מהרש"ם חלק ג סה

נכשלים בזה משא"כ במדינתינו וגם נראה דזה דוקא כשמקדש לפני ב' עדים אבל כשמקדש לפני ע"א דרוב הפוסקים מקילים בודאי יש להקל בכה"ג שהעד מגלח זקנו ולא גרע מריקים ופוחזים ופס"ע דרבנן ואף דהמקדש בפס"ע דרבנן צריכה גט מ"מ תרי חומרא וחששי לא חיישי' כמ"ש בשו"ת מ"ב סי' ט"ז והובא בפתיחת ספרי זי"ד אות ל"ט ומ"ש רו"מ בדין הכרזה בפסול דרבנן עמ"ש בתשו' מהרש"ם ח"ב סי' רכ"ו אות ל"א וגם בדין הקול שיצא עמ"ש שם סוסי' רכ"ו וסוסי' רכ"ז סוף דבר הנני מסכים עם רו"מ להתיר הבתולה בלא גט

והנה תלמידי הרב המעתיק מוהר"י נ"י העיר על מקצת דברי הנ"ל וזה אשר השבתי לו מה שהקשה עמ"ש דהכא ל"מ עדות העד בהיותו אחד לגבי קידושין כלל וכל המעשה מתבטלת ולא דמי לדעלמא שהמעשה מועיל אלא שמדינא אין ע"א נאמן וע"ז הקשה דה"כ הרי מועיל עדותו לגבי עצמו שאסור לישא המתקדשת משום דלגבי עצמו נאמן דשאחד"א ולק"מ חדא דהא דשאחד"א איננו משום נאמנות עדות ואינו בגדר עדות כלל דגם אם יאמר שלא בפני ב"ד שאחד"א דהוי משום הודאה או נדר ואינו בכלל עדות כלל ועוד דהיכי שאוסר שנתקדשה בפני ע"א דאין בהקידושין ממש משום גזיה"כ ליכא משום שאחד"א כלל דגם לפי דבריו לא חלו הקידושין והוי כאומר שנתקדשה בדבר שאין בו משום קידושין ומ"ש עמ"ש מדברי רדב"ז דבמתיחדת לו הוי רק איסור דרבנן וכל העדות רק לגבי דרבנן וע"ז הקשה דשמא לא תתרצה לו להתייחד עמו תמיד וכמש"ל לענין הקרובות ג"ז לק"מ דהא הכא דמיירי שקדשה שתהי' ארוסתו לעולם ונתרצות שתהי' מיוחדת לו שפיר י"ל דכל העדות רק לגבי איסור דרבנן דבכה"ג שמיוחדת לו הי' מותר לו לבעול אותה מה"ת גם בלא קידושין ומה שהקשה דאכתי נתבטל העדות לענין חיוב שכו"ע דהוי מה"ת אי בעינא אמינא דמיירי כשהאשה מכחשת ומהני הודאתה לגבי ממון שיופטר משכו"ע ול"מ עדותו לזה ויתהפך כחומר חותם דאם היא מודית לא יועילו קידושין דע"א ואם מכחשת יועיל ואף די"ל דבמכחשת הרי שאחד"א ולא יוכל הבעל לבעול אותה ע"פ עדות העד רק מצד המקדש שהוא יהי' מותר לבעול אבל היא אסורה להיבעל לו משום איסור דל"ת קדשה מדרבנן אך לשי' הרא"ה שהובא בפ"י כתובות ט' דבדרבנן ל"ש שאחד"א שתיאסר לבעלה י"ל כן אבל עוד נראה דהא עדותו של העד לענין שכ"ו מהראוי שיופסל משום דהוי עשאא"ל דיוכל לומר להתירה למקדש או לאסרו בקרובותי' באתי כדאי' כה"ג בסנהדרין מ"א ע"ב ואף שכתבו התוס' בסנהדרין ע"ז ד"ה עידי האב וכו' דהיכי דא"א להיות זה בלא זה ל"ש לומר כן הרי הכא אפשר זכל"ז לא מיבעיא לשי' מרדכי ומהרי"ק שהובא בב"ש סי' ס"ט סק"ה דעונה הוי דבר שבממון ומהני תנאי לפטור פשיטא דאפשר בלא חיוב שכ"ו בהתנה ע"מ שאין לך עלי שכו"ע וגם לשי' הסוברים דעונה ל"ה דבר שבממון מ"מ הרי מבואר בתוס' כתובות נ"ו רע"ב דע"מ שתפטרני משכ"ו מהני א"כ משכח"ל בכה"ג והוי עשאאי"ל אלא דבממון א"צ דו"ח וה"נ עשאאי"ל כשר כמ"ש הש"ך בח"מ סוסי' ל"ג אבל זהו רק מתק"ח ולא מה"ת א"כ גם העדות לענין חיוב שכו"ע ל"מ אלא ע"י תקחז"ל מדרבנן ושוב תליא ג"כ בפלוגתת ר"פ וראב"י אם ע"י דרבנן מהני לגבי של תורה

ומ"ש רו"מ דא"כ לר"פ לא יועיל גירושין לקידושין אלו כיון דכל החשש משום דאמרי' פ"ד שנתקדשה ולא היא קידשה אלא אחר ולא נודע מי קדשה גם לק"מ דלענין גוף הקידושין איכא ב' עדים אבל אם זה המקדש יגרשנה לפי דברי העד שהעיד שזה קידשה יעילו הגירושין שלו ולגבי אחרים הרי נשאר רק עדותו של המקדש וקידושי ע"א ל"מ כלל לפי דברי. ומ"ש דא"כ אמאי פריך ר"א רק לר"כ מאי דעתך ולא לר"פ לק"מ דאטו מפורש כן בדברי ר"פ ועדיפא לי' להקשות לר"כ. ומ"ש עמ"ש דבנ"ד הוחזק כפרן וממה שאין זה מחקירות או בדיקות לק"מ דכיון דקידושי ע"א אינם כלום ורק בצירוף עוד עדים א"כ אמירתו שהי' עוד עדים הם מעיקר העדות דכל הקידושין תלוים בזה אבל הלא בעצמי כתבתי שיש לפקפק בזה. סי' נ"ב להרב הגאון מו"ה שמעון סופר נ"י אבד"ק ערלוי בארץ הגר

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעובדא שבא לידו באשת ת"ח א' שהיתה חולה ובעלה עני ושלח כת"ר קול קורא במכתב עתי שיתנדבו עבורה מעות והגיעו הנדבות לידו בסך מאה ר"כ וטרם שיכלה לעסוק בצרכי רפואה של"ח האשה הנ"ל ועתה הבעל מבקש שיתנו לו המעות לאשר הוא היורש וכן יש לה בנים ובנות והם יבקשו ירושתה והנה כבר הביא הגאבד"ק באניהאד מו"ה אליעזר דייטש נ"י דברי הפוסקים שביו"ד סי' רנ"ג ס"ו ומדברי הח"ס יו"ד סי' רל"ח שהביא כל דברי הפוסקים בזה והנה מ"ש הח"ס מדברי גליון מרדכי פ' אעפ"י בשם א"ז ונסתפק בדעתו במה שחילק בין הא דמותר המת ליורשי' ובין נדר ליתומה להשיאה הנה כעת זכינו לא"ז הגדול ושם בה' צדקה ס' ז' הביא דברי הר"ח וראבי' באורך והא"ז כתב ע"ז בתחלה כמ"ש הש"ג בשמו וסיים וז"ל וההוא דנגמר הדין דמותר המת ליורשי' לא ראי' הוא דשא"ה דנעשית המצוה במעותיהם שכשגובין לצורך מת זה ונתן כל אחד נדבתו נעשו שותפין וכשנקבר במעותיהן נעשו בהם מצוה וגמרו ומקני לי' לגמרי הכל וזכה בכולם וזכו נמי יורשים בהם מכח המת אבל הכא שהקצה לצורך היתומה להשיאה בהם ומתה היתומה ולא נעשה מצוה כלל ודאי לא נדר ע"ד שיאכלום היורשים ואין להם כלום ומיהו הא מספקא לי אי מצי לעכב אותם לעצמו או שמא חייב להשיא בהם יתומה אחרת ומסתברא לי דהואיל דלשם מצוה הפרישם ולכבוד שמים אינו רשאי לעכב לעצמו וגם אינו רשאי לעשות בהם מצוה פחותה אלא ישיא בהם יתומה אחרת או יעשה מצוה שלמעלה הימנו והביא שם דברי הר"ש שחילק בין אמר ליתומה זו אז אין ליורשים כלום. ואם אמר סתם יתן ליתומה אחרת והביא ראי' מתוספתא סופ"ק דשקלים דבאמר לעני זה המותר שלו והוא דחה דיש לחלק בין אם כבר נעשה איזו מצוה בממון זה י"ל דהמותר של נודר אבל בלא נעשה מצוה חייב להשיא ליתומה אחרת אלא דלפי"ז קשה מההוא