מהרש"ם חלק ג צב

להא דסי' קפ"ג דכאן איהו דאפסיד אנפשי' דלא הו"ל לשחוט כיון שנעשה בלא קנין וע"פ הדין יוכל לחזור בו וע' בש"ך סי' ע"ב סקי"ח בשם ר"מ מטיקטין ג"כ כה"ג וגם בתשו' מהרי"ק שרש קל"ג בדין ראובן שהבטיח לשמעון להשתדל עבור העסק חנם ואחר שכבר הוציא ש' סך רב על הוצאות חזר בו ראובן ורוצה ש"ט והשיב דיכול ראובן לחזור בו מדינא וא"צ לשלם גרם היזק הוצאות דלא הו"ל לסמוך עליו כיון דע"פ דין יכול לחזור בו איהו דאפסיד אנפשי' ע"ש וע' באס"ז ב"מ דף ע"ז ע"ב ד"ה לא והא וכו' במ"ש בשם ראב"ד ותוס' וריטב"א דנראה שנחלקו בסברא זו ולשי' תוס' וריטב"א פטור בכה"ג ולהראב"ד חיוב ע"ש ותבין וע' חו"מ סי' י"ד לך ואני אבא אחריך משמע להיפוך ועמ"ש בחיבורי סי' ר"ד ס"א באורך

אבל בגוף הדין הדבר פשוט דכפי שטען ש' שגמר המסחר עם לוי וכי לקח לוי אבנים שקנה הוא מהשופט להוליך על שמו א"כ קיים הוא מסחרו נגד ראובן וסילק לו הסך עשרה ר"כ שקבל מידו ע"י שליחו לוי פטור וא"כ אף דלוי מכחישו ואף דלוי מוחזק ע"י הפענדונג מ"מ הרי דוקא בספיקא דדינא מהני תפיסה בעדים אבל לענין הכחשה ל"מ תפיסה רק במיגו דלהד"מ ובנ"ד ליכא מיגו שהרי נעשה בערכאות ואינו נאמן ולכן ישבע שמעון שכדבריו כן הוא ויפטר, וגם אם לא ישבע אין לחייבו רק בהסך עשרה ר"כ אבל כפל הדראן הוי אסמכתא ול"מ כלל בדתה"ק ובפרט ההוצאות של ערכאות בלא רשות ב"ד פשו' דפטור

ואולם גם בגוף סד"ד הנ"ל באם שהפענדונג שעשה לוי לא לקח החפצם לביתו והם עדיין ביד ש' או ביד אדם שלישי כנהוג פשי' דאין לוי מוחזק בזה דהנה כבר הביא הש"ך בח"מ סי' א' סקט"ו בשם רש"ל דתפיסה ע"י עכום ל"מ אך שהתומים ונה"מ כתבו דלא נתבאר דין דיעבד וע' בהג"ה סי' ד' בשם מהרי"ק אבל בשו"ת נו"ב מ"ת חח"מ סי' ל' מבואר דבכה"ג שלא בא ליד תופס לא מיקרי מוחזק ע"י תפיסה בערכאות וע' תשו' מהרשד"ם חו"מ סי' קמ"ה ותשו' אבן השוהם סי' נ"ט בזה וע' בשו"ת פני יצחק הספרדי חח"מ סי' כ"ב שהאריך להוכיח דגם דיעבד ל"מ תפיסה בערכאות אפי' אם הוא ביד התופס ע"ש ועכ"פ אם הוא ביד שלישי ודאי דל"מ תפיסה ולא מיקרי מוחזק גם לטענת קים לי ואדרבא ש' יכול לומר קי"ל כהסוברי' דמעמ"ש מהני בעכו"ם

ועוד דהא מבואר בנה"מ דיני תפיסה אות כ"ג דאם מוחזק רק ע"י תפיסה אין להב"ד לטעון עבורו קי"ל רק בטוען בעצמו ע"ש וה"נ בנ"ד, ולכן באם שלוי מודה שנמסר לו במעמ"ש פשי' דשמעון פטור ואם מכחישו ישבע ש' שכדבריו כ"ה ויופטר והיינו אם יקב"ח לוי שאינו משביעו חנם ואם לא יקב"ח ש' ויופטר, ועכ"פ החיוב רק על סך עשרה ר"כ ולא יותר כלל

והנה כפי שהציע רו"מ בדבריו שלקח לוי הרשאה מראובן הי' נ"ל דבלא"ה פטור ש' דכל דין הרשאה בחוב בע"פ הוא רק מתקנת גאונים כמ"ש רסי' קכ"ג ובספיקא דדינא מוקמי' על דין הש"ס כמבואר באהע"ז סי' קי"ח ובשע"מ חו"מ סי' קכ"ג שם סק"ח וגם המוחזק אי"ל קי"ל בכה"ג ע"ש וגם יש לדון דכיון שנעשה ע"מ לתבוע בערכאות באיסורא לא תקנו וכמ"ש כה"ג בתשו' הר"ן הובא בחו"מ סי' רל"ה ועמ"ש בחיבורי שם ויעוין תוס' ב"ב ל"ה ע"ב שציינתי שם וכאן הרי ראובן אינו מוחזק כלל אך דבאמת כפי שכתב רו"מ שנתן לו צעסיאן זהו מכירה ולא הרשאה ולא יפה כתב רו"מ ולכן אקצר בזה ועכ"פ לדינא נלענ"ד כמ"ש. סי' פ"ז להרב וכו' מו"ה י יצחק צבי אמראנט נ"י מו"צ דק' קאזיווע

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה א' אשר איזו שנים קודם נישואין נשתטית איזו חדשים ואח"כ חזרה לאיתנה ככל האדם ונשאות לאיש ובערך ז' שנים חזרה ונשתטית איזו חדשים וחזרה ג"כ לאיתנה ואחר ז' שנים ועוד נוסף חודש או ב' חזרה ונשתטית פעם ג' ושהה ערך ח' חדשים ואח"ז היתה בכל חודש חצי חדש חלומה וחציו שוטה ושהה כן ג"כ ד' חדשים ועתה זה ד' חדשים שחזרה לאיתנה ככל האדם וכלל הדבר כי ההפלגות לא היו שוות ממש ומכח ד' חדשים שהי' בכל חודש כן י"ל דנעקר הוסת כיון שכבר עברו ד' חדשים בבריאות אבל מכח זה שראתה ג"פ במשך ערך ז' שנים אולי תחזור לשטותה עוד בזמן כזה והויא בכלל ע"ח וע"ש דלכ"ע אין לגרשה לכתחלה וע"ז הביא ד' הט"ז דבלא הי' זמנים שוים מותר לגרשה לכתחלה בזמן חלימותה וכ"פ בתשו' רח"כ סי' נ"ד

והנה באמת בגוף ד' הט"ז אם אמנם גם בשו"ת ב"ש אחרון חא"ע סי' ט' נמשך אחריו ופסק כן אולם הנה בשו"ת גוא"י חא"ע סי' כ"א פקפק על הט"ז וגם העלה דאין כונת הט"ז שיהי' שוה ביום א' דוקא ואם הי' כל הזמנים בקיץ בעת החום אפי' בחודש אחר הוי כזמן קבוע דידוע שהחום גורם השטות ר"ל ע"ש ולא אדע אם אולי גם בנ"ד הי' כן ולא ביאר רו"מ במכתבו ד"ז. ויעוין בשו"ת ארי' דבי עילאה חא"ע סי' כ"ה שדחה ו"ר ד' הב"ש אחרון בזה וכפי הנראה לא עיין היטב בט"ז וסבר שד"ז חידש הרב בש"א מדעתו ע"ש ותמצא כדברי ומהגם כי הרי הב"ש סי' קכ"א כ' דהיכי שאין זמן קבוע לחלימותו ושטותו גם בזמן שהוא חלים מחזקינן לשוטה ע"ש סק"ד וע' בפ"ת שם בשם כמה שו"ת בזה ואני מצאתי בא"ז הגדול בשו"ת שבסופו ס' תשע"ח שנסתפק בזה וא"כ מוכח היפוך ד' הט"ז דאדרבא בזמן שאינו קבוע הו' תמיד בחזקת שוטה אבל אני בתשו' להרב אבד"ק וואלאטישיסק [] הארכתי להוכיח דגם כונת הב"ש אינו כן ולא חיישו' לספיקו של הא"ז בזה והוא נגד ש"פ או אפשר דמיירי בשכבר נתחזקה ג"פ בזמן שאינו קבוע ג"כ – אבל הוא דחוק – ועכ"פ לדינא יש מקום להקל בדרבנן

ועוד דבנ"ד זמן החלימות קבוע דהוסת שהי' לה בכל חודש כבר נעקר וכמ"ש רו"מ ומכח השטות שבכל ד' שנים אף דנתערב לפעמים יותר אבל עכ"פ לא הקדים בפחות מזה ודמי להא דיו"ד סי' קפ"ו ס"ג וסד"ט סי' קפ"ד סק"ד בשם ש"ג ותשו' חה"ש סי' כ"ד דאם אינה רואה בפחות מן י"ד יום ואחר