מהרש"ם חלק ג פא

דעמוד ברה"י אסור לכתף עליו היינו מדרבנן גזירה משום תל ברה"ר ועיין ירושלמי פ"א דשבת ה"א ר"י בעי אלו מגדול שהי' עומד תוך הבית וכו' כמ"ד אמת חמשה וכו' והוא משום דגם לר"מ מותר מה"ת ושם קאי אקרא של תורה וע' באו"ח סי' נ"ה סי"ט ומג"א ס"ק י"ד דהבימה טפל להביהכ"נ אבל בנ"ד ל"ש לומר כן כי אצלם המקום של הע"ז הוא עיקר ועכ"פ יש צד גדול לסמוך להקל בכה"ג ולומר דהרצפה הוי רק תשמיש דתשמיש ויש להקל ע"י עכו"ם ובפרט שנעשה בקבולת והגם שיש לדין דבבית ע"ז דכתותי מיכתת שיעורי' לא מיחשיב שיעור אבל בשי"ק פ"ג העירובין ה"א בסופה הוכיח שם דהזורק מרה"ר לבית ע"ז מיחשב חילוק רשות אף דמיכתת שיעורי' ע"ש וה"נ בזה

ומ"ש רו"מ מהא דלשי' כמ"פ אומן קונה בשבח כלי הנה בתשו' תוע"ר חא"ח סי' ו' אות ד' העלה דבקרקע אין אומן קונה בש"כ וע' נה"מ סי' ש"ו סוסק"ד שכ' להיפוך א"כ הוי ס"ס לאיסורא

והנה רו"מ צידד להקל בכל גווני והביא מהריטב"א בע"ז ט"ז שחולק ע"ד רש"י ופי' האי בימוסאות וטעמא משום דרוצה בקיומו אסור ומכ"ש שאין לעשות שום הכנה לע"ז ומ"מ כתב שם בד"ה אבל בונין דבמלבושי כומרים כיון שאינם עשויין לע"ז עצמה רק להתנאות ויש לה קיום זולתה אפשר דשרי וה"נ ברצפה זו מלבד דכבר כתבתי דהרצפה כולה כקרקע דמי גם יש לפקפק דהא מבואר ברמב"ם פ"ג מעכו"מ ה"ו דכל מיני כבוד לע"ז אסור הסך והמלביש והמנעיל וכדומה אף שיש לה קיום זולתה וה"נ בתשמישי ע"ז שהם כע"ז אבל י"ל דהתם היינו בעובדה בכך משא"כ בנ"ד שעושהו להרויח ומ"ש מהא דמוליכין עמו פת לפלטר משום דמאי דהוי הוי ורמז להי"מ אות תמ"א וה"נ בזה דגם בלא אבנים הנ"ל הקרקע בעצמה הוא רצפה ואפשר לעמוד שם יעוין בריטב"א ובתו"ח לע"ז נ"ה דהתם עיקר טעמא לפי שהולכת הפת מלאכה אחרת הוא אבל אפייה ולשה כחד מלאכה חשיבא וכן בדריכת ענבים אסור לפי שהיא מאותה מלאכה עצמה משא"כ הולכת החביות לגת וא"כ הכא הרי הוא מאותה מלאכה ולפי' דברי' יהא מותר לטוח ולסוד בית של ע"ז מפני שהכותל של האבנים עומדת גם בלא"ה מה דהוי הוי ובע"כ כמ"ש ועכ"פ לדינא אם הפסילים עומדים בכיפה גבוה י"ט או ע"ג הכותלים למעלה מי"ט יש מקום להקל בנ"ד

ובדבר מה שיש חשש מפני שהישראל צריך לכנוס שם למדוד היאך להעמיד האבנים ויוכל לפעול שיוציאו את הצלמים משם בשעת מלאכה ורו"מ הביא מהא דסי' קמ"ט דלשי' הרשב"א גם במקום פק"נ אסור לכנוס לשם והר"ן חולק כמ"ש הש"ך שם ס"ק ב' ואני תמה מדוע לא הביאו מתשו' הרא"ש שם סי' קנ"ז ס"ג ומאז הבאתי מש"ס שבת קט"ז ע"א נחש רודף אחריו מוטב שיכנס לבית עכו"ם וכו' ובירושלמי שם איתא לבית ע"ז ומבואר דלצורך פ"נ מותר לכנוס וי"ל לפמ"ש הטו"ז שם סקי"א לחלק בין אם נכנס לעשות שם איזו מעשה ובין כניסה בשוא"ת והרחקת הנזק לבד אבל לפמ"ש רש"י והרשב"א דטעמא משום חשד צ"ע דמי יודע מה הוא עושה שם בפנים

אבל בגוף הדבר לפמ"ש הש"ך בסי' קמ"א ס"ק כ"ז בשם רי"ו דבשנים ליכא חשדא ועפמ"ג או"ח סי' רמ"ד בא"א סק"ה דדוקא גבי חשד דע"ז אמרינן כן ע"ש ולפי ראיית הש"ך מריש ברכות גם בחשד זנות דינא הכי ועכ"פ בנ"ד אם יקח עמו עוד אחד לסייע במדידתו וכדומה וישא בידו כלי מלאכה בשעת כניסה ואחר שיוציאו הצלמים משם יש מקום להקל (וע' שבת ק"ל ע"א איבע"ל טעמי' דר"א וכו' או דלמא משום חשדא למאינ"מ וכו' וברש"י ד"ה ומשני שראוי להעד וכו' דלאפוקי מחשדא בעלמא וכו' דאיכא גילוי מלתא ע"י השני וכו' דמוכח דבאיכא אחד שיודע מזה דלצורך מצוה היא ליכא חשדא אבל יש סתירות לזה מכמ"ק) וע' מ"ק י"ד ע"א איזורו מוכיח עליו ור"ל שעי"ז לא יחשדוהו שנתכוין להשהות עד המועד דעי"ז מכירים שאין לו אלא חלוק אחד ע"ש וה"נ אם ישאו כלי מדידה וכדומה וילכו שנים יש מקום להקל. סי' ע"ג להרב המאוה"ג וכו' מוה"ר שמחה בונם הלוי נ"י אבד"ק בערימלא ברוסיא וכעת מו"צ דק"ק בראדי

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בהא דמבואר ברמ"א יו"ד סוסי' רמ"ה דגם בהחזיק בעצמו באיזו שררה מהני אי היכי דהחזיק בהסכמת המיעוט והרבים מיחו בדבר אם יש ביד הרוב לקבל להם רב אחר והביא בשם רב א' מגלילותיכם שהעלה דבכל גווני מהני כיון שכבר החזיק בהרבנית איזו זמן ע"פ דעת המיעוט והנה גוף דינו של הרמ"א מקורו מתשו' הריב"ש סי' רע"א והמעיין בתשו' שם ימצא שלמד ד"ז מירושלמי פ"ג דהוריות דבי הושעי' ודבי ב"פ הוו עלין ושאלין בשלמא דנשיא כל יומא והוו אלין דב"ה עלין קדמאו וכו' אזלינן דב"פ וכו' בעיין מיעל קדמאי אתון ושאלון לר"א א"ל וכו' קרש שזכה ליתנן בצפון ינתן בצפון וכו' וש"מ דגם מי שהחזיק בעצמו באיזו שררה אין נוטלין אותה ממנו ע"ש ומבואר דהיינו כגוונא דהתם שהחזיקו דב"ה ועלין קדמאי ודב"פ בתראי ונתרצו דב"פ במשך הזמן ההוא עד שנתחתנו עם הנשיא משא"כ היכי דהרוב מוחין דלא הי' ביד המיעוט להסכים ומתחלה החזיק שלא כדת אין חזקתו כלום ובאמת שבגוף הדין יש לעיין דלפי המבואר בחו"מ סוס"י קמ"ט דעת האגודה דאין מחזיקין בשל קהל והרמ"א הכריע דדינו כשל הקדש דדוקא בדאיכא גיזברין מהני חזקה ע"ש וא"כ גם בחזקת שררה על הציבור ל"מ היכי דהחזיק בעצמו רק בכה"ג ובשלמא בהא דירושלמי הנ"ל לא הי' בשל רבים, ואף דב"פ הי' ג"כ רבים כבר כ' בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רפ"ג דבשל שותפים לכ"ע מחזיקים ודוקא בשל קהל אין מחזיקים ע"ש וא"כ מ"ש הרמ"א ביו"ד דהחזיק מעצמו מהני היינו רק בדאיכא ממוני הקהל שיש בידם כח למחות בדבר זה ולפמ"ש הב"ח בחו"מ שם דוקא בנתמנו לדבר זה בלבד אבל בממונים על כל צרכי הקהל י"ל דע"י טרדתם בשאר דברים לא נתנו לבם לד"ז ע"ש וא"כ בנ"ד לא מיבעי' אם הפו"מ היו כנגד דעת המחזיק פשי' דל"מ חזקתו כלל כיון שהם מיחו בדבר ובכה"ג גם הרמ"א מודה דאל"כ יסתרו דבריו למ"ש