מהרש"ם חלק ג עא

פירש"י כמוציא רימון אך דהתם י"ל דכיון שכבר הי' כלי לא נפיק מידי קב"ט עד שינקב כמ"ר אבל אם מתחלה נעשה מינקב סגי בכשפ"ה וכמ"ש כה"ג בתוס' שבת נ"ח סוע"ב בד"ה אלא אמר רבא וכו' להשיג ע"ד רש"י דמשנגמר שהי' בו עונבל אעפ"י שניטל מקב"ט שלא ביטול מתורת כלי שהי' עליו קודם לכן והר"מ הביא ראי' מחמת שתפרה ושייר פחות ממ"ר דטהורה אע"ג דחמת שלם שנקרע פחות ממ"ר מקב"ט ע"ש הרי כמ"ש אבל מדברי תוס' דפסחים יש ראי' לנ"ד דגם בנעשה כך מתחלה בעינן שיהי' כמ"ר וכבר הוכיח בשו"ת גידולי טהרה סי' ד' דשיעור רימון הוא כראש של תינוק קטן ובשו"ע הרב התניא בדיני תיקוני המקוה כתב דאין אנו בקיאין בשיעור רימון שהם ג' אחוזים זב"ז וצריך שיהי' טפח מרובע ע"ש וכפי הנראה בנ"ד אינו כן וא"כ אין מקום להקל וע' רש"י זבחים צ"ד ע"ב ד"ה פניתי שכתב דכלי מתכות אינו מתטהר אלא בנקב גדול אבל לא ביאר כמה אך דבאמת דברי רש"י ותוס' לע"ג כמ"ש המחנה לוי שבת ט"ז דכלי מתכות משתערין כמות שהן ואם אין ראוין לתשמישן טהורים וכפי הנראה זהו דעת רבינו יחיאל שבתוס' פסחים שפירש טעמא שהי' ברגלי השורים כמ"ר בענין אחר ובאמת דבירושלמי פ"ג דיומא ה"ח שרמז התוס' בפסחים שם איתא וז"ל ולא כלי הוא ומשני שהי' רגליו פתוחים כמ"ר משמע דלבטלו מדין כלי צ"ל כן ויעו"ש בשי"ק בשם סמ"ק שכ' ג"כ דדוקא כלי שנפחת כמ"ר טהור אלא שכ' דהחשש הי' שע"י שיטבלו שם כהנים טמאים יקבל מהם טומאה ע"ש עוד בזה וגם זה צ"ע וע"ע בבד"ה שבב"י יו"ד סי' ר"א בד"ה והריטב"א כתב וכו' בשם הר"ר אלחנן ובמ"ש בשם הרא"ה בזה ומצאתי ברשב"א ביצה י"ז ע"ב שכ' ג"כ דלבטלו מתורת כלי סגי בכשפ"ה וא"צ שיהי' כמ"ר והביא ג"כ דברי הרא"ה שהביא בבד"ה ועכ"פ י"ל דדוקא התם שהי' הכהנים טובלים בתוכו הי' צריך שיתבטל לגמרי מתורת כלי לכן הי' צריך כמ"ר משא"כ בנ"ד ועוד דגם לשי' התוס' הרי כתבו בעצמם דלענין הכשר מים שבתוכה סגי בשפ"ה ולא מיקרי שאובים אלא דמ"מ מקב"ט והרי גם הממשיך מים בדבר המקב"ט אם אין המים נופלים משם למקוה אלא דרך צינור קטן המחובר לסופו כשר כמ"ש בסמ"ח וה"נ בנ"ד המים באים למקוה דרך סילון מתכות המחובר לקרקע ובסופו גם צינור של עץ ובפרט דבנ"ד שהם מי מעיין לשי' כמ"פ ליכא כלל דין ממשיך בדבר המקב"ט כמ"ש בסמ"ט ואף שהביא בשו"ע דעת י"א שאינו מחלק בכך והוא דעת הרשב"א אבל כבר כתב בשו"ת שבסו"ס מנ"י סי' ד' דהעיקר כדיעה א' להקל – ומעתה נפנה לדברי כת"ר שכתב דגם לשי' רמב"ם דוקא אם הי' כלי מתחלה ל"מ הנקוב בכדי טהרתו אלא בצירוף חיבור בקרקע והנה לפמ"ש הנו"ב בעצמו שם דדוקא לענין לטבול בתוכו החמיר השו"ע כדעת רמב"ם משא"כ לענין טבילה במים הנמשכים משם למקוה אחרת יש להקל וכ"ה בתשו' רע"א והובא גם בפת"ש וע' תשו' ברכת יוסף חיו"ד סי' נ"א ובחיו"ד בסופו שהעלה דאם כבר היינו דנים או שהי' ראוי לדון על המקוה לענין לטבול בתוכו גם בנמשכים למק"א יש להחמיר משא"כ אם המקום קטן ואינו ראוי לטבול בתוכו כלל יש להקל ע"ש באורך א"כ פשיטא בנ"ד דאין לחוש – אבל גם בלא"ה צדקו דברי רו"מ דדוקא אם כבר הי' ראוי לקב"ט גם בניקב מיקרי שירי כלי משא"כ בניקב מתחלתו וכמש"ל מדברי תוס' שבת נ"ח ע"ב כעין זה וכה"ג כתבו התוס' בנדה כ"ו ע"ב ד"ה תחילתו וכו' דלענין קב"ט בנתמעט כ"ז שראוי אינו מתבטל כמו גרדימי ציצית דבשירים סגי משא"כ בתחלתו ע"ש וה"נ בזה אך דיש לחוש שמא גם בנ"ד הזייגער נעשה בתחלה עגול ואח"כ נוקבין בו אבל באמת גם זה אינו חשש דבכה"ג שמתחלתו נעשה אדעתא לנוקבו מעולם לא הי' ראוי להיות כלי המקב"ט וכ"ה בתשו' תוע"ר חיו"ד סי' כ"ז דהרמב"ם מיירי רק בהי' כלי שלם שלא אדעתא לנוקבו ואח"כ ניקבו אז מיקרי שירי כלי וצריך לקובעו בקרקע משא"כ בנעשה מתחלה אדעתא לנוקבו מעולם לא ירד עלי' דין כלי וא"צ לקובעו בקרקע ע"ש ומבואר כדעת רו"מ ואף דבתשו' ב"ש יו"ד ח"ב סי' ע' ע"א דחה חילוק זה והביא מתשו' מא"נ שכ"כ אבל לענ"ד סברת תועפ"ר נכונה כמש"ל מדברי תוס' שבת ונדה אך דבאמת בכ"ז לא הונח בנ"ד שהרי גם פשוטי כלי מתכות מקב"ט מדאורייתא כמ"ש הרע"ב פט"ו דכלים מ"ב דגם דף של נחתומין מקב"ט מה"ט ובלבד שיהי' עליו שם כלי כמ"ש בתוי"ט שם וכ"ה להדיא בש"ס דב"ב ס"ו ע"ב וע"ש ברשב"ם לעיל סוע"א בד"ה ועוד וכו' הכא גבי דף נמי בדאורייתא מיירי דבדף של מתכות מיירי דטומאתו מה"ת דבשלמא עץ איתקוש לשק וכו' אבל כלי מתכות וכו' ע"ש וא"כ בנ"ד אף שאינו יכול לקבל מים מפני שניקב כשפ"ה הרי כיון שמתחלתו נעשה כן ונקרא כלי ושמו מוכיח עליו שנקרא כלי מדידה הרי לא גרע מפשוטי כלי מתכות דמקב"ט מה"ת ומזה יש לעיין גם בדברי ירושלמי ותוס' פסחים ק"ט אך די"ל דהתם שנעשה לטבול בתוכו ושיהי' בו המים ולכך נקרא ים וע"י הנקב המים יוצאים אינו כלי אבל בנ"ד הרי הוא כלי ולא גרע מפשוטי כ"מ דמקב"ט מה"ת

אלא דמ"מ הרי כבר נתבאר דכיון דעכ"פ אין על המים דין שאובין אלא שהמים באים ומתהוים דרך כלי טמא כיון שאין נופלים משם להמקוה אלא דרך הצינור שוב אין חשש בזה ולכן המקוה כשירה גם לכתחלה. סי' ס' להרב הה"ג מו"ה יהודה, כץ ז"ל דאבד"ק סאניק

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שיש אנשים סוחרים שכל פרנסתם ששולחים בשר לעיר וויען והם אינם זובחים אלא שקונים מן הקצבים יהודים חלקי האחורים מגסות ודקות וכן עשה חוזה עם קצבים נכרים שכל מה שיקנו בהמות יקחו לעצמם חלק הפנים ולהסוחרים הנ"ל חלק האחוריים ונתנו לידם סך רב לבטחון קיום המקח והעכו"ם אין רוצים לשחוט בשום אופן רק בנחירה והיהודים הסוחרים לא ידעו כלל אם יש איסור בדבר ועתה נודע להם האיסור והם עניים ומתפרנסים רק מזה והם אינם מתעסקים בזה וכשמביאים להם הבשר שולחים תיכף לוויען ע"י מסילת הברזל ורק הפראכט