מהרש"ם חלק ג ע

קטנה ופסק דגם אם פסק הקדחת לגמרי בנתיים כיון שחזר להיות קדחת קטנה איגל"מ שלא הבריא עוד מחלי' הראשונה ודינו כחולי שיב"ס ע"ש ובתשו' מבי"ט ח"א סי' רמ"ח בדין שפחה שהועד עלי' שהיתה נפוחה ברגלי' מאז בבית המוכר ע"י חולי הנקרא טרופשיא"ה ועתה נתגלה הניפוח בבית הקונה והמוכר טען שאינו מחולי הנ"ל והשיב שאם הנפיחה כמו שהי' מאז גלי סיפא ארישא דחדא מלתא הוא והביא ראי' מפ"ד דנגעים גבי בהרת שהלכה וחזרה בסוף שבוע דאם הוא באותו מקום אמרינן דהוא היא כמות שהיתה וגם ראי' מהא דנמצא שערות תוך י"ב אע"ג שנמצא גם אחר י"ג באותו מקום תולין שהן שומא לכן מוציאין ממון עפ"י הוכחה זו ע"ש ועמ"ש בדע"ת סי' א' ס"ק מ"ב ובקו"א שם מכמ"ק בזה ושם הערותי די"ל דדוקא בנגעים דינא הכי אבל מדברי ירושלמי ורמב"ם פ"ד מרוצח וכ"מ פ"ד מטו"מ מוכח דגם בשאר דברים הוא כן אך כפי הנראה ממכתב רו"מ פסק הכאב לגמרי מזמן הלידה בינתיים אלא שעתה חזר ונתעורר עוד קצת כאב א"כ י"ל דבכה"ג לכ"ע הכאב אין דינו כמכה אף שנתעורר באותו מקום ממש אכן עוד נראה דאף דכאב אין דינו כמכה מ"מ ביש הבער ואדמימות הבא ע"י צרירות דם דינו כמכה שהרי מבואר בשבת ק"ז ב' דגבי שרצים שיש להם עור אם נצרר הדם אעפ"י שלא יצא נקראת חבורה וע"ש ברש"י ובחולין מ"ו ע"ב וז"ל נצרר הדם ונאסף במקום אחד דהיינו האדים העור מבחוץ אעפ"י שלא יצא וקרי לי התם חבורה שאינה חוזרת דכיון שהאדים העור מבחוץ קרי לי' חבורה שאינה חוזרת דכיון שהאדים העור מבחוץ בידוע שנקרע העור מבפנים וסופו לינקב ולצאת וה"נ להאי קרום הריאה חשבת לי' כעור גמור וכו' עכ"ל והרי גבי אדם כיש לו עור דמי דהא דבאדם עורו כבשרו דוקא לענין טומאה ומדרבנן אבל לשאר דברים עורו לאו בשר הוא כדאיתא בחולין קכ"ב ע"א וכ"ה להדיא בירושלמי רפי"ג דשבת ה"א ע"ש בפלוגתא דר"י ור"ל וכ"ה בראש יוסף רפ"ז דשבת דאדם יש לו עור מיקרי וא"כ כשנצרר הדם סופו לצאת א"כ כמכה שמוציאה דם או עכ"פ במכה שא"י אם מוציאה דם דמי ושפיר יש להקל בנ"ד ובצירוף שהוא באותו מקום ממש שהיו הכאב ע"י הלידה שהי' שם מכה ממש וכמש"ל בודאי יש להקל ולדון מקום הכאב וההבער כמכה ממש וגם מ"ש רו"מ דיש לצרף ספק שמא בא ממקום ההבער שהוא קרוב לחוץ יעוין בפ"י בקו"א לכתובות ט' שרמזתי לעיל שצידד כה"ג לענין דם בתולים אלא שלא החליט כן למעשה ועכ"פ בנ"ד יש לצרף ד"ז וגם באשה השניי' שהי"ל בועה קטנה אדומה סמוך לשפת הרחם תרי כל מכה שיכולה להתגלע ולהוציא דם תולין בה וה"נ בזה

ומ"ש רו"מ מדברי התוס' נדה י"ז סוע"ב בד"ה ואין שורפין וכו' וי"ל משום דדמי החדר מצוין ביותר כדאמר בב"ב כ"ד רוב ומצוי קאמרת ולא חשוב חזקה וקורבא לגבי רובא אלא כפלגא ופלגא עכ"ל וע"ז תמה דהא בש"ס דב"ב שם הדר בי' רבא מההוא והאריך בזה וכל דבריו במח"כ לא נראו בעיני ואין עת להאריך בדברי פלפול שאין נ"מ למעשה אבל כוונת התוס' הוא פשוט דכל כוונתם רק דעכ"פ רובא איכא נגד חזקה וקורבא והו"ל כפלגא ופלגא כמבואר בלשונם בסוה"ד דנקטו רק רובא והזכירו ממ"ש שם בתחלה דהוי ס"ל דרוב ומצוי איכא ועי' תשו' נט"ש סי' ס"ד שהוכיח מדברי תוס' אלו דגם בדאיכא קורבה וחזקה רובא עדיף דדוקא אליבא דרב קטונא הוי כפו"פ משא"כ לדידן ודלא כהפרמ"ג באו"ח שנסתפק בזה ועמ"ש בדע"ת סי' מ"ח ס"ק ל"ט בזה ומבואר דס"ל כמ"ש דאל"כ אין ראי' מכאן להיכי דליכא רק רובא בלבד וז"פ. סי' נ"ט להרב הגדול מו"ה משה אפטער נ"י ראבד"ק טארנא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שעושים מקוה חדשה ותהלוכת המים שם מעולם ע"י המשכה ממעיין שמחוץ לעיר ע"י צינורות של מתכת הנקבעין בקרקע וגם להבארות שבעיר ממשיכין דרך הצינורות ויען כי שייכים לשרי העיר רצונם ליתן המים להמקוואות במדה לידע כמה מים ילכו להמקוואות ורצונם לקבוע וואסער זייגער בין הצינורות ותבניתו כמו ארגז קטן של מתכת רחב ערך ב' טפחים ובתוכו יש דברים המתגלגלים של מתכת שאין בהם שום בית קיבול וע"ז נודע להם מדת המים והארגז נקוב בשני הצדדים כשפ"ה היינו שבצד אחד נקב שמחברים שם הצינור להארגז זייגער כדי שילכו המים מהצינור להארגז ובצד ב' יש ג"כ נקב רחב כשפ"ה למטה ממש סמוך להשולים כדי שילכו דרך שם המים מהארגז להצינור ההולך להמקוה והצינור הולך עד סמוך להמקוה ושם עושין צינור של עץ והמים באים למקוה דרך הצינור של עץ עכת"ד השאלה ורו"מ הביא בשם ח"א שהעיר דיש לחוש לכתחלה לדעת הרמב"ם דבעינן נקב וגם בנין בקרקע כמ"ש הנו"ב מה"ת יו"ד סימן קמ"ב ולפמ"ש הח"ס סי' ר"ו דבנעשה מתחלה לבנות בקרקע גרע טפי ול"מ החיבור לקרקע כלל א"כ לא יועיל ג"כ בנין בקרקע בנ"ד ורו"מ השיג עלי' דדוקא אם כבר הי' בית קיבול ונפסל מכח חשש שאובין ל"מ הכשר ע"י הנקב לבד דמ"מ נקרא שבר כלי וצריך גם בנין אבל בנ"ד שמתחלה נעשה בנקב כשפ"ה מעולם לא הי' עלי' שם כלי וכיון שאין טובלין בתוכו אין חשש מה שהמים נמשכין דרך שם כיון שאין יורדין משם למקוה אלא דרך צינור של עץ הסמוך למקוה והאריך בזה

והנה בראשית השקפה עלה בלבי לפי המבואר בתוס' פסחים ק"ט ע"ב בד"ה בים וכו' והא דנקט כמוציא רימון היינו לבטל השורים מתורת כלי שלא יקבל טומאה אבל להכשיר המים שבים סגי כשפ"ה וכו' עכ"ל ומבואר דאע"ג שהשורים נעשו לצורך הים של שלמה מתחלה נקובים ברגליהם מ"מ כיון שהי' של מתכת הן מקב"ט כדין כלי מתכות ובאמת שכ"ה גם ברש"י שבת ט"ז ע"ב בהא דגזר שמעון בן שטח טומאה על כלי מתכות לטומאה ישינה ואמר אביי גזירה שמא לא יקבנו בכדי טהרתו