מהרש"ם חלק ג עט

שמינות ומלח כל השומן והותך יחד ואח"כ נמצא בריאה של אחד שהיתה כולה כבועה או מורסא מלא מוגלא ורו"מ צידד דכיון דבנשפכה כקיתון מהני בדיקה אחר שורייקי חיוורי א"כ י"ל דהוי בנ"ד רק ספק טריפה והביא בשם מחזיק בדק על מהרי"ו סי' י"ז שכתב דל"מ בדיקה אא"כ הסמפונות קיימין ונראים תלוים בריאה אבל דברי' סובבים לשי' מהרי"ל דמטריף בעכורים וסרוחים ובאינם סרוחים כשר וא"צ בדיקה וע"ז כתב דלא הכשיר בלא בדיקה אלא בכה"ג וגם לדידי' י"ל דמ"מ בדיקה מהני בכל גווני ולפמ"ש הכרו"פ ורא"פ סי' ל"ו ס"ק ע"ו כל טרפות הסמפון אינו אלא משום קרום ודעת פת"ב סי' ל"ח דכל שטריפה ע"ש סופו הוי רק ס"ט ובעמודי אש דיני או"ה סי' י"א חולק על הפת"ב ובערוהב"ו סי' ל"ג ס"ד וסי' ל"ז ס"ג וסי' מ"א האריך בזה ובתשו' טטו"ד מ"ת סי' י"ב ועכ"פ י"ל דבנ"ד הוי רק ס"ט ויש להקל לענין השומן שנתבטל ברוב קודם שנודע הספק והוא הפ"מ וצורך עני עכת"ד והנה אין בידי הספרים הנ"ל אבל הדבר פשוט אצלי דכל טריפות שע"ש סופו כיון שכבר התחיל החולי באבר זה הוי טריפות וודאי והרי טרפות הגלגולות לשי' כמ"פ הוא רק משום הקרום וטריפות הכוליא משום ב"מ וטרפות הכבד לשי' הרשב"א משום מרה ואפ"ה לא עלה ע"ד שום פוסק לחשבו לס"ט ובמש"ז סוסי' נ"ה העלה דגם בנתמסמס בהם הוי וודאי טריפה ומכ"ש בריאה עצמה שטרפותה משום קרום ודווקא בסרכא לשי' התוס' דסופו להתפרק דעת כמ"פ דהוי ס"ט דשמא יפסק באמצע ולא יונקב משא"כ בטרפות אחר שעל שם סופי אך בנ"ד אם הי' רק מורסא מעל"ע הרי יש להקל בין מעל"ע ובין בשיפולי וגם אי בעינן בדיקת סמפונות הוי רק ס"ט וע' ברא"פ סי' ל"ז ס"ק ק"ז להקל במקום הפסד במורסא מעל"ע ואין לחוש לסמפונות א"כ יש להתיר השומן אבל אם הי' בועה אם הי' גם בשיפולי כיון דלדידן גם בעוף טריפה כמ"ש בהגמ"ר פא"ט אין לחשבו לספק וכן מעל"ע אין לחשבו לס"ט ובפרט שהוא סחסי"ד וכבר פסקו השמ"ח ורא"פ ס"ק ק"ה דבלא בדק אי שפכי טריפה ובעוף קרוב לודאי שהיתה כולה בועה אחת כיון שכל הריאה דקה וכל ספק המצוי קרוב לוודאי אינו מצטרף לספק כלל כמ"ש המג"א סי' תס"ז ועוד בכמ"ק ועיין בל"ש סי' ל"ז ס"ק דגם בבהמה קרוב לודאי ואינו ספק כלל והן אמת דבבועה מענ"ע י"ל דכיון דא"א בקיאין הוי כסחסי"ד לכל העולם כמ"ש הפר"ח סי' ק"י דיני ס"ס כלל י"ז ותשו' תפ"צ חיו"ד סי' ח' אבל נודע שדעת הב"ש בא"ע סי' קנ"ה ס"ק ל"ד והפנ"י מכות דף ד' דגם בסחסי"ד לכל העולם להחמיר ועיין בסד"ט בחי' לנדה נ"ב ב' בזה ולפי דברי הסוברים דבסד"ד ל"מ חז"א יש להחמיר גם בסחסי"ד לכל העולם ובנ"ד הרי לשי' כמ"פ בנולד הספק בדאורייתא גם בלא נודע עד שנתערב אין להקל א"כ הוי ס"ס לאיסורא ועוד דכבר הבאתי בדע"ת סי' נ"ג ס"ק כ"ג דבדבר שיש ריעותא לפנינו וגם בלא בדיקה נולד הספק גם בסחסי"ד לכל העולם אין להקל ע"ש וה"נ בנ"ד ובפרט אם הי' הבועה גם בשיפולי בוודאי אין להקל. סי' ע"א להרב הה"ג וכו' מו"ה שרגא פייבל הערץ נ"י ראבד"ק גלאגוב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה אופית שהביא צעטיל בי"ג ג ניסן להמורה וחתמה בהרשאה למכור חמצה ושכחה לרשום בהצעטיל מעשה מאפה ובי"ד בניסן בטלה חמצה כדין בלשון אשכנז במעמד איש א' וגם נתנה לערלית מיני מאפה לשותפות שתקח הערלית מהפדיון א' מעשרה ומכרה הרבה וגם נשאר מעט מהמאפה והביאתו במוצאי פסח בחזרה ומכרתם האשה לערלים והמורה כתב בשט"מ שאם נשכח איזו דבר חמץ ברשות המוכרים הוא ג"כ בכלל המכירה כפי שוי' עכשי' בשער שבשוק ועתה נולד ספק אם מותרת ליהנות מהמעות לפי שלא הי' ברשותה בעת המכירה ורו"מ האריך למעניתו והנה מ"ש מדברי שו"ת שבתוה"ש דאף דהרמב"ם אוסר גם בשוגג ואונס מ"מ בצירוף ביטול יש להקל והנו"ב מה"ק חא"ח סי' י"ט תמה מהירושלמי פ"ב דפסחים הפקיר חמצו בי"ג ר"י אמר אסור ורשב"ל אמר מותר וא"ל ר"י לר"פ דטעמי' דר"י דסבר כר' יוסי דאינו הפקר עד דאתי ליד זוכה ורשב"ל כר"מ והדר אמר אינו כן אלא ר"י חייש להערמה ורשב"ל לא חייש מאי בינייהו אי טעמא משום דאינו הפקר עד דאתי ליד זוכה או משום הערמה וכו' ולשי' תוה"ש הול"ל נ"מ בבטלו דלטעמא דאינו הפקר אסור ולטעמא דחשש הערמה מותר ולענד"נ ליישב בפשיטות דהנה בתשו' פמ"א ח"ב סי' קס"ג העלה ג"כ דבבטלו מותר בשוגג ואונס עפ"י הש"ס דגיטין נ"ג ב' דגם לר"י דקניס שוגג אטו מזיד בדאורייתא אבל בדרבנן לא קניס ואף דבתר הכי פריך דר"י אדר"י ומשני דהיכי דאיכא חשש הערמה גם בדרבנן קנסינן היינו לר' יודא אבל לר' יוסי ור"ש גם בכה"ג לא קנסינן וקיי"ל כוותיי' ע"ש באורך והנה במרה"פ על הירושלמי פ"ב דתרומות ה"ג בד"ה בשוגג הוכיח מכמ"ק שבד"ז פליגי הבבלי וירושלמי דלשי' ירו' אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן והיכי דקנסו שוגג גם בדרבנן קנסו ולהבבלי לא קנסו וקיי"ל כהבבלי עיי"ש היטב וא"כ לירושלמי לשיטתו לא הומ"ל הך איכא בינייהו דגם בבטלו קנסו שוגג אטו מזיד אבל לדידן צדקו דברי תוה"ש ובעיקר דברי הירושלמי מצאתי בא"ז בשו"ת שבסופו סי' תשמ"ח שהעלה דהלכה כר"ל דלא חיישי' להערמה דכמה אמוראי ס"ל שם כר"ל ע"ש ומ"ש מדברי הכלבו שפסק דלח"י ל"מ ביטול ותמהו מהא דפסחים ו' דאר"י א"ר וכו' וכי משכח"ל ליבטלי' ומאז כתבתי כמה דרכים וכעת נ"ל דהנה הפמ"ג באו"ח סי' תל"ו הוקשה לפמ"ש הר"ן בטעמא דביטול משום הפקר והא הוי דברים שבלב וגם צריך להפקיר בפני' ג' דמ"מ כיון דחמץ אינו ברשותו ועשאו הכתיב כאלו הוא ברשותו לכן בגי"ד סגי והקשה דהא בשעת ביטול בזמן היתר אכתי ברשותו ובתשו' א"א חא"ח סי' כ"ד תירוץ דהביטול אינו חל עכשיו אלא בהגיע זמן איסורו אז הביטול והאיסור באים כאחד ועמ"ש בהגהותי לאו"ח שבס' א"ח סי' תל"ו בזה והנה כבר נודע מה שנסתפק המל"מ פ"ד מאישות בדבר שהוא רק