מהרש"ם חלק ג פ

מחוסר זמן אי מיקרי דשלב"ל והמגיה העיר מהא דהמקדש לאחר ל' יום דמקודשת ותירץ דשא"ה דיכול לקדשה עכשיו ע"ש ובשעה"מ פכ"כ ממכירה הוכיח דגם בכה"ג מיקרי דשלב"ל ועמ"ש במשפט שלום סי' ר"ט בזה וכעת מצאתי ברשב"א קידושין ס"ב שכתב דטעמא דמקדש לאחר ל' יום דמקודשת משום דיכול לקדשם עכשיו ע"ש וא"כ בנ"ד במבטל שלא בפני ג' ובפרט בביטול בלב דעכשיו אינו חל אלא בהגיע זמן איסור שוב הוי דשלב"ל והרי קיי"ל דהפקר בדשלב"ל ל"מ כמ"ש בתשו' ב"ח ועקצה"ח סי' רי"א וא"כ מה"ט ל"מ ביטול בח"י אבל בחשא"י הרי מהני גם ביטול שבלב דבמקום אומדנא דמוכח גם דברים שבלב הוי דברים כמ"ש מהרי"ט וקצה"ח סי' י"ב וה"נ אנן סהדי שאינו רוצה לעשות איסור כמ"ש התוס' שבת י"ח בהא דגיגית אבל בח"י שחייב מדרבנן לבער ולא ביער ואיתרע חז"כ כמ"ש בתשו' פמ"א והובא בתומים סי' ל"ד ס"ק י"א שוב ליכא אומדנא דמוכח וזהו טעמו של הכלבו וא"כ מיושב קו' הנ"ל דפסחים ו' הרי קאי אליבא דרב והוא סובר ביבמות צ"ג כר"מ דאדם מקנה דשלב"ל א"כ ה"ה דאדם מפקיר דשלב"ל א"כ לשיטתו שפיר מהני ביטול אף לח"י ודו"ק כי נכון הוא בס"ד

ולדינא בנ"ד יש להתיר המעות מכמה טעמים שהביא רו"מ בשם תשו' כתר כהונה סי' ח' וסי' כ' וגם עפי' דברי תשו' חו"י סי' מ"ח שהבאתי בהגהותי סוסי' תמ"ג וגם הבאתי בשם תשו' בר"א ותשו' פמ"א ותשו' כ"ס וגם בלא"ה יש להקל דלפמ"ש הרא"ש לחלוק על הגאונים בדין מפקיד חמץ ביד עכו"ם משום דהשאיל לו מקומו והוי ברשות ישראל א"כ שוב מהני המכירה שעשה הרב ואם אינו ברשותו שוב לא עברה בב"י ותיתי לי שעלה כן בלבי בתחלת ראותי שאלתו ואח"ז ראיתי בסוף מכתבו שהעיר בזה וגם משאר טעמים שכתב רו"מ ויפה הורה. סי' ע"ב להרב הה"ג וכו' מו"ה יהודא כ"ץ נ"י ראבד"ק סאניק

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שמלאכתו לעשות אבני עשת מצימענט הנמכרים לרצפת בתים ועתה יעשו בבתי תפלתם של בתי ע"א רצפה של צימענט וירצו שיהי' איש קבלן אומן לזה ויתנו ריוח גדול ויעשו ליצטאציע ע"ז והאיש הנ"ל רוצה לשכור עכו"ם בקבולת שיקח האבנים ממנו וירצף הקרקע שם אבל הישראל מוכרח לילך מקודם ולכנוס לבית הנ"ל למדוד ולהראות להעכו"ם איך יניחם וכן בונים עתה בית תפלתם מחדש בכפר הסמוך וירצו לעשות כן והאיש הזה טפלי תלי בי' ופרנסתו דחוקה עכת"ד השאלה וכבר ראו עיניו דברי הב"י סי' קמ"ג דגם במה שלא נאסר משום ע"ז אסור לישראל לסייע אבל צידד רו"מ דכיון דהבית ראוי לתשמישו גם בלא רצפה זו י"ל דהרצפה הוי תשמיש דתשמיש ולענ"ד ז"א דהרצפה המתחבר לקרקע הבית הוא כגוף הקרקע כדאיתא בפט"ו דאהלות מ"ה חצצו מארצו שכיסה קרקע בנסרים ומת בבית כלים שבחצץ שתחת הנסרים אם א"ב טע"ט טמאים שארצו של בית כמוהו עד התהום ובמג"א סוסי' קל"א ס"ק כ"א מייתי מינה ראי' דאסור ליפול ע"ג רצפת נסרים דשמא יש תחתיהם אבנים והנסרים לא מיחשבי להפסק כיון שמחוברים להקרקע הוי כגוש אחד ע"ש ועיין רמב"ם פי"ז מטו"מ ה"ד הי' טבליות של שיש אפילו גבוהות מן הארץ אלף אמה טומאה בוקעות מפני שהן כקרקע וע"ש בכ"מ דלוחות של עץ כיון שאינם מין קרקע אם גבוהים טפח חוצצין אבל טבליות של שיש לפי שהן מין קרקע אפילו הם גבוהים מהקרקע כקרקע חשוב ע"ש ומכ"ש הכא שמניחים אותם ע"ג קרקע ממש ומבטלים אותם שם לעולם בוודאי אין להם דין תשמיש דתשמיש אלא נעשים כבית עצמו שהוא רק תשמיש לע"ז באם שגם בגוף הבית עומדים צלמים זולת אם רק על הכיפה המיוחדת עומדים הפסולים והוא גבוה י"ט ורחוק ד' דהוי כרשות בפ"ע אז בוודאי יש להקל דשאר הבית הוי כתשמיש דתשמיש ואף שהטו"ז מחמיר כדעת התוס' בשם ר"י וכ"פ הריטב"א מ"מ בנ"ד שיעשה כן ע"י עכו"ם שאסור רק משום שבות דרבנן כמ"ש בשו"ת מהר"ם שי"ק חיו"ד סי' קנ"ג דגם בבנין בית תפלה ע"י עכו"ם כיון שדעת הראב"ד שברא"ש ב"מ צ' להקל ע"י עכו"ם בשאר איסורים ובתשו' פמ"א ח"א סי' ס' צידד להקל לסמוך ע"ד הראב"ד בדאיכא עוד צדדים אלא שסיים דראוי לבעל נפש להחמיר כיון דגם מסייע אסור ע"ש וכפי הנראה ס"ל דגם בכה"ג דמסייע אסור מ"מ ע"י עכו"ם תליא בדין אם אמירה לעכו"ם שבות בשאר איסורים ובמק"א הבאתי מתשו' בש"ר סי' של"ד בדין קציצת אילן מאכל דאסור משום ב"ה דגם ע"י עכו"ם לא גרע מגרמא ע"ש וע' בשך חו"מ סי' שפ"ח ס"ק ס"ה בזה אבל בשו"ת ספר יהושע סי' ס"א האריך להוכיח דבאמירה לעכו"ם ליכא משום גרמא וע' בשו"ת ב"א חיו"ד סי' ע"ה לענין הטלת מום בבכור ע"י עכו"ם מ"ש בזה ועכ"פ בדרבנן יש לסמוך ע"ד המקילים בתשמיש דתשמיש אבל אם עומדים שם פסילים בהבית עצמו א"א להקל (וע' בט"ז יו"ד סי' רפ"ד סק"א בדין ס"ת שבאה"ק דאם גבוה י"ט מותר לעמוד ואחוריו לאה"ק וכן הוא להדיא בתשו' פאה"ד להרמב"ם סי' ע"ח דגם אם הדלת פתוח אם הספרים עומדים גבוה י"ט מותר ע"ש) אולם באם שהפסילים אינם עומדים ע"ג קרקע ממש אלא ע"ג עמודים גבוהים י"ט ורחבים דע"ד י"ל ג"כ דהוי כרשות בפ"ע ולשי' הטו"ז באו"ח סי' ע"ט סק"ג יש להקל גם באין רחבים דע"ד וע' תשו' פמ"א ח"א סוסי' ע"ד שהביא מהא דכלאים פ"ב מ"ח לחלק בין אם נעשה לשם מחיצה סגי בגובה י"ט אף שאינו רחב ד' ואם לא נעשה לשה גדר בעינן רוחב ד' וצ"ע מהא דפי"ג דנגעים מי"ב גבי מצורע שנכנס לביהכ"נ דמוכח דגם בנעשה למחיצה בעינן גם רוחב ד' אבל י"ל דהתם שאני דבעינן ד"א ברוחב לחלק הביהכ"נ באמצע בין מקום שהוא עומד שם בביה"כ עצמו – ומדברי סמ"ג וב"י יו"ד סי' רפ"ו וטו"ז סק"ד מוכח דגם בכותלי הבית מה שמחובר או עומד במקום גבוה י"ט הוי כרשות בפ"ע וכ"ה בשו"ע הרב באו"ח סי' מ' ע"ש אך מ"ש הט"ז סי' ע"ט מהא דלגבי שבת הוי רשות בפ"ע צ"ע דברה"י הרי עולה עד לרקיע וגם לר"מ בעירובין פ"ט א'