ספק בפלוגתא במקום חזקה עמש"ש אות ל"ג ומ"ש רו"מ לצדד להקל בדין חוזרת על כל האחין מטעם סד"ר י"ל דכיון דאפשר לתקן בחזרה על כ"ה אין להקל גם בסד"ר דהוי דשיל"מ ובזה א"ש טעמו של מהריב"ל ורשד"ם יש להקל בזה הוא מטעם דבמקום דחק ל"ה דשיל"מ. סי' צ' להרב וכו' מו"ה מנחם יהודא אדליר ני' אבד"ק סערעדנא בארץ הגר

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במקוה שהוא מי מעין ועשו מסביב דפנות ורצפת מנסרים דרך בנין ונקב גדול מחובר למעין אך שראה שהגם שהחליקו הנסרים של הרצפה בהריטני בכ"ז נשארים נקבים קטנים כ"ש וסדקין וחירוצין דקין ויש בהם כדי קיבול כ"ש ורו"מ האריך בדברי הגמ"ר ומהרי"ק בדין הסילונות שדרכן להיות נרקבין ונעשים נקבים עי"ז והביא מהח"ס סי' ר"א שהחמיר בזה וגם הביא מתשו' ריב"א מהגאדב"ק פאקש סי' ס"ג (ואין הספר ת"י ולא ראית' מעולם) ובתשו' מהרי"א סי' רי"ב מיקל והעיר דלפ"ז גם ברצפת המקוה מנסרים יש לחוש לנקבים הנעשים ע"י רקבון והנה לענ"ד הנקבים קטנים הנשארים בהנסרים אחר שהחליקו ברהיטני בודאי אין שום, חשש דגם לשי' הגמ"ר דגם בנקבים הנעשים ע"י רקבון פוסלים היינו באינו עושה מעשה להיפוך אבל בנ"ד שמחליק הנסרים ברהיטני להסיר הנקבים והחריצין אלא דמ"מ מהנמנע שלא ישאר מהם כ"ש א"כ כיון שעושה מעשה המוכיח שאינו חפץ בהם פשיטא דאין שום חשש וגדולה, מזו כ' הש"ך סי' ר"א סקמ"ו דאין מים ששואבין מן המקוה ובמק"א העירותי מדברי הא"ז הי' מקואות סי' של"ו שהאריך בענין השאבה בכלי והמים חוזרין ונשפכין להמקוה והביא בשם ראבי' שהביא ממתני פ"ב דמקואות המסלק את הטיט לצדדין כו' הי' תולש ומשכו ממנו ג' לוגין פוסל ר"ה מכשיר שלא נתכוין לשאוב וקיי"ל כר"ש שהרי בפ"ו דשבת ט"ז ב' מייתי מתני' דהמניח כלים תחת הצינור כו' דב"ה מטהרין בשוכח ואליבא דר"י גם בשוכח בחצר ומוכח דגם במניח תחת הצינור דאיכא מקצת כוונה ושכחו ב"ה מטהרין ומכ"ש בלא נתכוין כלל ובשם הרא"ש הביא דהכא שמתכוין לתלוש ולשאוב המים גם ר"ש מודה דפסול ודוקא בתלש הטיט ולא נתכוין לתלוש המים מכשיר ר"ש ע"ש ומוכח דבכה"ג ששואב המים מהמקוה מיקרי מתכוין וזהו היפוך ד' הש"ך אבל יש לקיים ד' הש"ך דדוקא בשואב בכלי מנוקב ס"ל להש"ך דאינו פוסל דהא אין עליו דין כלי קיבול כיון שיש בו נקב להא"ז מיירי בכלי שלם דבזה כיון ששואב בהכלי מיקרי מתכוין לקבל ולפ"ז בנ"ד דבעינן שיהי' הנקב נעשה בית קיבול ע"י שיתכוין שיהי' בית קיבול שפיר י"ל כסברת הש"ך דכיו' שעושה מעשה המוכיח להיפוך שלא יהי' בי"ק אלא דמ"מ נשאר איזו ספק ונקב ע"י שא"א להחליק לגמרי לכ"ע לא מיקרי מעשה אדם ולא מתכוין וע' במשנה פ"א דאהלות מ"ג החור שבדלת שיעורו מלא אגרוף דברי ר"ע ר"ט אומר טפח שייר בה החרש מלמטן או מלמעלן הגיפה ולא מירקה או שפתחתה הרוח שיעורו מלא אגרוף וברע"ב כתב וז"ל ובהך סיפא לא פליג ר"ט משום דבחור שבאמצע עשה החרש במתכוין ולא מפני שצריך לחור אלא קצרים הי' הדפין שיעשה מהן בדלת ועלתה בדעתו להניח הנקב באמצע יותר ולהניח למטה או למעלה ודמי לעשה במתכוין אבל כשהניחו מלמטה או למעלה אין זה כעושה בידים אלא מחמת שהנסרים קצרים ולא נתמלא הנקב עכ"ל ומבואר דדוקא בחור שבאמצע שרוצה בכך ומניח הנסרים מסביב כדי שישאר החור הוי כמתכוין אבל מלמטה או מלמעלה שנעשה החור ע"י שהנסרים קצרים ל"ה בכלל מתכוין כלל ומכ"ש בנ"ד שהנקבים קטנים הנשארים הם מטבע של הנסרים וא"א להחליק יותר והם נשארים מאליהן ואדרבא הוא עשה מעשה להחליק ברהיטני אלא שא"א בכך שלא ישאר כלל

ובעיקר דעת הגמ"ר בענין הסילונות להחמיר בנקבים הנעשים ע"' רקבון ותמהו שהרי לא נעשו ביד"א יש לי לדון עפמ"ש הרא"ש בפירושו רפ"ד דמכשירין השוחה לשתות וכו' בפי' ובשפמו כיון דא"א לו לשתות אם לא שיגעו המים בשפמו הוי כאלו אחשבינהו מידי דהוי אסיפא הממלא בחבית דמים שאחורי החבית ובחבל שהוא קשור סביב הצואר וכו' שא"א שלא יכניס מן החבל טפח במים בשעה שהוא ממלא החבית כו' אע"פ שא"צ למים כיון דא"א בלא אלו המים בשעת עשיית מלאכתו הוי כאלו אחשבינהו מידי דהוי אמלאכת שבת דכל פ"ר הוי כמתכוין עכ"ל וכ"ה ברש"י שבת י"ז ע"א ד"ה היושבת כו' וכיון דעביד בידים ולא אפשר בלא סחיטה מכשיר עכ"ל הרי דגם לענין הכשר אם עושה מעשה שעי"ז יתהוה בבירור איזו דבר הוי כמתכוין לכך וא"כ ה"נ במניח הסילונות כדי להמשיך המיס וידוע בבירור שעי"ז יתהוה רקבון ונקבים במשך הזמן הוי שפיר כאלו עשה הנקבים בידים וכאלו מתכוין שיתהוו היקבים לכן פוסלים המקוה

ובזה נראה ליישב קו' הראבן שהבאתי לעיל בשם הא"ז על הפוסקים דלא כר"ש בדין הי' תולש ומשכו ממנה ג"ל דמהא דהמניח כלים תחת הצינור ומוקי לה שבת ט"ז שהניח בשעת קישור עבים ונתפזרו ושכחם שם וחזרו ונתקשרו העבים דב"ה מטהרים ומוכח דהלכה כר"ש ולפמ"ש א"ש דהנה