מהרש"ם חלק ג צא

במק"א דהריב"ש לא קאמר רק באמר חבירו בית שמעון נתן לך או שקבל קנין דלא חל רק באותה שעה דהא אחר זמן הדרא סודרא למרי, ובזה ל"מ גם בקבל ראובן קנין לקיים דבריו דאף דגי"ד לבד מהני למשוי שליח כמ"ש בא"ע סי' ל"ה ס"ד ומל"מ סופ"ד מהל' בכורות מ"מ הרי כאן אין מקום שיחול השליחות עכשיו דכבר הדרא סודרא למרי' אבל בעשה קנין מעות והסכים חבירו שפיר מהני דהוי כנעשה עכשיו שליחו א"כ י"ל דה"נ בתרומה הוי כאלו חבירו תורם עתה בלבו דמהני מכאן ולהבא בתורת שליחות בעה"ב אבל בגזלן ונגזל ל"ש לומר כן דהא תורת שליחות ל"ש בזה דכל היכי דאיהו ל"מ עביד שלוחו נמי למ"ע ודוקא היכי דשניהם מקדישים י"ל דמהני או בנתרצה גזלן להחזירו ואח"כ מקדישו גזלן משא"כ בהסכים גזלן לדברי נגזל שאין בהסכמה זו כלום וכמ"ש בשם ריב"ש ואף דמ"מ מהני מחשבת נגזל מכאן ולהבא אבל היינו באינו חוזר בו משא"כ בנ"ד גם להסוברי' דל"מ חזרה תוכ"ד בהקדש וצדקה מ"מ בנ"ד מהני החזרה דהא כבר הבאתי ד' ריב"ש דבכה"ג י"ל דהוי קנין בטעות וה"נ בנ"ד שכל מחשבתו הי' רק לקיים דיבורו הקודם שהי' סובר שי"ב ממש וכיון שאין בדיבורו הקדישם ממש גם מחשבתו בטלה דגם הקדיש טעות אינו הקדש ושפיר מצי לחזור בו ועוד דכל דין חשב בלבו ליתן צדקה תלי' במחלוקת הפוסקי' שהובא ברמ"א סוס"י רנ"ח אלא דהר"מ דהכריע כדיעה א' אבל מ"מ י"ל דתכ"ד מהני חזרה בזה לכ"ע וכמ"ש בשו"ת ושב הכהן הובא בעקרי הד"ט סי' כ"ז אות ל"ג וא"כ אם באנו לדון בנ"ד מכח המחשבה לכ"ע יכול לחזור בו תוכ"ד ומכ"ש בנ"ד די"ל דכל המחשבה נמשך רק על דיבורו הקדום שאין בו ממש וכמ"ש

וגם לפמ"ש רו"מ דריצוי הנפקד הי' תוכ"ד אי נימא דאחר כ"ד ל"מ ההקדש שוב גם בהי' תוכ"ד מהני חזרה תוכ"ד דלא גרע סוף דינא מתחלת דינא וכמ"ש כה"ג בתשו' רמ"א סי' י"ב לענין עדות שלב"פ ואף דיש לחלק בין הנושאים מ"מ כיון דיש מחלוקת אי מהני חזרה תוכ"ד למעט במחלוקת עדיף וי"ל דבכה"ג כ"ע מודו

ומ"ש רו"מ עמ"ש בתשו' בביאור ד' רמ"ה עפ"ד התוס' בסוטה וע"ז תמה מהא דשבועות מ"ח ע"ב דדיינא דעבד כר"א עבד והיינו בהשבוע למלוה והגבה לו ולדברי מה מהני לי' דלוכח דלית הלכתא כר"א כיון שכבר גבו לו ב"ד הוי כגבוי למפרע ושוב אדם מוריש שבועה כמו לב"ש, לק"מ דבשלמא היכי דקאי לגבות בב"ד לכתחלה כהוגן אלא דמי יימר דמזדקקו שפיר י"ל דכיון שראינו שנזדקקו שוב איגל"מ שתי' עומד לגבות אבל היכי דאין להורות כן אלא דמאן דעבד עבד א"כ איך נוכל לומר שהי' עומד מתחלה לכך וכה"ג כ' באס"ז לב"מ ס"ח ע"ב בשם ראב"ד דגם באסור דרבנן לכ"ע לאו כגבוי דמי דלא הוי כעומד לגבות וה"נ בזה – אבל גם בלא"ה לא ע"ז בניתי יסודי אלא דאנן לא קיי"ל כהרמ"ה ובכה"ג שחזר בו קודם שבא לידו גם הרמ"ה מודה ובזה אין סתירה מדברי הראשוני' בהא דב"ק ל"ו ע"ב שהביאו מהא דגזל ולא נתיאשו דאין ההקדש חל לפי שאב"ר והא לאחר שיבא לידו יחול ההקדש למפרע ובע"כ דכיון שחזר בו בינתים אין ההקדש חל

ובגוף הדין נ"ל עוד ראי' מדברי אס"ז ב"מ ז' ע"א בד"ה נפשטה מהא דאמר כו' וז"ל פי' לפירושו דאע"ג דשתק חבירו בשעה שהקדישה כיון דבשעה שבא להקדישה הי' ממון של"ה יכול להוציאו בדייני' גזיה"כ שאין אמירתו כלום ולא חייל עלה הקדש וכו' עכ"ל וזהו כמש"ל. סי' פ"ו להרב המאה"ג וכו' מו"ה יעקב שלו' הערצוג נ"י אבד"ק מיזאנקאוויץ

מכתבו הגיעני ואני משיבו על אתר ע"ד הדו"ד שבא לפנינו בראובן שעשה מסחר על הבאהן להולך האבנים (שאטער) ואח"כ עשה עם שמעון שיוליך ש' השאטער ונתן לשמעון עשרה ר"כ ואח"כ קנה ש' בכפר מקום אבנים אצל השופט ונתן להשופט הסך עשרה ר"כ הנ"ל ואח"ז השוה א"ע עם לוי היושב בהכפר שיולך הוא האבנים על שם שמעון ויהי' סאפפערטער מידו במקח חדש והשופט נתרצה במעמ"ש ליתן האבנים ללוי וטוען ש' שמסר במעמ"ש גם הסך עשרה ר"כ שנתן להשופט זאת בחשבון נגד לוי וינכה זאת ושכן עשה השופט ואח"ז שינה לוי והשוה א"ע עם ראובן שיולך בעצמו האבנים על שמו במקום ש' ואח"ז ירדו בערכאות עבור הריוח וזכה לוי נגד ש' כי נשבע שם לוי שהוא לא עשה שום מסחר עם ש' רק עם ראובן בעצמו, ואח"ז לקח לוי צעסיאן מראובן עבור סך עשרה ר"כ שנתן לשמעון וזכה בהסך הנ"ל ועור כפל האדראן והוצאות וגם עשה פענדונג על חפצם ועתה באו לדין מכח הפראצעס החדש של עשרה ר"כ וכפל הדראון והוצאות ותו"ד שמעון כפי הנ"ל ולוי מכחיש שהוא שכר בעצמו מן השופט המקום של אבנים ולא קיבל במעמ"ש ולא ניכה הסך עשרה ר"כ עכת"ד הטענות

ורו"מ הביא מסי' קכ"ו סכ"ב ב' דיעות אי מעמ"ש קנה בלוה עכו"ם וכיון שלוי מוחזק ע"י הפענדונג שעשה לשמעון י"ל קים לי דל"מ מעמ"ש אך די"ל דבנ"ד שבא עי"ז שמעון להיזק שלא גבה העשרה ר"כ מן השופט י"ל דלכ"ע מהני (והביא מס' בני חיי סי' קכ"ו אות ב' בדין ראובן שמכר סחורה לש' והתנה עמו שיקבל בפרעון הסחורה חוב א' שיש לו אצל עכו"ם והמותר יתן מעות והמחהו אצל העכו"ם במעמ"ש ואח"כ לא גבה ר' מהעכו"ם ותובע לש' שיפרע לו ופסק דיוכל ש' לומר קי"ל דמהני מעמ"ש בעכו"ם ועוד דבנ"ד כ"ע מודו כיון שעל תנאי זה מכר לו הסחורה ויוכל לומר לולא תנאי זה לא הייתי קונה הסחורה כמ"ש בתשו' מהרי"ט עכ"ד ולפי טעם ב' י"ל גם בנ"ד שמכר לו המקום באופן זה) וגם שמכר לו באופן זה וגם מכח ההכחשת אי נימא דישבע לוי המוחזק כעת עכת"ד

והנה מ"ש מכח ההיזק שנתהוה לשמעון ליתא דאי נימא דאין מעמ"ש קונה לא הו"ל לסמוך ע"ז ואיהי דאפסוד אנפשי' וכמ"ש כה"ג הב"ח בחו"מ סי' ר"ז בטור סכ"ד ע"ד תשו' הרא"ש דלא דמי