מהרש"ם חלק ג סט

לבטל המתנה הרי מבואר ברשב"א ור"ן וריב"ש סי' ר"צ דבאיכא ב"ד במתא דבכל עת שכיח ולא אזיל ותבע לעשות לו דין ש"מ דאחולי אחיל ועקצוה"ח סי' שע"א וא"כ בנ"ד שכבר באו לב"ד ונתרצה לפשר פשיטא דלא מיקרי אונס לכ"ע ולכן אף שהשלישי חפיצים ביד שליש ונתרצה שלא ליתנם לו עד אחר הגט ושאם לא יגרש יוחזרם להאשה הרי ברצונו עשה כן מפני שנתרצה מרצונו לגרשה שהרי סר ונתבטל האונס בהיותו בב"ד ולא תבע דינו בדתוה"ק דוקא וברצונו קיבל קנין לפשר וגם גוף דברי הרי"ן הרא"ש דמיקרי אונס מה שיכול לכפור ולשבע לשקר מדברי רשב"ם וש"פ הנ"ל מוכח דלא ס"ל כן ודוקא משום שאין הב"ד מזומן מיד מיקרי אונס והוא משום דלא חשידי ישראל לישבע שקר ואם ישבע מסתמא יהי' האמת כן א"כ אינו אונס כלל כיון שהוא כדין כמ"ש בתשו' הרא"ש שהובא באה"ע סי' קי"ח וע"ש בב"ש ס"ק י"ח

אבל מ"ש רו"מ מטעם שנתנו לו עשרים רו"כ עפ"י דברי הפת"ש ס"ק י"א לא אדע מהו דמאן יימר שעפ"י ד"ת לא הי' מגיע לו סך הנ"ל ואולי וויתר עוד משלו בהפשר

עוד יש לדון בזה למאי דאיתא בכתובות פ"ג סוע"א קנו מידו אר"י מדין ודברים קנו מידו ר"נ אמר מגופה של קרקע קנו מידו אמר אביי מסתברא מלתא דר"י בעורר אבל בעומד מגופה של קרקע קנו מידו ופירש"י דבעומד יום או יומים ושתק ואח"כ ערער לא מהני דהשתא קא הדר בי' ולמדוהו לטעון כך ובתשו' הרשב"א שבב"י חו"מ סי' שט"ז למד מזה בדין ראובן שהשאיל את ביתו לשמעון וקני מידו והשואל השאילו לבנו וראובן תובע השכירות באמרו שלא הקנה לשמעון אלא לדירה והשיב דכיון שירד לשדה ולא ערער ראובן גילה דעתו שהקנה לו גוף הקרקע והביא מהש"ס הנ"ל ומבואר דמהני הגי"ד למפרע וכל כה"ג הוכיח סופו על תחילתו ולא דמי להא דחולין ל"ח דספיקא הוא אם אמרינן הסע"ת דבנ"ד דבר ברור הוא וא"כ ה"נ בנ"ד אם הי' עושה הפשרה והגט באונס הי' לו לערער תיכף אחר שקיבל חפציו ומעותיו וכיון ששתק ולא ערער מיד גילה דעתו שעשה הכל ברצון הטוב והגט כשר וע' בתשו' רשד"ם חו"מ סי' שכ"ג ותשו' שער אפרים סי' קל"ג שהעלו בדין עשו פשר שאינו מועיל כגון שהוא קנין דברים וכדומה דאם שתק ולא ערער מיד מוכח שנתכוונו באופן המועיל שהביא ג"כ ראי' מש"ס הנ"ל וע' במרדכי פ"ג דקידושין סי' תקל"א בשם ס' החכמה דהיכי דאיכא אמתלא על השתיקה לכ"ע הוכיח סע"ת דמדהשליכה הטבעת לא חלו הקידושין ע"ש ומכ"ש היכי דאדרבא עשה מעשה הגט כדינא ואמר שעושה מרצונו דבכה"ג שעמד יום ויומים אחר שקיבל את שלו ולא ערער דאמרינן הוסע"ת וגם אם יחזור בו אחר זמן ויערער אינו כלום וזהו אצלי יסוד גדול בהתירא דהך איתתא והלכתא רבתא לכמה מקומות סי' נ"ח ב"ה ה' לך י"א מרחשון תרס"ב ברעזאן להרב המאה"ג בנש"ק וכו' מו"ה משה אייכענשטיין נ"י אבד"ק זידיטשוב ולהדיין הרב ר' אלי' ניי- מאן נ"י

מכתבם הגיעני וע"ד שאלתם באשה שספרה ז"נ ולעת ערב של יום ז' בדקה א"ע ומצאה בקצה אחד של העד אודם ולא טבלה וכן בדקה ביום שאחרי' ומצאה כן ומפני שהרגישה קצת כאב בצד מציאת הדם שנתהוה לה הכאב עוד מימי לידתה ועסקה ברפואות ופסק הכאב ועתה חוזרת ומרגשת עוד קצת כאב במקום ההוא ואין שם מכה אלא שהבשר אדום שם כעין הבער (ענטצינדונג) ועוד בשנה העבר הי"ל כן ובחנה ונסתה כ"פ בבדיקות ונתברר לה שאם בדקה בשאר מקומות שבפניה בלא נגיעה ממקום ההבער הי' נקי ואם הי' במקום ההבער מצאה דם אבל בכ"ז צוה רו"מ לנסות גם עתה כן ובחנה ולא מצאה דם גם בנגיעתה בעד במקום ההבער עכת"ד השאלה והנה רו"מ האריכו למעניתם לצדד די"ל דההבער דומה למכה שידעו שמוציאה דם כיון שבחנה כ"פ מאז ונתברר לה שהדם יוצא משם א"כ בכה"ג א"צ ז"נ כמ"ש הש"ך סי' קפ"ז ס"ק כ"ג וגם אם נדון אותה כמכה שא"י אם מוציאה דם כיון שיש לה וסת קבוע הרי לשי' הטו"ז ופליתי א"צ ז"נ אך לשי' הש"ך סק"כ צריכה ז"נ והנה בגוף דברי הש"ך כבר הבאתי בכמה תשובות בשם תשו' פנ"י סי' א' ותשו' שער אפרים סי' ע"ו ותשו' כתר כהונה סי' מ"ו ונט"ש סוסי' כ"א בשם שב יעקב סי' מ' שפסקו להקל דלא כהש"ך ואף שראיתי בשו"ת בש"ר סי' ק"ו בכסד"ה שם שתמה איך אפשר להקל במכה שא"י אם מוציאה דם הרי בכל סד"א באתייליד ריעותא קיי"ל דלא מוקמינן בחזה"ת והביא מדברי הש"ך סי' נ' ותב"ש סי' כ"ט בזה ע"ש

אבל לענ"ד י"ל לפמ"ש מהרש"א בכתובות ט' דדם נדה שלא בש"וו לא שכיח וכ"ה בב"ש א"ע סי' ס"ח ס"ק ג' א"כ רובא מסייע לומר דבא מהמכה וגם לשי' הפ"י שם וע"ש בקו"א אות כ"ה והרי העלה הג' רח"כ דשלא בש"וו איכא חזה"ג שאינה רואות דם מהמקור ואף שהנו"ב סי' ס"ג השיג עליו כבר האריך בתשו' נט"ש סי' כ"א להוכיח כדעת רח"כ ונודע דחזה"ג אלימא מכל שאר חזקות ואפי' מרובא וגם למ"ד ווסתות דרבנן היינו משום דאיכא לנגדה חזה"ת אבל לענין להקל שלא בש"וו בוודאי מהני חזה"ג מדאורייתא וכמ"ש הסד"ט סי' קפ"ז ס"ק י"ד שהביא גם רו"מ וכיון דאיכא תרי חזקה חזה"ג וחזה"ת לכ"ע יש להקל בשל תורה גם באתייליד ריעותא כמ"ש בפתיחת חיבורי גי"ד אות ט"ז דגם התב"ש מודה בדאיכא גם חזה"ג ושכ"ה בתשו' בר"א ע"ש מ"ש בזה וה"נ בנ"ד

אך דבנ"ד י"ל דהכאב אין לה דין מכה כלל וכבר העיר בזה רו"מ אבל לענ"ד כיון דבנ"ד נתהוה הכאב מעת לידתה ומבואר בהגש"ד וד"מ סוסי' קפ"ז אות ז' דע"י הלידה מתהוה מכה בצדדין המוציאה דם ותולין בזה א"כ אף שעסקה ברפואות ונתרפאה כיון שחזר ונתעורר הכאב במקום ההוא ממש איכא הוכחה ורגל"ד שחזרה ונתעוררה המכה הראשונה כמ"ש כה"ג בתשו' מהרי"ק שהובא בב"י יו"ד סי' רס"ב לענין מילת הקטן שחלה חולי שי"ב סכנה והוקל מעליו חליו ואחר איזו ימים חזר להיות קדחת