מהרש"ם חלק ג סו

דנגמר הדין שהובא לעיל לכן צ"ל דהא דקתני בשקלים המותר שלו ר"ל של העני והשבוי כדפרישית לעיל דהואיל ונעשה מצוה בממונו גמר והקנה לו הכל עכת"ד וד"ז לא הובא במחברים כלל ולכאורה הי' נ"ל לחלק בין אם המעות עוד ביד הנודר דאז מהני אומדנא לבטל הנדר משא"כ היכי דגבוהו אחרים כבר זכו בו עבור העני כדין בא ליד גבאי דל"מ שאלה אבל מדברי כל הראשונים הנ"ל מבואר דאין חילוק וגם בכה"ג מהני האומדנא דדוקא בנודר סתם לעניים זכה הגבאי משא"כ בכה"ג לא זכי אלא אדעתא להשיאה או לפדיון ולא לצורך אחר וכיון שמת יחזיר לבעליו אלא שדעת הא"ז דמ"מ צריך שיתן לשם אותה מצוה בעני אחר וא"כ בנ"ד דבלא"ה א"א להחזיר לכל א' את נדבתו שיהי' ההוצאה יתירה על השבח דבלא"ה כ' בתשו' הרא"ש ובב"י שיעשו בהמעות צרכי רבים או פ"ש אחרת כמ"ש הגאב"ד באניהאד מזה א"כ כיון שהבאתי מהא"ז שפסק כן לדינא בודאי כיון שבתה של הנעדרת היא ג"כ חולנית מהראוי שיתנו לה המעות ובפרט דלבעל בודאי אין ליתן המעות שהרי כבר כ' בתה"ד סי' ש"נ בדין מי שצוה ליתן מנכסי' לבת בנו שתקנה לה חגורה ואח"כ מתה ורצה הבעל ליורשה והשיב דכיון דעדיין לא בא המעות ליד הבת לעולם ומחוסר גוביינא חשוב ראוי וגרע ממלוה בשטר דלא ירית הבעל דהתם כבר בא המעות לידה משא"כ כאן ע"ש א"כ גם בנ"ד כיון שכבר נתבאר דהגבאי לא זכה עבורה עוד בהמעות כיון דלא נתנו אלא אדעתא לרפאותה א"כ הוי המעות ראוי ואין הבעל יורשה כלל לכן הנני מסכים הולך לדברי הגאבד"ק באניהאד נ"י שיתנו המעות לבת האשה הנעדרת אשר גם הוא חולנית

אבל מ"ש הג' הנ"ל מתשו' מ"ב סי' ט"ו דהיכי דהנותנים קרובים אומדין דעתם שקרובין יותר להאשה ויורשיה מלגבי בעלה יש לפקפק דל"ד לנ"ד שהרי המתנדבים הם זרים ויש סברא דכיון שמעכ"ת פרסם שהיא אשת ת"ח רצו יותר להנות ת"ח מנכסיהם שמקיימים בזה מ"ש ולדבקה בו כדאיתא בכתובות קי"א ע"ב ובמד"ר ר"פ מטות ומ"מ לדינא כבר כתבתי כי יפה הורה. סי' נ"ג להרב ה"ג מו"ה מאיר לויפער נ"י אבד"ק הערץ במדינת דוניעניען

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שהי"ל מסחר עורות של טלאים קטנים בני ששה ושבעה ימים ואם הם נעשים בני תשעה או עשרה ימים אין העורות טובים ובעיו"ט כשנעשו בני ו' וז' ימים צוה לנוחרם ועתה שאל על הקרוש בקיבתם שקורין בל"פ לו"פ ובלשון רומעניע טיאק אם מותרים לישראל לחמץ ולעשות בהם מי חלב והוא הפ"מ כי יש לו חמשים קיבות כאלו והנה מ"ש רו"מ שמצא ביד אפרים סי' ט"ו בשם שאילת יעב"ץ ח"ב סי' נ"ו מפורש להקל הנה הוא ט"ס וצ"ל סי' נ"ז ושם מפורש להיפוך והיא"פ לא העתקו בשלימות ושם שאל השואל בעגלים רכים פחות מן ח' ימים שנהגו הקצבים לשוחטם מפני שנצרכים להקיבה להעמיד בהם גבינה ואם לא יקנוהו יהודים יקנוהו ערלים כדי להעמיד גבינה טרפה שלהם ואז לא יוכלו היהודים לעשות גבינה כשרה כי לא נמצא שם במדינה עגל בן ח' ימים והקצבים תולין באילן גדול שהגאון בעל כנסי"ח התיר לשחטם ולמכור הבשר לעכו"ם ולענד"נ לאסור ויותר הי' נראה להתיר לנחור כמ"ש הט"ז סי' קי"ז רק משום שצריכים להקיבה שלהם מההכרח לשחוט אותם וגם מסופק אם לשחוט בברכה וע"ז השיב דמותר לשחטן בלא ברכה או ינחור בתנאי המוזכר במגדול שלו דף שנ"ט ע"ב עכת"ד וא"כ מבואר שדעת השואל שאם ינחור תהי' הקיבה אסורה ודעת המשיב לא נודע רמיזתו – וכפי הנראה מיירי התם במעמיד בעור הקיבה דלכ"ע אסור אפי' בדיעבד כדאי' בסי' פ"ז סי"א וכל איסור גבינות עכו"ם הוא מפני שמעמידין בעור קיבת נבלה ולכן ס"ל דבשחטו תוך ז"י דכל איסורו רק משום מיעוטא אין לאסור בהעמדה שיש תמיד ס' אלא דאסור משום דהוה דבר המעמיד ובכה"ג אין לגזור דדוקא בספק שקול אם הוא אסור גזרו כמ"ש הש"ך סי' ק"א ס"ק ב' וסי' ק"י ס"ט משא"כ במיעוטא בעלמא וגם מותר לבטל לכתחלה בכה"ג – אבל בהחלב הקרוש לא מיירי שם כלל – וכבר הביא רו"מ מדברי הרמ"א סי' פ"א ס"ו דאין להעמיד לכתחלה בחלב שבקיבה טרפה שינקה מן הכשרה משום מ"ע אלא שצידד דבנ"ד שנתגלגל איסור נבלה ע"י הנחירה זהו עצמו כדיעבד והביא מדברי הט"ז סי' י"ג סק"ד דאין לאסור בדיעבד משום חשש אחולפי ואין לו דמין כלל דהתם החשש מ"ע הוא על העגל ב"פ עצמו לכן כתוב דבדיעבד מותר אבל הכא הרי העגל עצמו נבלה וכל החשש הוא על החלב שבקיבה א"כ א"כ אסרו שלא להעמיד בה משום מ"ע כל זמן שלא העמידו בה שלא יהא נראה כאוכלין טריפות כיון שהעגל ועור הקיבה עצמן הם נו"ט א"כ לא יתכן לקרוא שם דיעבד אא"כ כבר העמידו בה ומ"ש רו"מ מדברי התוס' חולין קט"ז ע"ב ד"ה כאן ופסקי תוס' סי' ש"נ וסי' שנ"א הנה התוס' ודאי ס"ל דאם כבר קנו מותר להעמיד לכתחלה ולא ס"ל החשש של הגש"ד אלא שנהגו בימיהם שלא לקנות לכתחלה אבל דעת השע"ד ורמ"א לאסור להעמיד לכתחלה

ומ"ש רו"מ מהא דסי' פ"ז ס"ג בהג"ה דבדרבנן לא חיישינן למ"ע ורצה לפרש דבסי' פ"א מיירי במעמיד חלב של אינו מינו הנה מפשטות דברי רמ"א אין נראה כן ונראה דכיון דבגוף הקיבה וחלב שלה אם הוא בעין איכא איסור תורה וחיישינן למ"ע שוב גם לערב בחלב אחרת אף שיהי' רק איסור דרבנן אסור ולא דמי לסי' פ"ז שכפי שהוא לפנינו ליכא אלא איסור דרבנן

אבל העיקר בזה נראה דכיון שהוא רק חומרא לכתחלה משום מ"ע ורוב הפוסקים לא ס"ל כן יש להקל והפ"מ וכמ"ש כה"ג הש"ך סי' כ"ד ס"ק ה' ונראה ראי' לזה מהא דפ"ז דכלאים מ"ו האנס שזרע הכרם ויצא מלפניו קוצרו אפילו במועד עד כמה הוא נותן לפועלים עד שליש יתר מכאן קוצר כדרכו והולך וכו' ועתוס' סוכה ל' ע"ב ד"ה קרקע וכו' ומבואר שם דהאיסור הוא משום מ"ע שלא יהא נראה כמקיים כלאים בכרם ואפ"ה אם מפסיד יותר משליש בשכר הפועלים ולחד פי' עד שליש בשיווי הפירות התירו לו חשש מ"ע והתם הוא חשש חשד