מהרש"ם חלק ג עב

הוא על שמם עכת"ד השאלה והנה מה שהאריך רו"מ אם הוא מקח גמור כיון שלא עשו אלא שלוס בנתינת מעות הדבר פשוט דהוי קנין גמור דכבר כתוב בתשו' הרמב"ן והובא גם בנה"מ סי' קצ"ד סק"ח דהאידנא הישראל קונה מן העכו"מ במעות לבד כיון שנהגו העכו"ם בכך קני מדין סטומתא וע"ע בתשו' ספ"י סי' י"ג ונט"ש סי' ל' בדין בכורה וא"כ גם בנ"ד אף שמכרו דשאב"ר הרי בדיניהם קונים והמנהג בכך להקנות כן וגם מ"ש רו"מ דגם אי מהני למש"פ בקנין באיסור ליכא מש"פ לא אדע מהו דלגבי עכו"ם ליכא מש"פ כלל וגם מ"ש רו"מ דבשעה שהעכו"ם קונים הבהמות נתפס הקנין להסוחרים במחציתו לכאורה י"ל דלא קנה חלק האחוריים עד לאחר הנחירה ולא מחיים אבל המעיין בטו"ז חו"מ סי' קצה ס"א ימצא דגם בקנה עורות קנה מחיים מכ"ש בקונה חלק בשר וגם בחולין ל"ט ע"ב בהא דיהיב זוזא לטבח וכו' וברש"י שם מבואר דלמ"ד מעות קונה בעכו"ם זכה מחיים בחלקו וכן מוכח בחולין פ"ג ע"א דבארבעה פרקים משחיטין הטבח בע"כ ואם מת מת ללוקח ע"ש וא"כ ה"נ בזה אך מ"ש רו"מ דבשעת קניית הבהמות זכו הסוחרים בהיתר ואם העכו"ם נוחרים הבהמות שוב הוי כנזדמנו הוא תמוה לענ"ד חדא שהרי מסתמא בכל פעם מוסיפים הסוחרים ליתן מעות מחדש להעכו"ם הקצבים וחוזרים ונותנים וא"כ הוי כמתכוונים כיון שנותנים מעות אדעתא דהכי שינחרו העכו"מ הבהמות שהרי יודעים בבירור שיהי' כן וכבר כ' בתשו' הרמב"ן הובא בב"י יו"ד סי' רל"ב ובחמ"ח א"ע סי' נ' סקט"ז דגם באונס גמור אם הוא מסבב האונס נקרא רצון וע"ע כה"ג בתשו' הריב"ש סי' פ"ג שהובא בב"י יו"ד סי' רכ"ח וע"ע בריב"ש סי' תכ"ב בזה ולפמ"ש מהריט"א פ"ג דבכורות אות ל"ט בסופו בהא דבני התערובות אין מוכרים תרומה משום שאין עושין סחורה ואף דהוי כנזדמנו כיון שהוא דבר תדירי גם בנזדמנו אסור ע"ש א"כ ה"נ בזה

אולם י"ל דזה תליא בדין נחירת התיישים שבטו"ז סי' קי"ז שהעלה דכיון דבשעת נחירה עושה בהיתר מה שמוכר אח"כ הבשר הו"ל כנזדמנו אף שעושין כן תדיר ויודעים שנגמרו באיסור ואפ"ה מותר א"כ י"ל דה"נ בנ"ד הרי בשעת קניית הבהמות עושה בהיתר ואף שאח"כ כשינחרום העכום ויקח מהם הבשר באיסור זה הוי כנזדמנו ואף שרבו החולקים ואני מצאתי בס' האשכול ה' שחיטה סי' י' דמפורש כדעת הגהת מ"ב ודלא כהט"ז וע' בתשו' תועפ"ר חיו"ד סי' י"ט מ"מ בכה"ג שכל פרנסתם תלוי בזה המיקל יש לו על מה לסמוך ואף דצד היתר זה שכל פרנסתם מזה מיגרע גרע שהרי בירושלמי מבואר דאדרבה כל שעיקר פרנסתו מזה חמור טפי ולדעת ראבי' כל איסור סחורה אינו אלא היכי שכל עיקר פרנסתו מזה כמ"ש בב"י מ"מ יש עמוד גדול לסמוך ע"ד הטו"ז במקום הפ"מ כזה שיצטרכו לבזבז כל ממונם וע' בתשו' טטו"ד מהד"ק סי' קע"ו שהאריך להחזיק בדעת הט"ז וע' תשו' עבה"ג סי' י"ג ג"כ באורך בזה – ואולם מכאן והלאה קשה להקל בזה אלא דמ"מ יש לצדד שיעשו בהערמה ע"י עכו"ם להלות לו מעות על ריבית גדול ושיהי' העסק נקנה להעכו"ם אלא שהוא יהי' העוסק ובשכר פעולה רבים מקילים וע' תשו' שו"מ מהד"ק ח"ג סי' קכ"ב ואף דבשו"ת ב"ש סי' קצ"ב מחמיר כבר הארכתי בתשו' לדחות דברי' ואף דרבים אוסרים הערמה בדאורייתא מ"מ הרי בנ"ד דעת כמה פוסקים שהוא רק מדרבנן ורבים מקילים בהערמה גם בשל תורה א"כ י"ל דהוי ס"ס ויש להקל בשעה"ד שכל פרנסתם מזה. סי' ס"א עי' מפתחות

בא לפני דין אחד בראובן שיש לו בית דירה שאין בהבית פשפשין (וואנצין) והשכיר חדר אחד לשמעון וקיבל כסף וטרם שיכנס להדירה נודע להמשכיר שיש בהכלי הבית פשפשים ואינו רוצה ליתן לו לכנוס להדירה ושמעו' טוען דהו"ל להמשכיר להתנות עמו כי הוא דבר השכיח בבתי העיר ואמרתי דלפי המבואר ברא"ש לב"מ פ' האומנים וטוח"מ סי' של"ד דבדבר שידעו שניהם המוציא מחבירו עלי' מוטל להתנות ובתשו' בש"ר סי' י"ז פסק במי שמכר תאנים ונמצאו מותלעות דאם ניכרים מבחוץ הו"ל למיבדק וידע ומחיל ואם אין היכר מבחוץ אומר הרמ"ה דכיון דשכיח טובא הו"ל ללוקח להתנות כמו במוכר בהמה ונמצא סירכא וכמ"ש הר"א ואף שהרמב"ן חולק העיקר כדעת הרא"ה ושם סי' ר"ס פסק בעצמו דגם בדבר השכיח אין מוטל על הלוקח להתנות ובכסד"ה תירץ דאם כבר נתן המעות אז מוטל על הלוקח להתנות אבל בלא נתן עוד דמי המקח א"צ הלוקח להתנות ע"ש וא"כ בנ"ד שהמשכיר מוחזק בהבית אין מוטל עלי' להתנות גם בדבר השכיח ויוכל לעכב – אבל אם יכנס כבר להבית והמשכיר לא בדק הכלים בכניסתו נראה דא"י להוצאו מהבית דהו"ל לבדוק וידע ומחיל וכדברי בש"ר הנ"ל. סי' ס"ב עי' מפתחות. להרב הגדול וכו' מו"ה משה אפטער נ"י ראבד"ק טארנא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות בעירו המים נמשכין ממעין שחוץ לעיר דרך סילונות של ברזל תחת הקרקע עד סמוך למקוה ושם עשו סילון של עץ שהמים באים להמקוה דרך הסילון של עץ ועתה נודע כי באמצע המשכת הסילונות השייכים לאדוני העיר העמידו תיבה של ברזל ומשני נקבים בגובה זה נגד זה והמים באים מהסילון לתוך התיבה מצד א' וכן יוצאים בנקב שכנגדו להסילון הנמשך להלאה עד סמוך להמקוה ומשם שואבים העכו"ם מים לצרכם ולאשר במשך כל הזמן טבלו הנשים בהמקוה ואיכא לעז על הבנים חפש ומצא רו"מ שלא להכריז על הנשים שטבלו שיחזרו ויטבלו עפמ"ש בתשו' ז"י סי' י"ג לסמוך בשעה"ד ע"ד הרשב"א שהתיר לטבול במים היוצאים מן הכלי ומ"ד הפמ"א ח"ב סי' ק"ד וגם הביא מתשו' מבי"ט בשניות ח"ב סי' ע"א דהיכי דהנקבים מכוונים זה כנגד זה לכ"ע כשירים המים שחוץ לכלי עכת"ד והנה מ"ש מתשו' ז"י יעויין בתשו' הר המור סי' כ"ב שדחה דברי' כי דברי הפמ"א דחויים כמ"ש הז"י בעצמו וע"ד הרשב"א והב"ח וש"ך ס"ך כ"ז